ביאור:בבלי עירובין דף יט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
למטעי כרם [והגרתי לגי אבניה ויסדיה אגלה] [1].
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: בא וראה שלא כמדת הקב"ה מדת בשר ודם; מדת בשר ודם: מתחייב אדם הריגה למלכות - מטילין לו חכה לתוך פיו [2] כדי שלא יקלל את המלך; מדת הקב"ה: אדם מתחייב הריגה למקום - שותק שנאמר (תהלים סה ב) לך דומיה תהלה [אלהים בציון ולך ישלם נדר] [3]; ולא עוד אלא שמשבח שנאמר תהלה, ולא עוד אלא שדומה לו כאילו מקריב קרבן [4] שנאמר 'ולך ישולם נדר' [5];
היינו דאמר רבי יהושע בן לוי: מאי דכתיב (תהלים פד ז) עוברי בעמק הבכא מעין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה?
'עוברי' - אלו בני אדם שעוברין על רצונו של הקב"ה;
'עמק' - שמעמיקין להם גיהנם;
'הבכא' - שבוכין ומורידין דמעות כמעיין של שיתין [6],
גם ברכות 'יעטה מורה' - שמצדיקין עליהם את הדין ואומרים לפניו "רבונו של עולם! יפה דנת, יפה זכית, יפה חייבת, ויפה תקנת גיהנם לרשעים גן עדן לצדיקים!
איני! והאמר רבי שמעון בן לקיש: רשעים - אפילו על פתחו של גיהנם אינם חוזרין בתשובה, שנאמר (ישעיהו סו כד) ויצאו וראו בפגרי האנשים הפושעים בי [בי כי תולעתם לא תמות ואשם לא תכבה והיו דראון לכל בשר]; שפשעו לא נאמר, אלא 'הפושעים' [7]: שפושעים והולכין לעולם [8]!
לא קשיא: הא בפושעי ישראל הא בפושעי עובדי כוכבים;
הכי נמי מסתברא, דאם כן [9] - קשיא דריש לקיש אדריש לקיש, דאמר ריש לקיש: פושעי ישראל - אין אור גיהנם שולטת בהן, קל וחומר ממזבח הזהב: מה מזבח הזהב שאין עליו אלא כעובי דינר זהב, עמד כמה שנים ולא שלטה בו האור - פושעי ישראל, שמליאין מצות כרמון, שנאמר (שיר השירים ו ז) כפלח הרמון רקתך [מבעד לצמתך] ואמר רבי שמעון בן לקיש: אל תיקרי 'רקתך' אלא 'ריקתיך': שאפילו ריקנין שבך מליאין מצות כרמון, על אחת כמה וכמה! אלא הא דכתיב 'עוברי בעמק הבכא' ההוא דמחייבי ההיא שעתא בגיהנם, ואתי אברהם אבינו ומסיק להו ומקבל להו - בר מישראל שבא על בת עובד כוכבים דמשכה ערלתו ולא מבשקר ליה [10];
מתקיף לה רב כהנא: השתא דאמרת 'הפושעים' = דפשעי ואזלי, אלא מעתה דכתיב המוציא [אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים אני ה’] (ויקרא כב לג) ו- [כי אני ה' ] המעלה [אתכם מארץ מצרים להית לכם לאלהים והייתם קדשים כי קדוש אני] (ויקרא יא מה) - דמסיק ודמפיק הוא? אלא דאסיק ואפיק; הכי נמי דפשעי [11] הוא.
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: שלשה פתחים יש לגיהנם: אחד במדבר, ואחד בים, ואחד בירושלים:
במדבר – דכתיב (במדבר טז לג) וירדו הם וכל אשר להם חיים שאולה [ותכס עליהם הארץ ויאבדו מתוך הקהל];
בים - דכתיב (יונה ב ג) [ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני] מבטן שאול שועתי שמעת קולי [12];
בירושלים - דכתיב (ישעיהו לא ט) [וסלעו ממגור יעבור וחתו מנס שריו] נאם ה' אשר אור לו בציון ותנור לו בירושלים, ותנא דבי רבי ישמעאל: 'אשר אור לו בציון' - זו גיהנם; 'ותנור לו בירושלים' - זו פתחה של גיהנם.
ותו ליכא? והאמר רבי מריון אמר רבי יהושע בן לוי, ואמרי לה תנא רבה בר מריון בדבי רבי יוחנן בן זכאי [13]: שתי תמרות יש בגי בן הנום ועולה עשן מביניהן, וזו היא ששנינו [סוכה פ"ג מ"א]: ציני [14] הר הברזל כשירות [15], וזו היא פתחה של גיהנם!?
דילמא היינו דירושלים.
אמר רבי יהושע בן לוי: שבע שמות יש לגיהנם, ואלו הן: שאול, ואבדון, ובאר שחת, ובור, שאון, וטיט היון, וצלמות, וארץ התחתית;
שאול - דכתיב (יונה ב ג) [ויאמר קראתי מצרה לי אל ה' ויענני] מבטן שאול שועתי שמעת קולי;
אבדון - דכתיב (תהלים טז יב) היסופר בקבר חסדך אמונתך באבדון;
באר שחת - דכתיב (תהלים טז י) כי לא תעזוב נפשי לשאול לא תתן חסידך לראות שחת [16];
ובור שאון וטיט היון - דכתיב (תהלים מ ג) ויעלני מבור שאון מטיט היון [ויקם על סלע רגלי כונן אשרי] [17] ;
וצלמות - דכתיב (תהלים קז י) יושבי חשך וצלמות [אסירי עני וברזל],
וארץ התחתית - גמרא הוא.
ותו ליכא? והאיכא 'גיהנם' - גיא שעמוקה כגיהנם, שהכל יורד לה על עסקי הנם [18]!? והאיכא 'תפתה', דכתיב (ישעיהו ל לג) כי ערוך מאתמול תפתה [ױגם הוא היא למלך הוכן העמיק הרחב מדרתה אש ועצים הרבה נשמת ידוד כנחל גפרית בערה בה] [19]!?
ההוא שכל המתפתה ביצרו יפול שם.
גן עדן - אמר ריש לקיש: אם בארץ ישראל הוא - בית שאן פתחו [20], ואם בערביא - בית גרם פתחו, ואם בין הנהרות הוא - דומסקנין פתחו.
בבבל אביי משתבח בפירי דמעבר ימינא [21];
רבא משתבח בפירי דהרפניא.
וביניהן כמלוא שתי [רבקות של שלש שלש בקר - דברי רבי מאיר;
רבי יהודה אומר: של ארבע, קשורות ולא מותרות, אחת נכנסת ואחת יוצאת]:
פשיטא: כיון דתנא ליה דקשורות הוו - אנן ידעינן דלא הוו מותרות!?
מהו דתימא ’’קשורות' = כעין קשורות, אבל ממש לא' - קא משמע לן ולא מותרות.
אחת נכנסת ואחת יוצאת:
תנא: רבקה נכנסת ורבקה יוצאת [22].
תנו רבנן [תוספתא עירובין [ליברמן] פ"א מ"יג, בשנויים]: 'כמה 'ראשה ורובה של פרה' [23]? - שתי אמות; וכמה עוביה של פרה? - אמה ושני שלישי אמה,
שהן כעשר [24] - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: כשלש עשרה אמה וכארבע עשרה אמה [25].'
'כ'עשר? הא עשר הויין!?
משום דבעי למיתנא סיפא: 'כ'שלש עשרה;
'כ'שלש עשרה? טפי הויין!?
משום דבעי למתני 'כ'ארבע עשרה, וכארבע עשרה הא לא הויא.
אמר רב פפא: יתירות על שלש עשרה ואינן מגיעות לארבע עשרה.
אמר רב פפא: בבור [26] שמונה, דכולי עלמא לא פליגי דלא בעינן פשוטין [27]; בבור שתים עשרה דכולי עלמא לא פליגי דבעינן פשוטין [28]; כי פליגי משמונה עד שתים עשרה: לרבי מאיר בעינן פשוטין, לרבי יהודה לא בעינן פשוטין.
ורב פפא מאי קא משמע לן? תנינא [29]!?
רב פפא, [30] ברייתא [31] לא שמיע ליה [32], וקא משמע לן כברייתא [33].
אריך יותר בתל חיצת חצר שיבשה סימן:
בעא מיניה אביי מרבה: האריך בדיומדין כשיעור פשוטין [34], לרבי מאיר מהו [35]?
אמר ליה: תניתוה [במשנתנו] ובלבד שירבה בפסין; מאי, לאו דמאריך בדיומדין?
לא! דמפיש ועביד פשוטין.
אי הכי, האי ובלבד שירבה בפסין? 'עד שירבה פסין' מיבעי ליה!
תני עד שירבה פסין.
איכא דאמרי אמר ליה: תניתוה: ובלבד שירבה בפסין; מאי לאו דמפיש ועביד פשוטין? – לא, דמאריך בדיומדין; הכי נמי מסתברא: מדקתני ובלבד שירבה בפסין - שמע מינה.
בעא מיניה אביי מרבה: יותר משלש עשרה אמה ושליש, לרבי יהודה מהו? פשוטין עביד או בדיומדין מאריך? [36]
אמר ליה: תניתוה [תוספתא עירובין [ליברמן] פ"א מ"יג]:
'כמה הן מקורבין [37]? - כדי ראשה ורובה של פרה; וכמה מרוחקין? - אפילו כור ואפילו כוריים [38];
רבי יהודה אומר: בית סאתים מותר, יותר מבית סאתים אסור [39];
אמרו לו לרבי יהודה: אי אתה מודה בדיר [40] וסהר ומוקצה וחצר אפילו בת חמשת כורים ואפילו בת עשרה כורים שמותר?
אמר להן: זו מחיצה [41], ואלו פסין [42]' [43]!
ואם איתא, 'זו מחיצה וזו מחיצה' מיבעי ליה!?
הכי קאמר: זו תורת מחיצה עליה, ופרצותיה בעשר [44], ואלו תורת פסין עליהן, ופרצותיהן בשלש עשרה אמה ושליש [45].
בעא מיניה אביי מרבה: תל המתלקט עשרה [46] מתוך ארבע [47]: נידון משום דיומד או אינו נידון משום דיומד [48]?
אמר ליה: תניתוה [תוספתא עירובין [ליברמן] פ"א מ"יב]:
'רבי שמעון בן אלעזר אומר: היתה שם אבן מרובעת [50] - רואין כל שאילו תחלק ויש בה אמה לכאן ואמה לכאן [51] - נידון משום דיומד, ואם לאו - אינו נידון משום דיומד;
רבי ישמעאל בנו של רבי יוחנן בן ברוקה אומר: היתה שם אבן עגולה [52] - רואין כל שאילו תחקק ותחלק ויש בה אמה לכאן ואמה לכאן - נידון משום דיומד, ואם לאו - אינו נידון משום דיומד';
- במאי קא מיפלגי?
מר סבר חד 'רואין' אמרינן תרי 'רואין' לא אמרינן, ומר [53] סבר אפילו תרי 'רואין' נמי אמרינן [54].
בעא מיניה אביי מרבה: חיצת הקנים [55]: קנה קנה פחות משלשה - נידון משום דיומד או לאו?
אמר ליה: תניתוה: היה שם אילן או גדר או חיצת הקנים נידון משום דיומד, מאי לאו קנה קנה פחות משלשה?
לא! גודריתא דקני [56].
אי הכי - היינו אילן!
ואלא מאי, קנה קנה פחות משלשה? היינו גדר! אלא מאי אית לך למימר? תרי גווני גדר? הכא נמי תרי גווני אילן [57].
איכא דאמרי: גודריתא דקני קא מיבעיא ליה: גודריתא דקני מאי?
אמר ליה: תניתוה היה שם גדר או אילן או חיצת הקנים נידון משום דיומד מאי לאו גודריתא דקני [58]?
לא! קנה קנה פחות משלשה [59].
אי הכי היינו גדר!?
ואלא מאי, גודריתא דקני? היינו אילן! אלא מאי אית לך למימר?
הערות
עריכה- ^ למטעי כרם - ויהנו שכיניה, ושבח הוא לה שנזכרת לטובה
- ^ עץ שפותח פיו שלא יכול לדבר
- ^ לך דומיה - הכל שותקין כנגדך
- ^ נוחין לו יסורין שמקבלן מאהבה
- ^ אותה דומיה שהוא דומה ביסורין- דומה לו כשילום נדר
- ^ נקב שבבנין המזבח שניסוך היין של ספלים יורד לתוכו כל השנה, כדאמרינן ב'לולב וערבה' (סוכה מט א)
- ^ הפושעים בי עדיין
- ^ ואפילו בשעת תולעתם ואשם
- ^ דהא דריש לקיש בפושעי ישראל מוקי לה להאי קרא, דכתיב ואשם לא תכבה
- ^ איננו מכירו שהוא יהודי, דמשכה ערלתו ודומה לו כמי שאינו נימול
- ^ בחייהם
- ^ יונה בן אמתי קאמר ליה
- ^ ברייתא שנסדרה בבית מדרשו כעין תוספתא שסידר רבי חייא ורבי אושעיא
- ^ דקלים
- ^ ללולב
- ^ 'שחת' ו'באר שחת' חדא מילתא היא
- ^ טיט היון הוא רפש לטבוע בו, ובלעז פנ"ק [בוץ], וסתם טיט היינו שראוי לבנין
- ^ עריות
- ^ תפתה = גיהנם, דכתיב בההוא קרא מדורתה אש ועצים הרבה
- ^ שפירותיו מתוקין מכל ארץ ישראל
- ^ משתבח בפירות של עבר הנהר פרת, בדרומו
- ^ ולא פרה נכנסת ופרה יוצאת, דאם כן לא הוו להו קשורות
- ^ שנתנו חכמים שיעור להרחקת פסין מן הבור שיהו רחוקין כדי ראשה ורובה, כדתנן במתניתין
- ^ אמות, ששה בקר, ולקמן פריך: מאי כעשר, הא עשר מכוונות הן
- ^ שמונה בקר יצאו מכלל שלש עשרה, ולכלל ארבע עשרה לא באו, דשלש עשרה אמה ושליש הן
- ^ רחב
- ^ אפילו לרבי מאיר לא בעינן פשוטין, דכי מרחיק כדי ראשה ורובה, דהיינו שתי אמות לכל רוח - נמצא החלל שבין שתי המחיצות שתים עשרה אמה, והפסין רחבן אמה לכל רוח זה כנגד זה - נמצא בין פס לפס שיעור פתח עשר אמות, ורבי מאיר בהכי שרי
- ^ דכי מרחיק שתי אמות מכאן וכנגדם מכאן - יש חלל המחיצה שש עשרה אמה, ומהן שתי אמות עומד, הרי בין זה לזה ארבע עשרה פרוץ - וכולי האי לא שרי רבי יהודה, ובעינן פשוטין לכל צד, דמכל צד וצד איכא ארבע עשרה אמות; ולקמן מפרש היכא משוי להו
- ^ לדרב פפא במתניתין, דקתני לרבי מאיר ששה בקר, ולרבי יהודה שמונה בקר, וממילא שמעינן דרבי מאיר שרי בהבדלת עשר ורבי יהודה שרי בהבדלת שלש עשרה אמה ושליש, וכי קבעי רבי מאיר פשוטין - ביותר מעשר קאמר
- ^ הך
- ^ דתנא שיעורא דעובי הפרות
- ^ ובמתניתין לא פריש להו
- ^ ואתא רב פפא לפרושי לך מתניתין: דשיעורא דרבי מאיר - עשר אמות, ודרבי יהודה - שלש עשרה אמה ושליש, והסכים רב פפא מדעתו למה ששנינו בברייתא דראשה ורובה שתי אמות ועוביה אמה ושני שלישי אמה
- ^ יותר מאמה לכל צד, עד שהעמיד ריוח שבינתים על עשר אמות
- ^ דווקא פשוטין קאמר: דכיון דהרחיקן יותר משיעור חכמים בעינן היכר ביני ביני, ולא סגי בהארכת דיומדין, אלא מרחיק פורתא מן הפס ונותן שם פשוט, וכן לאידך גיסא, משום דליהוי היכירא? או דילמא: כיון דסוף סוף עשר ריוח הוא דאיכא - לא מיתסר
- ^ לרבי יהודה דלא אדכר פשוטין, הי עדיפא ליה: פשוטין עדיפי ליה ומרוחקין מן הדיומדין שלש עשרה אמה למיהוי היכירא ביני ביני, ולא סגי בהארכת דיומדין, או הארכת דיומדין עדיפא, דלא ליתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ולבטלה?
- ^ לבור
- ^ ובלבד שירבה בפסין
- ^ שזה שיעור היקף שלא כתיקנו
- ^ מוקף לדירה, שהרועה דר שם בלילה
- ^ שלימה היא
- ^ ובין כל אחד ואחד שלש עשרה אמות, ואין עומד אלא פס אמה בין כל שלש עשרה ושלש עשרה
- ^ אלמא: לרבי יהודה פשוטין עביד, דאי בדיומדין מאריך - הא מחיצה היא
- ^ ופירצתה אוסרת ביותר מעשר
- ^ ויש שלש עשרה אמה בין הארכה להארכה; הילכך, ביותר מבית סאתים - לא מיתכשר
- ^ טפחים
- ^ אמות: תל משופע אבל מדרונו זקוף: קודם שימשך ארבע אמות - עלה ונתלקט גובהו לעשרה טפחים, וקיימא לן ב'הזורק' במסכת שבת (ק,א) דלענין שבת הוי רשות היחיד; הכא מאי?
- ^ אי קאי במקום אחד מן הדיומדין - מי הוי כדיומד או לא
- ^ ולהכי נקט מתוך ארבע: שאם היה מדרונו משופע יפה ואינו מתלקט לגובה עשרה עד שימשך יותר מארבע אמות, ואפילו עלה גובהו לשפוע לעשר אמות - ארעא סמיכתא היא.
- ^ אמה על אמה
- ^ ואינה מחוסרת אלא חלוקה: שינטל עובי שבינתים ותיעשה כמרזב, דופן לכאן ודופן לכאן
- ^ מחוסרת חקיקה לחקוק וליטול בליטת עיגול ולהשוות אמצעה לפיאותיה ותהא מרובעת - ועדיין היא מחוסרת חלוקה
- ^ לרבי ישמעאל
- ^ ותל נמי כאבן עגולה דמי; לתנא קמא לא אמרינן תרי 'רואין'
- ^ שעשאה לכאן ולכאן כעין דיומד
- ^ קנים מחוברין הרבה בעץ אחד סמוך לארץ, ומלמעלה הן מתפרשׂין
- ^ אשמעינן אילן שלם דאיכא למימר יחלק ויחקק, ואשמעינן האי אף על גב דליכא למימר הכי – שרי: הואיל ותחתיו אחד - הוא כדיומד, אבל קנה פחות משלשה - לא
- ^ ושמע מינה דאף על גב דאין עוביו ארבעה בגובה עשרה - אמרינן 'רואין'
- ^ דעשוי כדיומד ממש, ובלא 'רואין' איכא תיקון מעליא