ביאור:בבלי עירובין דף פט

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

לא שנו אלא שלא עירבו, אבל עירבו – מותרין.

וכי לא עירבו מאי טעמא לא?

אמר רב אשי: גזירה דילמא אתי לאפוקי ממאני דבתים להתם ^[1].

הדרן עלך כיצד משתתפין

עירובין פרק תשיעי כל גגות

משנה:

כל גגות העיר רשות אחת ^[2], ובלבד שלא יהא גג גבוה ^[3] עשרה או נמוך עשרה ^[4] - דברי רבי מאיר;

וחכמים אומרים: כל אחד ואחד רשות בפני עצמו ^[5];

רבי שמעון אומר ^[6]: אחד גגות ואחד חצירות ואחד קרפיפות ^[7] - רשות אחת הן ^[8] לכלים ששבתו לתוכן ^[9], ולא לכלים ששבתו בתוך הבית ^[10].

גמרא:

יתיב אביי בר אבין ורבי חנינא בר אבין, ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: בשלמא רבנן, סברי כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה; אלא רבי מאיר מאי קסבר?: אי קסבר כשם שדיורין חלוקין למטה כך דיורין חלוקין למעלה - אמאי רשות אחת הן? ואי קסבר אין חלוקין: דכל למעלה מעשרה רשות אחת היא, אפילו גג גבוה עשרה ונמוך עשרה נמי!?

אמר להו אביי: לא שמיע לכו הא דאמר רב יצחק בר אבדימי: 'אומר היה רבי מאיר: כל מקום שאתה מוצא שתי רשויות ^[11] והן רשות אחת ^[12], כגון עמוד ברשות היחיד ^[13] גבוה עשרה ורחב ארבעה - אסור לכתף עליו ^[14]: גזירה משום תל ^[15] ברשות הרבים ^[16]'; הכי נמי גזירה משום תל ברשות הרבים!

סבור מינה אפילו מכתשת ואפילו גיגית, אמר להו אביי: הכי אמר מר: לא אמר רבי מאיר אלא עמוד ואמת הריחים ^[17], הואיל ואדם קובע להן מקום ^[18].

והרי כותל שבין שתי חצירות, דקבוע, ואמר רב יהודה ^[19]: כשתימצי לומר ^[20] לדברי רבי מאיר גגין רשות לעצמן, חצירות רשות לעצמן ^[21], קרפיפות רשות לעצמן; מאי לאו דשרי לטלטולי דרך כותל ^[22]?

אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: לא! להכניס ולהוציא דרך פתחים.

וחכמים אומרים: כל אחד ואחד רשות בפני עצמו:

איתמר: רב אמר: אין מטלטלין בו ^[23] אלא בארבע אמות ^[24], ושמואל אמר: מותר לטלטל בכולו ^[25];

במחיצות הניכרות ^[26] - דכולי עלמא לא פליגי ^[27]; כי פליגי במחיצות שאינן ניכרות ^[28]: רב אמר: אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות, לא אמר גוד אסיק מחיצתא; ושמואל אמר: מותר לטלטל בכולו, דאמר גוד אסיק מחיצתא ^[29].

תנן: 'וחכמים אומרים כל אחד ואחד

עמוד ב

רשות לעצמו' ^[30]; בשלמא לשמואל - ניחא; אלא לרב קשיא?

אמרי בי רב משמיה דרב: שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

והא אמר רבי אלעזר: כי הוינן בבבל הוה אמרינן בי רב משמיה דרב אמרו 'אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות', והני דבי שמואל תנו ^[31]: אין להן ^[32] אלא גגן; מאי אין להן אלא גגן? - לאו דשרו לטלטולי בכוליה ^[33]?

ומי אלימא ממתניתין, דאוקימנא שלא יטלטל שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה - הכי נמי שתי אמות בגג זה ושתי אמות בגג זה.

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא ^[34];

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן ^[35], ואהא אמרת ניהלן: 'גג גדול הסמוך לקטן ^[36], הגדול מותר ^[37] והקטן אסור ^[38]', ואמרת לן עלה: אמר רב יהודה אמר שמואל: לא שנו אלא שיש דיורין על זה ודיורין על זה ^[39], ^[40] דהויא לה הא דקטן מחיצה נדרסת; אבל אין דיורין על זה ועל זה - שניהן מותרין ^[41].

אמר ליה: אנא - הכי אמרי לכו: לא שנו אלא שיש מחיצה על זה ומחיצה על זה ^[42]: דגדול מישתרי בגיפופי וקטן נפרץ במלואו, אבל אין מחיצה לא על זה ולא על זה - שניהן אסורין ^[43].

והא 'דיורין' אמרת לן?

אי אמרי לכו 'דיורין' ^[44] - הכי אמרי לכו ^[45]: לא שנו ^[46] אלא שיש מחיצה ראויה לדירה על זה ומחיצה ראויה לדירה על זה ^[47], דגדול מישתרי בגיפופי וקטן נפרץ במלואו, אבל יש מחיצה ראויה לדירה על הגדול ואין ראויה לדירה על הקטן - אפילו קטן שרי לבני גדול; מאי טעמא? - כיון דלא עבוד מחיצה סלוקי סליקו נפשייהו מהכא ^[48], כהא דאמר רב נחמן: עשה סולם קבוע לגגו - הותר בכל הגגין כולן ^[49].

אמר אביי: בנה עלייה על גבי ביתו ^[50] ועשה לפניה דקה ארבע ^[51] - הותר בכל הגגין כולן ^[52].

אמר רבא: פעמים שהדקה לאיסור ^[53]; היכי דמי? - דעבידא להדי תרביצא דביתיה ^[54], דאמר

הערות

^ לשפת העוקה לשפוך לתוכה
^ ואף על פי שדיורין חלוקין למטה לשני בני אדם - הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהם חילוק רשות, וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאם לזה
^ מחבירו
^ דאם חלוק מהן בגובה עשרה - אסור לטלטל ממנו לגגין וטעמא מפרש בגמרא
^ ואם לא עירבו דיורין שלמטה אסור לטלטל מזה לזה
^ רבי שמעון מיקל מכולם, ואמר
^ שאינן יותר מבית סאתים, הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ותדיר
^ ומטלטלין מזה לזה אפילו מחצר של רבים לחצר רבים בלא עירוב, ולית ליה לרבי שמעון עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית
^ כלים ששבתו באחד מהן - מוציאין אותן מזה לזה
^ והביאום לחצירן על ידי שעירבו בני החצר - אסור להוציאן מחצירו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד
^ שעומדת כל אחת לבדה
^ שֵׁם אחת להן: ששתיהן רשות היחיד
^ בחצר
^ מן החצר ואף על פי שרשות חצר עולה עד לרקיע
^ גבוה עשרה
^ דהוה רשות היחיד, דלא ליתי לכתופי עליה
^ כל בנין העמדת הריחים מקום מושבן קרי ליה 'אמת הריחים'
^ דדמו לתל
^ לקמן בפירקין
^ כשתדקדק בדבריהם תמצא כן
^ ומטלטלין מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב, וכן של יחיד: דכי היכי דאמר רבי מאיר גגות רשות אחת הן - שמעינן מינה דחצירות נמי רשות אחת, שהרי אין תשמישן מיוחד כבתים ודמו לגגין! אבל מגג לחצר – לא, כדקתני ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו עשרה, וכל שכן מגג לחצר
^ הא דקאמרינן חצירות רשות לעצמן דשרי לטלטולי דרך כותל, ולא גזר משום תל; אלמא גג גבוה ונמוך - טעמא אחרינא הוא, וקרפף - אם יש יותר מבית סאתים (הן) מטלטלין מזה לזה תוך ארבע, ואי של בית סאתים - מטלטלין טלטול גמור; אבל מהן לחצירות – לא, דלא דמו לחצירות: דחצירות רשות שותפות, וקרפף = רשות היחיד!
^ לרבנן בגג הסמוך לחבירו
^ דכיון דלרבנן כל אחד רשות לעצמו, והן פרוצין זה לזה - אוסרין זה על זה, דהוה ליה רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה
^ שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורין אמרינן 'גוד אסקינהו למעלה', ויפרידו ביניהן
^ שאין הבתים מחוברין, ויש אויר ביניהם, ומחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם
^ דאמרינן בהו גוד אסיק, דדמו לעמוד ברשות הרבים דהוי רשות היחיד משום 'גוד אסיק' = משוך והעלה
^ שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין
^ בכי האי גוונא
^ קא סלקא דעתך: כל אחד יטלטל בגגו משמע
^ אית מתניתא בידייהו דמותבי מינה תיובתא לדבי רב, דקתני
^ לכל אחד
^ אין להן לכל אחד אלא גגו, דמשמע דלא יטלטלו אלא בגגו, הא בגגו – יטלטלו!
^ דשמואל דנימא גוד אסיק במחיצות כי הני שאין ניכרות
^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו
^ גדול עודף עליו לכאן ולכאן
^ לטלטל בו דיורין שבו, ואפילו לרב: דהא מחיצות של מטה שישנן בעודפו לכאן ולכאן - מחיצות הניכרות הן, וגוד אסקינהו, ואית להו גפופי, והך פירצה שכנגד הקטן - פתחא הוי לגדול, ואין קטן אוסר עליו, דהוי כשתי חצירות ופתח ביניהם
^ דלדידיה הוי מלואו, ולאו פתחא הוא, ואסרי עליה בני גדול
^ שעוברין כל שעה מזה לזה
^ הלכך ליכא למימר גוד אסיק במחיצה התחתונה שביניהם, מפני
^ אמרינן בה גוד אסיק, ומותר אף הקטן; אלמא אף במחיצה שאינה ניכרת אית ליה לשמואל גוד אסיק, דאי לאו דמחוברין הן - אין דריסה מזה לזה
^ כל סביבותיהן חוץ מכנגד חבורן
^ דקטן נמי אסר אגדול, דהואיל ולא הוו גיפופי ממש אלא על ידי גוד אסיק - לא הוו גיפופי לשוויה פתחא לגביה, דפתחא דמינכר בעינן, וכהאי גוונא לא עבדי אינשי
^ אם הזכרתי לכם שום דירה בדבר
^ כך אמרתי לכם
^ דקטן אסור בין לדיורי קטן בין לדיורי גדול
^ כלומר: מחיצה קבוע וקיימא, דתרוייהו גלו דעתייהו דבעו אשתמושי כל חד בדידיה, הלכך גדול מותר בשלו: דפתחא הוא, ולא אסר קטן עלייהו; וקטן אסור לשניהם משום דנפרץ במלואו לגדול, ואסרי עליה בני גדול; ולדידהו נמי לא מישתרי: דכיון דעבד ליה מריה מחיצה קבועה - לא סליק נפשיה מיניה, ולא אחלי לגבייהו
^ בני קטן מגגו ואחליה לבני גדול
^ ואפילו לרבנן: דכיון דאינהו לא עביד סולם - סליקו נפשייהו ואחלינהו לגביה
^ והקיף כל גגו מחיצות לעלייה
^ פתח קטן פתוח לצד הגגין
^ דגלי דעתיה דקא מחזיק בהו, והם לא הקפידו לעשות כן - אחלינהו לגביה
^ ואפילו לרבי מאיר דמשוי כל הגגות רשות אחת - אסור בהן
^ שפתח לצד גינתו ומחיצה של צד הגגין הניח סתומה

[1] לשפת העוקה לשפוך לתוכה

[2] ואף על פי שדיורין חלוקין למטה לשני בני אדם - הגגות שאין תשמישן תדיר אין בהם חילוק רשות, וכלים ששבתו בגג זה מותרין להוציאם לזה

[3] מחבירו

[4] דאם חלוק מהן בגובה עשרה - אסור לטלטל ממנו לגגין וטעמא מפרש בגמרא

[5] ואם לא עירבו דיורין שלמטה אסור לטלטל מזה לזה

[6] רבי שמעון מיקל מכולם, ואמר

[7] שאינן יותר מבית סאתים, הואיל וכולם אין תשמישן מיוחד ותדיר

[8] ומטלטלין מזה לזה אפילו מחצר של רבים לחצר רבים בלא עירוב, ולית ליה לרבי שמעון עירובי חצירות אלא משום היתר כלי הבית

[9] כלים ששבתו באחד מהן - מוציאין אותן מזה לזה

[10] והביאום לחצירן על ידי שעירבו בני החצר - אסור להוציאן מחצירו לחצר אחרת אם לא עירבו שתי החצירות יחד

[11] שעומדת כל אחת לבדה

[12] שֵׁם אחת להן: ששתיהן רשות היחיד

[13] בחצר

[14] מן החצר ואף על פי שרשות חצר עולה עד לרקיע

[15] גבוה עשרה

[16] דהוה רשות היחיד, דלא ליתי לכתופי עליה

[17] כל בנין העמדת הריחים מקום מושבן קרי ליה 'אמת הריחים'

[18] דדמו לתל

[19] לקמן בפירקין

[20] כשתדקדק בדבריהם תמצא כן

[21] ומטלטלין מחצר של רבים לחצר של רבים בלא עירוב, וכן של יחיד: דכי היכי דאמר רבי מאיר גגות רשות אחת הן - שמעינן מינה דחצירות נמי רשות אחת, שהרי אין תשמישן מיוחד כבתים ודמו לגגין! אבל מגג לחצר – לא, כדקתני ובלבד שלא יהא גג גבוה מחבירו עשרה, וכל שכן מגג לחצר

[22] הא דקאמרינן חצירות רשות לעצמן דשרי לטלטולי דרך כותל, ולא גזר משום תל; אלמא גג גבוה ונמוך - טעמא אחרינא הוא, וקרפף - אם יש יותר מבית סאתים (הן) מטלטלין מזה לזה תוך ארבע, ואי של בית סאתים - מטלטלין טלטול גמור; אבל מהן לחצירות – לא, דלא דמו לחצירות: דחצירות רשות שותפות, וקרפף = רשות היחיד!

[23] לרבנן בגג הסמוך לחבירו

[24] דכיון דלרבנן כל אחד רשות לעצמו, והן פרוצין זה לזה - אוסרין זה על זה, דהוה ליה רשות פרוצה במלואה למקום האסור לה

[25] שמחיצות המבדילות למטה מן הדיורין אמרינן 'גוד אסקינהו למעלה', ויפרידו ביניהן

[26] שאין הבתים מחוברין, ויש אויר ביניהם, ומחיצות הבתים נראין לעומדין על הגג כשמסתכלין תחת רגליהם

[27] דאמרינן בהו גוד אסיק, דדמו לעמוד ברשות הרבים דהוי רשות היחיד משום 'גוד אסיק' = משוך והעלה

[28] שהגגין מחוברין יחד ומכסין המחיצות שבין הדיורין

[29] בכי האי גוונא

[30] קא סלקא דעתך: כל אחד יטלטל בגגו משמע

[31] אית מתניתא בידייהו דמותבי מינה תיובתא לדבי רב, דקתני

[32] לכל אחד

[33] אין להן לכל אחד אלא גגו, דמשמע דלא יטלטלו אלא בגגו, הא בגגו – יטלטלו!

[34] דשמואל דנימא גוד אסיק במחיצות כי הני שאין ניכרות

[35] רב יוסף חלה ושכח תלמודו

[36] גדול עודף עליו לכאן ולכאן

[37] לטלטל בו דיורין שבו, ואפילו לרב: דהא מחיצות של מטה שישנן בעודפו לכאן ולכאן - מחיצות הניכרות הן, וגוד אסקינהו, ואית להו גפופי, והך פירצה שכנגד הקטן - פתחא הוי לגדול, ואין קטן אוסר עליו, דהוי כשתי חצירות ופתח ביניהם

[38] דלדידיה הוי מלואו, ולאו פתחא הוא, ואסרי עליה בני גדול

[39] שעוברין כל שעה מזה לזה

[40] הלכך ליכא למימר גוד אסיק במחיצה התחתונה שביניהם, מפני

[41] אמרינן בה גוד אסיק, ומותר אף הקטן; אלמא אף במחיצה שאינה ניכרת אית ליה לשמואל גוד אסיק, דאי לאו דמחוברין הן - אין דריסה מזה לזה

[42] כל סביבותיהן חוץ מכנגד חבורן

[43] דקטן נמי אסר אגדול, דהואיל ולא הוו גיפופי ממש אלא על ידי גוד אסיק - לא הוו גיפופי לשוויה פתחא לגביה, דפתחא דמינכר בעינן, וכהאי גוונא לא עבדי אינשי

[44] אם הזכרתי לכם שום דירה בדבר

[45] כך אמרתי לכם

[46] דקטן אסור בין לדיורי קטן בין לדיורי גדול

[47] כלומר: מחיצה קבוע וקיימא, דתרוייהו גלו דעתייהו דבעו אשתמושי כל חד בדידיה, הלכך גדול מותר בשלו: דפתחא הוא, ולא אסר קטן עלייהו; וקטן אסור לשניהם משום דנפרץ במלואו לגדול, ואסרי עליה בני גדול; ולדידהו נמי לא מישתרי: דכיון דעבד ליה מריה מחיצה קבועה - לא סליק נפשיה מיניה, ולא אחלי לגבייהו

[48] בני קטן מגגו ואחליה לבני גדול

[49] ואפילו לרבנן: דכיון דאינהו לא עביד סולם - סליקו נפשייהו ואחלינהו לגביה

[50] והקיף כל גגו מחיצות לעלייה

[51] פתח קטן פתוח לצד הגגין

[52] דגלי דעתיה דקא מחזיק בהו, והם לא הקפידו לעשות כן - אחלינהו לגביה

[53] ואפילו לרבי מאיר דמשוי כל הגגות רשות אחת - אסור בהן

[54] שפתח לצד גינתו ומחיצה של צד הגגין הניח סתומה

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]