קטגוריה:בראשית ט כה

<< | ספר בראשית • פרק ט' • פסוק כ"ה | >>

נוסח המקרא

מהדורת הכתיב:

ויאמר ארור כנען עבד עבדים יהיה לאחיו

המהדורה המנוקדת:

וַיֹּאמֶר אָרוּר כְּנָעַן עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו.

המהדורה המוטעמת:

וַיֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְאֶחָֽיו׃

המהדורה הדקדוקית:

וַ/יֹּ֖אמֶר אָר֣וּר כְּנָ֑עַן עֶ֥בֶד עֲבָדִ֖ים יִֽהְיֶ֥ה לְ/אֶחָֽי/ו׃

תרשים של הפסוק מנותח תחבירית על-פי הטעמים

המהדורה המוטעמת מציגה את נוסח המקרא על פי המסורה. יתר מהדורות המקרא בוויקיטקסט מציגות את נוסח כתב יד לנינגרד (מהדורת וסטמינסטר). לפרטים מלאים ראו את ויקיטקסט:מקרא.

פרשנות

פרשנות מסורתית:

מקראות גדולות

עריכה

תרגום

אונקלוס (תאג'):	וַאֲמַר לִיט כְּנָעַן עֶבֶד פָּלַח יְהֵי לַאֲחוֹהִי׃
אונקלוס (דפוס):	וַאֲמַר לִיט כְּנָעַן עֵבַד [נ"א: עֲבַד] פָּלַח יְהֵי לְאַחוֹהִי [נ"א: לַאֲחוֹהִי]׃
ירושלמי (יונתן):	וַאֲמַר לִיט כְּנָעַן דְהוּא בְּרֵיהּ רְבִיעָיֵי עֲבִיד מְשַׁעֲבֵּד יְהִי לְאָחוֹי:

רש"י

עריכה

• לפירוש "רש"י" על כל הפרק •

"ארור כנען" - אתה גרמת לי שלא אוליד בן רביעי אחר לשמשני ארור בנך רביעי להיות משמש את זרעם של אלו הגדולים שהוטל עליהם טורח עבודתי מעתה ומה ראה חם שסרסו אמר להם לאחיו אדם הראשון שני בנים היו לו והרג זה את זה בשביל ירושת העולם ואבינו יש לו ג' בנים ועודנו מבקש בן רביעי

רש"י מנוקד ומעוצב

עריכה

• לפירוש "רש"י מנוקד ומעוצב" על כל הפרק •

אָרוּר כְּנָעַן – אַתָּה גָּרַמְתָּ לִי שֶׁלֹּא אוֹלִיד בֵּן רְבִיעִי אַחֵר לְשַׁמְּשֵׁנִי, אָרוּר בִּנְךָ רְבִיעִי לִהְיוֹת מְשַׁמֵּשׁ אֶת זַרְעָם שֶׁל אֵלּוּ הַגְּדוֹלִים, שֶׁהֻטַּל עֲלֵיהֶם טוֹרַח עֲבוֹדָתִי מֵעַתָּה. וּמָה רָאָה חָם שֶׁסֵּרְסוֹ? אָמַר לָהֶם לְאֶחָיו: אָדָם הָרִאשׁוֹן שְׁנֵי בָנִים הָיוּ לוֹ, וְהָרַג זֶה אֶת זֶה בִּשְׁבִיל יְרֻשַּׁת הָעוֹלָם, וְאָבִינוּ יֵשׁ לוֹ שָׁלֹשׁ בָּנִים וְעוֹדֶנּוּ מְבַקֵּשׁ בֵּן רְבִיעִי!

אבן עזרא

עריכה

• לפירוש "אבן עזרא" על כל הפרק •

עבד עבדים — טעמו, עבד כאחד העבדים. ואילו היה עבד העבדים, היה "עבד לעבדים". והעד, "קדש קדשים", "בקדש הקדשים": וטעם לאחיו — לכוש ומצרים ופוט, שהם בני אביו. ויש אומר כי הכושים הם עבדים, בעבור שקילל נח את חם. והנה שכחו כי המלך הראשון אחר המבול היה מכוש, וכן כתוב: "ותהי ראשית ממלכתו בבל" (בראשית י י):

רבינו בחיי בן אשר

עריכה

• לפירוש "רבינו בחיי בן אשר" על כל הפרק •

עבד עבדים יהיה לאחיו. ע"ד הפשט קללו במדה כנגד מדה, כי הוא בזה את אביו כאשר הסתכל בערותו, ולא די שלא כסה אותו אלא שהגיד בחוץ כלומר שלעג. ודבר ידוע כי העבד נבזה, וע"כ קללו בעבדות שיהיה כל ימיו נבזה תחת שבזה את אביו. ושם ויפת אשר כסו ערות אביהם וישימו את השמלה על שכם שניהם דרך כבוד, קבע להם הקב"ה שכרם מדה כנגד מדה, ישראל שקבלו את התורה שהם מבני שם זכו למצות ציצית, גוג ומגוג שהם מבני יפת עתידים לימות המשיח שיזכו לקבורה שיהיו מכוסין ונקברין, גוג ומגוג מבני יפת, שנאמר בני יפת גומר ומגוג. יזכו לקבורה שנאמר (יחזקאל לט) אתן לגוג מקום שם קבר.

ומכאן אפשר להוכיח בשנים העושים מצוה אחת ביחד, אע"פ שהמצוה אחת, זה נוטל שכר יותר מזה כשהוא מקדים ומתאמץ בעשייתה יותר מחברו, וזהו שאמר ויקח שם ויפת, ולא אמר ויקחו, רמז לך כי שם נתאמץ לעשות המצוה יותר ולפיכך הוקבע לו שכר מצות ציצית שהוא גדול יותר משכר הקבורה. ודומה לזה אמרו במסכת סוטה פרק ואלו נאמרין, יוסף שקדש את השם בצנעה הוסיף לו אות משמו של הקב"ה שנאמר (תהלים פא) עדות ביהוסף שמו, יהודה שקדש את השם בפרהסיא נקרא כלו על שמו של הקב"ה.

וע"ד המדרש יהיה לאחיו, שלשים משפחות כמנין יהי"ה יצאו מכנען, והם הנזכרים בפרשה, ודין תורה בעבד כנעני כסף שלשים שקלים יתן לאדוניו.

ספורנו

עריכה

• לפירוש "ספורנו" על כל הפרק •

"עבד עבדים יהיה לאחיו" כי היותו עבד לאחיו היה ראוי לו בטבע כיון שהיה קטן במעלה ובזוי מכלם כאמרו ועבד אויל לחכם לב. לכן בחטאו הוסיף שיהי' עבד עבדים:

מלבי"ם

עריכה

• לפירוש "מלבי"ם" על כל הפרק •

(כה) "ויאמר ארור כנען". אררו ונבא עליו העבדות בשלשה זמנים. א] שתחלה היו בני כנען י"א משפחות, ונלחמו עמהם יתר בני חם, והכניעו מהם שש משפחות שלא נזכרו במתנת ה' לאברהם, כי כבר נכחדו מן הארץ והיו לעבדים לכוש ומצרים, שעז"א (לקמן יו"ד י"ח) ואחר נפוצו משפחות הכנעני, שהפיצו אותם בארצם, ועז"א עבד עבדים יהיה לאחיו, היינו ליתר בני חם, שהם ג"כ יהיו עבדים לאדונים אחרים:

ילקוט שמעוני

עריכה

• לפירוש "ילקוט שמעוני" על כל הפרק •

[עריכה]

ויאמר ארור כנען. חם חטא וכנען נתקלל? ר' יהודה אומר, לפי שכתוב: "ויברך אלקים את נח ואת בניו", ואין קללה הוה במקום ברכה, לפיכך ויאמר ארור כנען. אשריהם הצדיקים, לא דיין שזוכין לעצמן, אלא שמזכין לבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לאהרן שראוין לישרף כנדב ואביהוא, שנאמר: "הנותרים", אלא שזכות אביהם גרמה להם. אוי להם לרשעים, שמחייבין לעצמן ולבניהם ולבני בניהם עד סוף כל הדורות. הרבה בנים היו לו לכנען שראוין ליסמך, כטבי עבדו של רבן גמליאל, אלא שחובת אביהן גרמה להם. רבי נחמיה אומר: כנען ראה והגיד, לפיכך תולין הקלקלה במקולקל. דבר אחר: הרבה צער נצטער נח בתיבה, שלא היה לו בן קטן שישמשנו; אמר: לכשאצא אני מעמיד לי בן קטן שישמשני. כיון שעשה לו חם אותו מעשה, א"ל: אתה מנעת מלהעמיד לי בן שישמשני, לפיכך יהיה אותו האיש עבד לאחיו שהן עבדים לי. דבר אחר: אתה מנעת מלהעמיד לי בן רביעי, לפיכך בן רביעי שלך מקולל. אתה מנעת אותי מלעשות דבר שהוא באפלה, לפיכך יהא אותו האיש כעור ומפוחם. חם וכלב שמשו בתבה, לפיכך יצא חם מפוחם, וכלב יצא מפורסם בתשמישו. אמר ר' לוי: לאחד שקבע מוניטון שלו בתוך אהלו של מלך; אמר המלך: גוזרני שיתפחמו פניו ויפסל מטבעו.

בעל הטורים

עריכה

• לפירוש "בעל הטורים" על כל הפרק •

עבד עבדים יהיה. יהיה עולה ל'. רמז לדמי שקלים של עבד:

פרשנות מודרנית:

ביאור ויקי

עריכה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

בראשית ט כ-כז:

	וַיָּחֶל נֹחַ אִישׁ הָאֲדָמָה, וַיִּטַּע כָּרֶם; וַיֵּשְׁתְּ מִן הַיַּיִן, וַיִּשְׁכָּר, וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה. וַיַּרְא חָם - אֲבִי כְנַעַן - אֵת עֶרְוַת אָבִיו, וַיַּגֵּד לִשְׁנֵי אֶחָיו בַּחוּץ. וַיִּקַּח שֵׁם וָיֶפֶת אֶת הַשִּׂמְלָה, וַיָּשִׂימוּ עַל שְׁכֶם שְׁנֵיהֶם, וַיֵּלְכוּ אֲחֹרַנִּית; וַיְכַסּוּ אֵת עֶרְוַת אֲבִיהֶם, וּפְנֵיהֶם אֲחֹרַנִּית, וְעֶרְוַת אֲבִיהֶם לֹא רָאוּ. וַיִּיקֶץ נֹחַ מִיֵּינוֹ, וַיֵּדַע אֵת אֲשֶׁר עָשָׂה לוֹ בְּנוֹ הַקָּטָן, וַיֹּאמֶר: "אָרוּר כְּנָעַן! עֶבֶד עֲבָדִים יִהְיֶה לְאֶחָיו." וַיֹּאמֶר: "בָּרוּךְ יְהֹוָה, אֱלֹהֵי שֵׁם! וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ; יַפְתְּ אֱלֹהִים לְיֶפֶת, וְיִשְׁכֹּן בְּאָהֳלֵי שֵׁם, וִיהִי כְנַעַן עֶבֶד לָמוֹ."

בסיפור נזכרו רק בניו של נוח - חם, שם ויפת; חם ביזה את אביו, ושם ויפת שמרו על כבודו. אם כך, מדוע נוח קילל את כנען, בנו של חם, ולא את חם עצמו?

תשובה 1 - חם לא ידע להתעלם מטעויות קטנות של הזולת, ולכן לא ראוי להיות מחנך

חם ראה שאביו מתבזה, והחליט, שאם הוא מבזה את עצמו, אז הוא אינו ראוי לכבוד, ואפשר להמשיך ולבזות אותו. לכן "וירא חם אבי כנען את ערות אביו, ויגד לשני אחיו בחוץ".

אבל שם ויפת הסתכלו על האישיות הכללית של אביהם, והבינו שמדובר במעידה רגעית; גם אם אביהם ביזה את עצמו באופן חד-פעמי, עדיין האישיות הכללית שלו היא טובה ונכבדה, והוא עדיין ראוי לכבוד; ולכן הם נזהרו לשמור על כבודו, והעלימו את עיניהם (תרתי משמע) מביזיונו: "ויקח שם ויפת את השמלה, וישימו על שכם שניהם, וילכו אחרנית, ויכסו את ערות אביהם; ופניהם אחרנית, וערות אביהם לא ראו".

התכונה הזאת - להסתכל על האישיות הכללית ולהעלים עין ממעידות רגעיות - היא תכונה חשובה בכל מערכת יחסים, ובפרט בחינוך ילדים; כל הורה ומחנך צריך לדעת להתבונן באישיות הכללית החיובית של הילדים שלו, ולא לבזות או לנטוש אותם רק בגלל כישלונות חד-פעמיים.

נוח ראה שלחם חסרה התכונה הזאת - הוא מתייחס רק למה שהוא רואה באותו רגע ואינו מסתכל על האישיות הכללית; ולכן ניבא שהוא ייכשל בחינוך הילד שלו כנען, והוא לא יגיע לשום הישג משמעותי, אלא רק "עבד עבדים יהיה לאחיו". זה לא עונש אלא נבואה.

ולמה דווקא כנען? לחם היו ארבעה בנים - "כוש ומצרים, פוט וכנען" (בראשית י). כנען היה הבן הצעיר ביותר; ייתכן שבאותו זמן, כנען היה הבן היחיד שעדיין היה בבית אביו (לכן חם נקרא כאן "אבי כנען"), ולכן נוח התייחס רק אליו.

תשובה 2 - חם חטא בגילוי עריות עם אשת נח, וממנה נולד כנען

קטנה הפרשה, אך חידותיה רבות:

ראשית, אם חם חטא, מדוע נח מקלל את כנען ולא את חם?
ואם התכוון לקלל את זרעו של חם, הרי גם פוט ומצרים וכוש הם בני חם, ומדוע דווקא כנען נתקלל?
ומדוע, מאידך, דווקא כנען זכה לכבוד המיוחד להימנות עם בני הדור הראשון בפסוק הפתיחה לפרשה: "וַיִּהְיוּ בְנֵי נֹחַ הַיֹּצְאִים מִן הַתֵּבָה: שֵׁם וְחָם וָיָפֶת; וְחָם הוּא אֲבִי כְנָעַן".
ומעל לכל, מה בדיוק היה חטאו של חם? הוא מתואר בחלקו הראשון של פסוק אחד קצר: וירא חם אבי כנען את ערוות אביו. מהי 'ראיית ערוות אביו'? אפשר לפרש שהכוונה לפשוטן של המילים, לראיית עיני הבן את ערוות האב. כך לכאורה עולה מהמשך המעשה, כאשר שם ויפת לוקחים את השמלה 'ופניהם אחורנית, וערוות אביהם לא ראו'. אכן, לא נאה לבן לראות את ערוות אביו, אבל בשום מקום לא מצאנו שזה חטא חמור כל כך, לא לבני נח ואפילו לא לבני ישראל.

לכן הדעת נוטה למעשה של גילוי עריות, שהרי זה פשוטו של הביטוי "לראות ערווה" בלשון המקרא:

"וְאִישׁ אֲשֶׁר יִשְׁכַּב אֶת אֵשֶׁת אָבִיו, עֶרְוַת אָבִיו גִּלָּה" (ויקרא כ יא)

ואכן, המדרש מעמיס על חם עבירות קשות ונוראות, שאינן מפורשות בכתוב (ונחלקו אמוראים: זה אמר רבעו וזה אמר סרסו). אבל אין מקרא יוצא מידי פשוטו: בלשון המקרא "לראות ערווה" או "לגלות ערווה" פירושם יחסי אישות בין איש ואישה, ופשוטו האמיתי של הביטוי ראיית-ערווה כשהוא מופנה כלפי זכר, פירושו לשכב עם אשתו.

מהו הסיפור שהכתוב מצניע כאן מאחורי רמזים?

שני רמזים רמז הכתוב, מלבד הלשון "ערוות אביו":

ראשית, "וירא חם אבי כנען את ערוות אביו" מה עניין כנען לכאן?
הרמז השני מוצנע בתיאור ההתגלות של נח: "וַיִּתְגַּל בְּתוֹךְ אָהֳלֹה". כתיב אהלה (שניתן לקרא גם כמו: 'האוהל שלה') וקרי אהלו.

כתיב זה מוליך אותנו אל פסוק בפרשת וישלח: "וַיִּסַּע יִשְׂרָאֵל וַיֵּט אָהֳלֹה מֵהָלְאָה לְמִגְדַּל עֵדֶר ... וַיֵּלֶךְ רְאוּבֵן וַיִּשְׁכַּב אֶת בִּלְהָה פִּילֶגֶשׁ אָבִיו וַיִּשְׁמַע יִשְׂרָאֵל ...". (גם אצל אברהם מופיע הכתיב הזה "וַיֵּט אָהֳלֹה", והמדרש שם אומר שמדובר למעשה באוהל שרה. רש"י על בראשית יב ח: 'אהלה כתיב: בתחלה נטה את אהל אשתו ואח"כ את שלו. ב"ר'). כלומר, כאשר מדובר באוהל משכבה של האישה, הכתוב מצניע אותו מאחורי קרי וכתיב אהלו/אהלה, המשתמע לשתי פנים.

לא נח לבדו שתה והתגלה, ולא באוהלו היה הדבר, אלא אשתו היתה איתו. ואולי אפילו היא בלבד השתכרה והתגלתה בתוך אהלה, והכתוב מצניע ומכסה ורומז בקרי וכתיב. ולא את אביהם העירום כיסו שם ויפת בלכתם אחורנית, אלא את אשתו, וזה פירוש הביטוי 'וערוות אביהם לא ראו'. אבל חם הלך ושכב איתה, וביאה זו הפכה אותו לאבי כנען שנולד מאשת אביו. כנען, ממזר, נותר 'ארור', ומעשה חם אביו – לדראון עולם.

באופן דומה מצאנו גם אצל עמון ומואב שנולדו כתוצאה מגילוי עריות (לוט ובנותיו), ועליהם נאמר בסמוך (ובדומה) לממזר:

(ג) לֹא יָבֹא מַמְזֵר בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לוֹ בִּקְהַל ה'.

(ד) לֹא יָבֹא עַמּוֹנִי וּמוֹאָבִי בִּקְהַל ה', גַּם דּוֹר עֲשִׂירִי לֹא יָבֹא לָהֶם בִּקְהַל ה', עַד עוֹלָם.

(דברים כג. אם כי יש לציין ששם מוזכרת סיבה אחרת: "עַל דְּבַר אֲשֶׁר לֹא קִדְּמוּ אֶתְכֶם בַּלֶּחֶם וּבַמַּיִם בַּדֶּרֶךְ בְּצֵאתְכֶם מִמִּצְרָיִם, וַאֲשֶׁר שָׂכַר עָלֶיךָ אֶת בִּלְעָם")

לכאורה, בעיני הבריות, יש עתה לנח ארבעה בנים: שם ויפת, חם וכנען. לכן מדגיש הפסוק הפותח ואומר: ויהיו בני נח היוצאים מן התיבה שם וחם ויפת, וחם (ולא נח) הוא אבי כנען. שלושה (ולא ארבעה) אלה בני נח ומאלה נפצה כל הארץ.

מקורות

תשובה 1 על-פי מאמר של אראל שפורסם לראשונה ב אתר הניווט בתנך בתאריך 2006-11-05.
תשובה 2 על-פי מאמר של איתי אליצור בעתון "מקור ראשון": "חידת כנען" והרב יעקב מידן בקצרה כאן (וראה גם הערה כאן ומאמר של איתי קגן והפניות נוספות בהערת שוליים בסוף מאמרו).