ביאור:בבלי יבמות דף ד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
דכתיב (דברים כב יא) לא תלבש שעטנז [צמר ופשתים יחדו] [1] (דברים כב יב) גדילים תעשה לך [על ארבע כנפות כסותך אשר תכסה בה] [2], ואמר רבי אלעזר: סמוכים מן התורה מנין? שנאמר (תהלים קיא ח) סמוכים לעד לעולם עשוים באמת וישר. ואמר רב ששת [עוד לימוד סמוכים:] אמר רבי אלעזר משום רבי אלעזר בן עזריה: מנין ליבמה שנפלה לפני מוכה שחין שאין חוסמין אותה [3] שנאמר (דברים כה ד) לא תחסום שור בדישו, וסמיך ליה (דברים כה ה) כי ישבו אחים יחדיו [ומת אחד מהם ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר יבמה יבא עליה ולקחה לו לאשה ויבמה] [4], ואמר רב יוסף [בענין לימוד סמוכין]: אפילו למאן דלא דריש סמוכים בעלמא - במשנה תורה דריש [5], דהא רבי יהודה בעלמא לא דריש ובמשנה תורה דריש. ובעלמא מנלן דלא דריש? דתניא 'בן עזאי אומר: נאמר [6] (שמות כב יז) מכשפה לא תחיה ונאמר (שמות כב יח) כל שוכב עם בהמה מות יומת: סמכו ענין לו [7]: מה שוכב עם בהמה בסקילה [8] - אף מכשפה בסקילה. אמר לו רבי יהודה: וכי מפני שסמכו ענין לו, נוציא זה [9] לסקילה [10]? אלא: אוב וידעוני בכלל מכשפים היו [11], ולמה יצאו? - להקיש להם [12] ולומר לך: מה אוב וידעוני בסקילה - אף מכשפה בסקילה.' ובמשנה תורה מנלן דדריש? דתנן [יבמות פ"יא מ"א]: 'נושא אדם אנוסת אביו [13] ומפותת אביו, אנוסת בנו [14] ומפותת בנו; רבי יהודה אוסר באנוסת אביו ומפותת אביו', ואמר רב גידל אמר רב: מאי טעמא דרבי יהודה? - דכתיב (דברים כג א) לא יקח איש את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו - כנף שראה אביו לא יגלה. וממאי דבאנוסה? דכתיב מעילויה דקרא, דכתיב (דברים כב כט) ונתן האיש השוכב עמה לאבי הנערה חמשים כסף [ולו תהיה לאשה תחת אשר ענה לא יוכל שלחה כל ימיו] וסמיך ליה (דברים כג א) לא יקח איש [את אשת אביו ולא יגלה כנף אביו]. ורבנן? אי הוה סמיך ליה – כדקאמרת; השתא דלא סמיך ליה [15], בשומרת יבם הכתוב מדבר, ולעבור עליו בשני לאוין .
ובמשנה תורה מאי טעמא דדריש? איבעית אימא משום דמוכח [16], ואיבעית אימא משום דמופני : איבעית אימא משום דמוכח, דאם כן לכתביה רחמנא [17] גבי עריות [18]! ואיבעית אימא משום דמופני: דאם כן לכתוב רחמנא 'לא יקח איש את אשת אביו'; 'לא יגלה כנף אביו' למה לי?
שמע מינה לאפנויי [19]. וגבי ציצית נמי: איבעית אימא משום דמוכח, ואיבעית אימא משום דמופנה: איבעית אימא משום דמוכח: דאם כן לכתביה רחמנא גבי פרשת ציצית; למאי הלכתא כתביה הכא? ואיבעית אימא משום דמופנה: מכדי כתב [ויקרא יט,יט: את חקתי תשמרו: בהמתך לא תרביע כלאים, שדך לא תזרע כלאים] ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך', 'לא תלבש שעטנז' למה לי? שמע מינה לאפנויי [20]! הני מצרך צריכי: דאי כתב רחמנא 'לא יעלה עליך' [בלבד], הוה אמינא כל דרך העלאה אסר רחמנא ואפילו מוכרי כסות [21] - כתב רחמנא 'לא תלבש שעטנז' דומיא דלבישה דאית ביה הנאה, ואי כתב רחמנא 'לא תלבש' [בלבד] - הוה אמינא 'דוקא לבישה דנפיש הנייתה, אבל העלאה לא' - כתב רחמנא 'לא יעלה עליך'. אם כן, לכתוב רחמנא 'לא תלבש שעטנז', 'צמר ופשתים' למה לי [22]? מכדי כתב 'ובגד כלאים שעטנז לא יעלה עליך', ותנא דבי רבי ישמעאל: 'הואיל ונאמרו בתורה סתם בגדים ופרט לך הכתוב באחד מהן [23] צמר ופשתים [24] - אף כל צמר ופשתים; 'צמר ופשתים' דכתב רחמנא למה לי? - שמע מינה לאפנויי! ואכתי איצטריך [25]: סלקא דעתא אמינא העלאה היא [שרק בהעלאה האיסור הוא רק בצמר ופשטים], דלא נפיש הנאתה, אבל לבישה דנפיש הנייתה - כל תרי מיני אסר רחמנא; כתב רחמנא 'צמר ופשתים'. אם כן, לשתוק קרא מיניה, ותיתי 'שעטנז' 'שעטנז' מהעלאה.
ותנא דבי רבי ישמעאל [26] - טעמא דכתב רחמנא 'צמר ופשתים', הא לאו הכי כלאים בציצית [## מכל שני מינים] הוה אמינא דאסר רחמנא? [## אך זה אינו מסתבר, שהרי] והכתיב [במדבר טו,לח: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם] ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם [לדרתם ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת], ותנא דבי רבי ישמעאל: 'כל 'בגדים' - צמר ופשתים הם' [27], ואמר רחמנא עביד ליה תכלת [28], ותכלת עמרא הוא! [## והיות וברור שבבגד פשתים של הכהנים יש תכלת, שהוא צמר – מדוע צריך 'צמר ופשתים' להתיר כלאים בציצית?] וממאי דתכלת עמרא הוא? מדשש = כיתנא [29], תכלת - עמרא הוא [30]. איצטריך [צמר ופשתים]: סלקא דעתא אמינא כדרבא [31], דרבא רמי: כתיב 'הכנף' [במדבר טו,לח: דבר אל בני ישראל ואמרת אלהם ועשו להם ציצת על כנפי בגדיהם לדרתם, ונתנו על ציצת הכנף פתיל תכלת] - מין כנף [32], וכתיב 'צמר ופשתים' [33]; הא כיצד? צמר ופשתים פוטרין בין במינן בין שלא במינן, שאר מינין - במינן פוטרין, שלא במינן אין פוטרין.
והא תנא דבי רבי ישמעאל לית ליה דרבא [34]! איצטריך [35]: סלקא דעתא אמינא [36] כי דיוקא דרבא [37]: 'הכנף' - מין כנף, והכי קאמר רחמנא: 'עביד ליה צמר לצמר, ופשתים לפשתים, וכי עבידת צמר לצמר – צבעיה, אבל צמר לפשתים ופשתים לצמר – לא' - כתב רחמנא 'צמר ופשתים', דאפילו צמר לפשתים ופשתים לצמר [שצריך תכלת] [38].
הערות
עריכה- ^ וסמיך ליה
- ^ ודרשינן סמוכין, ושרינן כלאים בציצית; אלמא אתי עשה ודחי לא תעשה
- ^ אין [סותמין] טענותיה לכופה להתייבם לו, אלא כופין אותו וחולץ!? ['חוסמין' - לישנא דקרא קא נקט, דיליף לה מ'לא תחסום':
- ^ אלמא דרשינן סמוכין; וגבי כלאים בציצית נמי דרשינן
- ^ והאי סמוכים דכלאים בציצית במשנה תורה הוא, ודרשינן
- ^ בספר ואלה שמות
- ^ ענין הפרשה סמוכה פרשת מכשף אצל שוכב עם בהמה, דגבי הדדי כתיבי
- ^ דכתיב באשה הנרבעת לבהמה 'דמיהם בם' (ויקרא כ טז), וכל 'דמיהם בם' - בסקילה היא, דגמרינן (סנהדרין כג א) מאוב וידעוני דכתיב בהו ירגמו אותם דמיהם בם (ויקרא כ כז)
- ^ מכשף
- ^ שהיא מיתה חמורה מכולן
- ^ שנאמר 'לא תחיה'
- ^ שזו מדה בתורה: כל דבר שהיה בכלל ויצא מן הכלל ללמד - לא ללמד על עצמו יצא אלא ללמד על הכלל כולו יצא
- ^ שלא נאסרה עליו עולמית אלא אשת אביו, כדכתיב (ויקרא יח ח) ערות אשת אביך, ו'אשת' משמע על ידי אישות דקדושין
- ^ לאו כלתו היא, דאין 'כלה' אלא מקודשת וראויה לחופה
- ^ דכתיב [דברים כג,א] לא יקח איש את אשת אביו בינתים
- ^ מוכח למדרשינהו אהדדי סמכינהו
- ^ לההיא 'לא יגלה כנף אביו'
- ^ אי לטפויי לאוי גבי אשת אב קאתי
- ^ לאנוסתו של אביו דיליף מסמוכים דלעיל
- ^ ולמדרש סמוכים
- ^ שאין מתכוונים להנאת חימום
- ^ אי לאשמועינן דכלאים צמר ופשתים הוא דקאסר - לא צריך!
- ^ גבי נגעים
- ^ בבגד צמר או בבגד פשתים (ויקרא יג מז)
- ^ למכתב 'צמר ופשתים' הכא גבי לבישה, ואף על גב דכתיב 'בגד' בהעלאה, דמשמע צמר ופשתים
- ^ דילפינן אליביה כלאים בציצית מדאייתר 'צמר ופשתים' למיסמכיה ל'גדילים תעשה לך'
- ^ והאי 'בגדיהם' דציצית - משמע בין של צמר בין של פשתים
- ^ נמי לפשתים
- ^ דכתיב (שמות לט כח) מכנסי בד שש משזר, ו'בד' היינו פשתים, כדמפרש ב'בא לו כהן גדול' במסכת יומא (עא,ב): 'בד - דבר העולה בד בבד'
- ^ וכן שאר צבעים האמורים בבגדי כהונה: ארגמן ותולעת שני - שאין בגדי כהונה אלא מצמר ופשתים, דכתיב בספר יחזקאל (מד,יז) ביום הכיפורים: 'בִּגְדֵי פִשְׁתִּים יִלְבָּשׁוּ וְלֹא יַעֲלֶה עֲלֵיהֶם צֶמֶר [בְּשָׁרְתָם בְּשַׁעֲרֵי הֶחָצֵר הַפְּנִימִית וָבָיְתָה]' - שמע מינה שעבודות החיצונות יש בהם צמר עם פשתן ולא מין אחר; ומדמפרש קרא 'שש' באחד מן המינין - שמע מינה שאר המינין צמר היו
- ^ אי לא כתב רחמנא 'צמר ופשתים' - הוה דרשינן 'הכנף' - מין כנף, כרבא, למימר דלבגד פשתים עשה פשתן ולצמר עשה צמר, וצבעינן תכלת, אבל כלאים לא; קא משמע לן דרשא דסמוכין דאפילו כלאים, והכי הוי מסקנא דמילתא, אלא דקא מפרש ואזיל מילתיה דרבא
- ^ עשה ציצית ממין הכנף, ואם טלית של משי - עשה ציצית של משי
- ^ וכתיב 'צמר ופשתים גדילים תעשה לך', דמשמע עשה ציצית מצמר ופשתים
- ^ דדריש 'הכנף' - מין כנף, דהא לתנא דבי רבי ישמעאל טלית של שאר מינין אינה חייבת בציצית, דהא 'בגד' כתיב, ותנא דבי רבי ישמעאל קאמר כל 'בגד' - צמר ופשתים
- ^ צמר ופשתים אף על גב דלא דריש תנא דבי רבי ישמעאל מין כנף לשאר מינין
- ^ לגבי טלית של צמר ופשתים דריש
- ^ דדריש 'ציצית' - מין כנף
- ^ קא משמע לן דרשא דסמוכין למישרי כלאים בציצית