פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי עירובין דף נד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בטשה ביה [1], אמרה ליה: לא כך כתוב (שמואל ב כג ה) [כי לא כן ביתי עם אל כי ברית עולם שם לי] ערוכה בכל ושמורה [כי כל ישעי וכל חפץ כי לא יצמיח]: אם ערוכה ברמ"ח אברים שלך – משתמרת, ואם לאו - אינה משתמרת.

תנא: תלמיד אחד היה לרבי אליעזר שהיה שונה בלחש לאחר שלש שנים שכח תלמודו.

תנא: תלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שנתחייב בשריפה למקום; אמרו: הניחו לו, אדם גדול שמש.

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא! פתח פומיך קרי פתח פומיך תני כי היכי דתתקיים ביך ותוריך חיי [2], שנאמר (משלי ד כב) כי חיים הם למצאיהם ולכל בשרו מרפא; אל תקרי למצאיהם אלא למוציאיהם בפה.

אמר ליה שמואל לרב יהודה: שיננא חטוף ואכול חטוף ואישתי [3] דעלמא דאזלינן מיניה - כהלולא דמי [4].

אמר ליה רב לרב המנונא: בני! אם יש לך [5] היטב לך שאין בשאול תענוג ואין למות התמהמה [6], ואם תאמר "אניח לבני חוק [7]" - בשאול מי יגיד לך [8]? בני האדם דומים לעשבי השדה: הללו נוצצין [9] והללו נובלין [10].

אמר רבי יהושע בן לוי: המהלך בדרך ואין עמו לוייה - יעסוק בתורה, שנאמר (משלי א ט) כי לוית חן הם [לראשך וענקים לגרגרתיך]; חש בראשו יעסוק בתורה שנאמר כי לוית חן הם לראשך; חש בגרונו יעסוק בתורה, שנאמר וענקים לגרגרותיך; חש במעיו יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ג ח) רפאות תהי לשרך [ושקוי לעצמותיך]; חש בעצמותיו יעסוק בתורה שנאמר ושקוי לעצמותיך; חש בכל גופו יעסוק בתורה, שנאמר (משלי ד כב) [כי חיים הם למצאיהם] ולכל בשרו מרפא.

אמר רב יהודה ברבי חייא: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם: אדם נותן סם לחבירו - לזה יפה ולזה קשה [11], אבל הקב"ה אינו כן: נתן תורה לישראל סם חיים לכל גופו, שנאמר 'ולכל בשרו מרפא'.

אמר רבי אמי: מאי דכתיב (משלי כב יח) כי נעים כי תשמרם בבטנך יכונו יחדיו על שפתיך? - אימתי דברי תורה נעימים? בזמן שתשמרם בבטנך; ואימתי תשמרם בבטנך [12]? - בזמן שיכונו יחדיו על שפתיך [13].

רבי זירא אמר מהכא: (משלי טו כג) שמחה לאיש במענה פיו ודבר בעתו מה טוב: אימתי שמחה לאיש? - בזמן שמענה בפיו; לשון אחר: אימתי שמחה לאיש במענה פיו? - בזמן שדבר בעתו מה טוב [14];

רבי יצחק אמר מהכא: (דברים ל יד) כי קרוב אליך הדבר מאד בפיך ובלבבך לעשותו: אימתי קרוב אליך? - בזמן שבפיך ובלבבך לעשותו;

רבא אמר מהכא (תהלים כא ג) תאות לבו נתתה לו וארשת שפתיו בל מנעת סלה: אימתי תאות לבו נתתה לו? בזמן שארשת שפתיו בל מנעת סלה [15];

רבא רמי: כתיב תאות לבו נתתה לו וכתיב וארשת שפתיו בל מנעת סלה!?

זכה [16] - תאות לבו נתתה לו [17]; לא זכה [18] וארשת שפתיו בל מנעת סלה.

תנא דבי רבי אלעזר בן יעקב: כל מקום שנאמר 'נצח' 'סלה' 'ועד' - אין לו הפסק עולמית;

נצח - דכתיב (ישעיהו נז טז) כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף [כי רוח מלפני יעטוף ונשמות אני עשיתי];

סלה - דכתיב (תהלים מח ט) כאשר שמענו כן ראינו בעיר ה' צבאות בעיר אלהינו אלהים יכוננה עד עולם סלה [19];

ועד - דכתיב (שמות טו יח) ה' ימלוך לעולם ועד.

<סימן ענקים לחייו לוחות חרות>:

אמר רבי <אליעזר> [אלעזר] מאי דכתיב (משלי א ט) [כי לוית חן הם לראשך] וענקים לגרגרותיך?

אם משים אדם עצמו כענק זה שרף על הצואר [20] ונראה ואינו נראה [21] - תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו;

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (שיר השירים ה יג) לחיו כערוגת הבשם [מגדלות מרקחים שפתותיו שושנים נטפות מור עבר]?

אם משים אדם עצמו כערוגה זו שהכל דשין בה [22], וכבושם זה שהכל מתבשמין בה [23] - תלמודו מתקיים, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים;

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (שמות לא יח) [ויתן אל משה ככלתו לדבר אתו בהר סיני שני לחת העדת] לוחות אבן [כתבים באצבע אלהים]?

אם אדם משים עצמו את לחייו כאבן זו שאינה נמחית [24] - תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו;

ואמר רבי אלעזר: מאי דכתיב (שמות לב טז) [והלחת מעשה אלהים המה והמכתב מכתב אלהים הוא] חרות על הלוחות?

אלמלי לא נשתברו לוחות הראשונות - לא נשתכחה תורה מישראל [25].

רב אחא בר יעקב אמר: אין כל אומה ולשון שולטת בהן, שנאמר 'חרות [על הלוחות]’: אל תיקרי חָרות אלא חֵירות [26].

אמר רב מתנה: מאי דכתיב (במדבר כא יח) [באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם] וממדבר מתנה? - אם משים אדם עצמו כמדבר זה, שהכל דשין בו [27] - תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו.

רבא בריה דרב יוסף בר חמא הוה ליה מלתא [28] לרב יוסף בהדיה, כי מטא מעלי יומא דכיפורי אמר [29] - איזיל ואפייסיה; אזל, אשכחיה לשמעיה דקא מזיג ליה כסא [30], אמר ליה: הב לי ואימזגיה אנא!

יהב ליה, מזגיה; כדטעמיה – אמר: דמי האי מזיגא למזיגא דרבא בריה דרב יוסף בר חמא! [31]

אמר ליה: אנא הוא!

אמר ליה: לא תתיב אכרעיך עד דמפרשת לי הני קראי: מאי דכתיב (במדבר כא יח) [באר חפרוה שרים כרוה נדיבי העם במחקק במשענתם] וממדבר מתנה [32] וממתנה נחליאל ומנחליאל במות [33] ומבמות הגיא [אשר בשדה מואב ראש הפסגה ונשקפה על פני הישימן]?

אמר ליה: אם אדם משים עצמו כמדבר זה שהכל דשין בו - תורה ניתנה לו במתנה; וכיון שניתנה לו במתנה - נחלו אל, שנאמר 'וממתנה נחליאל'; וכיון שנחלו אל - עולה לגדולה, שנאמר 'ומנחליאל במות'; ואם מגיס לבו הקדוש ברוך הוא משפילו, שנאמר 'ומבמות הגיא'; ואם חוזר בו - הקב"ה מגביהו, שנאמר (ישעיהו מ ד) כל גיא ינשא [וכל הר וגבעה ישפלו והיה העקב למישור והרכסים לבקעה] [34].

אמר רב הונא: מאי דכתיב (תהלים סח יא) חיתך ישבו בה תכין בטובתך לעני אלהים?

אם אדם משים עצמו כחיה זו שדורסת ואוכלת [35] - ואיכא דאמרי שמסרחת [36] ואוכלת [37] - תלמודו מתקיים בידו, ואם לאו - אין תלמודו מתקיים בידו [38]; ואם עושה כן - הקדוש ברוך הוא עושה לו סעודה בעצמו שנאמר 'תכין בטובתך לעני אלהים' [39].

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: מאי דכתיב (משלי כז יח) נוצר תאנה יאכל פריה [ושמר אדניו יכבד]? - למה נמשלו דברי תורה כתאנה [40]? מה תאנה זו,


עמוד ב

כל זמן שאדם ממשמש בה מוצא בה תאנים [41] - אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם.

אמר רבי שמואל בר נחמני: מאי דכתיב (משלי ה יט) אילת אהבים ויעלת חן [דדיה ירוך בכל עת באהבתה תשגה תמיד]? למה נמשלו דברי תורה לאילת? - לומר לך: מה אילה רחמה צר וחביבה על בועלה כל שעה ושעה כשעה ראשונה - אף דברי תורה חביבין על לומדיהן כל שעה ושעה כשעה ראשונה; 'ויעלת חן' - שמעלת חן על לומדיה [42]; 'דדיה ירווך בכל עת' למה נמשלו דברי תורה כדד? - מה דד זה, כל זמן שהתינוק ממשמש בו מוצא בו חלב - אף דברי תורה: כל זמן שאדם הוגה בהן - מוצא בהן טעם;

'באהבתה תשגה תמיד' [43] - כגון רבי אלעזר בן פדת; אמרו עליו על רבי אלעזר שהיה יושב ועוסק בתורה בשוק התחתון של ציפורי וסדינו מוטל בשוק העליון של ציפורי.

אמר רבי יצחק בן אלעזר: פעם אחת בא אדם ליטלו ומצא בו שרף.

תנא דבי רב ענן: 'מאי דכתיב (שופטים ה י) רוכבי אתונות צחורות יושבי על מדין והולכי על דרך שיחו?

'רוכבי אתונות' - אלו תלמידי חכמים שמהלכין מעיר לעיר וממדינה למדינה ללמוד תורה;

'צחורות' - שעושין אותה כצהרים;

'יושבי על מדין' - שדנין דין אמת לאמיתו;

'והולכי' - אלו בעלי מקרא;

'על דרך' - אלו בעלי משנה;

'שיחו' - אלו בעלי תלמוד שכל שיחתן דברי תורה.

אמר רב שיזבי משום רבי אלעזר בן עזריה: מאי דכתיב (משלי יב כז) לא יחרוך רמיה צידו [והון אדם יקר חרוץ]?

[44] לא יחיה ולא יאריך ימים צייד הרמאי [45].

רב ששת אמר: צייד הרמאי יחרוך [46];

כי אתא רב דימי, אמר: משל לצייד שצד צפרים; אם ראשון - ראשון משבר כנפיו משתמר, ואם לאו אין משתמר.

אמר רבא אמר רב סחורה אמר רב הונא: מאי דכתיב (משלי יג יא) הון מהבל ימעט וקובץ על יד ירבה?

אם עושה אדם תורתו חבילות חבילות – מתמעט, ואם לאו – 'קובץ על יד ירבה'. [47]

אמר רבא: ידעי רבנן להא מלתא ועברי עלה

אמר רב נחמן בר יצחק: אנא עבדתה [48] ואיקיים בידאי.

תנו רבנן: 'כיצד סדר משנה [49]?

משה למד מפי הגבורה; נכנס אהרן [50] ושנה לו משה פירקו;

נסתלק אהרן וישב לשמאל משה [51];

נכנסו בניו ושנה להן משה פירקן [52];

נסתלקו בניו: אלעזר ישב לימין משה, ואיתמר לשמאל אהרן;

רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר [53];

נכנסו זקנים ושנה להן משה פירקן;

נסתלקו זקנים נכנסו כל העם ושנה להן משה פירקן;

נמצאו ביד אהרן ארבעה, ביד בניו שלשה, וביד הזקנים שנים, וביד כל העם אחד;

נסתלק משה ושנה להן אהרן פירקו;

נסתלק אהרן שנו להן בניו פירקן;

נסתלקו בניו שנו להן זקנים פירקן;

נמצא ביד הכל ארבעה;

מכאן אמר רבי אליעזר: חייב אדם לשנות לתלמידו ארבעה פעמים, וקל וחומר: ומה אהרן שלמד מפי משה [54] ומשה מפי הגבורה כך, הדיוט מפי הדיוט על אחת כמה וכמה!

רבי עקיבא אומר: מנין שחייב אדם לשנות לתלמידו עד שילמדנו? - שנאמר (דברים לא יט) [ועתה כתבו לכם את השירה הזאת] ולמדה את בני ישראל [שימה בפיהם למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל];

ומניין עד שתהא סדורה בפיהם?

שנאמר 'שימה בפיהם';

ומניין שחייב להראות לו פנים [55]?

שנאמר (שמות כא א) ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם [56].'

וליגמרו כולהו ממשה [57]?

כדי לחלוק כבוד לאהרן ובניו וכבוד לזקנים;

וניעול אהרן וניגמר ממשה, וליעיילו בניו וליגמרו מאהרן [58], וליעיילו זקנים ולילפו מבניו, וליזלו וליגמרינהו לכולהו ישראל?

כיון דמשה מפי הגבורה גמר - מסתייעא מלתיה.

אמר מר: רבי יהודה אומר: לעולם אהרן לימין משה חוזר - כמאן אזלא הא דתניא: 'שלשה שהיו מהלכין בדרך, הרב באמצע וגדול בימינו וקטן בשמאלו'? - לימא רבי יהודה היא ולא רבנן?

אפילו תימא רבנן, משום טירחא דאהרן [59].

רבי פרידא הוה ליה ההוא תלמידא דהוה תני ליה ארבע מאה זימני [60], וגמר; יומא חד בעיוה [61] למלתא דמצוה, תנא ליה ולא גמר; אמר ליה: האידנא מאי שנא?

אמר ליה: מדההיא שעתא דאמר לי למר איכא מילתא דמצוה - אסחאי לדעתאי, וכל שעתא אמינא 'השתא קאי מר! השתא קאי מר!

אמר ליה: הב דעתיך ואתני ליך; הדר תנא ליה ארבע מאה זימני [אחריני] נפקא בת קלא ואמר ליה [62]: ניחא ליך דליספו לך ארבע מאה שני? או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי?

אמר: דניזכו אנא ודריי לעלמא דאתי.

אמר להן הקב"ה: תנו לו זו וזו.

אמר רב חסדא: אין תורה נקנית אלא בסימנין [63], שנאמר '(דברים לא יט) [ועתה כתבו לכם את השירה הזאת ולמדה את בני ישראל] שימה בפיהם [למען תהיה לי השירה הזאת לעד בבני ישראל] שימה בפיהם': אל תקרי 'שימה' אלא 'סימנה' [64];

שמעה רב תחליפא ממערבא אזל אמרה קמיה דרבי אבהו; אמר: אתון - מהתם מתניתו לה, אנן מהכא מתנינן לה: (ירמיהו לא כ) הציבי לך ציונים שימי לך [תמרורים שתי לבך למסלה דרך הלכתי הלכת שובי בתולת ישראל שבי אל עריך אלה]; עשו ציונים לתורה.

ומאי משמע דהאי 'ציון' לישנא דסימנא הוא?

דכתיב (יחזקאל לט ו) [ועברו העברים בארץ] וראה עצם אדם ובנה אצלו ציון [עד קברו אתו המקברים אל גיא המון גוג].

רבי אליעזר אמר מהכא: (משלי ז ד) אמור לחכמה אחותי את ומודע לבינה תקרא - עשה מודעים לתורה [65];

רבא אמר: עשה מועדים לתורה

הערותעריכה

  1. ^ בעטה בו
  2. ^ שתאריך ימים
  3. ^ אם יש לך ממון להנות עצמך, אל תמתין עד למחר שמא תמות ושוב אין לך הנאה
  4. ^ היום ישנו ולמחר איננו, דומה לחופה שהולכת מהר
  5. ^ ממון
  6. ^ עיכוב, כי פתאום האדם מת
  7. ^ מזון
  8. ^ אם נשאר בידם, שמא יאבדוהו
  9. ^ כלומר: כשהן גדילין גדילה פרנסתן ועושרן עמהן, ואינך צריך להדאג עליהן
  10. ^ מתים, לשון והעלה נבל (ירמיהו ח יג)
  11. ^ יפה לחולי זה וקשה לחולי זה: יפה ללב ורע לעינים
  12. ^ שהן שמורים בידך, שאין משתכחין ממך
  13. ^ שאתה סודרן ומוציאן בפה, ולא בגימגום ובלחישה
  14. ^ בזמן שיודע לדרוש הלכות חג בחג; דבר אחר: אימתי שמחה לאיש, אימתי אדם שמח בתלמודו? - בזמן שיש לו מענה כששואלין ממנו דבר הלכה
  15. ^ שארשת שפתיו = ספירת שפתיו בל תמנע סלה: כשנתת בו דעת להוציא בשפתיו
  16. ^ אם יש לו מזל טוב
  17. ^ שבעוד שהוא מתאוה באה לו תאותו עד שלא ישאלנה
  18. ^ צריך להתמקמק ולהצטער
  19. ^ כי לא לעולם אריב ולא לנצח אקצוף: אלמא 'לנצח' - לשון עולם הוא, מדסמיך ליה; וכן עד עולם סלה - אלמא 'סלה' לשון לעולם משמע
  20. ^ שאינו מצומצם בדוחק סביב הצואר, אלא שרפוי בריוח, כך הוא נעים ומרוצה לבריות
  21. ^ כשמגביה צוארו נראה מתחת זקנו, ורוב פעמים שסנטרו וזקנו מכסין אותו, כך, אם תלמיד חכם הוא אינו רודף לצאת ולבא בשוק, אלא יושב ומחזר על תלמודו
  22. ^ שאין לו גסות
  23. ^ שמלמד תורה לתלמידים
  24. ^ מפני דריסת רגלי בני אדם, כך לחייו אינן נלאין מלחזר על למודו וללמד לאחרים
  25. ^ 'חרות' משמע 'חקוק', ואינו נמחק לעולם: על ידי הלוחות היתה תורה חקוקה לישראל מהשתכח מהן עולמית
  26. ^ בשביל הלוחות היו בני ישראל בני חורין
  27. ^ תורה נתונה לו במתנה, ולא ישכח
  28. ^ כעס
  29. ^ רבא
  30. ^ במים
  31. ^ רב יוסף סגי נהור הוה, ולא היה רואהו, והכירו בטעם היין שהוא מזגו, לפי שהיה מכיר רב יוסף במזגו של רבא מתחילה, שהיה בקי ליתן מים במדה.
  32. ^ פסוק יט
  33. ^ פסוק כ
  34. ^ אף על גב דלאו גבי הני קראי כתיב, דרשי ליה: דמי שבא לידי גיא, שהושפל - חוזר ומתנשא
  35. ^ מיד לאחר הריגתה: שאינו מקפיד על תענוגים, אלא אוכל בשר בלא תבלין, וכן שאר עינוגין
  36. ^ בטיט
  37. ^ היינו מי שאינו הולך אחר גבהות לקוץ במאכלו אם לא נתבשל כל צרכו
  38. ^ לישנא אחרינא: שדורסת ואוכלת - לאחר הריגתה אוכלת מיד, כך תלמיד חכם מחזר על תלמודו מיד כשמקבלו מרבו, מסרחת - מנבל עצמו על דברי תורה; לשון זה נראה בעיני, לפי שמצינו בכל התלמוד שדרך תלמידי חכמים להקפיד על מאכלן דרך גדולה וכבוד ועל מלבושיהן כדכתיב (משלי ח לו) כל משנאי אהבו מות
  39. ^ לעני = לזה ששם עצמו כעני; וללישנא בתרא - ששם עצמו כעני לחזר עליה
  40. ^ אילן
  41. ^ שאינן מתבשלין בבת אחת, אלא היום מעט ולמחר מעט, וכל שעה ראוי לאכול מהן
  42. ^ שהכל מנשאין אותו, ותורתו נותנת לו חן
  43. ^ בשביל אהבתה תעשה עצמך שוגה ופתי, להניח עסקיך ולרוץ לדבר הלכה
  44. ^ לא יחרוך - נוטריקון דריש ליה:
  45. ^ שמרבה בגירסא ואינו מחזר עליה
  46. ^ אין זה רמאי אלא שוטה
  47. ^ והקובץ על יד - הוא הרמאי = ערום בדבר, והוא 'יחרוך' כלומר: יתקיים בידו, כצייד הרמאי שמשבר גף ראשון ראשון כשהוא לוכדו שלא יברח - הוא חורך עופות ואוכלן, וקרא אתמוהי מתמה: לא יחרוך, לא יצלה ויאכל
  48. ^ לקבוץ על יד, וחזרתי עליה עד שהחזקתי בה, ואחר כך חזרתי ושמעתי אחרת
  49. ^ כיצד למדו ישראל תורה שבעל פה
  50. ^ וישב לפני משה, כדכתיב (ישעיהו ל כ) והיו עיניך רואות את מוריך וכן כולם, בשעת שמועתן כולן יושבין לפניו
  51. ^ דתניא: המהלך לימין רבו הרי זה בור, וכל שכן יושב בזמן שאין שני לישב בשמאל
  52. ^ אותו פרק עצמו ששנה לאהרן
  53. ^ אחרי ששמעו בניו, ויש שני לישב בשמאל משה - כבוד הוא לאהרן ולמשה להיות אהרן שהוא גדול בא ויושב בימין
  54. ^ ומסתייעא מילתא להתקיים בלבו להבין מהר, אפילו הכי שמע ארבע פעמים
  55. ^ ללמדו, לתת טעם בדבריו בכל אשר יוכל, ולא יאמר: 'כך שמעתי, הבן אתה הטעם מעצמך'; וחבירו בפרק ראשון (עירובין יג ב): שהיה אומר על טמא טהור, ומראה לו פנים
  56. ^ ולא כתיב 'אשר תלמדם' - צריך אתה לסדר ולשום לפניהם טעם המיישב תלמודם
  57. ^ וליעיילו כולן ברישא ולילפו ממשה ארבע זימנין
  58. ^ ארבע זימנין, וכן כולן
  59. ^ דמתחילה דיחיד הוה - לא סגי דלאו לשמאל יתיב, וכי הדור עיילו אינך איכא טרחא לאוקומיה ולאהדוריה לימין
  60. ^ כל פירקא, מקמי דליגמר
  61. ^ לרבי פרידא
  62. ^ לרבי פרידא
  63. ^ סימני השמועות זו אחר זו, וסימני חכמים כדרך שיש בהש"ס
  64. ^ ותשים גירסא דסמניה בפיהם
  65. ^ קבעו עתים לתלמידיכם, שידעו עת לבא ולשנות