פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

[1] ודלמא 'אאינו פוסל' [2]? אי נמי: ממאי דאיתא לדרב הונא? דלמא ליתא דרב הונא כלל, ובדרב המנונא קמיפלגי, דאמר רב המנונא [(לעיל צה,א)]: 'שומרת יבם שזינתה אסורה ליבמה' דרב אמר: הרי היא כאשת איש, ומיפסלא בזנות, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ולא מיפסלא בזנות? ואי נמי בקדושין תופסין ביבמה קמיפלגי: דרב אמר: הרי היא כאשת איש ולא תפסי בה קדושין, ושמואל אמר: אינה כאשת איש ותפסי בה קדושין! והא אפליגו בה חדא זימנא חדא [3] - מכלל דחברתה איתמר [שנלמד אחד מהשני, ואל תשאל 'והא אפליגו בה זימנא חדא'].


משנה [הרישא הובא ונתפרש פרק שני בדף נד,ב]: אמרו לו "מתה אשתך", ונשא אחותה מאביה [4], [5] "מתה [6]" ונשא אחותה [7] מאמה [8], [9] "מתה" ונשא אחותה [10] מאביה [11], [12] "מתה" ונשא אחותה מאמה [13], ונמצאו כולן קיימות [14] - מותר בראשונה ובשלישית ובחמישית [15] ופוטרות צרותיהן [16]; ואסור בשניה וברביעית [17], ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה; ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה [18] - מותר בשניה וברביעית ופוטרות צרותיהן, ואסור בשלישית [19] ובחמישית [20], ואין ביאת אחת מהן פוטרת צרתה. בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה [21] והאחין פוסלין תחלה וסוף. כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו - פסל על ידי אחין; באו עליה אחין ועשו בה מאמר נתנו גט או חלצו - פוסלין על ידו [22].

גמרא: [על הנאמר במשנה באמצעה: 'ואם בא על השניה לאחר מיתת הראשונה'] - אטו כולהו [שנשא את כל הנשים השניה והשלישית וכו'] לאו לאחר מיתת ראשונה נינהו? אמר רב ששת: לאחר מיתת ראשונה ודאי [שכוונת המשנה שכל הנישואין הנוספים היו לאחר מותה של הראשונה].

בן תשע שנים [ויום אחד - הוא פוסל על ידי אחין והאחין פוסלין על ידו, אלא הוא פוסל תחלה והאחין פוסלין תחלה וסוף]: בן תשע שנים ויום אחד - תחלה פסיל, בסוף לא פסיל [23]? והתני רב זביד ברבי אושעיא: 'העושה מאמר ביבמתו, ואחר כך בא אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד עליה – פסלהּ' [זאת אומרת ביאתו פסולת גם בסוף]! אמרי: ביאה פסיל אפילו בסוף; מאמר תחלה פסיל, בסוף לא פסיל [24]. וביאה אפילו בסוף פסיל? והא קתני 'אלא שהוא פוסל תחלה, והן תחלה וסוף, כיצד? בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו [פסל על ידי אחין] [25]? חסורי מיחסרא, והכי קתני: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל תחלה והן פוסלין תחלה וסוף; במה דברים אמורים? - במאמר, אבל ביאה פוסלת אפילו בסוף; כיצד? - בן תשע שנים ויום אחד הבא על יבמתו פסל על ידי אחין [26]'. ומי אית ליה [לבן תשע ויום] מאמר כלל על ידי אחין [כלומר: האם יש תוקף כלשהו למאמר של בן תשע ויום, שמשום מאמר זה אין האחים הגדולים יכולים ליבם]? והתניא: 'בן תשע שנים ויום אחד - הוא פוסל בדבר אחד והאחין פוסלין על ידו בארבעה דברים: הוא פוסל על ידי אחין בביאה, והאחין פוסלין על ידו בביאה, במאמר, בגט, בחליצה'? ביאה, דפסלה בין בתחלה בין בסוף - פסיקא ליה [הדין בביאה הוא ברור וחד משמעי, ולכן הוא לימד דין ביאת בן תשע שפוסלת]; מאמר, דבתחילה פסיל בסוף לא פסיל - לא פסיקא ליה [כלומר: הדין אינו פשוט וחד משמעי, ולכן לא הזכירו]. איתמר נמי: אמר רב יהודה אמר שמואל: 'יש לו גט' [27] וכן אמר רב תחליפא בר אבימי 'יש לו מאמר'. תניא נמי הכי: 'יש לו גט ויש לו מאמר - דברי רבי מאיר.'

וסבר רבי מאיר יש לו גט? והתניא: 'עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול; רבי מאיר אומר: עשו חליצת בן תשע [28] כגט בגדול' [29]; ואם איתא [30] - ליתני 'כגיטו'!? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אית ליה, וזוטר [31]. [32] לרבן גמליאל, דאמר 'אין גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול וקטן אחר קטן, אבל גדול אחר קטן – מהני; לרבנן, דאמרי 'יש גט אחר גט' - הני מילי בגדול אחר גדול או בקטן אחר קטן, אבל קטן אחר גדול - לא מהני.


עמוד ב

משנה: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא עליה אחיו שהוא בן תשע שנים ויום אחד - פוסל על ידו [33]. רבי שמעון אומר: לא פוסל [34]. בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ואחר כך בא על צרתה - פוסל על ידי עצמו [35]. רבי שמעון אומר: לא פוסל.

גמרא: תניא: 'אמר להם רבי שמעון לחכמים: אם ביאה ראשונה ביאה - ביאה שנייה אינה ביאה; ואם ביאה ראשונה אינה ביאה - ביאה שנייה [נמי] אינה ביאה' [36]!

מתניתין [37] דלא כבן עזאי, דתניא: 'בן עזאי אומר: יש מאמר אחר מאמר בשני יבמין ויבמה אחת [38] ואין מאמר אחר מאמר בשתי יבמות ויבם אחד [39]. [40]


משנה: בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו ומת - חולצת ולא מתייבמת [41]. נשא אשה [42] ומת - הרי זו פטורה [43].

בן תשע שנים ויום אחד שבא על יבמתו, ומשהגדיל נשא אשה אחרת ומת - אם לא ידע את הראשונה משהגדיל - הראשונה חולצת ולא מתייבמת [44] והשנייה או חולצת או מתייבמת. רבי שמעון אומר: מייבם לאי זו שירצה [45] וחולץ לשנייה [46]; אחד שהוא בן תשע שנים ויום אחד ואחד שהוא בן עשרים שלא הביא שתי שערות [47].


גמרא: אמר רבא: הא דאמור רבנן 'זיקת שני יבמין מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה' - לא תימא היכא דאיכא צרה [48] דאיכא למגזר משום צרה [49]; דהא הכא ליכא צרה [ואף על פי כן] מיחלץ חלצה, יבומי לא מיבמה.

נשא אשה ומת [- הרי זו פטורה]: תנינא להא! דתנו רבנן: 'שוטה וקטן שנשאו ומתו - נשותיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום.'

בן תשע וכו' ומשהגדיל וכו': ויעשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול [50] ותדחה צרה מיבום?! אמר רב: 'לא עשו ביאת בן תשע כמאמר בגדול'; ושמואל אמר: 'עשו ועשו' וכן אמר רבי יוחנן 'עשו ועשו' [ותדחה השיה מיבום]?

'ויעשו' [51] - תנאי היא: הך תנא ד'ארבעה אחין' גזר משום צרה, ואשמעינן בגדול - והוא הדין בקטן; והאי דאמר 'גדול' - משום דבגדול קאי; והאי תנא דהכא סבירא ליה 'עשו', ולא גזר משום צרה, ואשמעינן בקטן והוא הדין בגדול; והאי דקאמר בקטן - דבקטן קאי.

אזל רבי אלעזר, אמר לשמעתא בי מדרשא, ולא אמרה משמיה דרבי יוחנן. שמע רבי יוחנן, איקפד. עול לגביה רבי אמי ורבי אסי. אמרו ליה: לא כך היה המעשה בבית הכנסת של טבריא, בנגר שיש בראשו גלוסטרא [52], שנחלקו בו רבי אלעזר ורבי יוסי [53] עד שקרעו ספר תורה בחמתן? 'קרעו'? סלקא דעתך? אלא אימא 'שנקרע ספר תורה בחמתן'; והיה שם רבי יוסי בן קיסמא, אמר: 'תמיה אני אם לא יהיה בית הכנסת זו עבודת כוכבים' - וכן הוה. הדר איקפד טפי, אמר: חברותא נמי [54]!? עול לגביה רבי יעקב בר אידי, אמר ליה: (יהושע יא טו) כאשר צוה ה' את משה עבדו כן צוה משה את יהושע וכן עשה יהושע לא הסיר דבר מכל אשר צוה ה' את משה [55] וכי על כל דבר שאמר יהושע היה אומר להם "כך אמר לי משה" [56]? אלא יהושע יושב ודורש סתם, והכל יודעין שתורתו של משה היא - אף רבי אלעזר תלמידך יושב ודורש סתם והכל יודעין כי שלך היא. אמר להם [לרבי אמי ולרבי אסי]: מפני מה אי אתם יודעין לפייס כבן אידי חברינו? ורבי יוחנן - מאי טעמא קפיד כולי האי? דאמר רב יהודה אמר רב: מאי דכתיב (תהלים סא ה) אגורה באהלך עולמים [אחסה בסתר כנפיך סלה] - וכי אפשר לו לאדם לגור בשני עולמים?- אלא אמר דוד לפני הקדוש ברוך הוא: רבונו של עולם! יהי רצון

הערותעריכה

  1. ^ ותקשה לך
  2. ^ דלמא לשמואל אפילו בארוסתו וגיסו נמי לא פסיל - והאי דקאמר 'הלכה כרבי יוסי' א'אין פוסל' קאמר: לאפוקי מדתנא קמא דאפילו גבי אשתו וגיסו דאשת גיסו אסירא - קא משמע לן שמואל כרבי יוסי דשריא
  3. ^ בהאי פירקא גופיה (לעיל דף צב) דאמר שמואל 'בעניותינו צריכה גט'
  4. ^ שלא מאמה
  5. ^ וחזרו ואמרו לו
  6. ^ השנייה
  7. ^ של שנייה
  8. ^ ולא מאביה, ונמצאת שלישית רחוקה מן הראשונה, ולא קרובתה היא
  9. ^ חזרו ואמרו לו
  10. ^ של שלישית זו
  11. ^ ולא מאמה - נמצאת רביעית רחוקה מן השנייה, וכל שכן מן הראשונה
  12. ^ חזרו ואמרו לו
  13. ^ ורחוקה מן השלישית
  14. ^ ואחר כך אמרו לו "כולן קיימות"
  15. ^ שאין קרובות זו לזו; ואף על גב שהשלישית אחות השנייה היא – שריא, דקדושי שנייה לא תפסי, דאחות אשה היא, והויא לה כאנוסה ומפותה, ותניא (לקמן דף צז): 'אנס אשה - מותר לישא בתה', דלא אסרה תורה אלא אחות אשה; והיכא דלא תפוס קדושין - לאו אשה היא! וכן חמישית: אף על פי שהיא אחות הרביעית – מותרת: הואיל ותפסי קדושי שלישית, נמצאת ביאת רביעית - שהיא אחות שלישית - ביאת זנות, ולא אסרה חמישית עליו
  16. ^ אם מת, ובא יבם וייבם את אחת מהן - נפטרה צרתה
  17. ^ בשניה משום ראשונה [שהיא – השניה – אחות הראשונה מאביה] וברביעית משום שלישית [שהיא – הרביעית – אחות השלישית מאביה]
  18. ^ שאמת היו הדברים של ראשונה, ושאר הדברים שקר היו
  19. ^ מפני שנייה [שהיא – השלישית – אחות השניה מאמה]
  20. ^ [שהיא – החמישית – אחות הרביעית מאמה] מפני רביעית
  21. ^ כשבעל תחלה אבל לא בסוף, כדמפרש בגמרא
  22. ^ דביאתו לא קנייה לגמרי אלא כמאמר בעלמא; והא קיימא לן (לעיל דף נ) דיש מאמר וגט וביאה וחליצה אחר מאמר
  23. ^ אם עשה בה גדול מאמר קודם ביאת בן תשע - לא פסיל לה ביאת בן תשע אבעל מאמר
  24. ^ ביאת בן תשע פסלה אפילו בסוף, אבל מאמרו של בן תשע אם הוא תחלה – פסיל, לבסוף לא פסיל
  25. ^ ומפרש ביאה לאלתר, אלמא אביאה קאי
  26. ^ שעשו בה מאמר תחלה; דהא 'כיצד' - אבסוף קאי
  27. ^ לפוסלה על ידי אחין, דקיימא עלייהו ב'כיון שלא בנה שוב לא יבנה'
  28. ^ לדחות
  29. ^ שפוסל על ידי אחין, וצריכה חליצה - כן חליצת בן תשע אינה לפטור אלא לפסול
  30. ^ אית ליה [לבן תשע] גט
  31. ^ מגט דגדול; אבל חליצתו הויא כגט דגדול, ומשום הכי לא תני 'כגיטו'
  32. ^ והשתא קמפרש ואזיל מאי בצירותיה דגטו מגט דגדול:
  33. ^ דהויא ליה כמאמר אחר מאמר, דשניהם תופסין בה; וכיון דבעיא גט משני - קם ביתא עליה ב'כיון שלא בנה - שוב לא יבנה'
  34. ^ כדתני טעמא בגמרא, וכגון דבביאת שני שגגה; דאי במזיד - הא קיימא לן (נדה דף מה) 'ביאתו ביאה, ונהרגת עליו'! דלרבי שמעון ביאת בן תשע לא קניא ומשיירא, אלא ספק קניא ספק לא קניא: אי קניא - קני לגמרי, ולא קמהניא ביאת אחיו, וכן ביאתו בצרתה [לא מהניא, שהרי כבר בעל את הראשונה והיא אשתו, ולכן צרתה אינה נעשית אשתו]; ואי לאו קניא - הוה ליה כמי שלא בעל לא זו ולא זו, ומותר לקיים הראשונה; אבל שנייה לא מקיים דלמא ביאתו קניא בראשונה וקיימא שנייה עליה באיסור שני בתים
  35. ^ פסלה לראשונה על עצמו, וכל שכן לשנייה, ד'בית אחד הוא בונה ואין בונה שני בתים'; וכיון דאין ביאתו בראשונה קנין גמור - מהניא ביאת שנייה להצריכה גט; וכיון דיהיב גט - קם כוליה ביתא ב'לא יבנה'
  36. ^ דקיימא לן (לעיל דף נ) 'אין ביאה אחר ביאה', והוה ליה ביאת שני כביאת איניש דעלמא, וכיון דשוגגת היא - שריא
  37. ^ דחשיב ביאה זו כמאמר, וקתני דמהני מאמר אחר מאמר בין ביבם אחד ושתי יבמות, כי סיפא [במשנה בדף נ, תחילת פרק רבן גמליאל] בין שני יבמין ויבמה אחת, כגון רישא
  38. ^ דתרוייהו מעיקרא - לענין זיקה - כי הדדי נינהו, ומאמר דקמא - לאו קנין גמור הוא, דביאה - הוא דכתב רחמנא, ורבנן הוא דאמור דליהני [מאמר] משום גזירה כדמפרש בפרק 'רבן גמליאל' (לעיל דף נ); הילכך לא גרע בתרא מקמא, דלכל חד וחד תקינו מאמר בה
  39. ^ שכל כחו וקנינו שהיה לו לענין מאמר נתן בראשונה, ודחה את השנייה
  40. ^ ואית דגרס לה איפכא, ולשון ראשון נראה, וכן שמעתי.
  41. ^ שיש עליה זיקת שני יבמין, שבמאמר זה לא יצתה מידי זיקת נפילה ראשונה - וחלה עליה זיקת נפילה שנייה! ותנן בפרק 'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט, לעיל דף לא): 'מי שעליה זיקת יבם אחד, ולא שעליה זיקת שני יבמין'
  42. ^ שאינה יבמתו, ולו אחין
  43. ^ ואף על גב דביאתו ביאה - קידושיו אינן קידושין, ואין קנין קטן כלום עד שיביא שתי שערות; אבל ביבמה - הואיל וזקוקה ליה - שויוה רבנן כמאמר
  44. ^ דזיקת שני יבמים עלה הואיל ולא ידעָהּ משהגדיל, ולא יצאה מידי נפילה ראשונה
  45. ^ דלית ליה זיקת שני יבמין; ובהא נמי פליג רבי שמעון ב'ארבעה אחין' (שם)
  46. ^ דהא לאו צרות נינהו לאיפטורי חדא ביבום חברתה; ויבומי תרוייהו – לא: הואיל והויא צרתה במקצת - במאמר דרבנן - אתו למימר שתי יבמות הבאות מבית אחד מתיבמות
  47. ^ שניהם שוים לכל דין של מעלה [של עליה להחשב איש גדול] דכל כמה דלא מייתי שערות - קטן הוא
  48. ^ כגון הך ד'ארבעה אחין' (פ"ג מ"ט), דתנן: 'שלשה אחין נשואין שלש נכריות ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות', ואמרינן בגמרא: אי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!
  49. ^ ומשנינן: מדרבנן, גזירה שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות כו'
  50. ^ לדחות אשתו גמורה מייבום, כי ההיא ד'ארבעה אחין' (שם) דקתני: 'הרי אלו חולצות'! ואפילו אשתו גמורה נדחית מפני שהיא צרת בעלת זיקת שני יבמין; ואמאי קתני מתניתין 'שנייה - או חולצת או מתייבמת'
  51. ^ ואמאי מייבמה שנייה
  52. ^ שראשו עב וראוי לשחיקת שומים ולשאר תשמיש
  53. ^ ונחלקו בו לענין נעילת דלת: רבי אלעזר אוסר לנעול בו ורבי יוסי מתיר, לפי שיש תורת כלי עליו ומותר לטלטלו
  54. ^ את תלמידי אתם עושים חבירי, שאתם מביאים לי ראיה מרבי אלעזר ורבי יוסי שהיו חברים
  55. ^ העיד עליו המקרא שכל מה שעשה - מפי משה עשה, ואפילו מה שאמר סתם
  56. ^ שהרי אי אפשר בכל דבר ודבר שאמר יהושע אמר "כך אמר משה" ואפילו הכי אסהיד קרא דמפי משה הוה