ביאור:בבלי עירובין דף יח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
| המשך המשנה |
להרחיק כל שהוא [1] - ובלבד שירבה בפסין [2];
רבי יהודה אומר: עד בית סאתים;
אמרו לו: לא אמרו בית סאתים אלא לגנה ולקרפף [3], אבל אם היה דיר [4] או סהר [5] או מוקצה [6] או חצר [7] - אפילו בית חמשת כורין, אפילו בית עשרה כורין – מותר [8];
ומותר להרחיק כל שהוא ובלבד שירבה בפסין.
גמרא:
לימא מתניתן דלא כחנניא, דתניא: 'עושין פסין לבור, וחבלין לשיירא [9], וחנניא אומר: חבלין לבור [10], אבל לא פסין [11]';
אפילו תימא חנניא: בור לחוד, באר [12] לחוד [13];
איכא דאמרי: מדלא קתני 'חנניא אומר עושין חבלין לבור ופסין לבאר' - מכלל דלחנניא לא שנא בור ולא שנא באר; חבלין – אִין, פסין – לא; לימא מתניתין דלא כחנניא!
אפילו תימא חנניא; למאי דקאמר תנא קמא - קא מהדר ליה.
לימא מתניתין דלא כרבי עקיבא, דתנן [עירובין פ"ב מ"ד]: 'אחד באר הרבים ובור הרבים ובאר היחיד [14] - עושין להן פסין; אבל בור היחיד עושין לו מחיצה גבוה עשרה טפחים - דברי רבי עקיבא' ואילו הכא קתני לביראות: לביראות – אִין, לבורות [15] – לא!
אפילו תימא רבי עקיבא: באר מים חיים - דפסיקא ליה - לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד קתני; בור מכונסין דלא פסיקא ליה [16] - לא קתני.
לימא מתניתין דלא כרבי יהודה בן בבא, דתנן: רבי יהודה בן בבא אומר: אין עושין פסין אלא לבאר הרבים בלבד, ואילו הכא קתני 'לביראות' [17] - לא שנא דרבים ולא שנא דיחיד!
אפילו תימא רבי יהודה בן בבא; מאי ביראות? - ביראות דעלמא [18].
מאי 'דיומדין'?
אמר רבי ירמיה בן אלעזר: דיו עמודין.
דיו למנודה שבח זונית נתקלקל במידה שלשה - סימן:
תנן התם: 'רבי יהודה אומר [דמאי פ"א מ"א]: כל השיתין [19] פטורין [20] - חוץ מן הדיופרא [21]'
מאי דיופרא?
אמר עולא: אילן העושה דיו פירות בשנה [22].
אמר רבי ירמיה בן אלעזר: דיו פרצוף פנים היה לו לאדם הראשון [23], שנאמר (תהלים קלט ה) אחור וקדם צרתני [ותשת עלי כפכה] [24].
כתיב (בראשית ב כב) ויבן ה' אלהים את הצלע [אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם] [25]; רב ושמואל, חד אמר פרצוף וחד אמר זנב [26]:
בשלמא למאן דאמר פרצוף - היינו דכתיב 'אחור וקדם צרתני' אלא למאן דאמר זנב - מאי 'אחור וקדם צרתני' [27]?
כדרבי אמי, דאמר רבי אמי: אחור - למעשה בראשית, וקדם לפורענות.
בשלמא אחור למעשה בראשית - דלא איברי עד מעלי שבתא, אלא וקדם לפורענות מאי היא?: אילימא משום קללה - הא בתחילה נתקלל נחש ולבסוף נתקללה חוה ולבסוף נתקלל אדם!? אלא למבול, דכתיב (בראשית ז כג) וימח את כל היקום אשר על פני האדמה מאדם ועד בהמה [עד רמש ועד עוף השמים וימחו מן הארץ וישאר אך נח ואשר אתו בתבה] [28];
בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב 'וייצר' תרין יודין [29] (בראשית ב ז: וייצר ה' אלקים את האדם עפר מן האדמה ויפח באפיו נשמת חיים ויהי האדם לנפש חיה), אלא למאן דאמר זנב מאי 'וייצר'?
כדרבי שמעון בן פזי, דאמר רבי שמעון בן פזי: אוי לי מיצרי [30] אוי לי מיוצרי [31].
בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב (בראשית ה ב) זכר ונקבה בראם [ויברך אתם ויקרא את שמם אדם ביום הבראם] [32], אלא למאן דאמר זנב, מאי 'זכר ונקבה בראם'?
לכדרבי אבהו, דרבי אבהו רמי: כתיב 'זכר ונקבה בראם' וכתיב (בראשית א כז) [ויברא אלהים את האדם בצלמו] בצלם אלהים ברא אותו [זכר ונקבה ברא אתם] [33]? - בתחלה עלתה במחשבה לבראות שנים, ולבסוף לא נברא אלא אחד.
בשלמא למאן דאמר פרצוף, היינו דכתיב (בראשית ב כא) [ויפל ה' אלקים תרדמה על האדם ויישן ויקח אחת מצלעתיו] ויסגור בשר תחתנה, אלא למאן דאמר זנב - מאי 'ויסגור בשר תחתנה'?
אמר רב זביד, ואיתימא רבי ירמיה, ואיתימא רב נחמן בר יצחק: לא נצרכה אלא למקום חתך.
בשלמא למאן דאמר זנב - היינו דכתיב 'ויבן' (בראשית ב כב: ויבן ה' אלקים את הצלע אשר לקח מן האדם לאשה ויבאה אל האדם) [34], אלא למאן דאמר פרצוף מאי 'ויבן' [35]?
לכדרבי שמעון בן מנסיא, דדריש רבי שמעון בן מנסיא: 'ויבן ה' אלהים את הצלע' - מלמד שקילעה הקב"ה לחוה [36] והביאה לאדם הראשון, שכן בכרכי הים קורין לקלעיתא 'בנייתא'; דבר אחר 'ויבן ה' אלהים' - אמר רב חסדא, ואמרי לה במתניתא תנא: מלמד שבנאה הקב"ה לחוה כבניין
אוצר: מה אוצר זה רחב מלמטה וקצר מלמעלה כדי לקבל את הפירות [37] - אף האשה רחבה מלמטה [38] וקצרה מלמעלה כדי לקבל את הולד;
ויביאה אל האדם - מלמד שעשה הקב"ה שושבינות לאדם הראשון [39]; מכאן לגדול שיעשה שושבינות לקטן ואל ירע לו;
ולמאן דאמר פרצוף, הי מינייהו סגי [40] ברישא?
אמר רב נחמן בר יצחק: מסתברא דזכר סגי ברישא, דתניא: 'לא יהלך אדם אחורי אשה בדרך ואפילו היא אשתו [41]; נזדמנה על הגשר [42] - יסלקנה לצדדין [43]; וכל העובר אחורי אשה בנהר [44] - אין לו חלק לעולם הבא [45].
תנו רבנן: 'המרצה [46] מעות לאשה מידו לידה או מידה לידו בשביל שיסתכל בה - אפילו דומה למשה רבינו שקיבל תורה מהר סיני - לא ינקה מדינה של גיהנם, ועליו הכתוב אומר (משלי יא כא) יד ליד לא ינקה רע [וזרע צדיקים נמלט] [47] - לא ינקה מדינה של גיהנם.'
אמר רב נחמן: מנוח - עם הארץ היה [48], שנאמר (שופטים יג יא) ויקם וילך מנוח אחרי אשתו [ויבא אל האיש ויאמר לו האתה האיש אשר דברת אל האשה ויאמר אני].
מתקיף לה רב נחמן בר יצחק: אלא מעתה גבי אלקנה דכתיב וילך אלקנה אחרי אשתו [אין פסוק כזה; ראה הערה בגליון] הכי נמי [49]!? וגבי אלישע דכתיב (מלכים ב ד ל) [ותאמר אם הנער חי ה' וחי נפשך אם אעזב] ויקם וילך אחריה - הכי נמי!? אלא אחרי דבריה ועצתה - הכא נמי אחרי דבריה ועצתה.
אמר רב אשי: ולמאי דאמר רב נחמן מנוח עם הארץ היה [50] - אפילו בי רב נמי לא קרא [51], דכתיב (בראשית כד סא) ותקם רבקה ונערותיה ותרכבנה על הגמלים ותלכנה אחרי האיש [ויקח העבד את רבקה וילך] - ולא לפני האיש!
אמר רבי יוחנן: אחרי ארי ולא אחרי אשה [52], אחרי אשה ולא אחרי עבודת כוכבים [53], אחורי עבודת כוכבים ולא אחורי בית הכנסת בשעה שמתפללין [54].
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל אותן השנים שהיה אדם הראשון בנידוי - הוליד רוחין ושידין ולילין, שנאמר (בראשית ה ג) ויחי אדם שלשים ומאת שנה ויולד בדמותו כצלמו [ויקרא את שמו שת] - מכלל דעד האידנא לאו כצלמו אוליד.
מיתיבי: 'היה רבי מאיר אומר: אדם הראשון - חסיד גדול היה; כיון שראה שנקנסה מיתה על ידו - ישב בתענית מאה ושלשים שנה [55], ופירש מן האשה מאה ושלשים שנה, והעלה זרזי [56] תאנים על בשרו מאה ושלשים שנה!'?
כי קאמרינן ההוא - בשכבת זרע דחזא לאונסיה [57].
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מקצת שבחו של אדם אומרים בפניו, וכולו שלא בפניו [58]: מקצת שבחו בפניו דכתיב (בראשית ז א) [ויאמר ה' לנח בא אתה וכל ביתך אל התבה] כי אותך ראיתי צדיק לפני בדור הזה; כולו שלא בפניו דכתיב (בראשית ו ט) [אלה תולדת נח] נח איש צדיק תמים היה בדורותיו [את האלהים התהלך נח] [59].
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מאי דכתיב (בראשית ח יא) [ותבא אליו היונה לעת ערב] והנה עלה זית טרף בפיה [וידע נח כי קלו המים מעל הארץ]? - [60] אמרה יונה לפני הקב"ה: ריבונו של עולם! יהיו מזונותי מרורין כזית ומסורין בידך, ואל יהיו מתוקין כדבש ותלוין ביד בשר ודם [61]; כתיב הכא 'טרף' וכתיב התם (משלי ל ח) [שוא ודבר כזב הרחק ממני ראש ועשר אל תתן לי] הטריפני לחם חוקי
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: כל בית שנשמעין בו דברי תורה בלילה - שוב אינו נחרב, שנאמר (איוב לה י) ולא אמר איה אלוה עושי נותן זמירות בלילה [62];
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: מיום שחרב בית המקדש [63] - דיו לעולם שישתמש בשתי אותיות [64], שנאמר (תהלים קנ ו) כל הנשמה תהלל יה הללויה [65].
ואמר רבי ירמיה בן אלעזר: נתקללה בבל - נתקללו שכיניה [66]; נתקללה שומרון - נתברכו שכיניה [67]:
נתקללה בבל נתקללו שכיניה - דכתיב (ישעיהו יד כג) ושמתיה למורש קיפוד ואגמי מים [וטאטאתיה במטאטא השמד נאם ה' צבאות] [68]; נתקללה שומרון נתברכו שכיניה - דכתיב (מיכה א ו) ושמתי שומרון לעי השדה
הערות
עריכה- ^ כל מה שבלבו לעשות היקף גדול
- ^ דכל כמה דמרחיק מבור - מגדיל ריוח שבין דיומד לדיומד, וצריך להרבות בפסין עד שלא יהא בין פשוט לפשוט ובין פשוט לדיומד יותר מעשר אמות לרבי מאיר, או משלש עשרה אמה ושליש לרבי יהודה
- ^ שאין הקיפן לדירה; קרפף = היקף גדול חוץ לעיר להכניס שם עצים לאוצר
- ^ של בהמות, שעושין בשדות, היום כאן והיום כאן, כדי לזבלה בגללי הבהמות
- ^ לבהמות של עיר
- ^ רחבה שאחורי הבתים
- ^ שלפני הבתים
- ^ דכל הני - הקיפן לדירה הוא; והני פסי ביראות נמי: הואיל ומימיהן ראויין לשתיית אדם - תשמיש דירה מעלייתא הוא
- ^ כדתנן בפרק קמא (עירובין פ"א מ"ט דף טז,ב): מקיפין שלשה חבלים, דכולה עומד הוא, אבל פסין לשיירא - לא, דהוי פרוץ מרובה, ולא הותר אלא לבור משום בהמת עולי רגלים, כדמפרש לקמן
- ^ - מים מכונסין, ועבידי דפסקי
- ^ ומשום הכי אסר חנניא: דזמנין דפסקי מיא ובטלי מחיצות, ולא הותרו פסי ביראות אלא מפני מימיהן של בהמת עולי רגלים
- ^ מים חיים
- ^ וביראות דמתניתין, מדלא קתני בורות - במים חיים קאמר
- ^ בור הרבים - אי פסקי מיא מדכרי אהדדי, ולא מטלטלי התם; באר היחיד - דלא פסקי מיא
- ^ ואפילו דרבים
- ^ דאיכא בור הרבים דמהני, ואיכא בור דיחיד דלא מהני
- ^ דמשמע תרי, חד דרבים וחד דיחיד
- ^ אכל ביראות קאי, ולעולם דרבים
- ^ מיני תאנים רעות, כדאמר במסכת ברכות (מ,ב)
- ^ מן הדמאי, דכיון דרעות הן - לא חס עלייהו עם הארץ, ועישרן
- ^ שהוא חשוב
- ^ טוענין שני פעמים בשנה
- ^ שהיה זכר מכאן ונקבה מכאן
- ^ מלפנים ומאחור צרת לי צורת פנים
- ^ הצלע - בין לרב בין לשמואל לשון צדדין, כמו ולצלע המשכן השנית (שמות כו כ)
- ^ זנב היה לו לאדם הראשון, ונטלו ממנו, וברא את חוה
- ^ דמשמע שתי צורות
- ^ מאדם ועד בהמה - אדם הוזכר בפורענות תחילה
- ^ דמשמע שתי צורות
- ^ שמצערני אם אעשה רצון יוצרי
- ^ אם אעשה רצון יצרי
- ^ משמע: מתחילת בריאתו היה זכר ונקבה זכר מצד זה ונקבה מצד זה
- ^ אותו - משמע חד
- ^ ויבן - משמע שהיתה מחוסרת בנין
- ^ בנויה ועומדת היתה!
- ^ קליעת שיער
- ^ שאם היה רחב מלמעלה, כשהוא ממלאו מכביד משאוי הפירות על הכתלים, ומטה אותם
- ^ חלל בית הרחם שלה
- ^ שנשתדל בחיתונו, לשמחו ולהתעסק בצרכי סעודת חופה
- ^ מהלך
- ^ שהוא גנאי לו
- ^ והיא מהלכת לפניו
- ^ ויעבור לפניה
- ^ דמדליא למנא, ומסתכל בבשרה
- ^ ובאשת איש קאמר
- ^ מונה
- ^ יד ליד - המרצה מיד ליד, אפילו הוא כמו משה שקבל תורה מיד הקדוש ברוך הוא לידו
- ^ דלא גמר דרך ארץ דמתניתין דקתני לעיל: לא יהלך אדם אפילו אחרי אשתו
- ^ אלקנה - נביא היה, כדתניא בסדר עולם [ספרי דברים פסקא שמב ד"ה אשר ברך; אבות דרבי נתן נוסחא ב פרק לז]: ויבא איש האלהים אל עלי (שמואל א' ב,כז) - זה אלקנה; עשרה נביאים נקראו איש האלהים והוא אחד מהם, וליכא למימר עם הארץ היה
- ^ דהאי 'אחרי' - אחרי ממש קאמר
- ^ מקרא [שקורין] תינוקות של בית רבן
- ^ אשת איש
- ^ שמא ימשך אחריה, וכתיב הרחק מעליה דרכך (משלי ה ח), ואמרינן (עבודה זרה יז א): זו האפיקורסות
- ^ שנראה ככופר: שעומד מאחריה ואינו נכנס
- ^ גירסת רש"י: 'בנדוי' - שישב מאה ושלשים שנה נזוף, מפני שגער בו הקדוש ברוך הוא דכתיב (בראשית ג יא) המן העץ וגו' וקללו
- ^ חגורות, ומתרגמינן זרזין (בראשית ג ז)
- ^ נעשה שידין ורוחין ולילין = מיני מזיקין
- ^ כלומר: דרך ארץ הוא, שאף על פי שאדם משבח את חברו שלא בפניו הרבה - אין מרבה בשבחו לפניו, מפני שנראה כמחניף
- ^ בפניו כתיב 'צדיק', שלא בפניו - כתיב 'צדיק תמים'
- ^ טרף בפיה = מאמר פיה: ביקשה שיהא זית טרף שלה - והיינו מזון:
- ^ נח
- ^ לא הוצרך להתאונן ולומר 'איה עושי והריני חרב' מי שנותן זמירות של תורה בלילה; ולהכי נקט לילה - שהקול נשמע מרחוק
- ^ ופסקו הכהנים מלברך בשם המפורש, כדאמר ב'אין דורשין' שהיו מברכין בשם המפורש
- ^ בין לשבח לפניו, בין לברך איש את חבירו
- ^ כלומר: זה השם שכל הנשמה כולה ראוי להשתמש בו, מכלל דשם בן ארבע אותיות ושם המפורש - לא לכל הנשמה ניתן, אלא לכהנים בלבד, דכתיב (דברים י ח) ולברך בשמו וכתיב (במדבר ו כז) ושמו את שמי - המיוחד לי
- ^ מקללתה
- ^ מקללתה
- ^ למורש קיפוד - ושם הולכות החיות רעות, ומזיקות מקומות הסמוכות לה, דאוי לרשע ואוי לשכינו (סוכה נו ב)