ביאור:בבלי יבמות דף קיד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

דבר ^[1] טלי וטליא ^[2] וליטיילו התם ^[3] דאי משכחי להו מייתי להו' ^[4] - אלמא קסבר קטן אוכל נבלות – אין בית דין מצווין להפרישו! לימא מסייע ליה: 'לא יאמר אדם לתינוק: "הבא לי מפתח", "הבא לי חותם ^[5]", אלא מניחו תולש, מניחו זורק.' אמר אביי: תולש בעציץ שאינו נקוב, זורק בכרמלית דרבנן.

תא שמע [שבת פ"טז מ"ו]: 'עובד כוכבים שבא לכבות ^[6] - אין אומרים לו "כבה" ו"אל תכבה", מפני שאין שביתתו עליהם; קטן הבא לכבות - אומרים לו "אל תכבה" [במשנה שם: אבל קטן שבא לכבות אין שומעין לו], ששביתתו עליהם. אמר רבי יוחנן: בעושה על דעת אביו ^[7]. דכוותיה גבי עובד כוכבים דעושה על דעת ישראל - מי שרי? עובד כוכבים - אדעתא דנפשיה עביד ^[8].

תא שמע [תוספתא דמאי ^[9] פרק ג הלכה ה]: 'בן חבר שרגיל לילך אצל אבי אמו עם הארץ - אין חוששין שמא יאכילנו דברים שאינם מתוקנים ^[10]; מצא בידו פירות - אין זקוק לו ^[11]'. אמר רבי יוחנן: בדמאי הקילו. אלא טעמא – דדמאי, הא ודאי בעא לעשורי? והאמר רבי יוחנן ^[12] 'בעושה על דעת אביו' ^[13]? אלא רבי יוחנן ספוקי מספקא ליה: קאי הכא – מדחי, קאי הכא – מדחי.

תא שמע: 'בן חבר כהן שרגיל לילך אצל אבי אמו כהן עם הארץ אין חוששין שמא יאכילנו תרומה טמאה ^[14]; מצא בידו פירות אין זקוק לו'! בתרומה דרבנן.

תא שמע: 'יונק תינוק והולך מעובדת כוכבים ומבהמה טמאה ואין חוששין ביונק שקץ ^[15]; ולא יאכילנו ^[16] נבלות וטרפות שקצים ורמשים ^[17]; ומכולן יונק מהם ואפילו בשבת; ובגדול אסור. אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב.' קתני מיהא 'אין חוששין ביונק שקץ'!? התם משום סכנה. אי הכי גדול נמי? גדול בעי אומדנא ^[18]. קטן נמי ליבעי אומדנא? אמר רב הונא בריה דרב יהושע: סתם תינוק מסוכן אצל חלב ^[19].

[למדנו לעיל:] 'אבא שאול אומר: נוהגין היינו שיונקים מבהמה טהורה ביום טוב.' היכי דמי? אי דאיכא סכנה - אפילו בשבת נמי, ואי דליכא סכנה - אפילו ביום טוב אסור! לא, צריכא דאיכא צערא; וקסבר מפרק כלאחר יד הוא ^[20]; שבת, דאיסור סקילה ^[21] - גזרו רבנן ^[22]; ^[23] יום טוב, דאיסור לאו ^[24] - לא גזרו ביה רבנן ^[25].

תא שמע: [ויקרא יא,מב: כל הולך על גחון וכל הולך על ארבע עד כל מרבה רגלים לכל השרץ השרץ על הארץ] לא תֹאכלום כי שקץ הם' [ודורשים: לא תאכלום ^[26]] - לא תַאֲכִילוּם: להזהיר הגדולים על הקטנים'

- מאי? לאו דאמר להו "לא תאכלו"?

לא, דלא ליספו ליה בידים.

תא שמע: [ויקרא יז,יב: על כן אמרתי לבני ישראל] כל נפש מכם לא תאכל דם [והגר הגר בתוככם לא יאכל דם] - להזהיר הגדולים על הקטנים' ^[27] - מאי? לאו דאמרי להו "לא תאכלו"? לא, דלא ליספו להו בידים. תא שמע: [ויקרא כא,א: ויאמר ה' אל משה: אמר אל הכהנים בני אהרן ואמרת אלהם: לנפש לא יטמא בעמיו] 'אמור' 'ואמרת' ^[28]? - להזהיר גדולים על הקטנים ^[29]. מאי? לאו דאמר להו "לא תיטמו"? לא - דלא ליטמו להו בידים. וצריכי; דאי אשמעינן שקצים -

עמוד ב

משום דאיסורן במשהו ^[30], אבל דם, דעד דאיכא רביעית - אימא לא! ואי אשמעינן דם - משום דאיכא כרת, אבל שרצים - אימא לא! ואי אשמעינן הני תרתי - משום דאיסורן שוה בכל, אבל טומאה - אימא לא! ואי אשמעינן טומאה כהנים - שאני משום דריבה בהן מצות יתרות, אבל הני - אימא לא! צריכא.

תא שמע [בבא ראשונה במשנה ד בפרק זה]: 'שני אחין, אחד פקח ואחד חרש, נשואין שתי אחיות פקחות; מת חרש בעל פקחת, מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל פקחת? מוציא את אשתו בגט, ואשת אחיו אסורה לעולם'; אמאי 'מוציא את אשתו בגט'? תיתיב גביה!? קטן אוכל נבלות הוא? משום איסורא דידה ^[31].

תא שמע [בבא שניה במשנה ד בפרק זה]: 'שני אחין פקחין, נשואין שתי אחיות, אחת פקחת ואחת חרשת: מת פקח בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? תצא משום אחות אשה; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה פקח בעל חרשת? מוציא את אשתו בגט ואשת אחיו בחליצה' – ואמאי 'מוציא את אשתו בגט'? תיתיב גביה, קטן אוכל נבלות הוא? משום איסורא דידיה.

אמר רבא: תא שמע [בבא שלישית במשנה ד בפרק זה]: 'שני אחין, אחד חרש ואחד פקח, נשואין לשתי אחיות: אחת פקחת ואחת חרשת; מת חרש בעל חרשת - מה יעשה פקח בעל פקחת? - תצא משום אחות אשתו; מת פקח בעל פקחת - מה יעשה חרש בעל חרשת? - מוציא את אשתו בגט ,ואשת אחיו אסורה לעולם' - והא הכא דלאו איסורא דידה איכא ולאו איסורא דידיה איכא, וקתני 'מוציא את אשתו בגט'!? אמר רב שמעיה: גזירה משום התרת יבמה לשוק. ^[32]

הדרן עלך 'חרש'

יבמות פרק חמשה עשר 'האשה שלום'

משנה: האשה שהלכה היא ובעלה למדינת הים: שלום בינו לבינה ושלום בעולם ^[33], ובאה ואמרה "מת בעלי" – תנשא; "מת בעלי" – תתייבם. שלום בינו לבינה, ומלחמה בעולם; קטטה בינו לבינה ^[34] ושלום בעולם, ובאתה ואמרה "מת בעלי" - אינה נאמנת. רבי יהודה אומר: לעולם אינה נאמנת אלא אם כן באתה בוכה ובגדיה קרועין. אמרו לו: אחת זו ואחת זו תנשא. [ראה סיכום בטבלה בדף קטז,ב]

גמרא: תנא 'שלום בינו לבינה' - משום דקבעי למיתני 'קטטה בינו לבינה'; תנא 'שלום בעולם' משום דקבעי למיתני 'מלחמה בעולם'. אמר רבא: מאי טעמא ד'מלחמה'? משום דאמרה בדדמי ^[35]: סלקא דעתא בכל הני דאיקטול - הוא פליט ^[36]? אם תימצא לומר כיון דשלום בינו לבינה - נטרא עד דחזיא, זימנין דמחו ליה בגירא או ברומחא, וסברא 'ודאי מת', ואיכא דעבד סמתרי ^[37] וחיה!

סבר רבא למימר: רעבון אינו כמלחמה: דלא אמרה בדדמי; הדר אמר רבא: רעבון הרי הוא כמלחמה; דההיא דאתת לקמיה דרבא, אמרה ליה: בעלי מת ברעב; אמר לה: שפיר עבדת ^[38] דשיזבת נפשיך ^[39]; סלקא דעתא דבההוא ^[40] פורתא דנפפיתא ^[41] דשבקת ליה הוה חיי ^[42]? אמרה ליה: מר נמי ידע דכי האי גוונא לא חיי! ^[43]. הדר אמר רבא: רעבון גריעה ממלחמה, דאילו מלחמה - כי אמרה "מת בעלי במלחמה" - הוא דלא מהימנא, הא "מת על מטתו" - מהימנא; ואילו גבי רעבון, עד דאמרה "מת וקברתיו" ^[44].

מפולת ^[45] - הרי הוא כמלחמה, דאמרה בדדמי; שילוח נחשים ועקרבים - הרי הן כמלחמה, דאמרה בדדמי; דֶּבֶר - אמרי לה 'הרי הוא כמלחמה' ואמרי לה 'אינו כמלחמה': אמרי לה 'הרי הוא כמלחמה' - דאמרי בדדמי; ואמרי לה 'אינו כמלחמה' - דסמכי אדאמרי אינשי: שב שנין הוה מותנא, ואינש בלא שני לא אזיל.

איבעיא להו: החזיקה היא מלחמה בעולם ^[46] – מהו? מי אמרינן מה לה לשקר,

הערות

^ הנהג
^ תינוקות זכרים ונקבות
^ ישחקו שם
^ שבת היתה
^ דרך רשות הרבים בשבת
^ הדליקה
^ שהתינוק צופה באביו, ורואה שנוח לו בכך; ואביו עומד עליו - דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות; אבל הנך מפתחות דרב יצחק - לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו
^ אפילו בלא ידיעת ישראל; העובד כוכבים מתכוין להנאתו, שיודע שיטול שכר
^ ליברמן
^ שאינן מעושרין
^ ליטלו הימנו
^ לעיל
^ אבל להפרישו אינו מצווה היכא דתינוק עביד אדעתא דנפשיה
^ והא הכא דאיסורא דאורייתא הוא, כדאמר בהערל (לעיל עג,ב) 'בשעריך תאכלנו' - לזה אתה אוכל בטומאת עצמו כדכתיב 'הטמא והטהור', ולא לאחר - למעוטי תרומה, דאסורה בטומאת עצמה
^ ואין חוששין לומר שהוא יונק שקץ, כלומר: דבר המשוקץ ונאסר
^ בידים דברים האסורים:
^ [ולא חוששין אף על פי ש]חלב בהמה טמאה אסור בגדול מדאורייתא דנפקא לן מגמל גמל שתי פעמים [ויקרא יא,ד; דברים יד,ז; בפרק קמא דבכורות דף ו,ב]
^ אם יכול להמתין עד מוצאי שבת ויעשה בהיתר
^ שאם לא יינק ימות בצמא
^ חולב בידיו - חייב משום מפרק דבר מגידולו; והיונק הוי מפרק על ידי שינוי, והיינו כלאחר יד
^ יש במפרק בידיו
^ ביונק, ואף על גב דמשנה הוא, ואינה מלאכה מן התורה
^ אבל
^ דכי עביד בידים ליכא אלא איסור לאו
^ ביונק
^ קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה בשרצים
^ 'לא תאכל דם' - קרא יתירא הוא, דהא כתיבי אזהרות הרבה גבי דם;
^ שתי אמירות הללו למה
^ שלא יטמאו
^ בכעדשה, כטומאתן
^ שהיא פקחת ובת עונשין; [ובמציעא גרס 'משום דידיה']
^ דאי אמרינן תיתיב חרשת גבי חרש - לא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא, וסברי דקדושין דידה דחו לה לזיקה דפקחת אחותה, ואין בועל אחות זקוקתו, הילכך אתי למישרייה לאחותה לשוק כשאר אחות אשה שפטור מן החליצה.
^ שאין שעת חירום [כפי שמסביר רבא בתחילת הגמרא כאן] דתימא ב'דדמי: מאומד לבה - אם פירש הימנה חדש או חדשים - ודאי הואיל ולא חזר הרגוהו ליסטים', דהואיל ולאו שעת חירום, אי לא חזיתיה דמית - חיישא לקלקולא: שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת, כדאמר ב'האשה רבה' (לעיל דף פז,ב) ולא אמרה בדדמי
^ יש לומר: מתוך ששונאתו היא רוצה לאסור עצמה עליו
^ מאומד לבה, ואף על גב דלא חזיתיה דמית, כדפרישית, דסָבְרָה
^ בתמיה
^ תחבושת
^ לנסותה ולתופשה מתוך דבריה נתכוון
^ שהנחת אותו אפילו חי וברחת לך
^ משום דכי תעלה בדעתיך דבההוא
^ קמח מנופה בנפה
^ בתמיה
^ אלמא אמרה בדדמי; ומשום האי מעשה הדר ביה רבא
^ דאילו במלחמה סברה שמא ברח וניצל, אבל ברעב היא סבורה איך יחיה?
^ שנפל הבית עליו או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר
^ שלא היינו יודעים שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה

[1] הנהג

[2] תינוקות זכרים ונקבות

[3] ישחקו שם

[4] שבת היתה

[5] דרך רשות הרבים בשבת

[6] הדליקה

[7] שהתינוק צופה באביו, ורואה שנוח לו בכך; ואביו עומד עליו - דהוה כאילו הוא מצוהו לעשות; אבל הנך מפתחות דרב יצחק - לא הודיען שנאבדו שם ולא הכירו בדעתו שנוח לו

[8] אפילו בלא ידיעת ישראל; העובד כוכבים מתכוין להנאתו, שיודע שיטול שכר

[9] ליברמן

[10] שאינן מעושרין

[11] ליטלו הימנו

[12] לעיל

[13] אבל להפרישו אינו מצווה היכא דתינוק עביד אדעתא דנפשיה

[14] והא הכא דאיסורא דאורייתא הוא, כדאמר בהערל (לעיל עג,ב) 'בשעריך תאכלנו' - לזה אתה אוכל בטומאת עצמו כדכתיב 'הטמא והטהור', ולא לאחר - למעוטי תרומה, דאסורה בטומאת עצמה

[15] ואין חוששין לומר שהוא יונק שקץ, כלומר: דבר המשוקץ ונאסר

[16] בידים דברים האסורים:

[17] [ולא חוששין אף על פי ש]חלב בהמה טמאה אסור בגדול מדאורייתא דנפקא לן מגמל גמל שתי פעמים [ויקרא יא,ד; דברים יד,ז; בפרק קמא דבכורות דף ו,ב]

[18] אם יכול להמתין עד מוצאי שבת ויעשה בהיתר

[19] שאם לא יינק ימות בצמא

[20] חולב בידיו - חייב משום מפרק דבר מגידולו; והיונק הוי מפרק על ידי שינוי, והיינו כלאחר יד

[21] יש במפרק בידיו

[22] ביונק, ואף על גב דמשנה הוא, ואינה מלאכה מן התורה

[23] אבל

[24] דכי עביד בידים ליכא אלא איסור לאו

[25] ביונק

[26] קרא יתירא הוא דהא כתיבי אזהרות הרבה בשרצים

[27] 'לא תאכל דם' - קרא יתירא הוא, דהא כתיבי אזהרות הרבה גבי דם;

[28] שתי אמירות הללו למה

[29] שלא יטמאו

[30] בכעדשה, כטומאתן

[31] שהיא פקחת ובת עונשין; [ובמציעא גרס 'משום דידיה']

[32] דאי אמרינן תיתיב חרשת גבי חרש - לא ידעי אינשי דטעמא משום קטן אוכל נבלות הוא, וסברי דקדושין דידה דחו לה לזיקה דפקחת אחותה, ואין בועל אחות זקוקתו, הילכך אתי למישרייה לאחותה לשוק כשאר אחות אשה שפטור מן החליצה.

[33] שאין שעת חירום [כפי שמסביר רבא בתחילת הגמרא כאן] דתימא ב'דדמי: מאומד לבה - אם פירש הימנה חדש או חדשים - ודאי הואיל ולא חזר הרגוהו ליסטים', דהואיל ולאו שעת חירום, אי לא חזיתיה דמית - חיישא לקלקולא: שמא יבא לאחר שניסת ותהא מקולקלת, כדאמר ב'האשה רבה' (לעיל דף פז,ב) ולא אמרה בדדמי

[34] יש לומר: מתוך ששונאתו היא רוצה לאסור עצמה עליו

[35] מאומד לבה, ואף על גב דלא חזיתיה דמית, כדפרישית, דסָבְרָה

[36] בתמיה

[37] תחבושת

[38] לנסותה ולתופשה מתוך דבריה נתכוון

[39] שהנחת אותו אפילו חי וברחת לך

[40] משום דכי תעלה בדעתיך דבההוא

[41] קמח מנופה בנפה

[42] בתמיה

[43] אלמא אמרה בדדמי; ומשום האי מעשה הדר ביה רבא

[44] דאילו במלחמה סברה שמא ברח וניצל, אבל ברעב היא סבורה איך יחיה?

[45] שנפל הבית עליו או בא רוח סערה והיה מפיל כל בתי העיר

[46] שלא היינו יודעים שיש מלחמות באותן מדינות אלא מפיה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]