ביאור:בבלי יבמות דף צו

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

^[1] ודלמא 'אאינו פוסל' ^[2]? אי נמי: ממאי דאיתא לדרב הונא? דלמא ליתא דרב הונא כלל, ובדרב המנונא קמיפלגי, דאמר רב המנונא [(לעיל צה,א)]: 'שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה' דרב אמר: הרי היא כאשת איש, ומיפסלא בזנות, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ולא מיפסלא בזנות? ואי נמי בקדושין תופסין ביבמה קמיפלגי: דרב אמר: הרי היא כאשת איש ולא תפסי בה קדושין, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ותפסי בה קדושין! והא אפליגו בה חדא זימנא חדא ^[3] - מכלל דחברתה איתמר [שנלמד אחד מהשני, ואל תשאל 'והא אפליגו בה זימנא חדא'].

משנה [הרישא הובא ונתפרש פרק שני בדף נד,ב]: אמרו לו "מתה אשתך", ונשא אחותה מאביה ^[4], ^[5] "מתה ^[6]" ונשא אחותה ^[7] מאמה ^[8], ^[9] "מתה" ונשא אחותה ^[10] מאביה ^[11], ^[12] "מתה" ונשא אחותה מאמה ^[13], ונמצאו כולן קיימות ^[14] - מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית ^[15] ופוטרות צרותיהן ^[16]; ואסור בשניה וברביעית ^[17], ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה ^[18] - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית ^[19] ובחמישית ^[20], ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה ^[21] והאחין פוסלין תחלה וסוף. כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו - פסל על ידי אחין; באו עליה אחין ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו - פוסלין על ידו ^[22].

גמרא: [על הנאמר במשנה באמצעה: 'ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה'] - אטו כולהו [שנשא את כל הנשים השניה והשלישית וכו'] לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו? אמר רב ששת: לאחר מיתת ראשונה ודאי [שכוונת המשנה שכל הנישואין הנוספים היו לאחר מותה של הראשונה].

בן תשע שנים [ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף]: בן תשע שנים ויום אחד - תחלה פסיל, בסוף לא פסיל ^[23]? והתני רב זביד ברבי אושעיא: 'העושה מאמר ביבמתו, ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה – פסלהּ' [זאת אומרת ביאתו פסולת גם בסוף]! אמרי: ביאה פסיל אפילו בסוף; מאמר תחלה פסיל, בסוף לא פסיל ^[24]. וביאה אפילו בסוף פסיל? והא קתני 'אלא שהוא פוסל תחלה, והן תחלה וסוף, כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו [פסל על ידי אחין] ^[25]? חסורי מיחסרא, והכי קתני: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף; במה דברים אמורים? - במאמר, אבל ביאה פוסלת אפילו בסוף; כיצד? - בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל על ידי אחין ^[26]'. ומי אית ליה [לבן תשע ויום] מאמר כלל על ידי אחין [כלומר: האם יש תוקף כלשהו למאמר של בן תשע ויום, שמשום מאמר זה אין האחים הגדולים יכולים ליבם]? והתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל בדבר אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים: הוא פוסל על ידי אחין בביאה, והאחין פוסלין על ידו בביאה, במאמר, בגט, בחליצה'? ביאה, דפסלה בין בתחלה בין בסוף - פסיקא ליה [הדין בביאה הוא ברור וחד משמעי, ולכן הוא לימד דין ביאת בן תשע שפוסלת]; מאמר, דבתחילה פסיל בסוף לא פסיל - לא פסיקא ליה [כלומר: הדין אינו פשוט וחד משמעי, ולכן לא הזכירו]. איתמר נמי: אמר רב יהודה אמר שמואל: 'יש לו גט' ^[27] וכן אמר רב תחליפא בר אבימי 'יש לו מאמר'. תניא נמי הכי: 'יש לו גט ויש לו מאמר - דברי רבי מאיר.'

וסבר רבי מאיר יש לו גט? והתניא: 'עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול; רבי מאיר אומר: עשו חליצת בן תשע ^[28] כגט בגדול' ^[29]; ואם איתא ^[30] - ליתני 'כגיטו'!? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אית ליה, וזוטר ^[31]. ^[32] לרבן גמליאל, דאמר 'אין גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול וקטן אחר קטן, אבל גדול אחר קטן – מהני; לרבנן, דאמרי 'יש גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול או בקטן אחר קטן, אבל קטן אחר גדול - לא מהני.

עמוד ב

משנה: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד - פוסל על ידו ^[33]. רבי שמעון אומר: לא פוסל ^[34]. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא על צרתה - פוסל על ידי עצמו ^[35]. רבי שמעון אומר: לא פוסל.

גמרא: תניא: 'אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם ביאה ראשונה ביאה - ביאה שנייה אינה ביאה; ואם ביאה ראשונה אינה ביאה - ביאה שנייה [נמי] אינה ביאה' ^[36]!

מתניתין ^[37] דלא כבן עזאי, דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת ^[38] ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד ^[39]. ^[40]

משנה: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת - חולצת ולא מתייבמת ^[41]. נשא אשה ^[42] ומת - הרי זו פטורה ^[43].

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת - אם לא ידע את הראשונה משהגדיל - הראשונה חולצת ולא מתייבמת ^[44] והשנייה או חולצת או מתייבמת. רבי שמעון אומר: מייבם לאי זו שירצה ^[45] וחולץ לשנייה ^[46]; אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות ^[47].

גמרא: אמר רבא: הא דאמור רבנן 'זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה' - לא תימא היכא דאיכא צרה ^[48] דאיכא למגזר משום צרה ^[49]; דהא הכא ליכא צרה [ואף על פי כן] מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה.

נשא אשה ומת [- הרי זו פטורה]: תנינא להא! דתנו רבנן: 'שוטה וקטן שנשאו ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום.'

בן תשע וכו' ומשהגדיל וכו': ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול ^[50] ותדחה צרה מיבום?! אמר רב: 'לא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול'; ושמואל אמר: 'עשו ועשו' וכן אמר רבי יוחנן 'עשו ועשו' [ותדחה השיה מיבום]?

'ויעשו' ^[51] - תנאי היא: הך תנא ד'ארבעה אחין' גזר משום צרה, ואשמעינן בגדול - והוא הדין בקטן; והאי דאמר 'גדול' - משום דבגדול קאי; והאי תנא דהכא סבירא ליה 'עשו', ולא גזר משום צרה, ואשמעינן בקטן והוא הדין בגדול; והאי דקאמר בקטן - דבקטן קאי.

אזל רבי אלעזר, אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן. שמע רבי יוחנן, איקפד. עול לגביה רבי אמי ורבי אסי. אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא ^[52], שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי ^[53] עד שקרעו ספר תורה בחמתן? 'קרעו'? סלקא דעתך? אלא אימא 'שנקרע ספר תורה בחמתן'; והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: 'תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים' - וכן הוה. הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי ^[54]!? עול לגביה רבי יעקב בר אידי, אמר ליה: (יהושע יא טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה ^[55] וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם "כך אמר לי משה" ^[56]? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא - אף רבי אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא. אמר להם [לרבי אמי ולרבי אסי]: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו? ורבי יוחנן - מאי טעמא קפיד כולי האי? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים סא ה) אגורה באהלך עולמים [אחסה בסתר כנפיך סלה] - וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים?- אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! יהי רצון

הערות

^ ותקשה לך
^ דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל - והאי דקאמר 'הלכה כרבי יוסי' א'אין פוסל' קאמר: לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא - קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא
^ בהאי פירקא גופיה (לעיל דף צב) דאמר שמואל 'בעניותינו צריכה גט'
^ שלא מאמה
^ וחזרו ואמרו לו
^ השנייה
^ של שנייה
^ ולא מאביה, ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה, ולא קרובתה היא
^ חזרו ואמרו לו
^ של שלישית זו
^ ולא מאמה - נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה, וכל שכן מן הראשונה
^ חזרו ואמרו לו
^ ורחוקה מן השלישית
^ ואחר כך אמרו לו "כולן קיימות"
^ שאין קרובות זו לזו; ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא – שריא, דקדושי שנייה לא תפסי, דאחות אשה היא, והויא לה כאנוסה ומפותה, ותניא (לקמן דף צז): 'אנס אשה - מותר לישא בתה', דלא אסרה תורה אלא אחות אשה; והיכא דלא תפוס קדושין - לאו אשה היא! וכן חמישית: אף על פי שהיא אחות הרביעית – מותרת: הואיל ותפסי קדושי שלישית, נמצאת ביאת רביעית - שהיא אחות שלישית - ביאת זנות, ולא אסרה חמישית עליו
^ אם מת, ובא יבם וייבם את אחת מהן - נפטרה צרתה
^ בשניה משום ראשונה [שהיא – השניה – אחות הראשונה מאביה] וברביעית משום שלישית [שהיא – הרביעית – אחות השלישית מאביה]
^ שאמת היו הדברים של ראשונה, ושאר הדברים שקר היו
^ מפני שנייה [שהיא – השלישית – אחות השניה מאמה]
^ [שהיא – החמישית – אחות הרביעית מאמה] מפני רביעית
^ כשבעל תחלה אבל לא בסוף, כדמפרש בגמרא
^ דביאתו לא קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא; והא קיימא לן (לעיל דף נ) דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר
^ אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע - לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר
^ ביאת בן תשע פסלה אפילו בסוף, אבל מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה – פסיל, לבסוף לא פסיל
^ ומפרש ביאה לאלתר, אלמא אביאה קאי
^ שעשו בה מאמר תחלה; דהא 'כיצד' - אבסוף קאי
^ לפוסלה על ידי אחין, דקיימא עלייהו ב'כיון שלא בנה שוב לא יבנה'
^ לדחות
^ שפוסל על ידי אחין, וצריכה חליצה - כן חליצת בן תשע אינה לפטור אלא לפסול
^ אית ליה [לבן תשע] גט
^ מגט דגדול; אבל חליצתו הויא כגט דגדול, ומשום הכי לא תני 'כגיטו'
^ והשתא קמפרש ואזיל מאי בצירותיה דגטו מגט דגדול:
^ דהויא ליה כמאמר אחר מאמר, דשניהם תופסין בה; וכיון דבעיא גט משני - קם ביתא עליה ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה'
^ כדתני טעמא בגמרא, וכגון דבביאת שני שגגה; דאי במזיד - הא קיימא לן (נדה דף מה) 'ביאתו ביאה, ונהרגת עליו'! דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא, אלא ספק קניא ספק לא קניא: אי קניא - קני לגמרי, ולא קמהניא ביאת אחיו, וכן ביאתו בצרתה [לא מהניא, שהרי כבר בעל את הראשונה והיא אשתו, ולכן צרתה אינה נעשית אשתו]; ואי לאו קניא - הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו, ומותר לקיים הראשונה; אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים
^ פסלה לראשונה על עצמו, וכל שכן לשנייה, ד'בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים'; וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור - מהניא ביאת שנייה להצריכה גט; וכיון דיהיב גט - קם כוליה ביתא ב'לא יבנה'
^ דקיימא לן (לעיל דף נ) 'אין ביאה אחר ביאה', והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא, וכיון דשוגגת היא - שריא
^ דחשיב ביאה זו כמאמר, וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות, כי סיפא [במשנה בדף נ, תחילת פרק רבן גמליאל] בין שני יבמין ויבמה אחת, כגון רישא
^ דתרוייהו מעיקרא - לענין זיקה - כי הדדי נינהו, ומאמר דקמא - לאו קנין גמור הוא, דביאה - הוא דכתב רחמנא, ורבנן הוא דאמור דליהני [מאמר] משום גזירה כדמפרש בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל דף נ); הילכך לא גרע בתרא מקמא, דלכל חד וחד תקינו מאמר בה
^ שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה, ודחה את השנייה
^ ואית דגרס לה איפכא, ולשון ראשון נראה, וכן שמעתי.
^ שיש עליה זיקת שני יבמין, שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה - וחלה עליה זיקת נפילה שנייה! ותנן בפרק 'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט, לעיל דף לא): 'מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין'
^ שאינה יבמתו, ולו אחין
^ ואף על גב דביאתו ביאה - קידושיו אינן קידושין, ואין קנין קטן כלום עד שיביא שתי שערות; אבל ביבמה - הואיל וזקוקה ליה - שויוה רבנן כמאמר
^ דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעָהּ משהגדיל, ולא יצאה מידי נפילה ראשונה
^ דלית ליה זיקת שני יבמין; ובהא נמי פליג רבי שמעון ב'ארבעה אחין' (שם)
^ דהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה; ויבומי תרוייהו – לא: הואיל והויא צרתה במקצת - במאמר דרבנן - אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות
^ שניהם שוים לכל דין של מעלה [של עליה להחשב איש גדול] דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא
^ כגון הך ד'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט), דתנן: 'שלשה אחין נשואין שלש נכריות ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות', ואמרינן בגמרא: אי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!
^ ומשנינן: מדרבנן, גזירה שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו'
^ לדחות אשתו גמורה מייבום, כי ההיא ד'ארבעה אחין' (שם) דקתני: 'הרי אלו חולצות'! ואפילו אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין; ואמאי קתני מתניתין 'שנייה - או חולצת או מתייבמת'
^ ואמאי מייבמה שנייה
^ שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש
^ ונחלקו בו לענין נעילת דלת: רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר, לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו
^ את תלמידי אתם עושים חבירי, שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים
^ העיד עליו המקרא שכל מה שעשה - מפי משה עשה, ואפילו מה שאמר סתם
^ שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר "כך אמר משה" ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה

[1] ותקשה לך

[2] דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל - והאי דקאמר 'הלכה כרבי יוסי' א'אין פוסל' קאמר: לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא - קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא

[3] בהאי פירקא גופיה (לעיל דף צב) דאמר שמואל 'בעניותינו צריכה גט'

[4] שלא מאמה

[5] וחזרו ואמרו לו

[6] השנייה

[7] של שנייה

[8] ולא מאביה, ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה, ולא קרובתה היא

[9] חזרו ואמרו לו

[10] של שלישית זו

[11] ולא מאמה - נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה, וכל שכן מן הראשונה

[12] חזרו ואמרו לו

[13] ורחוקה מן השלישית

[14] ואחר כך אמרו לו "כולן קיימות"

[15] שאין קרובות זו לזו; ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא – שריא, דקדושי שנייה לא תפסי, דאחות אשה היא, והויא לה כאנוסה ומפותה, ותניא (לקמן דף צז): 'אנס אשה - מותר לישא בתה', דלא אסרה תורה אלא אחות אשה; והיכא דלא תפוס קדושין - לאו אשה היא! וכן חמישית: אף על פי שהיא אחות הרביעית – מותרת: הואיל ותפסי קדושי שלישית, נמצאת ביאת רביעית - שהיא אחות שלישית - ביאת זנות, ולא אסרה חמישית עליו

[16] אם מת, ובא יבם וייבם את אחת מהן - נפטרה צרתה

[17] בשניה משום ראשונה [שהיא – השניה – אחות הראשונה מאביה] וברביעית משום שלישית [שהיא – הרביעית – אחות השלישית מאביה]

[18] שאמת היו הדברים של ראשונה, ושאר הדברים שקר היו

[19] מפני שנייה [שהיא – השלישית – אחות השניה מאמה]

[20] [שהיא – החמישית – אחות הרביעית מאמה] מפני רביעית

[21] כשבעל תחלה אבל לא בסוף, כדמפרש בגמרא

[22] דביאתו לא קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא; והא קיימא לן (לעיל דף נ) דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר

[23] אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע - לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר

[24] ביאת בן תשע פסלה אפילו בסוף, אבל מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה – פסיל, לבסוף לא פסיל

[25] ומפרש ביאה לאלתר, אלמא אביאה קאי

[26] שעשו בה מאמר תחלה; דהא 'כיצד' - אבסוף קאי

[27] לפוסלה על ידי אחין, דקיימא עלייהו ב'כיון שלא בנה שוב לא יבנה'

[28] לדחות

[29] שפוסל על ידי אחין, וצריכה חליצה - כן חליצת בן תשע אינה לפטור אלא לפסול

[30] אית ליה [לבן תשע] גט

[31] מגט דגדול; אבל חליצתו הויא כגט דגדול, ומשום הכי לא תני 'כגיטו'

[32] והשתא קמפרש ואזיל מאי בצירותיה דגטו מגט דגדול:

[33] דהויא ליה כמאמר אחר מאמר, דשניהם תופסין בה; וכיון דבעיא גט משני - קם ביתא עליה ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה'

[34] כדתני טעמא בגמרא, וכגון דבביאת שני שגגה; דאי במזיד - הא קיימא לן (נדה דף מה) 'ביאתו ביאה, ונהרגת עליו'! דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא, אלא ספק קניא ספק לא קניא: אי קניא - קני לגמרי, ולא קמהניא ביאת אחיו, וכן ביאתו בצרתה [לא מהניא, שהרי כבר בעל את הראשונה והיא אשתו, ולכן צרתה אינה נעשית אשתו]; ואי לאו קניא - הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו, ומותר לקיים הראשונה; אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים

[35] פסלה לראשונה על עצמו, וכל שכן לשנייה, ד'בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים'; וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור - מהניא ביאת שנייה להצריכה גט; וכיון דיהיב גט - קם כוליה ביתא ב'לא יבנה'

[36] דקיימא לן (לעיל דף נ) 'אין ביאה אחר ביאה', והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא, וכיון דשוגגת היא - שריא

[37] דחשיב ביאה זו כמאמר, וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות, כי סיפא [במשנה בדף נ, תחילת פרק רבן גמליאל] בין שני יבמין ויבמה אחת, כגון רישא

[38] דתרוייהו מעיקרא - לענין זיקה - כי הדדי נינהו, ומאמר דקמא - לאו קנין גמור הוא, דביאה - הוא דכתב רחמנא, ורבנן הוא דאמור דליהני [מאמר] משום גזירה כדמפרש בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל דף נ); הילכך לא גרע בתרא מקמא, דלכל חד וחד תקינו מאמר בה

[39] שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה, ודחה את השנייה

[40] ואית דגרס לה איפכא, ולשון ראשון נראה, וכן שמעתי.

[41] שיש עליה זיקת שני יבמין, שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה - וחלה עליה זיקת נפילה שנייה! ותנן בפרק 'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט, לעיל דף לא): 'מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין'

[42] שאינה יבמתו, ולו אחין

[43] ואף על גב דביאתו ביאה - קידושיו אינן קידושין, ואין קנין קטן כלום עד שיביא שתי שערות; אבל ביבמה - הואיל וזקוקה ליה - שויוה רבנן כמאמר

[44] דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעָהּ משהגדיל, ולא יצאה מידי נפילה ראשונה

[45] דלית ליה זיקת שני יבמין; ובהא נמי פליג רבי שמעון ב'ארבעה אחין' (שם)

[46] דהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה; ויבומי תרוייהו – לא: הואיל והויא צרתה במקצת - במאמר דרבנן - אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות

[47] שניהם שוים לכל דין של מעלה [של עליה להחשב איש גדול] דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא

[48] כגון הך ד'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט), דתנן: 'שלשה אחין נשואין שלש נכריות ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות', ואמרינן בגמרא: אי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!

[49] ומשנינן: מדרבנן, גזירה שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו'

[50] לדחות אשתו גמורה מייבום, כי ההיא ד'ארבעה אחין' (שם) דקתני: 'הרי אלו חולצות'! ואפילו אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין; ואמאי קתני מתניתין 'שנייה - או חולצת או מתייבמת'

[51] ואמאי מייבמה שנייה

[52] שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש

[53] ונחלקו בו לענין נעילת דלת: רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר, לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו

[54] את תלמידי אתם עושים חבירי, שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים

[55] העיד עליו המקרא שכל מה שעשה - מפי משה עשה, ואפילו מה שאמר סתם

[56] שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר "כך אמר משה" ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]