קהלת טוען טענה קשה מאד נגד נשים:

(קהלת ז כו): "ומוצא אני מר ממות את האשה אשר היא מצודים וחרמים לבה אסורים ידיה; טוב לפני האלהים ימלט ממנה, וחוטא ילכד בה"

מצד שני, קהלת עצמו כתב:

(קהלת ט ט): "ראה חיים עם אשה אשר אהבת, כל ימי חיי הבלך אשר נתן לך תחת השמש, כל ימי הבלך, כי הוא חלקך בחיים ובעמלך אשר אתה עמל תחת השמש"

וגם בספר משלי:

(משלי יח כב): "מצא אשה מצא טוב, ויפק רצון מה'"( פירוט ).

אז מה היא האישה - מרה ממוות או טובה כמו החיים?

לענ"ד, הפסוק בקהלת ז אינו מדבר על כל אישה, אלא רק על אישה מסויימת - "האשה אשר היא מצודים, וחרמים לבה, אסורים ידיה": האישה הדומה למלכודת (מצודים), שליבה דומה לרשתות דייגים (חרמים), וידיה דומות לכבלים ואזיקים (אסורים). יש כמה סוגים של נשים שמתאימות לתיאור זה:

 א. אישה שמתייחסת לבן-זוגה כמו אל עבד או אסיר, לא נותנת לו לצאת מהבית בלי רשותה, נותנת לו פקודות והוראות, ו"קושרת" אותו אליה בכל דרך אפשרית. במצב כזה (וכמובן גם במצב ההפוך שבו האיש "קושר" את אשתו), הנישואין הם אכן מרים ממוות; אבל כאשר הקשר מתבסס על אהבה ולא על שיעבוד, על כך נאמר "ראה חיים עם אשה אשר אהבת" ו"מצא אשה מצא טוב". 

 ב. אישה שמנסה לפתות גבר שאינו בעלהּ לזנות או לניאוף, ו"קושרת" אותם אליה בכבלי התשוקה: " "ומוצא אני מר ממות את האשה - כי המות יסירהו מחיי עולם קטן, אבל האשה תאבד הנפש לעולמי עד... אשר היא מצודים - האדם, כיון שמביט באשה, נלכד ברשתה אשר היא מצודה, ולא יוכל להימלט ממנה. כי האיש רואה את אשר חשקה ליבו, ואינו רואה את אשר יהיה לו עליה באחרית הימים... וחרמים לבה - כשהיא חושקת האדם בליבה, בוודאי ייכשל בה אפילו לא יחשוק אותה, ומזלו הרע של זה האיש גרם שתחשוק היא בו. אסורים ידיה - שאם אחזתו בידיה, כבר הוא לקוח בבית האסורין, ושוב אין לו תקנה. טוב לפני האלהים ימלט ממנה וחוטא ילכד בה - שהצדיק, הקב"ה שומרו, ואינו מזמן לו דבר שיוכל להיכשל בו, אבל החוטא, שאינו מתרחק מדרכי הרע, ואין ליבו שלם, מזדמן אליו עניין כזה" " (ר' יונה גירונדי על משלי ו כד) . מובן שלא תמיד האישה אשמה ב"קשירה" זו - לפעמים האיש הוא ש"קושר" את עצמו לאישה שהוא חושק בה, "וחוטא ילכד בה". פירוש זה עשוי להתאים גם לקטע שבו הוא מופיע בספר קהלת, המדבר ( לפי אחד הפירושים ) על חטאו של שלמה עם הנשים הנכריות.