ביאור:בבלי יבמות דף קכא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

קירב מיתתו ^[1]. מאי בינייהו? דשחטיה בביתא דשישא ופרכיס ^[2]; אי נמי דשחטיה בברא ולא פרכיס ^[3].

רבי יהודה [בן בבא] אומר: לא כל [האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין]: איבעיא להו: רבי יהודה בן בבא - לקולא פליג ^[4] או לחומרא פליג ^[5]? תא שמע: דההוא גברא דטבע בכרמי ^[6] ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין, ואנסבה רב דימי מנהרדעא לדביתהו; ותו: ההוא גברא דאטבע בדגלת [בחדקל] ואסקוהו אגישרא דשביסתנא ^[7] ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי. אי אמרת בשלמא לקולא פליג - אינהו דעביד כרבי יהודה בן בבא, אלא אי אמרת לחומרא פליג - אינהו דעביד כמאן? שאני מיא, דצמתי ^[8]. והאמרת 'מיא מרזו מכה'? הני מילי - היכא דאיכא מכה ^[9], אבל היכא דליכא מכה - מיצמת צמית; והני מילי דכי אסקיה חזייה בשעתיה, אבל אישתהי - מיתפח תפח ^[10].

משנה: נפל למים בין שיש להן סוף ^[11] בין שאין להן סוף - אשתו אסורה ^[12]. אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים! אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה ^[13] וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם! ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו; אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה - תנשא מן הארכובה ולמטה ^[14] - לא תנשא ^[15].

גמרא: תנו רבנן: 'נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: מים שיש להם סוף אשתו מותרת, ושאין להם סוף אשתו אסורה.' היכי דמי מים שיש להם סוף? אמר אביי: כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו ^[16].

ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי, אנסבה רב שילא לדביתהו. ^[17] אמר ליה רב לשמואל: תא נשמתיה [ננדה אותו]. אמר ליה: נשלח ליה ברישא. שלחו ליה: מים שאין להם סוף - אשתו אסורה או מותרת? שלח להו: אשתו אסורה. ואגמא דסמקי - מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף? שלח להו: מים שאין להם סוף הוא. ומר - מאי טעמא עבד הכי? מיטעא טעינא: אנא סברי כיון דקוו וקיימי - כמים שיש להם סוף דמי. ולא היא: כיון דאיכא גלי - אימור גלי אשפלו ^[18]. קרי שמואל עליה דרב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און [ורשעים מלאו רע] ^[19]; קרי רב עליה דשמואל [משלי יא,יד: באין תחבלות יפל עם] ותשועה ברוב יועץ ^[20] [## אולי גם משחק מילים על "רב: הכתיב: ותשועה ברב – יועץ.]

תניא: 'אמר רבי: מעשה בשני בני אדם מכמרין מכמורין בירדן, ונכנס אחד מהם למחילה של דגים ^[21]; ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחילה, ושהה חברו כדי שתצא נפשו, ובא והודיע בתוך ביתו; למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחילה ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו! אמר רבי: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת; שאין להם סוף - אשתו אסורה.' אי הכי - מים שיש להם סוף נמי ליחוש למחילה של דגים ^[22]? במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא.

אמר רב אשי: הא דאמרו רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי באיניש דעלמא, אבל צורבא מרבנן – לא: אי דסליק - קלא אית ליה. ולא היא: לא שנא איניש דעלמא ולא שנא צורבא מרבנן. דיעבד - אִין, לכתחלה לא.

תניא: 'אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי עקיבא - וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי ^[23]; מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם - ינענע לו ראשו ^[24]. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: 'מים שיש להם סוף – מותרת, מים שאין להם סוף - אסורה.'

תניא: 'אמר רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי מאיר; כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת מים שאין להם סוף - אשתו אסורה'.

תנו רבנן: 'נפל לגוב אריות - אין מעידין עליו; לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו. רבי יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - אין מעידין עליו: חיישינן

עמוד ב

שמא חבר ^[25] הוא.' ותנא קמא? אגב איצצא ^[26] מזקי ליה ^[27].

תנו רבנן: 'נפל לתוך כבשן האש - מעידין עליו; ליורה מלאה יין ושמן ^[28] - מעידין עליו. משום רבי אחא אמרו: של שמן מעידין עליו מפני שהוא מבעיר ^[29]; של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה ^[30]. אמרו לו: תחלתו מכבה וסופו מבעיר ^[31].

אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול [ועלה לאחר שלשה ימים!]: תניא: 'אמרו לו לרבי מאיר: אין מזכירין מעשה נסים ^[32]. מאי 'מעשה נסים'?: אילימא דלא אכיל ולא אישתי - והכתיב [אסתר ד,טז: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן] וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו [שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי] - אלא דלא ניים [## ואם היה נרדם - בודאי היה טובע], דאמר רבי יוחנן: "שבועה שלא אישן שלשה ימים" - מלקין אותו ויישן לאלתר. ורבי מאיר - מאי טעמא? אמר רב כהנא: כיפין על גב כיפין ^[33] הוו ^[34]. ורבנן? דשישא הוו ^[35]. ורבי מאיר? אי אפשר דלא מסריך ^[36] וניים פורתא.

תנו רבנן: 'מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין ^[37], שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא; שעה ראשונה אמר להם: "שלום" ^[38]שניה אמר להם: "שלום"; ^[39] שלישית אמר להם: "עלתה" ^[40]. אמר לה: בתי - מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים ^[41] נזדמן לי, וזקן מנהיגו ^[42]. אמרו לו: נביא אתה ^[43]? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו - ^[44] יכשל בו זרעו?' אמר רבי אבא: אף על פי כן מת בנו ^[45] בצמא ^[46] שנאמר [תהלים נ,ג: יבא אלקינו ואל יחרש, אש לפניו תאכל] וסביביו נשערה מאד ^[47] מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. רבי חנינא אמר מהכא: (תהלים פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.

משנה: אפילו שמע מן הנשים ^[48] אומרות ^[49] "מת איש פלוני" – דיו ^[50]. רבי יהודה אומר: אפילו שמע מן התינוקות אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני" - בין שהוא מתכוין ^[51] ובין שאינו מתכוין. רבי יהודה בן בבא אומר: בישראל - אף על פי שהוא מתכוין; ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין עדותו עדות.

גמרא: ודלמא לא אזלי? אמר רב יהודה אמר שמואל: דקאמרי 'הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני'. ודלמא קמצא בעלמא ^[52] שכיב ליה ^[53] ואסיקו ליה על שמיה ^[54]? דקאמרי 'כן וכן רבנן הוו התם כן וכן ספדני הוו התם'.

ובעובד כוכבים אם היה מתכוין [אין עדותו עדות]: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד ^[55] - עדותו עדות ^[56]. היכי ידעינן? אמר רב יוסף: בא לבית דין ואמר "איש פלוני מת, השיאו את אשתו" - זהו 'נתכוין להתיר'; "... מת" סתם - זהו נתכוין לעדות. איתמר נמי: אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד - עדותו עדות. אמר ליה רבי יוחנן: לא כך היה מעשה באושעיא ברבי, שהתירם עם שמנים וחמשה זקנים; אמר להם: 'לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות' ולא הודו לו חכמים!? אלא מתניתין, דקתני 'ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין עדותו עדות'. היכי משכחת לה ^[57]? במסיח לפי תומו.

כי ההוא דהוה קאמר ואזיל "מאן איכא בי חיואי ^[58]? מאן איכא בי חיואי ^[59]? שכיב חיואי!" - ואנסבה רב יוסף לדביתהו.

ההוא דהוה קאמר ואזיל "ווי ליה לפרשא זריזא ^[60] דהוה בפומבדיתא, דשכיב" ואנסבה רב יוסף - ואיתימא רבא – לדביתהו.

ההוא דהוה קאמר ואזיל "מאן איכא בי חסא? טבע חסא!" אמר רב נחמן: האלקים! אכלו כוורי [דגים] לחסא! מדיבוריה דרב נחמן ^[61] אזלא דביתהו דחסא ואינסבא, ולא אמרו לה ולא מידי. אמר רב אשי: שמע מינה: הא דאמור רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי לכתחלה, אבל אי נסיב - לא מפקינן לה מיניה.

איכא דאמרי: אנסבה רב נחמן לדביתהו, אמר 'חסא גברא רבה איתיה; אם איתא דסליק - קלא אית ליה למילתא' - ולא היא: לא שנא גברא רבה לא שנא לאו גברא רבה: דיעבד – אִין, לכתחלה - לא.

ההוא עובד כוכבים דהוה קאמר ליה לישראל: קטול אספסתא ושדי לחיואי ^[62] בשבתא, ואי לא קטילנא לך, כדקטילנא לפלוני בר ישראל דאמרי ליה "בשיל לי קדירה בשבת ולא בשיל לי" – וקטילתיה! שמעה דביתהו ^[63] ואתאי לקמיה דאביי; שהיתא

הערות

^ על ידי שפירכס יותר מדאי – מת; הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו
^ שאין שם רוח - ללישנא דרוח בלבלתו - הכא גולה, דאין כאן רוח, ומחמתו מת; וללישנא ד'הוא קירב את מיתתו' - אינו גולה
^ הכי גרסינן: אי נמי בדברא ולא פירכס
^ דקאמר תנא קמא: אין מעידין אלא עד שלשה ימים, ואתא רבי יהודה למימר: יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפילו לאחר שלשה ימים
^ דקאמר תנא קמא 'עד שלשה ימים מעידים' ואתא איהו למימר פעמים שאפילו תוך שלשה אין מעידין
^ שם העיר
^ לאחר חמשה יומין
^ צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות
^ מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח
^ לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו
^ לקמן מפרש היכי דמי
^ שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו; דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים
^ מים שיש להם סוף הם, ופליג רבי יוסי ואמר: אשתו מותרת! דקסבר: אין אדם יכול לשהות במים כל כך; ואי משום שמא יצא לאלתר - אין זו חששא, דהא אי נפק הוו חזו ליה! אבל במים שאין להם סוף - מודה רבי יוסי דאסורה, שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו
^ הואיל ויכול לחיות
^ שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן
^ כגון מערה מלאה מים, והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין יכול להיות חי בתוך המים ובא לו
^ אגם של אותו מקום; אגם = מרש"ט בלע"ז: עומד במקומו ואינם מים חיים; כמים שיש להם סוף דמו: שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק, הלכך אם איתא דסליק - הוי חזו ליה.
^ למקום רחוק ומשם יצא
^ שלא באתה תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא
^ תשועתי מן המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל
^ שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו, ואין מתמלאת כולה, ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים
^ ושמא ליום מחר יצא והלך
^ ועבר על גבי והלך לו
^ ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן
^ יודע ללחוש
^ שדוחקן כשעומד עליהם
^ אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן, ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו
^ מרותחת על האור
^ כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת
^ כשניתז על האור – כיבהו; ואף על פי שלא יכול לצאת - לא מת, שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש
^ דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוֹזֶרֶת ודולקת יותר מבתחלתה
^ אפילו אינו מת מחמת המים - היה לו למות מחמת דבר אחר
^ כיפין: כמין בנינים ואולמות
^ ונשען עליהן וישן
^ וחלקין; ומעומד אין אדם ישן
^ מתחזק ונדבק עליהן מעט
^ לעולי רגלים, ומים מתכנסים בהן, והיו שותין הן ובהמתן
^ שעדיין יכולה לחיות;
^ אבל שלישית שאינה יכולה לחיות!
^ שידוע היה לו שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו
^ זה אילו של יצחק
^ זה אברהם
^ לידע שלא תמות
^ בטורח עשייתו
^ של רבי נחוניא
^ שכך דרכו של מקום: לדקדק עם החסידים
^ 'וסביביו נשערה' - לשון חוט השערה, עם 'סביביו' - עם צדיקים ההולכים אחריו
^ שלא היו מתכוונות להעיד
^ ומסיחות לפי תומן
^ ויכול לילך להעיד ולהשיא את אשתו
^ לעדות
^ חגב או נמלה
^ המיתו התינוקות
^ והעלו לה שם איש פלוני, כדרך שהתינוקות משחקין
^ ולא להתיר את אשתו
^ ותנשא אשתו
^ דלא נתכוין להעיד ולא להתיר
^ 'חיואי' = שם האיש
^ מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי: דשכיב חיואי
^ גבור חיל, וישראל היה
^ דאמר 'אכלוה כוורי', ולא אמר 'מי יתן שיעלה וינצל'
^ קצוץ שחת לבהמותי
^ דההוא דאמר עובד כוכבים עליה 'קטילתיה'

[1] על ידי שפירכס יותר מדאי – מת; הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו

[2] שאין שם רוח - ללישנא דרוח בלבלתו - הכא גולה, דאין כאן רוח, ומחמתו מת; וללישנא ד'הוא קירב את מיתתו' - אינו גולה

[3] הכי גרסינן: אי נמי בדברא ולא פירכס

[4] דקאמר תנא קמא: אין מעידין אלא עד שלשה ימים, ואתא רבי יהודה למימר: יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפילו לאחר שלשה ימים

[5] דקאמר תנא קמא 'עד שלשה ימים מעידים' ואתא איהו למימר פעמים שאפילו תוך שלשה אין מעידין

[6] שם העיר

[7] לאחר חמשה יומין

[8] צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות

[9] מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח

[10] לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו

[11] לקמן מפרש היכי דמי

[12] שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו; דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים

[13] מים שיש להם סוף הם, ופליג רבי יוסי ואמר: אשתו מותרת! דקסבר: אין אדם יכול לשהות במים כל כך; ואי משום שמא יצא לאלתר - אין זו חששא, דהא אי נפק הוו חזו ליה! אבל במים שאין להם סוף - מודה רבי יוסי דאסורה, שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו

[14] הואיל ויכול לחיות

[15] שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן

[16] כגון מערה מלאה מים, והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין יכול להיות חי בתוך המים ובא לו

[17] אגם של אותו מקום; אגם = מרש"ט בלע"ז: עומד במקומו ואינם מים חיים; כמים שיש להם סוף דמו: שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק, הלכך אם איתא דסליק - הוי חזו ליה.

[18] למקום רחוק ומשם יצא

[19] שלא באתה תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא

[20] תשועתי מן המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל

[21] שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו, ואין מתמלאת כולה, ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים

[22] ושמא ליום מחר יצא והלך

[23] ועבר על גבי והלך לו

[24] ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן

[25] יודע ללחוש

[26] שדוחקן כשעומד עליהם

[27] אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן, ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו

[28] מרותחת על האור

[29] כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת

[30] כשניתז על האור – כיבהו; ואף על פי שלא יכול לצאת - לא מת, שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש

[31] דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוֹזֶרֶת ודולקת יותר מבתחלתה

[32] אפילו אינו מת מחמת המים - היה לו למות מחמת דבר אחר

[33] כיפין: כמין בנינים ואולמות

[34] ונשען עליהן וישן

[35] וחלקין; ומעומד אין אדם ישן

[36] מתחזק ונדבק עליהן מעט

[37] לעולי רגלים, ומים מתכנסים בהן, והיו שותין הן ובהמתן

[38] שעדיין יכולה לחיות;

[39] אבל שלישית שאינה יכולה לחיות!

[40] שידוע היה לו שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו

[41] זה אילו של יצחק

[42] זה אברהם

[43] לידע שלא תמות

[44] בטורח עשייתו

[45] של רבי נחוניא

[46] שכך דרכו של מקום: לדקדק עם החסידים

[47] 'וסביביו נשערה' - לשון חוט השערה, עם 'סביביו' - עם צדיקים ההולכים אחריו

[48] שלא היו מתכוונות להעיד

[49] ומסיחות לפי תומן

[50] ויכול לילך להעיד ולהשיא את אשתו

[51] לעדות

[52] חגב או נמלה

[53] המיתו התינוקות

[54] והעלו לה שם איש פלוני, כדרך שהתינוקות משחקין

[55] ולא להתיר את אשתו

[56] ותנשא אשתו

[57] דלא נתכוין להעיד ולא להתיר

[58] 'חיואי' = שם האיש

[59] מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי: דשכיב חיואי

[60] גבור חיל, וישראל היה

[61] דאמר 'אכלוה כוורי', ולא אמר 'מי יתן שיעלה וינצל'

[62] קצוץ שחת לבהמותי

[63] דההוא דאמר עובד כוכבים עליה 'קטילתיה'

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]

[61]

[62]

[63]