ביאור:בבלי עירובין דף עח
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
זיז היוצא מן הכותל ארבע על ארבעה [1], והניח עליו סולם כל שהוא [2] – מיעטו [3]; ולא אמרן אלא דאותביה עליה [4], אבל אותביה בהדיה [5] ארווחי ארוחיה [6].
ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: כותל תשעה עשר - צריך זיז אחד להתירו [7]; כותל עשרים - צריך שני זיזים להתירו [8].
אמר רב חסדא: והוא שהעמידן זה שלא כנגד זה [9].
אמר רב הונא: עמוד ברשות הרבים, גבוה עשרה ורחב ארבעה [10], ונעץ בו יתד [11] כל שהוא [12] – מיעטו [13]!
אמר רב אדא בר אהבה: ובגבוה [14] שלשה [15].
אביי ורבא, דאמרי תרוייהו: אף על פי שאין גבוה שלשה; מאי טעמא? - לא משתמש ליה.
רב אשי אמר: אפילו שגבוה שלשה; מאי טעמא? - אפשר דתלי ביה מידי [16].
אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: [17] מלאו כולו ביתדות מהו [18]?
אמר ליה: לא שמיע לך הא דאמר רבי יוחנן: 'בור וחולייתה - [19] מצטרף לעשרה [20]', ואמאי [21]? הא לא משתמש ליה [22]!? אלא מאי אית לך למימר? דמנח מידי [23] ומשתמש? הכא נמי דמנח מידי [24] ומשתמש [25].
אמר רב יהודה אמר שמואל: כותל עשרה - צריך סולם ארבעה עשר להתירו [26].
רב יוסף אמר: אפילו שלשה עשר ומשהו [27];
אביי אמר: אפילו אחד עשר ומשהו [28];
רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו שבעה ומשהו [29].
אמר רב: סולם זקוף ממעט – גמרא [30], ולא ידענא מאי טעמא [31]!
אמר שמואל: ולא ידע אבא טעמא דהא מלתא? מידי דהוה אאיצטבא על גבי איצטבא [32]!
אמר רבה אמר רבי חייא: דקלים שבבבל אינן צריכין קבע [33]; מאי טעמא? - [34] כבידן קובעתן [35];
ורב יוסף אמר רבי אושעיא: סולמות שבבבל אינן צריכין קבע; מאי טעמא? - כבידן קובעתן.
מאן דאמר סולמות - כל שכן דקלים; ומאן דאמר דקלים - אבל סולמות – לא.
בעא מיניה רב יוסף מרבה: סולם [36] מכאן וסולם [37] מכאן [38], וקשין [39] באמצע [40] – מהו?
אמר ליה: אין כף הרגל עולה בהן [41].
קשין מכאן וקשין מכאן [42] וסולם באמצע - מהו?
אמר ליה: הרי כף הרגל עולה בהן [43].
[44]חקק להשלים [45] בכותל [46] – בכמה [47]?
אמר ליה: בעשרה [48].
אמר ליה: חקקו כולו בכותל [49] – בכמה [50]?
אמר ליה: מלא קומתו [51].
ומאי שנא?
אמר ליה: התם [52] מסתלק ליה [53], [54] הכא לא מסתלק ליה [55].
בעא מיניה רב יוסף מרבה: עשאו לאילן סולם - מהו?
תיבעי לרבי תיבעי לרבנן:
תיבעי לרבי [56]: עד כאן לא קאמר רבי התם כל דבר שהוא משום שבות לא גזרו עליו, הני מילי בין השמשות, אבל כולי יומא לא?
או דילמא אפילו לרבנן פיתחא הוא, ואריא הוא דרביע עליה [אריה רובץ עליו] [57]?
עשאו לאשירה [58] סולם – מהו [59]?
תיבעי לרבי יהודה תיבעי לרבנן:
תיבעי לרבי יהודה [60]: עד כאן לא קאמר רבי יהודה התם דמותר לקנות בית [עירוב] באיסורי הנאה, אלא התם - דבתר דקנה ליה עירוב לא ניחא ליה דלינטר [61]? או דילמא אפילו לרבנן [62]פיתחא הוא ואריא דרביע עליה [63]?
אמר ליה: אילן מותר, ואשירה אסורה.
מתקיף לה רב חסדא: אדרבה! אילן שאיסור שבת גורם לו – ניתסר, אשירה שאיסור דבר אחר גורם לו לא ניתסר!?
איתמר נמי: כי אתא רבין אמר רבי אלעזר - ואמרי לה אמר רבי אבהו אמר רבי יוחנן: כל שאיסור שבת גרם לו – אסור, כל שאיסור דבר אחר גרם לו – מותר.
רב נחמן בר יצחק מתני הכי: אילן - פלוגתא דרבי ורבנן; אשירה - פלוגתא דרבי יהודה ורבנן.
משנה:
חריץ שבין שתי חצירות [64] עמוק עשרה ורוחב ארבעה [65] - מערבין שנים ואין מערבין אחד [66], אפילו מלא קש או תבן [67]; מלא עפר או צרורות - מערבין אחד ואין מערבין שנים;
נתן עליו נסר [68] שרחב ארבעה טפחים, וכן שני גזוזטראות זו כנגד זו [69] - [70] מערבין שנים ואם רצו מערבין אחד;
[נסר] פחות מכאן [71] מערבין שנים ואין מערבין אחד.
גמרא:
ותבן לא חייץ [72]? והא אנן תנן [המשנה הבאה, עירובין פ"ז מ"ה]: מתבן [73] שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים - מערבין שנים ואין מערבין אחד [74]!
אמר אביי: לענין מחיצה [75] - כולי עלמא לא פליגי דהויא מחיצה, אבל לענין חציצה [76], אי בטליה [77] – [78]חייץ, ואי לא בטליה - לא חייץ.
מלא עפר [או צרורות - מערבין אחד ואין מערבין שנים]:
ואפילו בסתמא [79]? והתנן [אהלות פ"טו מ"ו]: 'בית [80] שמילאהו תבן או צרורות [81] וביטלו – בטל [82]'; ביטלו – אִין,
הערות
עריכה- ^ טפחים
- ^ אפילו אין ברחבו ארבעה, והעמידו בקרקע וסמך ראשו בזיז
- ^ הוי כחד מיעוטא, והרי בעליון – ארבעה, וכגון שאין חווקי הסולם מרוחקין שלשה
- ^ סמך ראשו עליו כדפרישית
- ^ אצלו, וראשו נסמך לכותל
- ^ לזיז, ולא הוי האי סולם מתחתיו דרגא לזיז, ואין כאן מיעוט: שהוא מובדל מן הקרקע הרבה
- ^ בסולם כל שהוא, והזיז יוצא באמצעיתו: שאינו גבוה עשרה לא ממנו ולמטה ולא ממנו ולמעלה
- ^ אחד קודם עשרה תחתונים ואחד למעלה הימנו בתוך עשרה עליונים; דאי הוה גבוה עשרה - לא הוה סגי ליה בסולם כל שהוא, מידי דהוה אכותל
- ^ שיוכל לקבוע סולם שני מזה לזה
- ^ רשות היחיד הוא, והנוטל ממנו והנותן על גביו – חייב
- ^ קבילי"א בלע"ז
- ^ מיעטו לרחבו מארבעה
- ^ וביטלו מתורת רשות היחיד
- ^ היתד
- ^ אבל אם אינו גבוה שלשה - כגגה דעמוד חשיב, ולא ממעט
- ^ וכיון דחזי לתשמישתיה דעמוד - מיניה חשיב, ולא ממעט
- ^ לדידך דאמרת חד - תשמישתיה הוא, ולא ממעט,
- ^ יתדות טובא מאי?: מי אמרינן כיון דלא משתמש בהאי רוחב - לאו רוחב הוא
- ^ קרקע שניטלה מחפירת הבור, והקיפו בו פי הבור סביב
- ^ להשלים עשרה לעומק הבור, לשוויה רשות היחיד; והוא הדין נמי דחלל הבור ועובי היקף החוליא מצטרפין להשלים ארבעה לרוחבו, לחייב הנוטל מעל גב החוליא כלום ואת הנותן על גבה, כדתנן ב'הזורק' (שבת פ"יא מ"ב דף צט,א): חולית הבור והסלע שהן גבוהין עשרה ורחבין ארבעה, הנוטל מהן והנותן על גבן - חייב, ומההיא יליף רבי יוחנן לטעמיה, דאמר: מאי איריא דתני חולית הבור והסלע? ליתני 'הבור והסלע'! אלא הא קא משמע לן דהבור וחולייתה מצטרפין לעשרה; וכי היכי דשמעינן מינה לגובה - שמעינן מינה נמי דמצטרפין לפותיא [לרוחב, לפתח] דהא קתני ורוחבן ארבעה; והאי דנקט הכא לדרבי יוחנן ולא נקט מתניתין - משום דבמתניתין לא תני צירוף בהדיא
- ^ הוי גגה דחוליא רשות היחיד
- ^ הא לא חזו ארבעה דידיה לתשמישתיה, מפני החלל שהוא מהן
- ^ כגון דף או אבן על פיה
- ^ מניח דף ארבעה או שוטח בגד על היתדות
- ^ עליו בנחת
- ^ שצריך למשוך רגלי הסולם ארבעה מן הכותל, לפי שאין סולם זקוף נוח לעלות
- ^ שכשתמשוך רגליו מן הכותל ארבעה - לא יהא ראשו נמוך מן הכותל טפח, וכיון דלא הוי טפח - לית לן בה
- ^ שכשתרחיק רגליו ארבעה - יהא ראשו נמוך מן הכותל פחות משלשה, וכלבוד דמי
- ^ דסבירא ליה כרב, דאמר לקמן: סולם זקוף – ממעט, ואי זקיף ליה - מגיע לפחות משלשה לראש הכותל
- ^ שמעתי מרבותי
- ^ דהא אין נוח לעלות
- ^ שהן מכוונות, ואמרן לעיל דממעטין
- ^ פיסקי דקלים של בבל שהניחן סמוך לכותל למעטו - אין צריך לקובען בקרקע, ואף על גב דדבר הניטל הוא - דתורת כלי עליהן: דראויין למושב
- ^ אפילו הכי
- ^ שאין בא אדם ונוטלן; וכן סולמות
- ^ כל שהוא
- ^ כל שהוא
- ^ ואין בשניהן לא בזה שני טפחים ולא בזה שני טפחים רוחב
- ^ וקבע קשין של תבואה כעין חווקין
- ^ מזה לזה להשלימן לארבעה
- ^ בקשים וסתם עליית הרגלים באמצע סולם הוא, וְזה אין ראוי לכך
- ^ להשלים רוחבו לארבעה
- ^ בסולם, וראויין הקשין לאחוֹז היד בהן ולעלות בסולם
- ^ סולם צר, ו
- ^ רוחבו לארבעה
- ^ מכאן ומכאן כנגד חווקי הסולם
- ^ כמה צריך להשלים הרוחב בגובה הכותל
- ^ עד עשרה ישלימנו, וכיון דאיכא בגובה עשרה רוחב ארבעה - הוי ביה שיעור פתח, ואף על גב דגבוה כותל טובא - לית לן בה
- ^ כעין שליבות ורחבו במשך הכותל ארבעה
- ^ גובה צריך לחוק רוחב ארבעה
- ^ של כותל צריך שיהא משך החווקין ארבעה
- ^ כי איכא סולם מגיע לראש הכותל
- ^ נוח לעלות בו, ומיהו לא חשיב למיהוי פתח בציר מרוחב ארבעה, הלכך כי משוי ליה רוחב ארבעה בגובה עשרה - פיתחא הוי
- ^ אבל
- ^ אין נוח לאדם לעלות כל כך
- ^ דאמר בפרק 'בכל מערבין' (לעיל לב,ב): הנותן עירוב תחומין באילן - קנה עירוב, דהתם טעמא משום מיקנא שביתה בין השמשות הוא, ודבר שהוא משום שבות - כגון שמוש במחובר - לא גזרו עליו בין השמשות; אבל לגבי עירובי חצירות - טעמא משום דפתח משוי להו חד על ידי עירוב, ואי לא חזי לתשמישתיה כולי יומא - לאו פתחא מיקרי, הלכך לא שרא להו עירובייהו בין השמשות
- ^ איסור שבות אומר לנו "סורו"! ומכל מקום פתח שמיה, ומשוי להו חד להשתמש דרך חורין, ודיו
- ^ אילן שעובדין אותו ואסור בהנאה
- ^ אם תימצי לומר בשאר אילן פתח הוא, הכא דמטיא להו הנאה על ידיה - מאי
- ^ דאמר בפרק 'בכל מערבין' בגמרא (דף לא,א) רבי יהודה אומר: הנותן את עירובו בקבר קנה עירוב - ואף על גב דקבר אסור בהנאה
- ^ לא איכפת ליה בשמירתו, ואישתכח דלא מיתהני מקיברא אלא קניית עירוב לחודיה, וההיא - לאו הנאה היא, כדמפרש התם: דאין מערבין בתחומין אלא לדבר מצוה, ומצות - לאו ליהנות ניתנו! אבל עירובי חצירות - להנאתו היא, ולא לדבר מצוה, והויא הנאה
- ^ אף על גב דאסור בהנאה - הא לא משתמש בה מידי, ו
- ^ ומכל מקום החצירות מחוברין
- ^ ארוך הוא ומפסיק על פני החצר כולה
- ^ טפחים
- ^ דפחות מכאן [מארבעה טפחים] נוח לפסעו משפתו אל שפתו
- ^ מלא תבן וקש - לאו סתימה היא: דלא מבטיל ליה התם, דסופו ליטלו
- ^ משפתו לשפתו, כעין גשר, והוי כפתח
- ^ נסרין בולטין משפת תקרת העלייה לרשות הרבים, וקורין לו אלדויי"ר, ואם ישנן זו אצל זו בשתי עליות של שני דיורין, ונתן נסר רחב ארבעה כמין גשר מזו לזו
- ^ הוי נמי פתח, [ולכן]
- ^ שאינו רחב
- ^ לא סתים
- ^ גדיש של תבן
- '^ וקתני מערבין שנים [ואין מערבין אחד]’, אלמא חייץ
- ^ אף על גב דעתיד ליטלו, כל כמה דהוי התם - מחיצה היא, דהא מפסיק, מידי דהוה אעביטין ואוכפות וכלי בהמה, דתנן בפרק קמא (דף טו,ב) דמקיפין בהן
- ^ לחוץ בפני אויר החריץ ולידון כסתום דמשוית ליה כארעא
- ^ להדיא ואמר "לא שקילנא ליה מהכא"
- ^ בטיל ו
- ^ דלא ידעינן אי שקיל תו אי לא
- ^ שטומאת מת בתוכו
- ^ או עפר
- ^ והוי טומאה רצוצה שאין לה אהל לעצמה, ובוקעת ועולה עד לרקיע, והמאהיל עד הגג – טמא; וכל טומאה [טואמת מת] שאין לה אהל טפח - בוקעת ועולה עד הרקיע, כדאמר בברכות בפרק 'מי שמתוֹ'