ביאור:בבלי יבמות דף נז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת יבמות:
ב
ג
ד
ה
ו
ז
ח
ט
י
יא
יב
יג
יד
טו
טז
יז
יח
יט
כ
כא
כב
כג
כד
כה
כו
כז
כח
כט
ל
לא
לב
לג
לד
לה
לו
לז
לח
לט
מ
מא
מב
מג
מד
מה
מו
מז
מח
מט
נ
נא
נב
נג
נד
נה
נו
נז
נח
נט
ס
סא
סב
סג
סד
סה
סו
סז
סח
סט
ע
עא
עב
עג
עד
עה
עו
עז
עח
עט
פ
פא
פב
פג
פד
פה
פו
פז
פח
פט
צ
צא
צב
צג
צד
צה
צו
צז
צח
צט
ק
קא
קב
קג
קד
קה
קו
קז
קח
קט
קי
קיא
קיב
קיג
קיד
קטו
קטז
קיז
קיח
קיט
קכ
קכא
קכב | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הא נמי אכלה [1]
ממאי? דלמא עד כאן לא קאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון התם אלא דיש לו להאכיל במקום אחר, אבל הכא, דאין לו להאכיל במקום אחר (שאין לך אשה שמותרת לו) – לא! וכי תימא הכא נמי יש לו להאכיל בבת גרים (דקסבר קהל גרים לא אקרי קהל ואינן בכלל 'לא יבא פצוע דכא' ונושאה בהיתר, ומאכילה תרומה) - והא מיבעיא בעי לה רבי יוחנן מרבי אושעיא (לקמן בשמעתין) ולא פשיט ליה (אי מאכילה בתרומה או לא)!
איתמר (לשנויי קושיין אתא): אביי אמר: הואיל ומאכילה בלא יְדָעָהּ [2] רבא אמר: הואיל ומאכילה בעבדיו ושפחותיו הכנענים.
אביי לא אמר כרבא: קנין דאישות מקנין דאישות ילפינן, ולא ילפינן קנין דאישות מקנין דעבדים; ורבא לא אמר כאביי: שאני התם, שכבר אכלה. ואביי – 'שכבר אכלה' לא אמרינן, דאי לא תימא הכי - בת ישראל שניסת לכהן ומית תיכול שכבר אכלה!? ורבא? התם [כשמת] פקע קניניה, הכא לא פקע קניניה.
גופא: בעא מיניה רבי יוחנן מרבי אושעיא: פצוע דכא כהן שנשא בת גרים, מהו שיאכילנה בתרומה? אישתיק ולא אמר ליה ולא מידי. לסוף אתא גברא רבה אחרינא ובעא מיניה מילתא [אחריתא], ופשט ליה; ומנו? - ריש לקיש. אמר ליה רבי יהודה נשיאה לרבי אושעיא: אטו רבי יוחנן לאו גברא רבה הוא? אמר ליה: דקבעי מינאי מילתא דלית לה פתרי (שאין [אדם אשר] יודע לפרשה)! למאן?: (הש"ס הוא דקא בעי לה, ומפרש ואזיל עד סיפא, ופשטה [כדאמרינן לקמן: תא שמע וכו']; אבל רבי אושעיא לא פשט בה מידי, כדאמרן לעיל: 'הא בעא מיניה כו') אי לרבי יהודה [3] - בין בקדושתיה קאי [4] בין לאו בקדושתיה קאי [5] לא אכלה: אי בקדושתיה קאי לא אכלה, דהא אמר מר 'בת גר זכר כבת חלל זכר' [6]; אי לאו בקדושתיה קאי [7] לא אכלה [8], דהא אמרינן 'קהל גרים איקרי קהל' [9]! ואי לרבי יוסי, בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי – אכלה: בקדושתיה קאי - אכלה, דהא אמר 'אף גר שנשא גיורת - בתו כשרה לכהונה'; אי לאו בקדושתיה קאי - אכלה, דהא אמר 'קהל גרים לא איקרי קהל'! [10] אלא אליבא דהאי תנא [11] דתנן [ביכורים א,ה]: 'רבי אליעזר בן יעקב אומר: אשה בת גרים לא תנשא לכהונה עד שתהא אמה מישראל' והכי קמיבעיא ליה: כשרות מיתוספא בה [12] ואכלה [13]? או דלמא קדושה [14] מיתוספא בה [15] ולא אכלה? [16] תא שמע: כי אתא רבי אחא בר חיננא מדרומא - אתא ואייתי מתניתא בידיה: 'מנין לפצוע דכא כהן שנשא בת גרים שמאכילה בתרומה? - שנאמר (ויקרא כב יא) וכהן כי יקנה נפש קנין כספו [הוא] יאכל בו [ויליד ביתו הם יאכלו בלחמו]' – למאן? אילימא לרבי יהודה - האמר 'בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי לא אכלה'? ואי לרבי יוסי – למה ליה קרא [17]?: האמר [18] 'בין בקדושתיה קאי בין לאו בקדושתיה קאי אכלה'? אלא לאו לרבי אליעזר בן יעקב, ושמע מינה כשרות איתוספא בה, ואכלה? שמע מינה.
איתמר: רב אמר:
יש חופה לפסולות [19], ושמואל אמר: אין חופה לפסולות. אמר שמואל: ומודה לי אבא [20] בתינוקת פחותה מבת שלש שנים ויום אחד: הואיל ואין לה ביאה [21] - אין לה חופה [22]. אמר רבא: אף אנן נמי תנינא [23] [נדה פ"ה מ"ד; דף מד,ב]: 'בת שלש שנים ויום אחד מתקדשת בביאה, ואם בא עליה יבם – קנאה, וחייבין עליה משום אשת איש, ומטמאה את בועלה [24] לטמא [25] משכב תחתון כעליון [26]; נשאת לכהן - אוכלת בתרומה; בא עליה אחד מכל הפסולין [27] – פסלהּ [28]'; בת שלש שנים ויום אחד – הוא דמפסלהּ בביאה - מפסלהּ בחופה; הא פחותה מבת שלש שנים ויום אחד, דלא מפסלה בביאה - לא מפסלה נמי בחופה! שמע מינה.
אמר רמי בר חמא: יש חופה לפסולות - באנו למחלוקת רבי מאיר ורבי אלעזר ורבי שמעון:
הערות
עריכה- ^ דקנין כספו היא, ואוכלת דבר תורה, ועד דבעיל לה, דשוייה חללה - אכלה.
- כך שמעתי, ולבי מגמגם: חדא דאין זה לשון הש"ס, והכי איבעיא ליה למימר: ומה קידושי רשות פוסלין כו'; ועוד: מדקאמר רבי אושעיא 'פצוע דכא כהן, שקדש בת ישראל - באנו למחלוקת ר"מ ור"א' ולא קתני 'פצוע דכא כהן שקידש בת כהן' - שמע מינה דפלוגתא דמתניתין לאו בבת כהן לחודה היא, דאם כן היכי מצי רבי אושעיא למימר לרבי אלעזר ורבי שמעון 'אכלה'? אימר דאמרי רבי אלעזר ורבי שמעון בבת כהן, בבת ישראל מי אמרי?
- ^ היה נשוי כהן אשה ואוכלת בתרומה, ונעשה פצוע דכא ובא עליה - לא תאכל בתרומה דשוייה חללה דנבעלה לפסול לה, ואם לא ידָעָהּ משנעשה פצוע דכא - הרי זו אוכלת; משנה היא בפרק 'הערל' (פ"ח מ"א; (לקמן ע,א); אלמא מצינו פצוע דכא כהן מאכיל במקום אחר, הלכך בקידושי עבירה נמי מאכיל כל זמן שלא עשאה חללה).
- ^ לקמן בפרק 'הערל' (עו,א) מיבעיא לן: כהן פצוע דכא מהו בגיורת? בקדושתיה קאי ואסור כו'; והכא
- ^ כהן הנעשה פצוע דכא: בין בקדושת כהן קאי ואסור בכל האסורות לכהונה
- ^ ואינו מוזהר מלישא אשה פגומה
- ^ ובת חלל פסולה לכהונה (בפרק עשרה יוחסין) וכיון דבקדושתיה קאי לא אכלה, דאמרינן: הרי זו פסולה לו ועשאה חללה בביאתו
- ^ ואינה אסורה לו משום קדושת כהן - אפילו הכי
- ^ שאסורה לו משום פצוע דכא
- ^ פלוגתא דרבי יהודה ורבי יוסי בפרק עשרה יוחסין
- ^ ואית דמפרשי 'דלית ליה פתרי':אינה צריכה לפרש, דלמאן קבעי לה? אי לרבי יהודה כו', ושבוש הוא, מפני שני דברים: חדא דאמרן לעיל 'ולא פשט ליה', ואם כן דרבי אושעיא קאמר לה לכולה מילתא - הא פשטה במסקנא! ועוד דקנסיב ואזיל לפרושי דלא צריכה ליה למיבעיא לן וקא נסיב בסיפא 'תא שמע' - אלמא צריכה רבה.
- ^ קמיבעיא ליה לרבי יוחנן וכגון דאמה מישראל
- ^ וראויה לכהונה; ולאו קדושה לאקרויי קהל; ומותרת לפצוע דכא
- ^ ממה נפשך: דאי נמי בקדושתיה קאי - הרי זו מותרת לו, ומשום פצוע דכא לא מיתסר בה דהא לא איקרי קהל
- ^ נמי
- ^ וקהל איקרי ואסורה לפצוע דכא
- ^ לישנא אחרינא מפי המורה: בת גר וגיורת קמיבעיא ליה אליבא דרבי אליעזר בן יעקב: מאי כשרות איתוספא בהך דאמה מישראל לאקרויי 'קהל', אבל בת גר וגיורת לאו 'קהל' היא, ואכלה [בתרומה] שמותרת לפצוע דכא, והאי לאו בקדושה קאי דתיתסר עליה משום כהונה; או דלמא קדושה איתוספא בה לינשא לכהונה, והך דאין אמהּ מישראל, נהי דקדושה לית בה - כשרות מיהא אית בה, ובכלל 'קהל' היא, ואסורה לפצוע דכא, ולא אכלה; ולשון ראשון נראה עיקר.
- ^ לרבי יוסי לא איצטריך 'נפש' יתירא
- ^ לעיל, דממה נפשך אכלה:
- ^ כהן גדול שהכניס אלמנה בת כהן לחופה, ולא בא עליה, ומעיקרא נמי לא קידשה - אפילו הכי פסלה מתרומה דבי נשא, דחופה ככניסת בעילה דמיא
- ^ משום דקשיש מיניה קרי ליה 'אבא' כמו לשון 'נשיאי' ו'רבי'
- ^ אין ביאתה פוסלתה מתרומת אביה
- ^ אין חופתה פוסלתה
- ^ דאין ביאתה פוסלתה; וכיון דאין ביאתה פוסלתה - כל שכן דאין חופתה פוסלתה, דהא חשיבות חופה אינה אלא משום שהיא קרובה לביאה, והיכא דביאה לא חשיבא - כל שכן חופה
- ^ אם נדה היא
- ^ בועלה
- ^ במסכת נדה מפרש לה: שיהא תחתון של בועל נדה כעליונו של זב: שמטמא אוכלין ומשקין ואין מטמא אדם וכלים - כתחתון של נדה עצמה, שהוא קרוי 'מדרס', ואב הטומאה
- ^ כגון חלל נתין וממזר או אלמנה לכהן גדול
- ^ מתרומת בית אביה