קטגוריה:בראשית ח יג

תרגום

וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה

וַיְהִי בְּאַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה

כאשר התחיל המבול נאמר: "בִּשְׁנַת שֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה לְחַיֵּי נֹחַ, בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ, בַּיּוֹם הַזֶּה נִבְקְעוּ כָּל מַעְיְנֹת תְּהוֹם רַבָּה" (ביאור:בראשית ז יא), ועכשו נאמר שהשנה היא "אַחַת וְשֵׁשׁ-מֵאוֹת שָׁנָה" לחיי נח. כלומר עברה כמעט שנה שלמה עד לרגע זה. המבול הציף את הקלדרה, כל החיים מחוץ לתיבה מתו, והמים ירדו עד שלא רואים יותר מים על הארץ בכל המקומות.

בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ, חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ

• המבול התחיל "בַּחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" (ביאור:בראשית ז יא)
• אחרי 150 יום הגשם הכבד הפסיק והתיבה נחה על המים בקלדרה בהר אררט "בַּחֹדֶשׁ הַשְּׁבִיעִי, בְּשִׁבְעָה-עָשָׂר יוֹם לַחֹדֶשׁ" (ביאור:בראשית ח ד).
• אחרי כ73 יום המים ירדו עד שראשי מצוקי ההרים סביב לקלדרה נחשפו מהמים עד למדרון הסלעים בתחתיתם, "[ב]חֹדֶשׁ הָעֲשִׂירִי; בָּעֲשִׂירִי בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" (ביאור:בראשית ח ה).
• אחרי 40 יום נח פתח אשנב בקיר התיבה ושלח את העורב.
• אחרי כ36 יום (כדי שהכול יהיה 90 יום 40 ועוד 50) הוא שלח את היונה בפעם הראשונה.
• אחרי 7 ימים נוספים הוא שלח את היונה בפעם השניה.
• אחרי 7 ימים נוספים הוא שלח את היונה בפעם השלישית.
• כיוון שהיונה לא שבה, הוא החליט לראות מה קורה בחוץ, ופתח פתח חדש בתקרה התיבה כדי לעלות למעלה ולראות את הסביבה. וזה היה "בָּרִאשׁוֹן בְּאֶחָד לַחֹדֶשׁ" כלומר עברו עוד כ90 יום מאז מצוקי ההרים, שזה עוד כ50 יום שבהם הוא שלח את היונה שלוש פעמים.

בשלב זה עברו כ 150+73+40+50 = 313 ימים מתחילת המבול.

• אחרי עוד כ57 ימים "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ח יד), אלוהים הורה לנח לצאת, וכולם יצאו מהתיבה.

הכל ביחד זה 370 יום, תריסר חודשים ועשרה ימים, כאשר כל חודש הוא 30 יום.

חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ

כאן נאמר "חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ" וניתן להבין שמדובר במים מעל הארץ בלבד, ולא מים בתוך הקרקע שמתאימים לבארות ושאיבה.

המילה "חָרְבוּ" - פרושה: התיבשו (מילוג), ככתוב: "אִם יַאַסְרֻנִי בְּשִׁבְעָה יְתָרִים לַחִים אֲשֶׁר לֹא חֹרָבוּ וְחָלִיתִי וְהָיִיתִי כְּאַחַד הָאָדָם" (שופטים טז ז).
כלומר העורך מודיע לנו שלא היו מים עומדים על הארץ בביצות ומדמנה. לא נאמר שהאדמה לא היתה בוצית כלאחר גשם, או שלא היו אגמים בקלדרה כפי שהיה לפני המבול, כאשר אלפי אנשים חיו שם.

וַיָּסַר נֹחַ אֶת מִכְסֵה הַתֵּבָה

כאשר אלוהים הורה לנח לבנות תיבה לא נאמר לו לבנות מכסה. כל הגג היה מוצק ושלם. סביר שבהתחלת המבול אנשים ניסו להמלט וטיפסו על קירות התיבה ועלו לגג. אם היה שם פתח הם היו שוברים אותו ונכנסים לתיבה. האנשים האלה שרדו על הגג תקופה ארוכה, וסביר שהם נעשו קניבלים (ייתכן שהם אכלו אנשים לאחר מותם) עד שנגמר האוכל, והאחרון מת מרעב (מים היה להם בשפע).

עכשו התיבה עומדת על הקרקע והיא נראת במבצר עם חומה של כ30 אמה. נח החליט להסתכל בסביבה לכל הכיוונים, ולכן הוא החליט שפתח בגג לא יפגע בחוזק המבצר. הוא ניסר או חתך קטע בעצי הגג, והסיר את הלוחות בפתח וכך הסיר את המכסה. ייתכן שהוא השתמש בעצים האלה כסולם או שיפוע כדי לעלות לגג. אנשים מחוץ לתיבה לא יכלו לראות את הפתח החדש בתקרת התיבה. כשנח עלה, ייתכן שהוא רק הציץ לשניה קלה והוריד את ראשו. מכיוון שהעורב קפץ ועף על התיבה הלוך ושוב, אנשים לא היו שמים לב שראשו של נח הופיע לרגע קט. לאחר שנח ראה שאין אנשים בסביבה הוא נרגע ועשה כרצונו.

וַיַּרְא וְהִנֵּה חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה

כאן העורך מודיע לנו מה נח ראה. בהנחה שהעורך שמע מנח מה הוא ראה אז זאת עובדה יותר מהמנה מאשר דעתו של העורך.

העורך עוד פעם השתמש במילה "חָרְבוּ". אנו יכולים להתעלם מהניקוד הטבריני כי הוא נוסף במאה התשעית לספירה שנים רבות לאחר שספר בראשית נכתב, ואכן בגלילי ספר התורה אין ניקוד.
למילה "חרבו" יש שני פרושים:

1. יבשו - ככתוב: "נְהָרוֹת דָּלְלוּ וְחָרְבוּ, יְאֹרֵי מָצוֹר קָנֶה וָסוּף קָמֵלוּ" (ישעיהו יט ו). אולם הפרוש הזה אינו ברור כאן כי כ47 ימים מאוחר יותר נאמר "וּבַחֹדֶשׁ הַשֵּׁנִי, בְּשִׁבְעָה וְעֶשְׂרִים יוֹם לַחֹדֶשׁ, יָבְשָׁה הָאָרֶץ" (ביאור:בראשית ח יד), ואם הארץ כבר יבשה בראשון לראשון, איך יכול להיות שהיא יבשה בשבעה ועשרים לשני? ואם הארץ היתה יבשה לגמרי אז איך צמחו בה צמחים כדי להאכיל את החיות שיצאו מהתיבה.
2. נהרסו, הפכו לשממה - ככתוב: "הָעִיר, בֵּית קִבְרוֹת אֲבֹתַי, חֲרֵבָה וּשְׁעָרֶיהָ אֻכְּלוּ בָאֵשׁ" (נחמיה ב ג), העיר הרוסה אולם לא בטוח שהיא יבשה. כלומר נח ראה אזור הרוס. הבתים והמבנים של אנשי המבול הרוסים, והשדות ללא צמחים.

מה ההבדל בין הקטעים: "חָרְבוּ הַמַּיִם מֵעַל הָאָרֶץ", ו"חָרְבוּ פְּנֵי הָאֲדָמָה"?

1. בראשון מזכירים את המילה "מַּיִם", בשני המילה 'מים' לא מוזכרת, כלומר בשני זה לא מחייב שמדברים על מים.
2. בראשון מדובר "מֵעַל הָאָרֶץ" וזה כולל כל דבר שהוא מעל הארץ לכל גובה, אבל לא כולל את הארץ עצמה. בשני מדובר על "פְּנֵי הָאֲדָמָה" וזה מתכוון לכל דבר שנמצא על האדמה או צומח ממנה, ומשפיע איך היא נראית.
3. בראשון מדובר על "הָאָרֶץ", שזה כל אזור בכדור הארץ שאינו ים, ככתוב: "וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לַיַּבָּשָׁה אֶרֶץ וּלְמִקְוֵה הַמַּיִם קָרָא יַמִּים" (ביאור:בראשית א י), וכך אגמים, נחלים, ביצות, הרים מכוסים בשלג או קרח, שנמצאים בתחום היבשה, גם הם חלק מ"הָאָרֶץ". לאומת זאת "הָאֲדָמָה" זה השכבה העליונה של הקרקע, העשויה ממינרלים וחומר אורגני, שמשמשת לבסיס לצמחים לגדול, ככתוב: "וַיַּצְמַח יְהֹוָה אֱלֹהִים מִן הָאֲדָמָה כׇּל עֵץ נֶחְמָד לְמַרְאֶה וְטוֹב לְמַאֲכָל" (בראשית ב ט). הארץ כוללת את כל היבשה, אולם האדמה לא כוללת סלעים וחול שלא צומח בהם דבר. אדמה מסמלת חיים (שזה הפוך ממוות והרס), ככתוב: "וַיִּיצֶר יְהֹוָה אֱלֹהִים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה" (בראשית ב ז).

לכן ניתן להסיק שבחלק הראשון מדובר על מים שהתיבשו ונעלמו מעל הארץ, ובשני מדובר בהרס וחורבן של הצמחים על האדמה בגלל מי המבול במשך כשנה, אולם האדמה היא עדיין לחה וספוגת מים, ותוך מספר ימים נבטים ינבטו מהקרקע, והאזור הפורה הזה יהיה מחדש לגן פורח ומשגשג.