ביאור:בבלי יבמות דף י

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

וסימניך 'מת נולד ויבם, מת נולד ויבם' ^[1]; אלא לרבי - הני כללי לית ליה ^[2]. רב אדא קרחינא קמיה דרב כהנא אמר משמיה דרבא: לעולם אית ליה לרבי הני כללי, והכי קאמר ליה: אמו אנוסת אביו - בחדא משכחת לה, בתרתי לא קמשכחת לה ^[3]: אי יעקב שתי אחיות אנס ^[4] – 'אחותה שהיא יבמתה' ^[5] משכחת לה, 'האסורה לזה מותרת לזה' לא משכחת לה ^[6]; ואי שתי נכריות אנס – ^[7] 'האסורה לזה מותרת לזה' משכחת לה, 'אחותה שהיא יבמתה' - לא משכחת לה ^[8]. רב אשי אמר: לעולם לית ליה לרבי הני כללי, ובפלוגתא קמיירי ^[9]; ומאי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו' דקאמר ליה - הכי קאמר ליה: מאי טעמא לא דייקת מתניתין? דמתניתין - רבי יהודה היא דאסר באנוסת אביו ^[10], דקתני [יבמות פ"א מ"ג; (להלן דף יג,א)]: 'שש עריות חמורות מאלו מפני שהן נשואות לאחרים - צרותיהן מותרות: אמו, ואשת אביו, ואחות אביו...'. מאי 'אמו'? אילימא נשואת אביו - היינו 'אשת אביו'! אלא לאו - אנוסת אביו, וקתני 'מפני שהן נשואות לאחרים' - לאחרים אִין, לאחין לא! מאן שמעת ליה דאית ליה האי סברא? - רבי יהודה דאסר באנוסת אביו; משום הכי לא תני ליה. אמר ליה רבינא לרב אשי: לרבי יהודה נמי משכחת לה, דאי עבר ונסיב ^[11]! 'דאי' לא קתני.

אמר ליה רב אשי לרב כהנא: בלא 'דאי' נמי משכחת לה ^[12]: יעקב אנס כלתו ^[13] והוליד ממנה בן, ומת ראובן [בן יעקב, בעל הכלה, שאותה אנס אביו] בלא בנים, ונפלה לה קמי בְרָהּ; ומיגו דאיהי אסירה - צרתה נמי אסירה!

אמר ליה: באחְוְתה דהתירא קמיירי, באחְוְתה דאיסורא לא קמיירי. ואף על פי כן ^[14] בדקה לוי במתניתיה ^[15] דתני לוי: 'אמו - פעמים פוטרת צרתה ופעמים אינה פוטרת צרתה; כיצד? היתה אמו נשואת אביו ונשאת לאחיו מאביו ומת ^[16] - זו היא 'אמו שאין פוטרת צרתה' ^[17];

עמוד ב

היתה אמו אנוסת אביו ונשאת לאחיו מאביו ^[18] ומת ^[19] - זו היא 'אמו שפוטרת צרתה'; ואף על פי ששנו חכמים במשנתנו 'חמש עשרה' - יש לנו להוסיף; 'שש עשרה' כגון זו.'

אמר ליה ריש לקיש לרבי יוחנן: ללוי, דאמר 'דאי' נמי קתני ^[20] - לתני 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ^[21] ומת בלא בנים' ^[22], דמגו דאיהי אסורה ^[23] - צרתה נמי אסירא! אמר ליה: לפי שאינה בצרת צרה ^[24]. ולימא ליה ^[25] 'חייבי לאוין ^[26] היא ^[27], וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו ^[28]' ^[29]! לדבריו קאמר ליה: לדידי חייבי לאוין הם, וחייבי לאוין בני חליצה ויבום נינהו; אלא לדידך חייבי כריתות נינהו, לפי שאינן בצרת צרה.

איתמר: החולץ ליבמתו וחזר וקדשה: אמר ריש לקיש: הוא אין חייב על החלוצה כרת, והאחין חייבין על החלוצה כרת; על הצרה ^[30] - בין הוא ובין האחים חייבין על הצרה כרת ^[31]; ורבי יוחנן אמר: בין הוא ובין האחין אינן חייבין לא על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת. מאי טעמא דריש לקיש? אמר קרא [דברים כה,ט] [וְנִגְּשָׁה יְבִמְתּוֹ אֵלָיו לְעֵינֵי הַזְּקֵנִים וְחָלְצָה נַעֲלוֹ מֵעַל רַגְלוֹ וְיָרְקָה בְּפָנָיו וְעָנְתָה וְאָמְרָה כָּכָה יֵעָשֶׂה לָאִישׁ] אֲשֶׁר לֹא יִבְנֶה [אֶת בֵּית אָחִיו]: כיון שלא בנה - שוב לא יבנה; איהו הוא דקאי ב'לא יבנה', אבל אחיו כדקיימי קיימי[באיסור [כרת של] אשת אח]; ועלה דידה - הוא דקאי ב'לא יבנה', הא צרה כדקיימי קיימי. ורבי יוחנן ^[32]: מי איכא מידי דמעיקרא אי בעי האי חליץ ואי בעי האי חליץ ^[33] ואי בעי להאי חליץ ואי בעי להאי חליץ, והשתא קאי עלה בכרת ^[34]!? אלא איהו שליחותא דאחים קעביד ^[35], איהי שליחותא דצרה קעבדה ^[36].

איתיביה רבי יוחנן לריש לקיש: 'החולץ ליבמתו וחזר וקדשה ומת צריכה חליצה מן האחין': בשלמא לדידי, דאמינא חייבי לאוין נינהו, היינו דצריכה חליצה מן האחין, אלא לדידך - אמאי צריכה חליצה ^[37]? [עונה לו ריש לקיש:] ולטעמיך אימא סיפא 'עמד אחד מן האחין וקדשה ^[38] - אין לה עליו כלום' ^[39]; ואי חייבי לאוין נינהו - אמאי 'אין לה עליו כלום'? אמר רב ששת: סיפא אתאן לרבי עקיבא, דאמר 'אין קידושין תופסין בחייבי לאוין'. ^[40] וליתני 'לדברי רבי עקיבא אין לו עליו כלום'?

הערות

^ כדפירשתי; אלמא מדתני רבי חייא 'בכולן אני קורא בהן' - ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם, אלמא תנא דמתניתין תני פלוגתא, דהא רבי חייא אמתניתין קאי
^ דרבי חייא, הלכך לא מוקמי מתניתין בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל
^ להכי לא נקט לה במתניתין, שאי אתה קורא בה 'האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת': שיהו שתי אחיות נופלות להתייבם, ותהא זו אסורה לזה משום אמו, וכן זו על זה, ומותרת לשני; אלא חדא משכחת לה: או האסורה לזה מותרת לזה, או אחותה כשהיא יבמתה
^ וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה, ונשא ראובן אנוסת אביו: אמו של לוי, ושמעון נשא אנוסת אביו: אמו של יהודה
^ נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה
^ לפי ששתיהן אסורות על שניהם: אמו של לוי אסורה לו משום אמו, ואחותה משום אחות האם; וכן ליהודה; ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום
^ וילדו לו שני בנים, ונשאום שני בנים מאשה אחרת, ונפלו לפני בניהם
^ אבל לאו אחיות נינהו; ועיקר מילתיה דרבי חייא - משום ייבום שתי אחיות נקט
^ כלומר: לא תימא דהא דלא תני 'אמו אנוסת אביו' משום דלא משכחת [בה] הני כללי, דלרבי לית ליה הני כללי, ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא - דבפלוגתא ודאי קמיירי
^ ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו ומאביו
^ את אנוסת אביו, ונפלה לייבום לפני בנה - וליתני
^ שלא עבר זה המת בנישואיה
^ ועבר על דת
^ דמהדר ליה רבי ללוי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו'
^ הגיהה והוסיפה ל'אמו אנוסת אביו' במשנתו
^ לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל
^ הלכך כשמת רשע זה - לא נפלה זו לייבום לפני בנה, דלאו אשת אח הואי, ואינה פוטרת צרתה
^ קידושין תופסין בה; ואפילו לרבי יהודה הקידושין תופסין בחייבי לאוין [##'לא יגלה כנף אביו']
^ וכשמת נמצאת צרתה צרת ערוה ופטורה
^ דהא מתניתין - רבי יהודה, ובדיק לה לוי 'אמו אנוסת אביו'
^ וקידושין תופסין לו בה, דאינה עליו אלא בלאו, דכתיב 'אשר לא יבנה את בית אחיו' [דברים כה,ט] - כיון שלא בנה שוב לא יבנה [## יש לאו, אך אין כרת]
^ ולו אשה אחרת
^ לאחים, דקיימא עלייהו בכרת לריש לקיש, דאמר לקמן בשמעתין האחין של חולץ חייבין על החלוצה כרת
^ דליכא למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין', דהא לכולהו אסירא, דכל עריות דמתניתין - על האחד מהם ערוה ועל שאר אחין מותרות ומצי למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני'; אבל הכא - כולהו אחין אסירי בתרוייהו
^ רבי יוחנן לריש לקיש
^ נינהו האחין
^ על חלוצה זו שחזרה ונפלה לפניהם
^ ולא קיימא עלייהו בכרת: דהא איהו פליג עליה דרבי שמעון בן לקיש לקמן, ואמר: בין שאר האחים בין החולץ אין חייבין על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת
^ כלומר: זקוקה היא להתייבם, ואין איסור לאו פוטרת מן החליצה, דהא מאחות אשה ילפינן: שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת, והלכך לא מצי למיתנייה במתניתין
^ אם היתה לה צרה, ונפטרה בחליצתה של זו, דכתיב 'בית חלוץ הנעל' [דברים כה,י] - בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים
^ ואותה צרה חמורה: לעמוד על כולן באיסור אשת אח בכרת, שנפטרה מהן כדמפרש טעמא
^ אמר לך
^ שהרשות ביד כולן; ולענין צרתה נמי מעיקרא
^ - קאי על צרה בכרת, וכן אחיו על כולהו בכרת
^ דמעיקרא היה הרשות ביד כולן
^ וכן היא שליחותא דצרה עבדה; וכי היכי דהוא עלה ב'לא יבנה' - כן על צרתה ב'לא יבנה', וכן האחים על שתיהם
^ נהי נמי דקידושין תפסי בה, דאיהו לא קאי עלה בכרת - מיהו כשמת תיפטר ותצא מן האחים משום ערוה, הואיל ובכרת היא עלייהו
^ שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין
^ דאין קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות
^ ורישא רבנן, ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל.

[1] כדפירשתי; אלמא מדתני רבי חייא 'בכולן אני קורא בהן' - ואפילו באשת אחיו שלא היה בעולם, אלמא תנא דמתניתין תני פלוגתא, דהא רבי חייא אמתניתין קאי

[2] דרבי חייא, הלכך לא מוקמי מתניתין בפלוגתא אלא בנולד ולבסוף ייבם לדברי הכל

[3] להכי לא נקט לה במתניתין, שאי אתה קורא בה 'האסורה לזה מותרת לזה ואחותה כשהיא יבמתה מתייבמת': שיהו שתי אחיות נופלות להתייבם, ותהא זו אסורה לזה משום אמו, וכן זו על זה, ומותרת לשני; אלא חדא משכחת לה: או האסורה לזה מותרת לזה, או אחותה כשהיא יבמתה

[4] וילדה לו האחת לוי והאחת יהודה, ונשא ראובן אנוסת אביו: אמו של לוי, ושמעון נשא אנוסת אביו: אמו של יהודה

[5] נופלת לייבום לפני לוי ויהודה בניה

[6] לפי ששתיהן אסורות על שניהם: אמו של לוי אסורה לו משום אמו, ואחותה משום אחות האם; וכן ליהודה; ושתיהן פטורות מן החליצה ומן הייבום

[7] וילדו לו שני בנים, ונשאום שני בנים מאשה אחרת, ונפלו לפני בניהם

[8] אבל לאו אחיות נינהו; ועיקר מילתיה דרבי חייא - משום ייבום שתי אחיות נקט

[9] כלומר: לא תימא דהא דלא תני 'אמו אנוסת אביו' משום דלא משכחת [בה] הני כללי, דלרבי לית ליה הני כללי, ולא תימא להכי שבקיה דלא מיירי בפלוגתא - דבפלוגתא ודאי קמיירי

[10] ולא משכחת לה שתפול אם לפני בנה לייבום מאחיו ומאביו

[11] את אנוסת אביו, ונפלה לייבום לפני בנה - וליתני

[12] שלא עבר זה המת בנישואיה

[13] ועבר על דת

[14] דמהדר ליה רבי ללוי 'כמדומה אני שאין לו מוח בקדקדו'

[15] הגיהה והוסיפה ל'אמו אנוסת אביו' במשנתו

[16] לא תפסי קדושין בה שהרי אשת אב בכרת ואמרינן לקמן אין קדושין תופסין בחייבי כריתות דברי הכל

[17] הלכך כשמת רשע זה - לא נפלה זו לייבום לפני בנה, דלאו אשת אח הואי, ואינה פוטרת צרתה

[18] קידושין תופסין בה; ואפילו לרבי יהודה הקידושין תופסין בחייבי לאוין [##'לא יגלה כנף אביו']

[19] וכשמת נמצאת צרתה צרת ערוה ופטורה

[20] דהא מתניתין - רבי יהודה, ובדיק לה לוי 'אמו אנוסת אביו'

[21] וקידושין תופסין לו בה, דאינה עליו אלא בלאו, דכתיב 'אשר לא יבנה את בית אחיו' [דברים כה,ט] - כיון שלא בנה שוב לא יבנה [## יש לאו, אך אין כרת]

[22] ולו אשה אחרת

[23] לאחים, דקיימא עלייהו בכרת לריש לקיש, דאמר לקמן בשמעתין האחין של חולץ חייבין על החלוצה כרת

[24] דליכא למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחד מן האחין', דהא לכולהו אסירא, דכל עריות דמתניתין - על האחד מהם ערוה ועל שאר אחין מותרות ומצי למיתני בה 'הלכה צרתה ונשאת לאחיו השני'; אבל הכא - כולהו אחין אסירי בתרוייהו

[25] רבי יוחנן לריש לקיש

[26] נינהו האחין

[27] על חלוצה זו שחזרה ונפלה לפניהם

[28] ולא קיימא עלייהו בכרת: דהא איהו פליג עליה דרבי שמעון בן לקיש לקמן, ואמר: בין שאר האחים בין החולץ אין חייבין על החלוצה כרת ולא על הצרה כרת

[29] כלומר: זקוקה היא להתייבם, ואין איסור לאו פוטרת מן החליצה, דהא מאחות אשה ילפינן: שהיא ערוה וחייבין על זדונה כרת, והלכך לא מצי למיתנייה במתניתין

[30] אם היתה לה צרה, ונפטרה בחליצתה של זו, דכתיב 'בית חלוץ הנעל' [דברים כה,י] - בית אחד הוא חולץ ואין חולץ שני בתים

[31] ואותה צרה חמורה: לעמוד על כולן באיסור אשת אח בכרת, שנפטרה מהן כדמפרש טעמא

[32] אמר לך

[33] שהרשות ביד כולן; ולענין צרתה נמי מעיקרא

[34] - קאי על צרה בכרת, וכן אחיו על כולהו בכרת

[35] דמעיקרא היה הרשות ביד כולן

[36] וכן היא שליחותא דצרה עבדה; וכי היכי דהוא עלה ב'לא יבנה' - כן על צרתה ב'לא יבנה', וכן האחים על שתיהם

[37] נהי נמי דקידושין תפסי בה, דאיהו לא קאי עלה בכרת - מיהו כשמת תיפטר ותצא מן האחים משום ערוה, הואיל ובכרת היא עלייהו

[38] שלא קדשה החולץ אלא אחד מן האחין

[39] דאין קידושין תופסין לו בה ואינה צריכה הימנו גט דאין קידושין תופסין בחייבי כריתות

[40] ורישא רבנן, ומיהו חייבי לאוין הוא דברי הכל.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]