פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

משנה: האשה שהלך בעלה וצרתה למדינת הים, ובאו ואמרו לה "מת בעליך" - לא תנשא [1] ולא תתייבם [2] עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה. [3] [4]

היתה לה חמות [5] - אינה חוששת [6]. יצתה [7] מליאה [8] – חוששת [9]. רבי יהושע אומר: אינה חוששת [10].

גמרא: מאי 'היא צרתה'? הא קא משמע לן: להא צרה הוא דחיישינן, אבל לצרה אחריתי [11] לא חיישינן [12].

לא תנשא ולא תתייבם [עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה]: בשלמא יבומי לא, דדלמא מיעברא וקפגעה באשת אח, דאורייתא! אלא לא תנשא אמאי? הלך אחר רוב נשים ורוב נשים מתעברות ויולדות ? לימא רבי מאיר היא, דיחייש למיעוטא [13]! אפילו תימא רבנן: כי אזלי רבנן בתר רובא - רובא דאיתיה קמן, כגון תשע חנויות [14], וסנהדרי [15], אבל רובא דליתיה קמן [16] - לא אזלי רבנן בתר רובא.

והרי קטן וקטנה, דרובא דליתא קמן היא, ואזלי רבנן בתר רובא, דתניא: 'קטן וקטנה לא חולצין ולא מייבמין - דברי רבי מאיר. אמרו לו לרבי מאיר: יפה אמרת שאין חולצין: 'איש' כתיב בפרשה [17], ומקשינן אשה לאיש [מה הוא גדול דוקא אף היא גדולה]; אלא מה טעם אין מייבמין? אמר להם: קטן - שמא ימצא סריס; קטנה - שמא תמצא אילונית, ונמצאו פוגעים בערוה.' ורבנן סברי זיל בתר רובא דקטנים, ורוב קטנים לאו סריסי נינהו; זיל בתר רוב קטנות ורוב קטנות לאו אילונית נינהו! אלא מחוורתא מתניתין רבי מאיר היא.

במאי אוקימתא? כרבי מאיר? אימא סיפא: 'היתה לה חמות - אינה חוששת'; אמאי? [18] הלך אחר רוב נשים, [19] ורוב נשים מתעברות ויולדות [20]; מיעוט מפילות, וכל היולדות - מחצה זכרים ומחצה נקבות; סמוך מיעוטא דמפילות למחצה נקבות - והוו ליה זכרים מיעוטא, וליחוש [לדעת רבי מאיר]? דלמא כיון דאיחזקה לשוק - לא חייש. רישא דאיחזק לייבום – תייבם? אמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: רישא, דאיסור כרת – חששו [21]; סיפא, דאיסור לאו - לא חששו [22]. אמר רבא: מכדי הא דאורייתא והא דאורייתא; מה לי איסור כרת מה לי איסור לאו [23]! אלא אמר רבא:


עמוד ב

רישא חזקה [24] לייבום, ורובא [25] לשוק [26]; וחזקה לא עדיף כי רובא [27]; ואייתי מיעוטא דמפילות סמוך לחזקה, והוה ליה פלגא ופלגא: לא תנשא ולא תתייבם [28]; סיפא - חזקה לשוק [29] ורובא לשוק [30], והוי ליה זכרים מיעוטא דמיעוטא, ומיעוטא דמיעוטא לא חייש רבי מאיר.

לא תנשא ולא תתייבם [עד שתדע שמא מעוברת היא צרתה]: ולעולם [31]? אמר זעירי: לעצמה - שלשה חדשים [32], לחברתה – תשעה [33]. וחולצת ממה נפשך? רבי חנינא אמר: לעצמה שלשה, לחברתה לעולם [34]. ותחלוץ [35] ממה נפשך [36]?

אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין אמרי תרוייהו: גזירה שמא יהא ולד בן קיימא ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה [37]. וליצרכה? דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה, ואמרי 'קָשָּרוּ חלוצה לכהן'.

תנן [(לעיל דף קיח,ב)]: '"ניתן לי בן במדינת הים", ואמרה "מת בני ואחר כך בעלי [38]" – נאמנת [39]; "מת בעלי ואחר כך בני" - אינה נאמנת [40], וחוששין לדבריה [41], וחולצת ולא מתייבמת'; וליחוש דלמא אתו עדים ואמרי כדקאמרה [42], ונמצא אתה מצריכה כרוז לכהונה!? אמר רב פפא: בגרושה [43]. רב חייא בריה דרב הונא אמר: באמרה "אני [44] והוא [45] נחבאנו במערה [46]" [47].


משנה: שתי יבמות [48]: זו אומרת "מת בעלי" וזו אומרת "מת בעלי"; זו אסורה [49] מפני בעלה של זו [50] וזו אסורה מפני בעלה של זו [51]. לזו עדים [52] ולזו אין עדים: את שיש לה עדים אסורה [53], ואת שאין לה עדים מותרת [54]. לזו בנים ולזו אין בנים [55]: את שיש לה בנים מותרת, ואת שאין לה בנים אסורה. נתייבמו [56] ומתו היבמין - אסורות להנשא [57]. רבי אלעזר [במשניות: אליעזר] אומר: הואיל והותרו ליבמין [58] - הותרו לכל אדם [59].

גמרא: תנא: 'לזו עדים ובנים, ולזו לא עדים ולא בנים - שתיהן מותרות [60]; נתייבמו ומתו היבמין - אסורין להנשא; רבי אלעזר אומר: הואיל והותרו ליבמין - הותרו לכל אדם.' בעי רבא: מאי טעמא דרבי אלעזר?: משום דקסבר צרה מעידה לחברתה [61]? או דלמא משום דהיא לא מקלקלא נפשה? למאי נפקא מינה?

הערותעריכה

  1. ^ הואיל ובלא בנים יצא בעלה
  2. ^ שמא ילדה צרתה
  3. ^ ובגמרא פריך: אמאי לא תנשא? תחלוץ ותנשא ממה נפשך!
  4. ^ 'היא צרתה' מפרש בגמרא.
  5. ^ במדינת הים, וכשיצאה לא היה לה [לחמותה] בן, ואין יבם לזו
  6. ^ שמא ניתן לה יבם, אף על גב דחיישינן לעיל שמא ילדה צרה: התם הוא: דכל מה דילדה צרה, בין זכר בין נקבה - מפיק לה להא מיבם; אבל חמות - דאי נמי ילדה - לא זקיק לה להך אלא אם כן ילדה זכר! וכולי האי לא חיישינן שמא ילדה וזכר היה
  7. ^ חמותה
  8. ^ מעוברת
  9. ^ שמא זכר היה
  10. ^ דאיכא למימר שמא הפילה; ואם תמצי לומר לא הפילה - שמא נקבה היתה
  11. ^ אם באו עדים שאין צרתה [הידועה] מעוברת
  12. ^ אינה חוששת שמא אשה אחרת נשא ומותרת ליבם
  13. ^ רבי מאיר חייש למיעוטא בפרק 'הכל שוחטין' (חולין ו א) גבי כותים: שגזר על כל כותים משום אותם שמצאו דמות יונה בהר גריזים והשתחוו לה
  14. ^ דתניא (חולין צה א) 'ובנמצא הלך אחר הרוב', דכיון דחנויות לפנינו הן, ואנו רואין שרובן מוכרות בשר שחוטה
  15. ^ י"ב מזכין וי"א מחייבין: דקיימא לן דזכאי (סנהדרין מ א) דהואיל ורוב מזכין; וקמן נינהו
  16. ^ כגון הכא, דניזיל בתר רוב נשים שבעולם
  17. ^ [רש"י בדף סא,ב] בפרשת חליצה (דברים כה ז): 'ואם לא יחפוץ האיש לקחת את יבמתו [ועלתה יבמתו השערה אל הזקנים ואמרה: מאן יבמי להקים לאחיו שם בישראל! לא אבה יבמי'
  18. ^ נהי נמי דזכרים מיעוטא, כדמפרש ואזיל - מיהו
  19. ^ וכיון
  20. ^ ליכא למימר בזכרים מיעוטא דמיעוטא, אלא חד מיעוטא: דרוב נשים מתעברות ויולדות ומיעוט כו'
  21. ^ שמא נתעברה צרתה
  22. ^ שמא נתעברה חמותה, ואוקמה אחזקה
  23. ^ מי לא בעינן למיחש לספק איסור לאו כי היכי דחיישינן לספק איסור כרת? הא מידי דספיקא לאו הרחקה דרבנן היא בדבר המותר, דנימא 'לכרת עביד הרחקה, ללאו לא עביד הרחקה בדבר המותר', דהכא שמא איסורא דאורייתא ממש קעביד
  24. ^ מייתי לה
  25. ^ מייתי לה להיתר
  26. ^ דרוב נשים מתעברות ויולדות, והרי ילדה צרתה ונפטרה גם היא
  27. ^ דניזיל אבתרה
  28. ^ הלכך לא תתייבם; ולשוק נמי לא, כרבי מאיר דחייש למיעוטא
  29. ^ שהרי בלא יבם היתה תחלה כשיצתה
  30. ^ דאי נמי נתעברה חמותה - שמא נקבה היתה, או נפל; דרוב עוברים - נפלים ונקבות, כדאמרינן לעיל: דמחצה דוולדי קיימי - נקבות הוו; ומיעוט עוברים - נפלים הוו; זכרים דקיימא - מיעוטא לגבי וולדות; והכא נמי איכא חזקה לרוב, דמרע נמי לחששא דמיעוטא
  31. ^ בתמיה: תחלוץ ממה נפשך, ותנשא לשוק
  32. ^ בשביל עצמה תמתין שלשה חדשים, דכל הנשים צריכות להמתין שלשה חדשים, ואפילו בעלה מת במדינת הים דליכא למיחש שמא מעוברת היא - דהא זקנה ואיילונית נמי צריכות להמתין שלשה חדשים, כדאמרינן ב'החולץ' (לעיל מב,ב) 'הלכה: כולן צריכות להמתין'
  33. ^ בשביל חברתה - שמא מעוברת היא צרתה - צריכה להמתין תשעה חדשים, שאפילו חלצה לא תנשא בתוך תשעה, שמא חברתה מעוברת היא והולד של קיימא ואין חליצה פוטרת לזו אלא וולד פוטר, והוולד אינו פוטר עד שיצא לאויר העולם
  34. ^ בשביל חבירתה צריכה להמתין לעולם עד שתדע אם יש לה וולד אם לאו
  35. ^ לאחר תשעה
  36. ^ ותנשא: אם ילדה צרתה - הרי נפטרה בולד, ואם לאו - הרי חליצתה פוטרתה
  37. ^ להכריז שלא היתה חלוצה ומותרת לכהונה
  38. ^ והריני זקוקה ליבם כבתחלה
  39. ^ במה שאמרה 'מת בני ראשון ואחר כך בעלי', ולא חיישינן דלמא משום דרחמא ליבם קאמרה; מאי טעמא? - הואיל ובחזקת ייבום היתה עומדת, ופיה אסר עצמה על היבם כשאמרה "ניתן לי בן", והוא הפה יכול להתיר עצמה ליבם ולומר "מת בני ראשון"
  40. ^ להנשא לשוק, הואיל ובחזקת ייבום יצתה, וחיישינן דלמא משום דסניא ליה קאמרה "ניתן לי בן"
  41. ^ שמא אמת הן ואסורה לייבם
  42. ^ דלא היתה זקוקה לו, ואין חליצתה כלום ומותרת לכהונה
  43. ^ שהיתה גרושה כבר מאיש אחר שפסלה לכהונה עולמית
  44. ^ ובני
  45. ^ ובעלי
  46. ^ ואין איש עמנו לבא ולהעיד
  47. ^ הלכך ליכא למיחש דלמא אתי סהדי
  48. ^ נשי שני אחים
  49. ^ לשוק
  50. ^ שהוא יבמהּ
  51. ^ דשמא חי הוא, וזקוקה לו; ואף על פי שאשתו אומרת "מת" - אינה נאמנת איבמתה שתנשא על פיה, שאין יבמה מעידה על חברתה, שהיא אחת מחמש נשים שאין נאמנות להעידה
  52. ^ שמת בעלה
  53. ^ לינשא, מפני יבמהּ, דשמא חי הוא, דעדים מאי אהנו לה - הא היא נמי מהימנא לומר "מת בעלי"
  54. ^ לשוק, דהא אמרה שהוא מת, ובשביל יבמה נמי לא חיישינן, שהרי יש עדים שמת
  55. ^ ואין עדים לא לזו ולא לזו
  56. ^ שהיה להם כאן שני יבמין, ונתייבמו: שהאשה שאמרה "מת בעלי" תתייבם, דלענין ייבום לא הוצרכה זאת לעדותה של זו; וארישא קאי, שאין להם לא עדים ולא בנים
  57. ^ לשוק; זו מפני בעלה הראשון של זו, וזו מפני בעלה הראשון של זו: שמא עדיין הם חיים; ואף על פי שנשאו שתיהן ליבמין בחזקת שמתו בעליהם - אצל עצמן נאמנות, אבל עכשיו כשינשאו לשוק - נמצא עדותה של זו מועיל לזו, ואין יבמות מעידות זו על זו צד היתר
  58. ^ בחזקת שמתו בעליהם
  59. ^ תו לא מיתסרן דניחוש לשמא חיין הם
  60. ^ שאין כאן זיקת ייבום: זו מפני בניה, וזו בעדי חברתה
  61. ^ דהא שתי יבמות צרות נינהו, ומפני צד צרות לא נפסלו מלהעיד זו לזו