ביאור:בבלי עירובין דף עז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ורבי יוחנן אמר: אלו מעלין ^[1] מכאן ואוכלין, ואלו מעלין מכאן ואוכלין ^[2].

תנן אלו עולין מכאן ואוכלין ואלו עולין מכאן ואוכלין עולין – אִין, מעלין – לא!

הכי קאמר: יש בו ארבעה על ארבעה - עולין – אִין, מעלין – לא; אין בו ארבעה על ארבעה - מעלין נמי;

ואזדא רבי יוחנן לטעמיה: דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה ^[3] - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף עליו, ובלבד שלא יחליפו. ^[4]

ורב לית ליה דרב דימי ^[5]?

אי ברשויות דאורייתא ^[6] - הכי נמי; הכא במאי עסקינן? - ברשויות דרבנן ^[7], וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה.

אמר רבה בר רב הונא אמר רב נחמן: כותל שבין שתי חצירות, צידו אחד גבוה עשרה טפחים וצידו אחד שוה לארץ ^[8] - נותנין אותו ^[9] לזה ששוה לארץ ^[10], משום דהוה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה, וכל לזה בנחת ולזה בקשה - נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת.

אמר רב שיזבי אמר רב נחמן: חריץ שבין שתי חצירות ^[11], צידו אחד עמוק עשרה וצידו אחד שוה לארץ ^[12] - נותנין אותו לזה ששוה לארץ, משום דהוה ליה לזה תשמישו בנחת ולזה תשמישו בקשה וכו' [וכל לזה בנחת ולזה בקשה - נותנין אותו לזה שתשמישו בנחת];

וצריכי: דאי אשמעינן כותל - משום דבגובהא משתמשי אינשי, אבל חריץ - בעומקא - לא משתמשי אינשי, אימא לא ^[13]! ואי אשמעינן בחריץ - משום דלא בעיתא תשמישתא ^[14], אבל כותל דבעיתא תשמישתא ^[15] - אימא לא! - צריכא.

בא למעטו ^[16]: אם יש במיעוטו ארבעה ^[17] - ^[18] מותר להשתמש בכל הכותל כולו ^[19], ואם לאו - אין משתמש אלא כנגד המיעוט.

מה נפשך: אי אהני מעוטא ^[20] - בכוליה כותל לישתמש, אי לא אהני ^[21] - אפילו כנגד המיעוט נמי לא!

אמר רבינא: כגון שעקר חוליא מראשו ^[22].

אמר רב יחיאל: כפה ספל ^[23] – ממעט.

ואמאי? דבר הניטל בשבת הוא, ודבר הניטל בשבת אינו ממעט?

לא, צריכא דחבריה בארעא.

וכי חבריה בארעא מאי הוי ^[24]? והא תניא: 'פגה שהטמינה בתבן ^[25], וחררה שהטמינה ^[26] בגחלים ^[27], אם מגולה מקצתה - נטלת בשבת'?

הכא במאי עסקינן? - דאית ליה אוגניים ^[28].

וכי אית ליה אוגניים מאי הוי?: והתנן: 'הטומן לפת וצנון תחת הגפן ^[29]: בזמן

עמוד ב

שמקצת עלין מגולין אינו חושש לא משום כלאים ^[30], ולא משום מעשר ^[31], ולא משום שביעית ^[32], וניטלין בשבת' ^[33]?

לא, צריכא דבעי מרא ^[34] וחצינא ^[35].

סולם המצרי אינו ממעט ^[36], והצורי ממעט:

היכי דמי סולם המצרי?

אמרי דבי רבי ינאי: כל שאין לו ארבעה חווקים ^[37].

אמר ליה רב אחא בריה דרבא לרב אשי: מאי טעמא דסולם המצרי דלא ממעט?

אמר ליה: לא שמיע לך הא דאמר רב אחא בר אדא אמר רב המנונא אמר רב: משום דהוה ליה דבר שניטל בשבת, וכל דבר שניטל בשבת אינו ממעט!

אי הכי - אפילו צורי נמי!

התם כובדו קובעו ^[38].

אמר אביי: כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה טפחים, והניח סולם רחב ארבעה מכאן ^[39] וסולם רחב ארבעה מכאן ^[40], ואין בין זה לזה שלשה טפחים – ממעט ^[41]; שלשה - אינו ממעט; ולא אמרן אלא דלא הוי כותל ארבעה ^[42], אבל הוי כותל ארבעה - אפילו מופלג טובא נמי ^[43].

אמר רב ביבי בר אביי: בנה איצטבא ^[44] על גב איצטבא ^[45], אם יש באיצטבא התחתונה ^[46] ארבעה ^[47] – ממעט ^[48]; אי נמי אין בתחתונה ארבעה ויש בעליונה ארבעה, ואין בין זה לזה שלשה ^[49] [והוא] ממעט ^[50].

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה: סולם ששליבותיו פורחות ^[51], אם יש בשליבה התחתונה ארבעה ^[52] – ממעט; אי נמי אין בשליבה התחתונה ארבעה ויש בשליבה העליונה ארבעה ואין בין זה לזה שלשה - ממעט ^[53].

ואמר רב נחמן אמר רבה בר אבוה:

הערות

^ מחצירן לראשו
^ והוא הדין דמורידין: דמקום פטור הוא, ובטיל לכאן ולכאן - להקל
^ רוחב, ועומד בין רשות היחיד לרשות הרבים ויש לנו היכר, כגון גבוה מן הארץ שלשה
^ ואילו היה רוחב ארבעה היה נקרא רשות לעצמו, והויא כרמלית, ואסור לכאן ולכאן; אבל עכשיו נקרא 'מקום פטור' ומותר לכאן ולכאן לכתף עליו משאוי שלהן; ובלבד שלא יחליפו דרבנן היא, דאילו חיובא – ליכא, דבעינן עקירה מרשות זו והנחה לרשות זו, והכא עקירה מרשות היחיד גמורה והנחה למקום פטור ועקירה ממקום פטור והנחה לרשות הרבים גמורה.
^ בתמיה: והא מתניתא היא במסכת שבת בפרק קמא [דף ו,א] 'עומד אדם על האסקופה, נוטל מעני ונותן לו, מבעל הבית ונותן לו, ובלבד שלא יטול מזה ויתן לזה'
^ כגון רשות רבים ויחיד
^ חצירות דרשות יחיד ויחיד הוא, ומדרבנן הוא דאסור
^ כלומר: גבוה הוא מן האחת ונמוך הוא לחברתה, כגון שקרקעיתה של זו גבוה; כל כמה דלא גבוה עשרה קרי ליה 'שוה לארץ'
^ להעלות ולהוריד מעליו
^ וחבירו אסור
^ חריץ על פני אורך החצירות מבדיל בין זו לזו הוי מחיצה מעלייתא [אם רוחבו לפחות ארבעה טפחים]
^ שאינו עמוק ממנה עשרה, כגון שקרקעיתה נמוך
^ אימא לא משתרי, דלדידיה נמי תשמישו בקָשה הוא
^ מה שמניח בו משתמר
^ שנופלים החפצים
^ אכותל קאי, וקא סלקא דעתא שעשה תל עפר למטה בקרקע סמוך לכותל, או בנה איצטבא, או הניח שם פספסים; כל הני מיעוטי [כאן ולהלן] - כגון דליכא עשרה מראשו לראש הכותל
^ אורך בצד משך הכותל
^ הוי כפתח, וכיון דממנו ולמעלה לא גבוה עשרה
^ שהרי תשמישו בנחת: שעולה לו דרך פתחו
^ למיהוי פתחא
^ הא בטיל ליה
^ לאו מלמטה עסקינן, דהתם ודאי בציר מארבעה לא מהני למידי, אלא כגון שעקר חוליא מראשו; מגובהו של כותל קרי 'ראשו', כדתנן: היו בראשו פירות; הלכך: אי הוי מעוטא ארבעה אורך - הוי פיתחא לכל הכותל; בציר מהכא - פיתחא הוא דלא הוי, אבל לאשתמושי ביה שרי, דכיון דלא גבוה עשרה - לא הוי רשותא
^ כפה ספל סמוך לכותל ומיעט גובהו מעשרה
^ אכתי ניטל בשבת הוא
^ תאנה בוסר שטומנין אותה בתבן להתבשל, ותבן מוקצה הוא ואסור לטלטלו, כגון שהקצהו ללבון לבנים
^ אתמול
^ בגחלים ועכשיו כבו, ומכל מקום מוקצין הן, אבל לא כבו – לא: דמתוך שנהפכים - מכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות, כדאמרינן בכריתות (דף כ,א)
^ כעין ספלים שלנו; דעכשיו עפר מונח עליהן, והוי מזיז עפר ממקומו - ודומה לחופר
^ להצניע
^ משום כלאי הכרם
^ לשמא נשרש וניתוסף; ואם היה חושש למעשר - צריך לעשר את תוספתו! [אך] ליכא למיחש להכי דלא נשרש
^ אם שנה שביעית היא
^ 'מקצת עלין מגולין' - משום שבת נקט ליה, דבעי למיתני 'ניטלין בשבת': שנוטלן ואוחזן בעלין שלהן
^ פושיי"ר [מכוש]
^ דולדוייר"א [מעצד]
^ סולם המצרי, הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו משם - אינו ממעט
^ אישקלוניי"ש
^ ומתוך שהוא כבד - אין נוטלין אותו משם, ולא משום איסור אלא משום שקשה ליטלו
^ בחצר זו
^ וכן בזו, ובהן עולין ויורדין מזו לזו
^ כלומר: אפילו אינן מכוונין זה נגד זה, אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה שלשה [טפחים] - הוו כמכוונין, והוי פתח, ואם רצו - מערבין אחד, אבל מרוחקין זה מכנגד זה שלשה טפחים - לאו פתח הוא
^ בכותל צר שאין נוח להלך עליו
^ שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו
^ של עץ
^ סמוך לכותל, ויש אויר מפסיק בין זו לזו: שהיה לעליונה רגלים
^ אורך
^ ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה
^ דל עליונה מהכא
^ חשבינן להו כחד
^ ואף על פי שהמיעוט הזה קצר מלמטה, הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה - שפיר דמי; אבל יש ביניהן שלשה - תרי נינהו, ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט
^ שליבות = חווקין, שקלוני"ש בלע"ז; מדרגות שלנו שקורין גרדי"ץ - קרי ליה נמי 'סולם', וסולם שאינו עשוי כעין מדריגה אלא כעין שליבות שלנו: שיש אויר בין חווקיהן - והיינו 'פורחות': שפורחות זו על זו וּ זְקָפוֹ אצל הכותל
^ ובה נתמעט הכותל מעשרה
^ כדפרישית גבי איצטבא; ושליבה תחתונה נמי כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר

[1] מחצירן לראשו

[2] והוא הדין דמורידין: דמקום פטור הוא, ובטיל לכאן ולכאן - להקל

[3] רוחב, ועומד בין רשות היחיד לרשות הרבים ויש לנו היכר, כגון גבוה מן הארץ שלשה

[4] ואילו היה רוחב ארבעה היה נקרא רשות לעצמו, והויא כרמלית, ואסור לכאן ולכאן; אבל עכשיו נקרא 'מקום פטור' ומותר לכאן ולכאן לכתף עליו משאוי שלהן; ובלבד שלא יחליפו דרבנן היא, דאילו חיובא – ליכא, דבעינן עקירה מרשות זו והנחה לרשות זו, והכא עקירה מרשות היחיד גמורה והנחה למקום פטור ועקירה ממקום פטור והנחה לרשות הרבים גמורה.

[5] בתמיה: והא מתניתא היא במסכת שבת בפרק קמא [דף ו,א] 'עומד אדם על האסקופה, נוטל מעני ונותן לו, מבעל הבית ונותן לו, ובלבד שלא יטול מזה ויתן לזה'

[6] כגון רשות רבים ויחיד

[7] חצירות דרשות יחיד ויחיד הוא, ומדרבנן הוא דאסור

[8] כלומר: גבוה הוא מן האחת ונמוך הוא לחברתה, כגון שקרקעיתה של זו גבוה; כל כמה דלא גבוה עשרה קרי ליה 'שוה לארץ'

[9] להעלות ולהוריד מעליו

[10] וחבירו אסור

[11] חריץ על פני אורך החצירות מבדיל בין זו לזו הוי מחיצה מעלייתא [אם רוחבו לפחות ארבעה טפחים]

[12] שאינו עמוק ממנה עשרה, כגון שקרקעיתה נמוך

[13] אימא לא משתרי, דלדידיה נמי תשמישו בקָשה הוא

[14] מה שמניח בו משתמר

[15] שנופלים החפצים

[16] אכותל קאי, וקא סלקא דעתא שעשה תל עפר למטה בקרקע סמוך לכותל, או בנה איצטבא, או הניח שם פספסים; כל הני מיעוטי [כאן ולהלן] - כגון דליכא עשרה מראשו לראש הכותל

[17] אורך בצד משך הכותל

[18] הוי כפתח, וכיון דממנו ולמעלה לא גבוה עשרה

[19] שהרי תשמישו בנחת: שעולה לו דרך פתחו

[20] למיהוי פתחא

[21] הא בטיל ליה

[22] לאו מלמטה עסקינן, דהתם ודאי בציר מארבעה לא מהני למידי, אלא כגון שעקר חוליא מראשו; מגובהו של כותל קרי 'ראשו', כדתנן: היו בראשו פירות; הלכך: אי הוי מעוטא ארבעה אורך - הוי פיתחא לכל הכותל; בציר מהכא - פיתחא הוא דלא הוי, אבל לאשתמושי ביה שרי, דכיון דלא גבוה עשרה - לא הוי רשותא

[23] כפה ספל סמוך לכותל ומיעט גובהו מעשרה

[24] אכתי ניטל בשבת הוא

[25] תאנה בוסר שטומנין אותה בתבן להתבשל, ותבן מוקצה הוא ואסור לטלטלו, כגון שהקצהו ללבון לבנים

[26] אתמול

[27] בגחלים ועכשיו כבו, ומכל מקום מוקצין הן, אבל לא כבו – לא: דמתוך שנהפכים - מכבה את התחתונות ומבעיר את העליונות, כדאמרינן בכריתות (דף כ,א)

[28] כעין ספלים שלנו; דעכשיו עפר מונח עליהן, והוי מזיז עפר ממקומו - ודומה לחופר

[29] להצניע

[30] משום כלאי הכרם

[31] לשמא נשרש וניתוסף; ואם היה חושש למעשר - צריך לעשר את תוספתו! [אך] ליכא למיחש להכי דלא נשרש

[32] אם שנה שביעית היא

[33] 'מקצת עלין מגולין' - משום שבת נקט ליה, דבעי למיתני 'ניטלין בשבת': שנוטלן ואוחזן בעלין שלהן

[34] פושיי"ר [מכוש]

[35] דולדוייר"א [מעצד]

[36] סולם המצרי, הואיל וקטן הוא ונוח ליטלו משם - אינו ממעט

[37] אישקלוניי"ש

[38] ומתוך שהוא כבד - אין נוטלין אותו משם, ולא משום איסור אלא משום שקשה ליטלו

[39] בחצר זו

[40] וכן בזו, ובהן עולין ויורדין מזו לזו

[41] כלומר: אפילו אינן מכוונין זה נגד זה, אבל אין מרוחקין זה מכנגד זה שלשה [טפחים] - הוו כמכוונין, והוי פתח, ואם רצו - מערבין אחד, אבל מרוחקין זה מכנגד זה שלשה טפחים - לאו פתח הוא

[42] בכותל צר שאין נוח להלך עליו

[43] שהרי עולה לראשו ומהלך בראשו עד שמגיע לסולם חבירו

[44] של עץ

[45] סמוך לכותל, ויש אויר מפסיק בין זו לזו: שהיה לעליונה רגלים

[46] אורך

[47] ובה נתמעט גובהו של כותל מעשרה

[48] דל עליונה מהכא

[49] חשבינן להו כחד

[50] ואף על פי שהמיעוט הזה קצר מלמטה, הואיל ומתמלא שיעורו מלמעלה - שפיר דמי; אבל יש ביניהן שלשה - תרי נינהו, ומיעוט באויר לאו שמיה מיעוט

[51] שליבות = חווקין, שקלוני"ש בלע"ז; מדרגות שלנו שקורין גרדי"ץ - קרי ליה נמי 'סולם', וסולם שאינו עשוי כעין מדריגה אלא כעין שליבות שלנו: שיש אויר בין חווקיהן - והיינו 'פורחות': שפורחות זו על זו וּ זְקָפוֹ אצל הכותל

[52] ובה נתמעט הכותל מעשרה

[53] כדפרישית גבי איצטבא; ושליבה תחתונה נמי כשאין מובדלת מן הקרקע שלשה קאמר

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]