פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

תנא: וחצי חצי חציה לטמא טומאת אוכלין [1];

ותנא דידן, מאי טעמא לא תני טומאת אוכלין?

משום דלא שוו שיעורייהו להדדי [2], דתניא:

'כמה שיעור חצי פרס [3]?

[4]

שתי ביצים חסר קימעא, דברי רבי יהודה;

רבי יוסי אומר: שתי ביצים שוחקות;

שיער רבי שתי ביצים ועוד.'

כמה 'ועוד'?

אחד מעשרים בביצה' [5]

ואילו גבי טומאת אוכלין תניא:

'רבי נתן ורבי דוסא אמרו: 'כביצה' שאמרו = כמוה וכקליפתה; [6];

וחכמים אומרים: כמוה בלא קליפתה' [7].

אמר רפרם בר פפא אמר רב חסדא: זו [8] דברי רבי יהודה ורבי יוסי, אבל חכמים אומרים: כביצה ומחצה שוחקות, ומאן 'חכמים'? - רבי יוחנן בן ברוקה [9].

פשיטא [10]!?

שוחקות אתא לאשמועינן.

כי אתא רב דימי – אמר: שיגר בוניוס [11] לרבי מודיא דקונדיס [12] דמן נאוסא [13] ושיער רבי מאתן ושבע עשרה ביעין.

הא סאה – דהיכא? אי דמדברית [14] - קמ"ד הויא [15], ואי דירושלמית [16] - קע"ג הויא [17], ואי דציפורית [18] - מאתן ושבע הויין [19]!?

לעולם דציפורית; אייתי חלתא, שדי עלייהו חלתא [20], כמה הויין? – תמני [21].

אכתי בצר ליה!

אלא אייתי 'ועוד'ות דרבי [22], שדי עלייהו.

אי הכי הוי ליה טפי [23]!?

[24] כיון דלא הוי כביצה - לא חשיב ליה. [25]

תנו רבנן: סאה ירושלמית יתירה על מדברית שתות [26], ושל ציפורית יתירה על ירושלמית שתות [27], נמצאת של ציפורית יתירה על מדברית שליש; 'שליש' דמאן? אילימא שליש דמדברית, מכדי שליש דמדברית כמה הוי? - ארבעין ותמניא [28], ואילו עודפא [29] שיתין ותלת [30]!? ואלא שליש דירושלמית [31]? שליש דידה כמה הוי חמשין ותמניא נכי תילתא [32], ואילו עודפא - שתין ותלת! ואלא דציפורי? שליש דידה כמה הוי? - שבעין נכי חדא [33] ואילו עודפא ס"ג!?

אלא אמר רבי ירמיה: הכי קאמר: נמצאת סאה של ציפורי יתירה על מדברית קרוב לשליש שלה, ושליש שלה [34] קרוב למחצה דמדברית [35].

מתקיף לה רבינא: מידי 'קרוב' 'קרוב' קתני?

אלא אמר רבינא: הכי קאמר: נמצאת שליש של ציפורי ב'ועוד'יות של רבי יתירה על מחצה של מדברית שליש ביצה [36].

תנו רבנן: ;(במדבר טו כ) ראשית עריסותיכם [חלה תרימו תרומה כתרומת גרן כן תרימו אתה] -


עמוד ב

כדי עיסותיכם [37]; וכמה 'עיסותיכם'? כדי עיסת המדבר; וכמה עיסת המדבר? דכתיב (שמות טז לו) והעומר עשירית האיפה הוא; מכאן אמרו: שבעה רבעים קמח ועוד חייבת בחלה [38], שהן שש של ירושלמית [39], שהן חמש של ציפורי; מכאן אמרו: האוכל כמדה זו – הרי זה בריא [40] ומבורך [41]; יתר על כן רעבתן, פחות מכאן מקולקל במעיו.'

משנה:

אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו [42]: כל שגבוה עשרה טפחים – למרפסת [43], פחות מכאן – לחצר;

חוליית הבור [44] והסלע גבוהים עשרה טפחים – למרפסת, פחות מכאן – לחצר;

במה דברים אמורים? – בסמוכה [45], אבל במופלגת - אפילו גבוה עשרה טפחים לחצר;

ואיזו היא 'סמוכה'?

כל שאינה רחוקה ארבעה טפחים.

גמרא:

פשיטא

1. לזה בפתח ולזה בפתח [46] - היינו חלון שבין שתי חצירות [47];

2. לזה בזריקה ולזה בזריקה [48] - [49]היינו כותל שבין שתי חצירות [50];

3. לזה בשלשול ולזה בשלשול - היינו חריץ שבין שתי חצירות [51];

4. לזה בפתח ולזה בזריקה [52] - היינו דרבה בר רב הונא אמר רב נחמן [53];

5. לזה בפתח ולזה בשלשול [54] - היינו דרב שיזבי אמר רב נחמן [55];

לזה בשלשול ולזה בזריקה [56] – מאי [57]?

אמר רב: שניהן אסורין, ושמואל אמר: נותנין אותו לזה שבשלשול, שלזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה, וכל דבר שתשמישו לזה בנחת ולזה בקשה - נותנים אותו לזה שתשמישו בנחת.

תנן: אנשי חצר ואנשי מרפסת ששכחו ולא עירבו, כל שגבוה עשרה טפחים – למרפסת, פחות מכאן – לחצר; קא סלקא דעתך מאי מרפסת? -

הערותעריכה

  1. ^ לרבי יוחנן בן ברוקה כדאית ליה, דהיינו כביצה חסר רביע, שהרי הוא שיער בככר של רובע קב, כדאמר 'מחצה שכר לחנוני'; נמצא ככר בפונדיון רובע קב והן שש ביצים, חציה שלש ביצים לבית המנוגע, וחצי חציה = ביצה ומחצה לפסול את הגויה, ולטומאת אוכלין - שלשה רביעי ביצה, ולרבי שמעון ששיער בככר משלשה לקב, ככר שלימה = שמונה ביצים, חציה = ארבע, חצי חציה = שתים, חצי חצי חציה = ביצה
  2. ^ לא הויא שיעור טומאת אוכלין חצי שיעור פסול גוייה מצומצם, אלא יש שאומרים פחות ויש שאומר יותר
  3. ^ לפסול את הגוייה
  4. ^ בביצים קטנים שיערוה, ואליבא דרבי שמעון, דאמר במתניתין 'שתי ביצים':
  5. ^ שיער רבי סאה אחת שהובאה לפניו, ומצא למנין קבין שבה יותר מכ"ד ביצים לקב, דהיינו לככר של שלישית הקב יותר משמונה, וחציה יותר על ארבעה, וחצי חציה = שתי ביצים ועוד = אחד מעשרים בביצה לכל ביצה, דהיינו לחצי פרס אחד מעשר בביצה תוספת; ויש ששונין אחד מארבעים בביצה, ומפרשי לשתי הביצים תוספת אחד מארבעים ותו לא, והמדקדק בלשון הזה – אי אפשר להעמידו לקמן; ואני - שניהן שמעתי;
  6. ^ אלמא לא שוי לחצי שיעור דפסול גוייה, דאי לרבי יהודה - חסר קימעא בעי מיהוי, ואי לרבי יוסי - ביצה וקליפתה שוחקות בעי מיהוי, ואי לרבי 'ועוד'ות בעי, דהיינו טפי
  7. ^ נמי זוטר טפי אפילו מפלגי שיעוריה דחצי פרס דרבי יהודה
  8. ^ הך ברייתא דחצי פרס דלעיל
  9. ^ ואוקימנא אליביה דבככר של רובע הקב = שש ביצים, שיעור לעירוב חציה שלש, חצי חציה ביצה ומחצה
  10. ^ דהא רב חסדא גופיה הכי אוקמא לעיל: צא מהן מחצה לחנוני
  11. ^ שם האיש
  12. ^ שם הסאה
  13. ^ מאותו מקום
  14. ^ שהן ששה קבין, וקיימא לן קב = ארבעה לוגין, ולוג = שש ביצים, הרי כ"ד ביצים לקב
  15. ^ לסאה
  16. ^ דאמר לקמן דעודפת שתות על סאה שהיתה בימי משה, ושתות הביאו מבחוץ, דהיינו חמישית כשיעור הראשון
  17. ^ הרי ניתוספו עשרים על מאה, וניתוספו חמישית על ארבעים דהיינו שמונה, וביצה חסר חומש על ארבעה - הרי תוספת כ"ט חסר חומש; תנם על קמ"ד - הרי קע"ג, ובההוא בציר חומשא לא דק
  18. ^ דאמר לקמן: יתירה על ירושלמית שתות מלבר
  19. ^ למאה - עשרים תוספת, לשבעים - י"ד תוספת, שהן חומש של שבעים שניתוסף עליה חלק חמישי שמתחילה, שהוא חלק ששי למדה הגדולה, דהיינו 'שתות מלבר', כלומר: על החמשה הביאו ששי מן החוץ - הרי תוספת ל"ד; תנם על קע"ג - הרי ר"ז; ובתוספת של שלש הביצים חומשין לא דק, שהרי מחשבון הראשון חסר חומש, צא משלש אלה חומש - לא נשאר אפילו חצי ביצה
  20. ^ בסאה זו שהובאה לפניו היתה סאה ציפורית וחלתה: שכשיטלו חלתה - תעמוד על סאה, ושיעור חלה = אחד מכ"ד, כדאמר בפרק 'חלון שבין שתי חצירות' (לעיל פא.)
  21. ^ שהן אחד מכ"ד בקצ"ב, ולא דק בחלתן של ט"ו ביצים הנותרין, ועולה ליותר מחצי ביצה
  22. ^ ששיער ומצא לכל שתי ביצים של מדברית - אחד מארבעים בביצה, כדאמר דהוי לשמונים ביצים – ביצה, לק"ס - שתי ביצים, ולמ"ז הנותרין - יותר מחצי ביצה
  23. ^ ממאתן ושיבסר
  24. ^ ומשני:
  25. ^ כך שמעתי בלשון אחד, וקשיא לי בגוה: דאי דייקת בה שפיר - טפי מביצה הוי, שהרי ב'ועוד'ות של מ"ז ביצים שלא חשבת יש יותר מחצי ביצה, ובחלתן של ט"ו ביצים שלא חשבת יש יותר מחצי ביצה, וגם למעלה בתוספת ציפורית על ירושלמית נשארו שני חומשין שלא דקדקנו בהן; ובלשון אחר שמעתי: אלא אייתי ועודות של רבי שדי עלייהו ודל חלתן מהכא, וכי פרכינן 'מאתן ושב הוו', אייתי ועודות דרבי אחת מעשרים לכל ביצה שדי עלייהו, דהוו למאתן - עשר ביעי, הוו מאתן ושיבסר; אי הכי טפי להו 'ועוד'ות דרבי: אחד מעשרים לכל ביצה משבע ביצים וגם שני חומשין שלא דקדקנו בהן! ומשני: כיון דלא הוי ביצה לא חשיב ליה.
  26. ^ מלבר
  27. ^ ירושלמית ושתות מלבר
  28. ^ תילתא דקמ"ד הוי מ"ח
  29. ^ דציפורית על מדברית
  30. ^ דהא סאה ציפורית = ר"ז, כדאמרן לעיל, ומדברית קמ"ד
  31. ^ קאמר
  32. ^ דהא סאה ירושלמית קע"ג, כדאמרינן לעיל
  33. ^ דשליש דידה ס"ט
  34. ^ דהוא ס"ט
  35. ^ דהוא ע"ב
  36. ^ כי משערת לה בועודות דאשכח בה רבי דשיער בה מאתן ושיבסר, והוי שליש דידהו ע"ב ושליש ביצה, ויתירה על מחצה דמדברית שליש ביצה, דמחצה דמדברית = ע"ב
  37. ^ שאתם לשים במדבר עומר לגולגולת
  38. ^ איפה = שלש סאין; במנחות יליף לה בפרק 'התודה' (דף עז,א), דכתיב (יחזקאל מה יא) האיפה והבת תוכן אחד יהיה, וכתיב (שם) מעשר הבת - מן הכור, וכור שלשים סאין, מעשר דידיה כמה הוי? שלש סאין, והעומר עשירית של שלש סאין שהן י"ח קבין, שהן ע"ב לוגין; עשירית דשבעים לוגין = שבעה לוגין; עשירית של שני לוגין = חומש הלוג, והוא ביצה וחומשא, והיינו דקאמר שבעה רבעים ועוד; רבעים = רבעי הקב, דהיינו שבעה לוגין ועוד, ביצה וחומשא
  39. ^ שהרי שש מדבריות נעשו חמש ירושלמיות; נשאר לנו לוג מִדְבָרִי וחומשו, דביצה וחומשא הוי חומש הלוג; ביצה = חומש לחמש ביצים, והחומש ביצה הוא תוספת לביצה הששית - הרי לוג וחומשו, והן נעשין לוג ירושלמי שהרי שש חומשין אלו נעשו חמשה
  40. ^ שאוכל כל צרכו
  41. ^ שאינו אוכל יותר מדאי, וכתיב (משלי יג כה) ובטן רשעים תחסר
  42. ^ אלו עם אלו, אבל עירבו אלו לעצמן ואלו לעצמן
  43. ^ מרפסת ארוכה היא והרבה פתחי עליות פתוחין לה וכולן יוצאין בסולם אחד לחצר וממנה לרשות הרבים, ואף על פי כן אין אוסרין, הואיל וגבוה מרפסת עשרה, שלא הלכו בסולם אלא להקל, ואמרינן: תורת מחיצה עליו ואינן אוסרין, כדאמרינן ב'כיצד מעברין' (לעיל דף נט,ב): סולם - תורת פתח עליו ותורת מחיצה עליו - והכל להקל; ומכל מקום שני רשויות הן, ואין מוציאין מזו לזו
  44. ^ קרקע שנטלו בחפירת הבור והקיפו בו פי הבור סביב
  45. ^ שהחוליא סמוכה למרפסת
  46. ^ שתי חצירות שלא עירבו, יש רשות אחת סמוכה להן ונוחה לשתיהן להשתמש בה כפתח זה שהוא נוח ליכנס
  47. ^ כלומר: הא - לא מיבעיא לן מאי דיניה אם אסור לשתיהן או מותר, דהיינו 'חלון שבין שתי חצירות', דתנן ביה: רצו אחד מערבין, רצו שנים מערבין; ואם לא עירבו ביחד - שניהם אסורים להשתמש בה אם רשות של ארבעה היא - דאין רשות פחות מארבעה; ומנלן דאסורים בה? - דהא גבי כותל שבין שתי חצירות תנן (לעיל, פ"ז מ"ב, דף עו,ב) היו בראשו פירות - אלו עולין מכאן ואוכלין, וכן אלו, ובלבד שלא יורידו למטה; אלמא כל היכא דשוי לתרוייהו - אסרי אהדדי; וגם ברשות נמוכה מעשרה אמרינן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה - מותר לבני רשות היחיד ולבני רשות הרבים לכתף עליו, דמקום פטור הוא; הא אית ביה ארבעה - אסור לתרוייהו; כל 'זריקה' - למעלה מעשרה טפחים, וכל 'שלשול' - עמוק מעשרה טפחים, וכל תשמיש נוח דקרינן ליה 'פתח' - לא גבוה קרקעיתו עשרה טפחים ולא נמוך עשרה טפחים
  48. ^ כל רשות שהיא בין שתי רשויות, וקשה תשמישה לשתיהן: לזה גבוה עשרה ולזה גבוה עשרה, ואינן יכולים להשתמש אלא בזריקה
  49. ^ הא לא מיבעיא לי, ד
  50. ^ ואיסורן מפורש במשנה, דקתני ובלבד שלא יורידו למטה אלמא: אסורים עם שניהן!
  51. ^ דהוי נמי אסור לתרוייהו, דהא הפסק רשות חשיב; וכיון דתשמישו שוה לשניהם - אסורין בו, דאמר רב (לעיל דף עז,א): חריץ שבין שתי חצירות עמוק מזו עשרה ולזה שוה לארץ - נותנין אותו לזה ששוה לארץ, דהוה לזה תשמיש בנחת ולזה בקשה כו'; שמעינן מינה: דאי לשניהן בנחת או לשניהן בקשה - שניהן אסורין בו
  52. ^ כגון שחצר זו נמוכה וחצר זו גבוהה, ותל ביניהם גבוה מזו עשרה ולזו שוה לארץ
  53. ^ בפרק 'חלון' (שם), דאמר: כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה וצדו אחד שוה לארץ - נותנין אותו לזה ששוה לארץ
  54. ^ כגון חצר גבוהה מן התל עשרה, דאינה משתמשת עליו בחול אלא בשלשול, וחברתה שוה לה
  55. ^ בפרק 'חלון' (שם)
  56. ^ כגון: חצר זו גבוהה מזה התל עשרה, וזו נמוכה ממנו עשרה
  57. ^ לשניהם בקשה הוא, והרי הן שוין בו, ואוסרין זה על זה: דהא כל שלשול - אמרינן דקשה הוא? או דילמא לגבי זריקה הוה שלשול תשמישו בנחת הוא, ומותר, וזה שבזריקה - אסור אם לא עירבו אלו עם אלו אלא אלו לעצמן ואלו לעצמן