ביאור:בבלי יבמות דף קכב

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תלתא ריגלי [1]. אמר לה רב אדא בר אהבה: זיל לקמיה דרב יוסף, דחריף סכינא. אזלה קמיה; פשט מהא מתניתא [תוספתא דמאי פ"ה ה"ב [ליברמן]]: 'עובד כוכבים שהיה מוכר פירות בשוק ואמר "פירות הללו של ערלה הן" [2]; "של עזיקה הן" [3] "של נטע רבעי הן" - לא אמר כלום [4]: לא נתכוון אלא להשביח מקחו [5].

'אבא יודן איש ציידן אמר: מעשה בישראל ועובד כוכבים שהלכו בדרך, ובא עובד כוכבים ואמר "חבל [6] על יהודי שהיה עמי בדרך שמת בדרך וקברתיו" - והשיאו אשתו; ושוב מעשה בקולר [7] של בני אדם שהיו מהלכין לאנטוכיא, ובא עובד כוכבים אחד ואמר: "חבל על קולר [8] של בני אדם שמתו וקברתים" - והשיאו את נשותיהם. ושוב מעשה בששים בני אדם שהיו מהלכין לכרכום ביתר [9], ובא עובד כוכבים ואמר "חבל על ששים בני אדם שהיו מהלכין בדרך ביתר שמתו וקברתים" - והשיאו את נשותיהם.


משנה: מעידין לאור הנר ולאור הלבנה; ומשיאין על פי בת קול [10]. מעשה באחד שעמד על ראש ההר ואמר "איש פלוני בן פלוני ממקום פלוני מת". הלכו ולא מצאו שם אדם, והשיאו את אשתו. ושוב מעשה בצלמון באחד שאמר "אני איש פלוני בן איש פלוני, נשכני נחש והרי אני מת" והלכו ולא הכירוהו והלכו והשיאו את אשתו:

גמרא: אמר רבה בר שמואל: תנא: 'בית שמאי אומרים: אין משיאין על פי בת קול; ובית הלל אומרים: משיאין על פי בת קול. מאי קמ"ל [11]? מתניתין היא [12]!? הא קא משמע לן: דאי משתכחת סתמא ד'אין משיאין' - בית שמאי היא [13].

והלכו ולא מצאו [שם אדם, והשיאו את אשתו]: ודלמא שד הוה? אמר רב יהודה אמר רב: שראו לו דמות אדם [14]. אינהו נמי דמו? דחזו ליה בבואה. ואינהו נמי אית להו בבואה? דחזו ליה בבואה דבבואה [15]. ודלמא לדידהו אית להו בבואה דבבואה? אמר רבי חנינא: אמר לי יונתן שידא [16]: בבואה אית להו, בבואה דבבואה לית להו. ודלמא צרה הואי [17]? תנא דבי רבי ישמעאל: 'בשעת הסכנה כותבין ונותנין אף על פי שאין מכירין' [18].


משנה: אמר רבי עקיבא: כשירדתי לנהרדעא לעבר השנה - מצאתי נחמיה איש בית דלי. אמר לי: שמעתי שאין משיאין את האשה בארץ ישראל על פי עד אחד אלא יהודה בן בבא?! ונומיתי לו [19]: כן [20] הדברים [21]. אמר לי: אמור להם משמי: אתם יודעים שהמדינה משובשת בגייסות [22]; מקובלני מרבן גמליאל הזקן [שהיה בזמן הבית] שמשיאין את האשה על פי עד אחד. וכשבאתי והרציתי הדברים לפני רבן גמליאל [נכדו של רבן גמליאל הזקן] - שמח לדברי, ואמר: מצאנו חבר לרבי יהודה בן בבא. מתוך הדבר נזכר רבן גמליאל שנהרגו הרוגים בתל ארזא, והשיא רבן גמליאל נשותיהן על פי עד אחד; והוחזקו להיות משיאין עד מפי עד, מפי עבד, מפי אשה, מפי שפחה. רבי אליעזר ורבי יהושע אומרים: אין משיאין את האשה על פי עד אחד. רבי עקיבא אומר: לא על פי אשה ולא על פי עבד ולא על פי שפחה ולא על פי קרובים.

גמרא: וסבר רבי עקיבא על פי אשה לא? והתניא: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר משום רבי עקיבא: אשה נאמנת להביא גיטה [23] מקל וחומר: ומה נשים שאמרו חכמים אין נאמנות לומר 'מת בעלה' - נאמנות להביא גיטיהן, זו שנאמנת לומר 'מת בעלה' - אינו דין שנאמנת להביא גיטה!": 'נשים שאמרו חכמים' [24] - הוא דלא מהימני, אשה בעלמא - מהימנא [25]! לא קשיא: כאן קודם שהחזיקו כאן לאחר שהחזיקו.


משנה: אמרו לו [26]: מעשה בבני לוי שהלכו לצוער עיר התמרים, וחלה אחד מהם, והביאוהו בפונדק; ובחזרתם אמרו לפונדקית: איה חברנו? נומית להם [27]: מת וקברתיו - והשיאו את אשתו; ולא תהא כהנת כפונדקית [28]? [29] אמר להו [גירסת רש"י: להם] [30]: לכשתהא כפונדקית – נאמנת [31]: הפונדקית [32] הוציאה להם מקלו ותרמילו וספר תורה שהיה בידו. [33]

גמרא: מאי גריעותא דפונדקית? אמר רב כהנא: פונדקית עובדת כוכבים היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: "זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו"; וכן תני אבא בריה דרב מניומי בר חייא: פונדקית עובדת כוכבים היתה, ומסיחה לפי תומה היתה: "זה מקלו וזה תרמילו וזה קבר שקברתיו בו". והא "איה חברנו" קאמרי לה [34]!? כיון דחזיתינהו בכיא [35], אמרו לה "איה חברנו"? אמרה להם "מת וקברתיו".

תנו רבנן: 'מעשה באדם אחד שבא להעיד על האשה לפני רבי טרפון; אמר לו: בני - היאך אתה יודע בעדות אשה זו? אמר: אני והוא היינו הולכים בדרך, ורדף אחרינו גייס, ונתלה בייחור של זית, וּפְשָחו [36], והחזיר את הגייס לאחוריו. אמרתי לו: אריה! יישר כחך! אמר לי: מנין אתה יודע שאריה שמי? כך קורין אותי בעירי: 'יוחנן ברבי יהונתן אריה דמכפר שיחיא'!? לימים חלה ומת, והשיא רבי טרפון את אשתו.'

ורבי טרפון לא בעי דרישה [37] וחקירה [38]? והתניא: 'מעשה באדם אחד שבא לפני רבי טרפון להעיד עדות אשה. אמר לו: 'בני! היאך אתה יודע עדות זו?' אמר לי: 'אני והוא היינו הולכין בדרך ורדף אחרינו גייס ונתלה בייחור תאנה ופשחו והחזיר את הגייס לאחוריו!' אמרתי לו: יישר כחך! אריה! [39]. אמר לי: יפה כוונת לשמי שכך קורין אותי בעירי: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא.' לימים חלה ומת. אמר לו: לא כך אמרת לי: יוחנן בן יונתן [40] דמכפר שיחיא אריה [41]</ref>? אמר ליה: לא, אלא כך אמרתי לך: יוחנן בן יונתן אריה דמכפר שיחיא; ודקדק עליו שנים ושלשה פעמים וכיון את דבריו והשיא רבי טרפון את אשתו.

תנאי היא [אם צריך לעדות כזו דרישה וחקירה], דתניא: 'אין בודקין עדי נשים בדרישה וחקירה - דברי רבי עקיבא; רבי טרפון אומר: בודקין.' וקמיפלגי בדרבי חנינא, דאמר רבי חנינא: דבר תורה אחד דיני ממונות ואחד דיני נפשות בדרישה וחקירה, שנאמר (ויקרא כד כב) משפט אחד יהיה לכם [כגר כאזרח יהיה כי אני ה' אלוקיכם] [42]; ומה טעם אמרו 'דיני ממונות אין צריכין דרישה וחקירה'? שלא תנעול דלת בפני לוין'; ובמאי קמיפלגי [בענין עדות אשה]?: - מר סבר כיון דאיכא כתובה למשקל [43] - כדיני ממונות דמי, ומר סבר כיון דקא שרינן אשת איש לעלמא - כדיני נפשות דמי [44]. אמר רבי אלעזר אמר רבי חנינא: תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם, שנאמר (ישעיהו נד יג) וכל בניך למודי ה' ורב שלום בניך.

הדרן עלך האשה בתרא וסליקא לה מסכת יבמות


הערות

עריכה
  1. ^ שהיו תלמידי חכמים נקבצים לשמוע דרשה: הלכות פסח בפסח, והיתה שואלת מהם. ובתשובת הגאונים מצאתי: כל הנך ריגלי דאמוראי - היינו יום שמת בו אדם גדול, קובעים אותו לכבודו, ומדי שנה בשנה כשמגיע אותו יום - מתקבצים תלמידי חכמים מכל סביביו ובאים על קברו עם שאר העם להושיב ישיבה שם
  2. ^ פירות נטיעה הן וישנם משובחים מפירות אילן זקן
  3. ^ מפרדס מעוזק, וגדר סביב לו לשומרו, והיא שנת שביעית. וקשיא לי: דמאי איסור יש כאן? אם עבר זמן הביעור לא שנא מן המשומר ולא שנא מן המופקר - אסורים, וקודם הזמן - אלו ואלו מותרים
  4. ^ לאוסרם על כך, אלא הלך אחר הרוב שזה משקר
  5. ^ וכן נטע רבעי - להודיע שפירות נטיעה הן; וכמדומה לי דהאי עזיקה - שם העיר שבארץ ישראל, ופירותיה משובחים, ואם היה עובד כוכבים זה בחוצה לארץ ומשבחם ואמר 'מעזיקה הבאתי' - אין חוששין לומר 'אמת דבריו, ושמא לא נתעשרו וישראל מכרם לו', אלא להשביח מקחו; והכא נמי לא נתכוין עובד כוכבים זה אלא לאיים על זה שיקצור לו מספוא לבהמותיו
  6. ^ הפסד ועגמת נפש הוא
  7. ^ חבורה
  8. ^ חבורה
  9. ^ כשבאה ביתר במצור
  10. ^ שמעו קול צועקת "פלוני מת" ולא ראו אדם בצלמו
  11. ^ רבה בר שמואל דלבית הלל משיאין וניעבד כותייהו
  12. ^ סתם מתניתין נמי הכי אמרה, וממילא הלכתא היא כסתם משנה
  13. ^ ואין הלכה כאותו סתם
  14. ^ מתחלה כשצעק
  15. ^ צל צלו
  16. ^ רש"י כאן גורס: לימדני יונתן שידא. שד היה או בקי בהן
  17. ^ שנשא אשה במקום אחר, ובאה לקלקלה והלכה לה
  18. ^ בשעת הסכנה: שאדם מסוכן, כגון מי שהיה מושלך בבור ואמר "כל שומע קולו יכתוב גט לאשתו" - כותבין ונותנין, וסמכינן עליה בכל דבריו, שאומר "אני הוא פלוני בן פלוני"; והכא נמי כשעת הסכנה דמיא, שאם לא תאמין לזה - לא תמצא אחר ותשב עגונה
  19. ^ אמרתי לו
  20. ^ הן
  21. ^ שאמרת: שכולן חלוקין עליו
  22. ^ שאיני יכול לילך אצלם ולהעיד זה ששמעתי
  23. ^ ממדינת הים ואף על פי שצריכים אנו למאמר פיה שתאמר 'בפני נכתב ונחתם'; דאפילו אדם כשר הביאו צריך לומר כן
  24. ^ חמש נשים דפירקין ד(לעיל קיז,א)
  25. ^ נאמנות להביא גיטה. [בפרק שני דגיטין (דף כג,ב)]
  26. ^ לרבי עקיבא
  27. ^ אמרה להם
  28. ^ כלומר: וכי לא תהא בת ישראל או כהנת מיוחסת נאמנת כפונדקית זו גרועה
  29. ^ ובגמרא מפרש מאי גריעותא.
  30. ^ רבי עקיבא
  31. ^ כלומר: לכשימצא דבר זה אמת שהאמינו את הפונדקית! שהרי לא עליה סמכו, אלא
  32. ^ לפי תומה הסיחה
  33. ^ ספרים אחרים: 'לכשתהא כפונדקית נאמנת', כלומר: באותו ענין שהאמינו פונדקית הוי נמי שאר אשה נאמנת, שהרי פונדקית הוציאה להן, ועל הסימנים סמכו.
  34. ^ אלמא לאו לפי תומה הוה
  35. ^ והיינו לפי תומה - דקודם ששאלוה התחילה לומר
  36. ^ נתקו: אחז בנוף של תאנה ופשחו לעשות ממנו מקל
  37. ^ בדיקות כי האי גוונא לכוין את דבריו
  38. ^ באיזה יום ובאיזה שעה
  39. ^ גבור חיל, ולב אריה יש לך
  40. ^ דורש וחוקר היה אולי יהפוך את דבריו
  41. ^ שהכפר היו קורין 'אריה', ולא אותו
  42. ^ וכיון דאשכחן דכתיב בדיני נפשות ודרשת וחקרת (דברים יג טו) - הוא הדין לדיני ממונות
  43. ^ כשתנשא על פיהם - תטול כתובה, דמספר כתובה נלמוד: 'כשתנשאי לאחר תטלי מה שכתוב ליכי'
  44. ^ דהבא על אשת איש בחנק, הלכך עדי נשים בדרישה וחקירה