פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי יבמות דף קכא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת יבמות: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה קו קז קח קט קי קיא קיב קיג קיד קטו קטז קיז קיח קיט קכ קכא קכב | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

קירב מיתתו [1]. מאי בינייהו? דשחטיה בביתא דשישא ופרכיס [2]; אי נמי דשחטיה בברא ולא פרכיס [3].

רבי יהודה [בן בבא] אומר: לא כל [האדם ולא כל המקום ולא כל השעות שוין]: איבעיא להו: רבי יהודה בן בבא - לקולא פליג [4] או לחומרא פליג [5]? תא שמע: דההוא גברא דטבע בכרמי [6] ואסקוהו אבי הדיא לבתר תלתא יומין, ואנסבה רב דימי מנהרדעא לדביתהו; ותו: ההוא גברא דאטבע בדגלת [בחדקל] ואסקוהו אגישרא דשביסתנא [7] ואנסבה רבא לדביתהו אפומא דשושביני לבתר חמשה יומי. אי אמרת בשלמא לקולא פליג - אינהו דעביד כרבי יהודה בן בבא, אלא אי אמרת לחומרא פליג - אינהו דעביד כמאן? שאני מיא, דצמתי [8]. והאמרת 'מיא מרזו מכה'? הני מילי - היכא דאיכא מכה [9], אבל היכא דליכא מכה - מיצמת צמית; והני מילי דכי אסקיה חזייה בשעתיה, אבל אישתהי - מיתפח תפח [10].


משנה: נפל למים בין שיש להן סוף [11] בין שאין להן סוף - אשתו אסורה [12]. אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול ועלה לאחר שלשה ימים! אמר רבי יוסי: מעשה בסומא שירד לטבול במערה [13] וירד מושכו אחריו ושהו כדי שתצא נפשם והשיאו את נשותיהם! ושוב מעשה בעסיא באחד ששלשלוהו לים ולא עלתה בידם אלא רגלו; אמרו חכמים: מן הארכובה ולמעלה - תנשא מן הארכובה ולמטה [14] - לא תנשא [15].

גמרא: תנו רבנן: 'נפל למים בין שיש להם סוף בין שאין להם סוף אשתו אסורה - דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: מים שיש להם סוף אשתו מותרת, ושאין להם סוף אשתו אסורה.' היכי דמי מים שיש להם סוף? אמר אביי: כל שעומד ורואה מארבע רוחותיו [16].

ההוא גברא דטבע באגמא דסמקי, אנסבה רב שילא לדביתהו. [17] אמר ליה רב לשמואל: תא נשמתיה [ננדה אותו]. אמר ליה: נשלח ליה ברישא. שלחו ליה: מים שאין להם סוף - אשתו אסורה או מותרת? שלח להו: אשתו אסורה. ואגמא דסמקי - מים שיש להם סוף או מים שאין להם סוף? שלח להו: מים שאין להם סוף הוא. ומר - מאי טעמא עבד הכי? מיטעא טעינא: אנא סברי כיון דקוו וקיימי - כמים שיש להם סוף דמי. ולא היא: כיון דאיכא גלי - אימור גלי אשפלו [18]. קרי שמואל עליה דרב (משלי יב כא) לא יאונה לצדיק כל און [ורשעים מלאו רע] [19]; קרי רב עליה דשמואל [משלי יא,יד: באין תחבלות יפל עם] ותשועה ברוב יועץ [20] [## אולי גם משחק מילים על "רב: הכתיב: ותשועה ברב – יועץ.]

תניא: 'אמר רבי: מעשה בשני בני אדם מכמרין מכמורין בירדן, ונכנס אחד מהם למחילה של דגים [21]; ושקעה חמה ולא ראה פתחה של מחילה, ושהה חברו כדי שתצא נפשו, ובא והודיע בתוך ביתו; למחר זרחה חמה והכיר פתחה של מחילה ובא ומצא הספד גדול בתוך ביתו! אמר רבי: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת; שאין להם סוף - אשתו אסורה.' אי הכי - מים שיש להם סוף נמי ליחוש למחילה של דגים [22]? במים שיש להם סוף מחילה של דגים לא שכיחא.

אמר רב אשי: הא דאמרו רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי באיניש דעלמא, אבל צורבא מרבנן – לא: אי דסליק - קלא אית ליה. ולא היא: לא שנא איניש דעלמא ולא שנא צורבא מרבנן. דיעבד - אִין, לכתחלה לא.

תניא: 'אמר רבן גמליאל: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שנשברה, והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי עקיבא - וכשעליתי ביבשה בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: דף של ספינה נזדמן לי וכל גל וגל שבא עלי נענעתי לו ראשי [23]; מכאן אמרו חכמים: אם יבואו רשעים על אדם - ינענע לו ראשו [24]. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: 'מים שיש להם סוף – מותרת, מים שאין להם סוף - אסורה.'

תניא: 'אמר רבי עקיבא: פעם אחת הייתי מהלך בספינה וראיתי ספינה אחת שמטרפת בים והייתי מצטער על תלמיד חכם שבה – ומנו? רבי מאיר; כשעליתי למדינת קפוטקיא בא וישב ודן לפני בהלכה. אמרתי לו: בני - מי העלך? אמר לי: גל טרדני לחברו וחברו לחברו עד שהקיאני ליבשה. אמרתי באותה שעה: כמה גדולים דברי חכמים שאמרו: מים שיש להם סוף - אשתו מותרת מים שאין להם סוף - אשתו אסורה'.

תנו רבנן: 'נפל לגוב אריות - אין מעידין עליו; לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - מעידין עליו. רבי יהודה בן בתירא אומר: אף לחפורה מלאה נחשים ועקרבים - אין מעידין עליו: חיישינן


עמוד ב

שמא חבר [25] הוא.' ותנא קמא? אגב איצצא [26] מזקי ליה [27].

תנו רבנן: 'נפל לתוך כבשן האש - מעידין עליו; ליורה מלאה יין ושמן [28] - מעידין עליו. משום רבי אחא אמרו: של שמן מעידין עליו מפני שהוא מבעיר [29]; של יין אין מעידין עליו מפני שהוא מכבה [30]. אמרו לו: תחלתו מכבה וסופו מבעיר [31].

אמר רבי מאיר: מעשה באחד שנפל לבור הגדול [ועלה לאחר שלשה ימים!]: תניא: 'אמרו לו לרבי מאיר: אין מזכירין מעשה נסים [32]. מאי 'מעשה נסים'?: אילימא דלא אכיל ולא אישתי - והכתיב [אסתר ד,טז: לך כנוס את כל היהודים הנמצאים בשושן] וצומו עלי ואל תאכלו ואל תשתו [שלשת ימים לילה ויום גם אני ונערתי אצום כן ובכן אבוא אל המלך אשר לא כדת וכאשר אבדתי אבדתי] - אלא דלא ניים [## ואם היה נרדם - בודאי היה טובע], דאמר רבי יוחנן: "שבועה שלא אישן שלשה ימים" - מלקין אותו ויישן לאלתר. ורבי מאיר - מאי טעמא? אמר רב כהנא: כיפין על גב כיפין [33] הוו [34]. ורבנן? דשישא הוו [35]. ורבי מאיר? אי אפשר דלא מסריך [36] וניים פורתא.

תנו רבנן: 'מעשה בבתו של נחוניא חופר שיחין [37], שנפלה לבור הגדול, ובאו והודיעו לרבי חנינא בן דוסא; שעה ראשונה אמר להם: "שלום" [38]שניה אמר להם: "שלום"; [39] שלישית אמר להם: "עלתה" [40]. אמר לה: בתי - מי העלך? אמרה לו: זכר של רחלים [41] נזדמן לי, וזקן מנהיגו [42]. אמרו לו: נביא אתה [43]? אמר להם: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא דבר שהצדיק מתעסק בו - [44] יכשל בו זרעו?' אמר רבי אבא: אף על פי כן מת בנו [45] בצמא [46] שנאמר [תהלים נ,ג: יבא אלקינו ואל יחרש, אש לפניו תאכל] וסביביו נשערה מאד [47] מלמד שהקדוש ברוך הוא מדקדק עם סביביו כחוט השערה. רבי חנינא אמר מהכא: (תהלים פט ח) אל נערץ בסוד קדושים רבה ונורא על כל סביביו.


משנה: אפילו שמע מן הנשים [48] אומרות [49] "מת איש פלוני" – דיו [50]. רבי יהודה אומר: אפילו שמע מן התינוקות אומרים "הרי אנו הולכין לספוד ולקבור את איש פלוני" - בין שהוא מתכוין [51] ובין שאינו מתכוין. רבי יהודה בן בבא אומר: בישראל - אף על פי שהוא מתכוין; ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין עדותו עדות.

גמרא: ודלמא לא אזלי? אמר רב יהודה אמר שמואל: דקאמרי 'הרינו באין מלספוד ומלקבור את איש פלוני'. ודלמא קמצא בעלמא [52] שכיב ליה [53] ואסיקו ליה על שמיה [54]? דקאמרי 'כן וכן רבנן הוו התם כן וכן ספדני הוו התם'.

ובעובד כוכבים אם היה מתכוין [אין עדותו עדות]: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד [55] - עדותו עדות [56]. היכי ידעינן? אמר רב יוסף: בא לבית דין ואמר "איש פלוני מת, השיאו את אשתו" - זהו 'נתכוין להתיר'; "... מת" סתם - זהו נתכוין לעדות. איתמר נמי: אמר ריש לקיש: לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד - עדותו עדות. אמר ליה רבי יוחנן: לא כך היה מעשה באושעיא ברבי, שהתירם עם שמנים וחמשה זקנים; אמר להם: 'לא שנו אלא שנתכוין להתיר, אבל נתכוין להעיד עדותו עדות' ולא הודו לו חכמים!? אלא מתניתין, דקתני 'ובעובד כוכבים אם היה מתכוין - אין עדותו עדות'. היכי משכחת לה [57]? במסיח לפי תומו.

כי ההוא דהוה קאמר ואזיל "מאן איכא בי חיואי [58]? מאן איכא בי חיואי [59]? שכיב חיואי!" - ואנסבה רב יוסף לדביתהו.

ההוא דהוה קאמר ואזיל "ווי ליה לפרשא זריזא [60] דהוה בפומבדיתא, דשכיב" ואנסבה רב יוסף - ואיתימא רבא – לדביתהו.

ההוא דהוה קאמר ואזיל "מאן איכא בי חסא? טבע חסא!" אמר רב נחמן: האלקים! אכלו כוורי [דגים] לחסא! מדיבוריה דרב נחמן [61] אזלא דביתהו דחסא ואינסבא, ולא אמרו לה ולא מידי. אמר רב אשי: שמע מינה: הא דאמור רבנן 'מים שאין להם סוף - אשתו אסורה' - הני מילי לכתחלה, אבל אי נסיב - לא מפקינן לה מיניה.

איכא דאמרי: אנסבה רב נחמן לדביתהו, אמר 'חסא גברא רבה איתיה; אם איתא דסליק - קלא אית ליה למילתא' - ולא היא: לא שנא גברא רבה לא שנא לאו גברא רבה: דיעבד – אִין, לכתחלה - לא.

ההוא עובד כוכבים דהוה קאמר ליה לישראל: קטול אספסתא ושדי לחיואי [62] בשבתא, ואי לא קטילנא לך, כדקטילנא לפלוני בר ישראל דאמרי ליה "בשיל לי קדירה בשבת ולא בשיל לי" – וקטילתיה! שמעה דביתהו [63] ואתאי לקמיה דאביי; שהיתא

הערותעריכה

  1. ^ על ידי שפירכס יותר מדאי – מת; הלכך אין גולה אלא אם כן מת תחת ידו
  2. ^ שאין שם רוח - ללישנא דרוח בלבלתו - הכא גולה, דאין כאן רוח, ומחמתו מת; וללישנא ד'הוא קירב את מיתתו' - אינו גולה
  3. ^ הכי גרסינן: אי נמי בדברא ולא פירכס
  4. ^ דקאמר תנא קמא: אין מעידין אלא עד שלשה ימים, ואתא רבי יהודה למימר: יש לך אדם או מקום או שעה שאינו מהיר לנפוח ולהשתנות ויכול להעיד אפילו לאחר שלשה ימים
  5. ^ דקאמר תנא קמא 'עד שלשה ימים מעידים' ואתא איהו למימר פעמים שאפילו תוך שלשה אין מעידין
  6. ^ שם העיר
  7. ^ לאחר חמשה יומין
  8. ^ צומתין צורת הפנים ואין מניחין אותו לנפוח ולהשתנות
  9. ^ מקום המכה מרזו מכבידין הכאב ונופח
  10. ^ לאחר שמעלין אותו ליבשה ומשתנית צורתו
  11. ^ לקמן מפרש היכי דמי
  12. ^ שמא לאחר פרישתו משם יצא והלך לו; דסבר רבי מאיר אדם יכול לחיות ולשהות במים יום או יומים
  13. ^ מים שיש להם סוף הם, ופליג רבי יוסי ואמר: אשתו מותרת! דקסבר: אין אדם יכול לשהות במים כל כך; ואי משום שמא יצא לאלתר - אין זו חששא, דהא אי נפק הוו חזו ליה! אבל במים שאין להם סוף - מודה רבי יוסי דאסורה, שמא יצא לאלתר למרחוק ולא ראוהו
  14. ^ הואיל ויכול לחיות
  15. ^ שמא יצא ולא ראוהו דמים שאין להם סוף הן
  16. ^ כגון מערה מלאה מים, והרואה שנפל שוהה שם בכדי שאין יכול להיות חי בתוך המים ובא לו
  17. ^ אגם של אותו מקום; אגם = מרש"ט בלע"ז: עומד במקומו ואינם מים חיים; כמים שיש להם סוף דמו: שאינו יכול לשוט על פניהם למרחוק, הלכך אם איתא דסליק - הוי חזו ליה.
  18. ^ למקום רחוק ומשם יצא
  19. ^ שלא באתה תקלה זו לידו של רב לנדות את רב שילא
  20. ^ תשועתי מן המכשול על ידי שנטלתי עצה משמואל
  21. ^ שחוטטים סמוך לשפת הנהר בין למטה מן המים בין למעלה מן המים בגובה שפתו, ואין מתמלאת כולה, ואדם הנכנס שם מגביה צוארו בתוך המערה למעלה מן המים
  22. ^ ושמא ליום מחר יצא והלך
  23. ^ ועבר על גבי והלך לו
  24. ^ ידחה מפני השעה ולא יתגרה בהן
  25. ^ יודע ללחוש
  26. ^ שדוחקן כשעומד עליהם
  27. ^ אבל גוב אריות רחב הוא ואין עומד עליהן, ופעמים שאינם רעבים ואין אוכלין אותו
  28. ^ מרותחת על האור
  29. ^ כשנפל אדם לתוכו וניתז השמן על האור ומבעירו יותר ויותר ולא שבתה רתיחת היורה וצמקו רגליו ולא יכול לצאת ומת
  30. ^ כשניתז על האור – כיבהו; ואף על פי שלא יכול לצאת - לא מת, שהיורה נתקררה לאחר זמן ששבתו רתיחותיה כשכבה האש
  31. ^ דרך בקעת שמכבין אותה במים להיות חוֹזֶרֶת ודולקת יותר מבתחלתה
  32. ^ אפילו אינו מת מחמת המים - היה לו למות מחמת דבר אחר
  33. ^ כיפין: כמין בנינים ואולמות
  34. ^ ונשען עליהן וישן
  35. ^ וחלקין; ומעומד אין אדם ישן
  36. ^ מתחזק ונדבק עליהן מעט
  37. ^ לעולי רגלים, ומים מתכנסים בהן, והיו שותין הן ובהמתן
  38. ^ שעדיין יכולה לחיות;
  39. ^ אבל שלישית שאינה יכולה לחיות!
  40. ^ שידוע היה לו שלא תמות שם כדלקמן דבר שהיה מתעסק בו אותו צדיק אביה לא יכשל בו זרעו
  41. ^ זה אילו של יצחק
  42. ^ זה אברהם
  43. ^ לידע שלא תמות
  44. ^ בטורח עשייתו
  45. ^ של רבי נחוניא
  46. ^ שכך דרכו של מקום: לדקדק עם החסידים
  47. ^ 'וסביביו נשערה' - לשון חוט השערה, עם 'סביביו' - עם צדיקים ההולכים אחריו
  48. ^ שלא היו מתכוונות להעיד
  49. ^ ומסיחות לפי תומן
  50. ^ ויכול לילך להעיד ולהשיא את אשתו
  51. ^ לעדות
  52. ^ חגב או נמלה
  53. ^ המיתו התינוקות
  54. ^ והעלו לה שם איש פלוני, כדרך שהתינוקות משחקין
  55. ^ ולא להתיר את אשתו
  56. ^ ותנשא אשתו
  57. ^ דלא נתכוין להעיד ולא להתיר
  58. ^ 'חיואי' = שם האיש
  59. ^ מי מאנשי ביתו של בית חיואי שישמע דברי: דשכיב חיואי
  60. ^ גבור חיל, וישראל היה
  61. ^ דאמר 'אכלוה כוורי', ולא אמר 'מי יתן שיעלה וינצל'
  62. ^ קצוץ שחת לבהמותי
  63. ^ דההוא דאמר עובד כוכבים עליה 'קטילתיה'