ביאור:בבלי יבמות דף לא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

כיון דקא מצרכת חליצה - מידע ידעי ^[1] דחומרא בעלמא הוא. אי הכי, גירושין נמי ליתני ^[2] וליצרכה חליצה, ומידע ידעי דחומרא בעלמא הוא ^[3]!? אם אתה אומר חולצת - מתייבמת ^[4]! הכא נמי ^[5] אם אתה אומר חולצת – מתייבמת! ותתייבם ואין בכך כלום אחזקה קא קיימא ^[6].

איתיביה אביי [יבמות פ"ז מ"ד]: 'נפל הבית עליו ועל בת אחיו ^[7] ואין ידוע איזה מהם מת ראשון - צרתה חולצת ^[8] ולא מתייבמת ^[9]'; אמאי? הכא נמי נימא 'אשה זו בחזקת היתר לשוק עומדת ומספק אתה בא לאוסרה - אל תאסרנה מספק'? וכי תימא הכי נמי לחומרא - חומרא דאתי לידי קולא הוא, שאם אתה אומר 'חולצת'– [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת!? גירושין, דשכיחי, גזרו בהו רבנן ^[10]; מפולת, דלא שכיחי, לא גזרו בהו רבנן; אי נמי גירושין דקיימא ערוה ^[11] דקא מוכח ^[12], וצרתה קמצרכת לה חליצה - אמרי קמו ביה רבנן בגיטא, דגיטא מעליא הוא ^[13] ואתו לייבומי לצרה; ^[14] מפולת ^[15] - מי ^[16] 'קמו בהו רבנן במפולת' ^[17]? וגבי גירושין מי לא תנן? והתנן '^[18]: 'היתה עומדת ברשות הרבים וזרקו לה: קרוב לה – מגורשת, קרוב לו - אינה מגורשת; מחצה על מחצה - מגורשת ואינה מגורשת', ואמרינן: למאי הלכתא ^[19]? דאי כהן הוא - אסורה ליה, ואי ערוה היא - צרתה בעיא חליצה, ולא אמרינן "שאם אתה אומר 'חולצת' – מתייבמת"? הא - איתמר עלה (גיטין עח ב) רבה ורב יוסף, דאמרי תרווייהו: הכא בשתי כיתי עדים עסקינן: אחת אומרת "קרוב לה" ואחת אומרת "קרוב לו", דהוה ליה ספיקא דאורייתא ^[20], "ומתניתין דהכא בכת אחת ^[21] דהוה ליה ספיקא דרבנן ^[22]. וממאי דמתניתין דהכא בכת אחת? דומיא דקדושין: מה קדושין בכת אחת - אף גרושין בכת אחת ^[23]. וקדושין גופייהו ממאי דבכת אחת? דלמא בשתי כיתי עדים? אי בשתי כיתי עדים ^[24] – ^[25] 'תתייבם ואין בכך כלום' ^[26]. ^[27] קיימי עדים וקאמרי "קרוב לה" ואת אמרת 'תתייבם ואין בכך כלום' ^[28]? ותו [ראיה נוספת לחיזוק לדברי אביי, אך לא אביי אמר אותה]: ^[29] בשתי כיתי עדים נמי ספיקא דרבנן היא, דאמרינן: אוקי תרי לבהדי תרי, ואשה אוקמה אחזקה ^[30] - מידי דהוה אנכסי דבר שטיא [בן שטיון: אדם שהיה לעיתים שוטה ולפעמים חלים] (כתובות כ א): דבר שטיא זבין נכסי; אתו בי תרי ואמרי "כשהוא חלים זבין" ואתו בי תרי ואמרו "כשהוא שוטה זבין", ואמר רב אשי: אוקי תרי להדי תרי

עמוד ב

וארעא אוקמא בחזקת בר שטיא! אלא אמר אביי (איוב לו לג) יגיד עליו ריעו [מקנה אף על עולה]: תנא בקידושין ^[31] והוא הדין לגירושין, תנא בגירושין ^[32] והוא הדין לקידושין. אמר ליה רבא: אי 'יגיד עליו ריעו' - מאי 'זהו' דקתני?

אלא אמר רבא: כל [ספק] שיש בקידושין ^[33] - יש ^[34] בגירושין; ויש בגירושין מה שאין בקידושין ^[35], ו'זהו' דגירושין - לאו דוקא ^[36], אלא משום דתנא 'זהו' בקידושין ^[37] - תנא נמי 'זהו' בגירושין. ו'זהו' דקידושין - למעוטי מאי? למעוטי זמן, דליכא בקידושין. ומפני מה לא תקנו זמן בקידושין? הניחא למאן דאמר 'משום פירי' ^[38] - ארוסה לית לה פירי ^[39], אלא למאן דאמר 'משום בת אחותו' ^[40] - ליתקין זמן ^[41]!? משום דאיכא דמקדש בכספא ואיכא דמקדש בשטרא - לא תקון רבנן זמן.

אמר ליה רב אחא בריה דרב יוסף לרב אשי: והא עבדא ^[42] דאיכא דקני בכספא ואיכא בשטרא ותקון רבנן זמן ^[43]? התם רובא בשטרא, הכא רובא בכספא; אי בעית אימא: משום דלא אפשר, היכי ליעביד?: לינחה גבי דידה - מחקה ליה ^[44], לינחה גבי דידיה - זמנין דבת אחותו היא ומחפה עלה; לינחה גבי עדים ^[45] אי דזכירי ^[46] - ליתו ליסהוד! ואי לא ^[47] - זמנין דחזו מכתבא ואתו מסהדי, ^[48] ורחמנא אמר ^[49] 'מפיהם ולא מפי כתבם' ^[50]. אי הכי בגירושין נמי נימא הכי ^[51]? התם להצלה דידה קאתי ^[52], הכא לחובה דידה קאתי ^[53].

משנה: שלשה אחין נשואין שלש נכריות, ומת אחד מהן, ועשה בה השני מאמר, ומת - הרי אלו חולצות ולא מתייבמות, שנאמר [דברים כה,ה: כי ישבו אחים יחדו] ומת אחד מהם [ובן אין לו לא תהיה אשת המת החוצה לאיש זר] יבמה יבא עליה [ולקחה לו לאשה ויבמה] - שעליה זיקת יבם אחד ולא שעליה זיקת שני יבמין ^[54]. רבי שמעון אומר: מייבם לאיזו שירצה ^[55] וחולץ לשניה ^[56].

גמרא: ^[57] ואי זיקת שני יבמין דאורייתא - חליצה נמי לא תיבעי!? אלא מדרבנן ^[58], וגזירה ^[59] שמא יאמרו 'שתי יבמות הבאות מבית אחד מתייבמות'. ונייבם לחדא וניחלוץ לחדא? גזירה שמא יאמרו 'בית אחד מקצתו בנוי

הערות

^ דקידושי דבת אחיו לאו קידושין; והאי דלא מתייבמת צרתה -
^ ספק קרוב לו
^ כלומר: אי חיישת דלא לימרו אינשי מדחלצה ודאי גירושין גמורין נינהו, דאי קדיש לה למגורשת איניש דעלמא והדר קדיש לאחותה דקמייתא, קדיש דבתרייתא - לאו קידושין: לא תיחוש להכי, דמדלא מתייבמת צרתה - מידע ידעי דחליצה חומרא בעלמא הוא
^ וקמייבם צרת ערוה - דאוקמה אחזקה ופגע בכרת
^ גבי קידושין אמאי חולצת? הא אתי לייבומי! ודלמא קידושי ערוה קידושי הוו וקמייבם לצרת ערוה
^ בחזקת היתר לייבם
^ והיא אשתו
^ לא מיפטרא בולא כלום משום צרת ערוה - שמא היא מתה ראשונה ואחר כך מת הוא; ותנן 'וכולן אם מתו'- העריות קודם לבעליהן – 'צרותיהן מותרות' בפרק קמא
^ שמא הוא מת ראשון והויא לה הך צרת בתו
^ דספק גירושין בערוה - לא תחלוץ הצרה, שאם אתה אומר 'חולצת' - [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת
^ קמן
^ וקמוכחת דהכל רואין שזו צרת ערוה היתה
^ ואין זו צרת ערוה
^ אבל
^ א"נ מצרכת לה חליצה
^ אתי למימר
^ אלו הדיינים המצריכים אותה חליצה - נביאים הם, וידעו שהיא מתה ראשונה דליתי לייבם לצרה - ומידע ידעי דהאי דחלצה - משום ספיקא היה [ודאי אין חשש כזה]
^ מפרש במסכת גיטין [פ"ח מ"ב; בבלי דף עח,א]
^ קתני מגורשת
^ כיון דתרי אמרי "קרוב לה" - לא מצי לאוקמי צרה אחזקה ולמיפטרא לעלמא בלא חליצה
^ עד אומר "קרוב לו" ועד אומר "קרוב לה"
^ הלכך בקידושין - הוא דאיכא למיתנייה, משום דבחזקת היתר לייבם קיימא, ומשום עד אחד דאמר "קרוב לה" לא מפקינן לה מחזקה, וחלצה; אבל בגירושין ליכא למתנייה, דבחזקת היתר לשוק קיימא, ועד אחד דאמר "קרוב לה" בעי לאפוקי מחזקה; וכיון דליכא עדות שלם - אזלינן לקולא וקא מוקמינן אחזקה, ולא בעיא חליצה, שאם אתה אומר 'חולצת' [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת
^ כלומר: אי הוה תני להו דעל כרחך הוה מיתוקמא דומיא דקידושין - משום הכי לא תני לה
^ לא הוה תני 'ולא מתייבמת'
^ אלא
^ דהא אוקמת אחזקה דמותרת לייבם הואי
^ ופרכינן:
^ והאמרת שתי כיתי עדים ספיקא דאורייתא היא
^ ובגירושין גופייהו
^ אף על גב דכת אחת אומרת "קרוב לה" - לא הוה לן לאפוקי מחזקת היתר לשוק, כיון דאיכא כת אחריתי דאמרה "קרוב לו", ואמאי קתני 'חולצת'
^ ספק קרוב לו כו'
^ כתב בכתב ידו וכו'
^ כגון ספק קרוב לו וכו'
^ הוי נמי ספק
^ שאין ספק לענין קדושין, כגון זמן, כדמפרש לקמן: דבשטר קידושין כגון המקדש בשטר - לא תקנו זמן
^ דמשמעו 'זהו דהוי ספק בגירושין', אבל ספק קרוב לא הוי ספק לגירושין
^ דדוקא 'זהו' דקא משמע לן זהו - ספק קרוב - הוא דשייך בקידושין, אבל ספק זמן לא שייך בהו
^ בגיטין בפרק 'כל הגט' (דף כו,ב): מפני מה תקנו חכמים זמן בגיטין? משום פירי: לידע מאימתי תגבה מבעלה פירות שאכל מנכסי מלוג שלה, דקסבר משעה שנתן עיניו בה לגרשה שוב אין לו לבעל פירות
^ לפיכך לא תקנוהו בשטר קידושין: שאין הבעל אוכל פירות עד שתכנס לחופה, דכי תקון רבנן פירי לבעל - משום פרקונה, ופרקונה לא קא מחייב בה אלא מכתובה ואילך, דתנאי כתובה הוא: 'דאם תשתבאי אפרקינך' [בכתובות פרק נערה (דף נא,ב)]
^ שמא יהא נשוי בת אחותו ותזנה תחתיו ויראה עדים ממשמשין ובאין ויחוס עליה ויגרשנה, ויאמר: "קודם זנות שאתם מעידים כבר נתגרשה"
^ נמי בשטר קדושין, שמא תזנה ויאמר "קודם קידושין הוה"
^ מכירת עבד
^ בכל שטרי מכירה [של עבד כדי] לידע מאיזה זמן יאכל פירות שזה קנה נכסי עבדו
^ לזמן, ותאמר קודם קידושין היה זנות זה
^ מאי מהני?
^ אימת הוה קידושין - אפילו אינו כתוב בשטר מצו לאסהודי
^ אלא להכי אמרת: דמהני דזימנין דלא דכירי
^ והאי לאו עדות הוא:
^ על פי שנים עדים (דברים יז ו)
^ ולא שיעידו על פי כתבם
^ אמאי תקנו זמן משום בת אחותו - גבי מאן נינחיה
^ וליכא למיחש דלמא מחקה ליה: דכי אתו סהדי דזינתה, אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי - מוקמינן לה בחזקת אשת איש! ומיהו אי לא תקון רבנן זמן - הוה מצי לאחפויי עלה, ומספיקא לא קטלינן לה, אבל השתא דתקון רבנן, אי לא מייתא ליה - מוקמינן לה אחזקה וקטלינן לה
^ זמן דקידושין, ואי תקון לה רבנן זמן וזינתה - כבשה ליה לשטרא או מחקה ליה, וקיימא אחזקת פנויה כדמעיקרא
^ דכל זמן שלא כנסהּ זה - עדיין זיקת ראשון עליה, ונתוספת עליה זיקת מאמרו - הרי כשמת זה נותרו עלה זיקת שניהם, ואילו כנסהּ הוה פקעה זיקה דקמא, וכי מיית - לא הוה עלה אלא זיקת שני; אי נמי לא עבד בה מאמר - לא הוה עלה אלא זיקת ראשון
^ כדקתני טעמא בפרק שני בברייתא: 'אם מאמרו של שני מאמר - אשת שני הוא בועל, ואם אינו מאמר - אשת ראשון הוא בועל!'
^ דחדא לא מיפטרא בביאה דאידך, דלמא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, וייבומי תרווייהו נמי לא - דלמא מאמר קני והוו להו שתי יבמות הבאות מבית אחד
^ לרבנן פריך:
^ דמדאורייתא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות משני בתים, ותרוייהו מצי לייבומי
^ ורבנן הוא דגזרו

[1] דקידושי דבת אחיו לאו קידושין; והאי דלא מתייבמת צרתה -

[2] ספק קרוב לו

[3] כלומר: אי חיישת דלא לימרו אינשי מדחלצה ודאי גירושין גמורין נינהו, דאי קדיש לה למגורשת איניש דעלמא והדר קדיש לאחותה דקמייתא, קדיש דבתרייתא - לאו קידושין: לא תיחוש להכי, דמדלא מתייבמת צרתה - מידע ידעי דחליצה חומרא בעלמא הוא

[4] וקמייבם צרת ערוה - דאוקמה אחזקה ופגע בכרת

[5] גבי קידושין אמאי חולצת? הא אתי לייבומי! ודלמא קידושי ערוה קידושי הוו וקמייבם לצרת ערוה

[6] בחזקת היתר לייבם

[7] והיא אשתו

[8] לא מיפטרא בולא כלום משום צרת ערוה - שמא היא מתה ראשונה ואחר כך מת הוא; ותנן 'וכולן אם מתו'- העריות קודם לבעליהן – 'צרותיהן מותרות' בפרק קמא

[9] שמא הוא מת ראשון והויא לה הך צרת בתו

[10] דספק גירושין בערוה - לא תחלוץ הצרה, שאם אתה אומר 'חולצת' - [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת

[11] קמן

[12] וקמוכחת דהכל רואין שזו צרת ערוה היתה

[13] ואין זו צרת ערוה

[14] אבל

[15] א"נ מצרכת לה חליצה

[16] אתי למימר

[17] אלו הדיינים המצריכים אותה חליצה - נביאים הם, וידעו שהיא מתה ראשונה דליתי לייבם לצרה - ומידע ידעי דהאי דחלצה - משום ספיקא היה [ודאי אין חשש כזה]

[18] מפרש במסכת גיטין [פ"ח מ"ב; בבלי דף עח,א]

[19] קתני מגורשת

[20] כיון דתרי אמרי "קרוב לה" - לא מצי לאוקמי צרה אחזקה ולמיפטרא לעלמא בלא חליצה

[21] עד אומר "קרוב לו" ועד אומר "קרוב לה"

[22] הלכך בקידושין - הוא דאיכא למיתנייה, משום דבחזקת היתר לייבם קיימא, ומשום עד אחד דאמר "קרוב לה" לא מפקינן לה מחזקה, וחלצה; אבל בגירושין ליכא למתנייה, דבחזקת היתר לשוק קיימא, ועד אחד דאמר "קרוב לה" בעי לאפוקי מחזקה; וכיון דליכא עדות שלם - אזלינן לקולא וקא מוקמינן אחזקה, ולא בעיא חליצה, שאם אתה אומר 'חולצת' [עלולים לחשוב שגם] מתייבמת

[23] כלומר: אי הוה תני להו דעל כרחך הוה מיתוקמא דומיא דקידושין - משום הכי לא תני לה

[24] לא הוה תני 'ולא מתייבמת'

[25] אלא

[26] דהא אוקמת אחזקה דמותרת לייבם הואי

[27] ופרכינן:

[28] והאמרת שתי כיתי עדים ספיקא דאורייתא היא

[29] ובגירושין גופייהו

[30] אף על גב דכת אחת אומרת "קרוב לה" - לא הוה לן לאפוקי מחזקת היתר לשוק, כיון דאיכא כת אחריתי דאמרה "קרוב לו", ואמאי קתני 'חולצת'

[31] ספק קרוב לו כו'

[32] כתב בכתב ידו וכו'

[33] כגון ספק קרוב לו וכו'

[34] הוי נמי ספק

[35] שאין ספק לענין קדושין, כגון זמן, כדמפרש לקמן: דבשטר קידושין כגון המקדש בשטר - לא תקנו זמן

[36] דמשמעו 'זהו דהוי ספק בגירושין', אבל ספק קרוב לא הוי ספק לגירושין

[37] דדוקא 'זהו' דקא משמע לן זהו - ספק קרוב - הוא דשייך בקידושין, אבל ספק זמן לא שייך בהו

[38] בגיטין בפרק 'כל הגט' (דף כו,ב): מפני מה תקנו חכמים זמן בגיטין? משום פירי: לידע מאימתי תגבה מבעלה פירות שאכל מנכסי מלוג שלה, דקסבר משעה שנתן עיניו בה לגרשה שוב אין לו לבעל פירות

[39] לפיכך לא תקנוהו בשטר קידושין: שאין הבעל אוכל פירות עד שתכנס לחופה, דכי תקון רבנן פירי לבעל - משום פרקונה, ופרקונה לא קא מחייב בה אלא מכתובה ואילך, דתנאי כתובה הוא: 'דאם תשתבאי אפרקינך' [בכתובות פרק נערה (דף נא,ב)]

[40] שמא יהא נשוי בת אחותו ותזנה תחתיו ויראה עדים ממשמשין ובאין ויחוס עליה ויגרשנה, ויאמר: "קודם זנות שאתם מעידים כבר נתגרשה"

[41] נמי בשטר קדושין, שמא תזנה ויאמר "קודם קידושין הוה"

[42] מכירת עבד

[43] בכל שטרי מכירה [של עבד כדי] לידע מאיזה זמן יאכל פירות שזה קנה נכסי עבדו

[44] לזמן, ותאמר קודם קידושין היה זנות זה

[45] מאי מהני?

[46] אימת הוה קידושין - אפילו אינו כתוב בשטר מצו לאסהודי

[47] אלא להכי אמרת: דמהני דזימנין דלא דכירי

[48] והאי לאו עדות הוא:

[49] על פי שנים עדים (דברים יז ו)

[50] ולא שיעידו על פי כתבם

[51] אמאי תקנו זמן משום בת אחותו - גבי מאן נינחיה

[52] וליכא למיחש דלמא מחקה ליה: דכי אתו סהדי דזינתה, אי לא מייתא שטרא דאיגרשה מקמי הכי - מוקמינן לה בחזקת אשת איש! ומיהו אי לא תקון רבנן זמן - הוה מצי לאחפויי עלה, ומספיקא לא קטלינן לה, אבל השתא דתקון רבנן, אי לא מייתא ליה - מוקמינן לה אחזקה וקטלינן לה

[53] זמן דקידושין, ואי תקון לה רבנן זמן וזינתה - כבשה ליה לשטרא או מחקה ליה, וקיימא אחזקת פנויה כדמעיקרא

[54] דכל זמן שלא כנסהּ זה - עדיין זיקת ראשון עליה, ונתוספת עליה זיקת מאמרו - הרי כשמת זה נותרו עלה זיקת שניהם, ואילו כנסהּ הוה פקעה זיקה דקמא, וכי מיית - לא הוה עלה אלא זיקת שני; אי נמי לא עבד בה מאמר - לא הוה עלה אלא זיקת ראשון

[55] כדקתני טעמא בפרק שני בברייתא: 'אם מאמרו של שני מאמר - אשת שני הוא בועל, ואם אינו מאמר - אשת ראשון הוא בועל!'

[56] דחדא לא מיפטרא בביאה דאידך, דלמא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות הבאות משני בתים, וייבומי תרווייהו נמי לא - דלמא מאמר קני והוו להו שתי יבמות הבאות מבית אחד

[57] לרבנן פריך:

[58] דמדאורייתא מאמר לא קני, והוו להו שתי יבמות משני בתים, ותרוייהו מצי לייבומי

[59] ורבנן הוא דגזרו

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]