קטגוריה:בראשית ז ו

כבר הובהר לנו שנוח היה בן חמש מאות שנה כאשר הוא ילד את בניו: "וַיְהִי נֹחַ בֶּן חֲמֵשׁ מֵאוֹת שָׁנָה, וַיּוֹלֶד נֹחַ אֶת שֵׁם, אֶת חָם וְאֶת יָפֶת" (בראשית ה לב).
המבול התחיל כאשר נוח היה בן שש מאות.
בהמשך נאמר שלאחר המבול בני נוח ילדו ילדים, ככתוב: "וְאֵלֶּה תּוֹלְדֹת בְּנֵי נֹחַ, שֵׁם חָם וָיָפֶת; וַיִּוָּלְדוּ לָהֶם בָּנִים, אַחַר הַמַּבּוּל" (ביאור:בראשית י א), כלומר לבני נוח לא היו ילדים כאשר הם נכנסו לתיבה, וילדיהם נולדו רק לאחר המבול כאשר בני נוח היו מעל גיל מאה.

כאשר מסתכלים בגיל שבו אבותיו של נוח ילדו בנים, רואים שכולם ילדו ילדים לפני גיל 100, ונוח היה שונה במיוחד כאשר הוא הוליד את בנו הראשון כשהיה בן 600.
המידע הזה מראה לנו במה היה נוח מיוחד, ולמה אלוהים בחר בו ובבניו לבנות את התיבה ולהנצל מהמבול.

כל האבות של נוח חיכו להתחתן בגיל מבוגר והם התחתנו עם אישה בערך בגילם כדי לוודא שהאישה בריאה ונושאת גנים טובים ויכולה להכנס להריון בגיל מבוגר. נוח התחתן בגיל מבוגר מאוד, אבל בשבילו כל הנשים היו צעירות וסביר שהוא התחתן עם אישה צעירה, וכך הוא לא ווידא שהיא נושאת גנים מושלמים. גם בניו התחתנו בגיל מבוגר, וסביר שגם הם התחתנו עם אישה צעירה ולא ווידאו שיש לה גנים טובים, ורק לאחר המבול הם ילדו בנים. בצורה זאת האישה של נוח והנשים של בניו הכניסו גנים פגומים לבני האדם, ואכן מאז והלאה, מדוד לדור חיי צאצאיו של נוח חיים פחות ופחות שנים.