ביאור:בבלי עירובין דף מה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
והתנן [עירובין פ"ד מ"יא]: ’[מי שיצא חוץ לתחום אפילו אמה אחת לא יכנס;] רבי אליעזר אומר: שתים [1] יכנס, [2] שלשה לא יכנס מאי [3]? לאו רבי אליעזר לטעמיה דאמר [4] [עירובין פ"ד מ"ה] והוא באמצען [5]', וארבע אמות דיהבו ליה רבנן כמאן דמיבלען דמו, וקאמר יכנס [6], אלמא הבלעת תחומין מילתא היא!? [7]
אמר ליה רבה בר בר חנה לאביי: ומדרבי אליעזר קמותבת ליה למר [8]?
אמר ליה: אִין, דשמיע לי מיניה דמר: עד כאן לא פליגי רבנן עליה דרבי אליעזר אלא לדבר הרשות, אבל לדבר מצוה מודו ליה [9]!
וכל היוצאין להציל חוזרין למקומן:
ואפילו טובא [10]? והא אמרת רישא אלפים אמה ותו לא?
אמר רב יהודה אמר רב: [11] שחוזרין בכלי זיין למקומן [12].
ומאי קושיא? דילמא להציל שאני [13]!
אלא אי קשיא - הא קשיא, דתנן [14]: בראשונה לא היו זזין משם כל היום כולו (דמי שיצא חוץ לתחום - אין לו אלא ארבע אמות); התקין רבן גמליאל הזקן שיש להן אלפים אמה לכל רוח; ולא אלו בלבד אמרו, אלא אפילו חכמה הבאה לילד והבא להציל מן הגייס ומן הנהר ומן המפולת ומן הדליקה - הרי הן כאנשי העיר ויש להן אלפים אמה לכל רוח (וקאמר: אלפים) ותו לא! והא אמרת (ומתניתין קתני) כל היוצאין להציל חוזרין למקומן - אפילו טובא!
אמר רב יהודה אמר רב: שחוזרין בכלי זיין למקומן, כדתניא: בראשונה היו מניחין כלי זיינן (בחזירתן) בבית הסמוך לחומה (בבית החיצון שמוצאין חוץ לחומה); פעם אחת הכירו בהן אויבים (שיצאו חוץ לעיר, ורדפו אחריהן) ורדפו אחריהם, ונכנסו (היוצאין) ליטול כלי זיינן (והבית צר), ונכנסו אויבים אחריהן; דחקו זה את זה והרגו זה את זה יותר ממה שהרגו אויבים; באותה שעה התקינו שיהו חוזרין למקומן בכלי זיינן!
רב נחמן בר יצחק אמר: לא קשיא: כאן (אלפים ותו לא) - שנצחו ישראל את אומות העולם, כאן שנצחו אומות העולם את עצמן [את ישראל] (חוזרין למקומן אפילו טובא).
אמר רב יהודה אמר רב: נכרים שצרו על עיירות ישראל - אין יוצאין עליהם בכלי זיינן ואין מחללין עליהן את השבת (כדמפרש לקמן: כשבאו נכרים על עסקי ממון).
תניא נמי הכי: נכרים שצרו וכו'; במה דברים אמורים? - כשבאו על עסקי ממון, אבל באו על עסקי נפשות - יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת; ובעיר הסמוכה לספר (עיר שמבדלת בין גבול ישראל לגבול האומות, יוצאין עליהם שמא ילכדוה ומשם תהא נוחה הארץ ליכבש לפניהם) - אפילו לא באו על עסקי נפשות אלא על עסקי תבן וקש - יוצאין עליהן בכלי זיינן ומחללין עליהן את השבת.
אמר רב יוסף בר מניומי אמר רב נחמן: ובבל - כעיר הסמוכה לספר דמיא, ותרגומא (אי זו היא עיר בבבל דהויא סמוכה לספר) – נהרדעא (שהיתה סמוכה לנכרים מצד אחד, ולעיירות שיושבין בהן בני גולה מצד שני).
דרש רבי דוסתאי דמן בירי: מאי דכתיב (שמואל א כג א) ויגידו לדוד לאמר הנה פלשתים נלחמים בקעילה והמה שוסים את הגרנות; תנא: קעילה - עיר הסמוכה לספר היתה, והם לא באו אלא על עסקי תבן וקש, דכתיב 'והמה שוסים את הגרנות' (ואף על פי כן מסר דוד עצמו להציל), וכתיב (שמואל א כג ב) וישאל דוד בה' לאמר האלך והכיתי בפלשתים האלה ויאמר ה' אל דוד לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה; מאי קמבעיא ליה? אילימא אי שרי אי אסור (ושבת היתה) - הרי בית דינו של שמואל הרמתי קיים (ומידי דאיסור והיתר לא משייל באורים ותומים)! אלא אי מצלח אי לא מצלח; דיקא נמי דכתיב 'לך והכית בפלשתים והושעת את קעילה' (אלמא מבשרי ליה דנצח)!
שמע מינה.
משנה:
מי שישב בדרך (לנוח, שהיה עייף ולא היה יודע שהוא בתחום העיר, וחשכה לו שם) ועמד וראה הרי הוא סמוך לעיר (ובתחומה), הואיל ולא היתה כוונתו לכך - לא יכנס (לעיר - להיות כאנשי העיר, אלא ממקום שחשכה לו מודד אלפים פסיעות בינוניות, ועד מקום שכלו - יכנס), דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: יכנס.
אמר רבי יהודה: מעשה היה ונכנס רבי טרפון בלא מתכוין (שלא היה יודע כשחשכה לו שהוא בתחום העיר, ולא נתכוין להיות שביתתו בעיר אלא במקומו).
גמרא:
תניא: 'אמר רבי יהודה: מעשה ברבי טרפון שהיה מהלך בדרך וחשכה לו, ולן חוץ לעיר; לשחרית מצאוהו רועי בקר, אמרו לו: רבי! הרי העיר לפניך, הכנס!
נכנס וישב בבית המדרש ודרש כל היום כולו.
אמר לו רבי עקיבא: משם ראייה? שמא בלבו היתה (כשישב שם היה יודע שהוא בתוך אלפים למקום שביתתו), או בית המדרש מובלע בתוך תחומו היה?'
משנה:
מי שישן בדרך ולא ידע שחשיכה - יש לו אלפים אמה לכל רוח, דברי רבי יוחנן בן נורי;
וחכמים אומרים: אין לו אלא ארבע אמות (הואיל וישן היה - לא נתכוון לקנות שביתה);
רבי אליעזר אומר: והוא באמצען (של ארבע אמות, כלומר: שתי אמות יש לו לכל צידיו);
רבי יהודה אומר: לאיזה רוח שירצה ילך (לאיזה רוח שירצה יטול ארבע אמות);
ומודה רבי יהודה שאם בירר לו (לצד זה) - שאינו יכול לחזור בו (ולברור לצד אחר).
היו שנים, מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה (היו שנים עומדין זה רחוק מזה שש אמות: דמיבלען שתי אמות של כל אחד בתוך של חברו) - מביאין ואוכלין באמצע (בתוך אותן שתי אמות)
| המשך המשנה |
ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חברו [15];
היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן [16] - הוא מותר עמהן והן מותרין עמו [17], ושנים החיצונים אסורין זה עם זה.
אמר רבי שמעון: למה הדבר דומה? - לשלש חצירות [18] הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים [19]: עירבו שתים עם האמצעית - היא מותרת עמהן והם מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו.
גמרא:
בעי רבא: מאי קסבר רבי יוחנן בן נורי?: מסבר קא סבר חפצי הפקר [20] קונין שביתה [21], ובדין הוא דליפלוג בכלים [22], והא דקמיפלגי באדם - להודיעך כוחן דרבנן: דאף על גב דאיכא למימר 'הואיל וניעור קנה, ישן נמי קנה' - קא משמע לן דלא? או דילמא קסבר רבי יוחנן בן נורי בעלמא חפצי הפקר אין קונין שביתה, והכא היינו טעמא: הואיל וניעור קנה - ישן נמי קנה?
אמר רב יוסף: תא שמע: 'גשמים שירדו מערב יום טוב - יש להן אלפים אמה לכל רוח; [23] ביום טוב - הרי הן כרגלי כל אדם [24]'; אי אמרת בשלמא קסבר רבי יוחנן בן נורי חפצי הפקר קונין שביתה, הא מני [25]? - רבי יוחנן היא; אלא אי אמרת חפצי הפקר אין קונין שביתה, הא מני?: לא רבי יוחנן ולא רבנן!
יתיב אביי וקאמר לה להא שמעתא; אמר ליה רב ספרא לאביי: ודילמא בגשמים הסמוכין לעיר עסקינן, ואנשי אותה העיר דעתם עילייהו?
אמר ליה: לא סלקא דעתך [26], דתנן [27]: 'בור של יחיד - כרגלי [28] יחיד [29], ושל אותה העיר - כרגלי אותה העיר [30], ושל עולי בבל [31] - כרגלי הממלא [32]' [33], ותניא [תוספתא ביצה פ"ד מ"ח]: בור של שבטים [34] יש להן אלפים אמה לכל רוח [35]; קשיין אהדדי - אלא לאו שמע מינה הא רבי יוחנן בן נורי הא רבנן?
כי אתא [36] לקמיה דרב יוסף, אמר ליה: הכי קאמר רב ספרא והכי אהדרי ליה; אמר ליה: ואמאי לא תימא ליה מגופה: אי סלקא דעתך גשמים הסמוכין לעיר עסקינן, האי יש להן אלפים אמה לכל רוח? הא -'כרגלי אנשי אותה העיר' מיבעיא ליה [37]!
אמר מר: ביום טוב הרי הן כרגלי כל אדם – ואמאי? ליקני שביתה באוקיינוס [38]? לימא דלא כרבי אליעזר, דאי כרבי אליעזר - הא אמר: כל העולם כולו ממי אוקיינוס הוא שותה!
אמר רבי יצחק: הכא - בעבים שנתקשרו מערב יום טוב עסקינן. ודילמא הנך [39] אזלי [40], והנך אחריני נינהו [41]?
דאית להו סימנא בגוייהו;
ואיבעית אימא: הוי ספק דדבריהם, וספק דדבריהם להקל.
וליקני שביתה בעבים?
תיפשוט מינה [42] דאין [43] תחומין למעלה מעשרה, דאי יש תחומין - ליקני שביתה בעבים!
לעולם אימא לך יש תחומין, ומיא בעיבא מיבלע בליעי [44].
הערות
עריכה- ^ מי שיצא חוץ לתחום שתי אמות
- ^ אבל
- ^ מאי האי שיעורא דנקט
- ^ במתניתין גבי ארבע אמות שנתנו חכמים ליוצא חוץ לתחום
- ^ שיש לו לכל צידיו שתי אמות
- ^ ולפיכך זה שיצא שתי אמות חוץ לתחום - כיון דשתי אמותיו דבוקות לו בתחומו - סבירא ליה לרבי אליעזר דכמאן דמובלען בתחומיה דמו, ומותר ליכנס
- ^ ללישנא קמא הויא תיובתיה, אבל ללישנא בתרא לא נהירא לי: דהא לא קאסרי ליה למהדר, ומאן דגריס לה – מפרש: דכיון דהא לא הוו מובלעות אלא דבוקות, ואפילו הכי שרי - שמע מינה הבלעה דבר גדול הוא, והיכא דמיבלען - חד תחומא הוי.
- ^ הא פליגי רבנן עליה במתניתין
- ^ ומתניתין - דְמִי שיצא ברשות דבר מצוה הוא, וקאמר רבה לעיל דהבלעה לא מהניא
- ^ יותר מארבעת אלפים - בתמיה: והאמרת רישא: היכא דלא מיבלען - אלפים אית ליה, ותו לא
- ^ לא תימא אפילו טובא, דלא שרי אלא אלפים; והא אתא לאשמעינן:
- ^ ולא אמרינן 'כיון דנעשה מעשה ישליכו כלי זיינן מעליהן ולא יחללו שבת בחזרתן'; וטעמא מפרש לקמן
- ^ ומי שיצא ברשות דמתניתין - איכא לאוקמי בעדות החדש, ובחכמה הבאה לילד, אבל הבא להציל מאויבים - יש לחוש שמא אויבים ירדפו אחריו, הלכך אפילו טובא נמי יכנסו לעיר
- ^ ביוצאין חוץ לתחום להעיד על החדש מיירי, במסכת ראש השנה (פ"ב מ"ה דף כג,ב)
- ^ ובלבד שלא יפשוט זה ידו לתוך שתים החיצונות, שאין לו בהם כלום, ויוציא לשם פתו או חפצו, דחפציו כרגליו, דתנן (ביצה פ"ה מ"ג דף לז,א): הבהמה והכלים כרגלי הבעלים: דכל ארבע אמות דכל חד - שוינהו רבנן לגביה כרשות היחיד, ואסור להכניס ולהוציא מחוצה להן לתוכן, ולא דמי להיה מודד ובא וכלתה מדתו בחצי העיר, דתניא לעיל (עירובין מב ב) דמותר לטלטל בכל העיר על ידי זריקה, ובלבד שלא יעבור התחום ברגליו, דאף על גב דאסור להלך - מותר להוציא; דהתם כולה חדא רשותא הוא, ואי נמי כלתה מדתו חוץ לעיר - מותר לטלטל מחוץ לתחומו לתוך תחומו שתי אמות בזה ושתי אמות בזה, דכולה רשות הרבים הוא, דאלפים דידיה לא שוינהו רשות היחיד לגביה: דהא אסור לטלטולי בהו; אבל ארבע אמות דיוצא חוץ לתחום ודנותן את עירובו ודקונה שביתה ברגליו - שוינהו רבנן לגביה כרשות היחיד, ואסור להו מדרבנן לטלטל מתוכן לחוץ להן
- ^ שתי אמותיו בתוך של זה, ושתי אמותיו בתוך של זה
- ^ פונה לכאן ומשתמש עם זה, ופונה לכאן ומשתמש עם זה
- ^ זו אצל זו
- ^ דכל אחת רשות לעצמה, ואין להן דריסת הרגל זו על זו, דאי הוו להו זו לפנים מזו - אסרה פנימית אחיצונה, דאפילו בפני עצמה אסורה כל אחת להשתמש
- ^ כלים שאין להם בעלים, וחשיכה להן במקום אחד, אף על גב שלא נתכוין להן אדם להקנותן שביתה
- ^ במקומן, ואין אדם יכול לטלטלן משם יותר מאלפים לכל רוח, ואפילו עירב לצד אחר
- ^ של הפקר, והאי אדם ישן שלא נתכוין לשביתה - ככלים של הפקר דמי
- ^ אם ירדו
- ^ שלא היתה להן שביתה בין השמשות, ולכל צד שעירב האדם יכול ליטלן
- ^ דקתני: מערב יום טוב יש להן אלפים ואינן כרגלי כל אדם, אלמא: חפצי הפקר קונין שביתה
- ^ לאוקמי טעמא משום דעת אנשי העיר, אלא טעמא משום דחפצי הפקר קונין שביתה
- ^ נמי בדוכתא אחריתי [ביצה פ"ה מ"ה], ומתניתין קשיין אהדדי ועל כרחך חדא מינייהו תוקמא כרבי יוחנן בן נורי, ותיפשוט דחפצי הפקר קונין שביתה
- ^ אותו
- ^ בעל הבור; ואם לקח מהם אדם אחר - אין יכול להוליכן אלא למקום שזה יכול להוליכן, ואם עירב הוא למזרח - אין יכול זה להוליכן חוץ לעיר בצד מערב אפילו פסיעה אחת
- ^ אלפים לכל רוח, ואם עירב זה למערב או למזרח - אין יכול זה להוציאן חוץ לאלפים
- ^ שבדרך, שעולים מבבל לארץ ישראל, והוא של הפקר
- ^ דכל מילי דהפקירא - מאן דמגבה ליה קני, ואפילו נתן לאחרים לאחר שמילאן לצורכו - הרי הן כרגליו
- ^ אלמא: מידי דהפקירא אין קונין שביתה
- ^ דהיינו של עולי בבל
- ^ אלמא קנו שביתה, דאינן כרגלי כל אדם
- ^ אביי
- ^ יש להן - משמע דאינהו גופייהו קנו להו שביתה, ולאו משום דעת אנשי העיר; דאי משום דעת אנשי העיר - הא לישנא בעי למימר: 'הרי הן כרגלי אותה העיר' - דהיינו נמי אלפים לכל רוח
- ^ ששבתו שם אמש, והיום שאבו העבים והרי יצאו חוץ לתחום ואין להם אלא ארבע אמות
- ^ שראה אמש קשורות
- ^ לעלמא
- ^ ונתקשרו היום, וקנו אמש שביתה באוקיינוס, וליתסרו
- ^ מדקתני במים שקנו שביתה אמש בעבים וירדו היום דמותר להוליכן כרגלי כל אדם
- ^ איסור
- ^ וכמאן דליתנהו דמו, ולא קנו להו שביתה אמש