ביאור:בבלי עירובין דף ט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משוכה [1] או תלויה [2]: פחות משלשה - אין צריך להביא קורה אחרת; שלשה - צריך להביא קורה אחרת; רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מארבעה - אין צריך להביא קורה אחרת; ארבעה - צריך להביא קורה אחרת [3]' מאי לאו משוכה = מבחוץ [4] ותלויה מבפנים [5]!?
לא! אידי ואידי מבפנים [6]: משוכה = מרוח אחת [7], ותלויה = משתי רוחות; מהו דתימא 'מרוח אחת אמרינן לבוד משתי רוחות לא אמרינן לבוד' - קא משמע לן.
רב אשי אמר: [8] משוכה והיא תלויה [9], והיכי דמי? - כגון שנעץ שתי יתידות עקומות על שני כותלי מבוי שאין בגובהן שלשה [10] ואין בעקמומיתן שלשה [11]: מהו דתימא 'או לבוד [12] אמרינן או חבוט אמרינן, לבוד וחבוט לא אמרינן'? - קא משמע לן.
תני רבי זכאי קמיה דרבי יוחנן: בין לחָיַיִּם ותחת הקורה - נידון ככרמלית [13].
אמר ליה: פוק תני לברא.
אמר אביי: מסתברא מילתיה דרבי יוחנן [14] - תחת הקורה [15], אבל בין לחיין [16]אסור;
ורבא אמר: בין לחיים נמי מותר; אמר רבא: מנא אמינא לה? - דכי אתא רב דימי אמר רבי יוחנן: מקום שאין בו ארבעה על ארבעה [17] - מותר לבני רשות הרבים ולבני רשות היחיד לכתף [18] עליו, ובלבד שלא יחליפו [19].
ואביי?
התם בגבוה שלשה [20]; אמר אביי: מנא אמינא לה? - דאמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'תוך הפתח [21] צריך לחי אחר להתירו [22]', וכי תימא 'דאית ביה ארבע [23] על ארבע [24]', והאמר רב חנין בר רבא [חנן בר אבא] חמא בר גוריא אמר רב: 'תוך הפתח אף על פי שאין בו ארבעה על ארבעה [25] - צריך לחי אחר להתירו [26].
ורבא?
התם - דפתוח לכרמלית [27].
אבל לרשות הרבים מאי? שרי? יציבא [28] בארעא וגיורא [וגר] בשמי שמיא?
אִין! מצא מין [29] את מינו [30] וניעור [31]! [32]
אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: ואת לא תסברא דבין לחיין [33] אסור? והאמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: 'מבוי שרצפו בלחיין [34] פחות פחות מארבעה [טפחים] [35] - באנו למחלוקת רבי שמעון בן גמליאל ורבנן [36]: לרבי שמעון בן גמליאל – דאמר אמרינן לבוד - משתמש עד חודו הפנימי של לחי הפנימי; לרבנן – דאמרי לא אמרינן לבוד - משתמש עד חודו הפנימי של חיצון, אבל בין לחיין דכולי עלמא אסור [37]!
ורבא?
התם נמי דפתוח לכרמלית.
אבל לרשות הרבים מאי? שרי? יציבא בארעא וגיורא בשמי שמיא!?
אִין, מצא מין את מינו וניעור.
רב אשי אמר: [38] כגון שרצפו בלחיים פחות פחות מארבעה במשך ארבע אמות [39]: לרבן שמעון בן גמליאל, דאמר אמרינן לבוד [40] - הוה ליה מבוי [41], וצריך לחי אחר להתירו [42]; ולרבנן דאמרי לא אמרינן לבוד - לא צריך לחי אחר להתירו [43].
ולרבן שמעון בן גמליאל להוי כנראה מבחוץ ושוה מבפנים? [44]
- [רק לצורך בהירות הציור הלחי מרוחק מהכותל בשתי תמונות אלו]
מידי הוא טעמא אלא לרבי יוחנן [45]? הא כי אתא רבין אמר רבי יוחנן: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - אינו נידון משום לחי [46]!
איתמר: נראה מבפנים ושוה מבחוץ [47] - נידון משום לחי; נראה מבחוץ ושוה מבפנים [48] - רבי חייא ורבי שמעון בר רבי, חד אמר נידון משום לחי וחד אמר אינו נידון משום לחי.
תסתיים דרבי חייא - הוא דאמר נידון משום לחי, דתני רבי חייא [תוספתא עירובין פ"א מ"י [ליברמן]]: כותל שצידו אחד כנוס מחבירו [49] - בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים [50] ובין שנראה מבפנים [51] ושוה מבחוץ [52] - נידון משום לחי!
תסתיים.
ורבי יוחנן [53], מי לא שמיע ליה הא? אלא שמיע ליה ולא סבר לה, רבי חייא נמי לא סבר לה [54]!
האי מאי? בשלמא רבי יוחנן לא סבר לה - משום הכי לא תני לה, אלא רבי חייא, אי איתא דלא סבר לה למה ליה למיתנא?
אמר רבה בר רב הונא: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי.
אמר רבה: ומותבינן אשמעתין [עירובין פ"ט מ"ב]: חצר קטנה שנפרצה לגדולה - גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה ואם איתא - קטנה נמי תשתרי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים [55]!?
אמר רבי זירא: בנכנסין כותלי קטנה לגדולה [56].
ולימא לבוד ותשתרי [57], וכי תימא דמפלגי [58] טובא [59] - והא תני רב אדא בר אבימי קמיה דרבי חנינא: קטנה בעשר, גדולה באחת עשרה [60]?
אמר רבינא: במופלגין מכותל זה בשנים ומכותל זה בארבעה [61].
הערות
עריכה- ^ משמע: רחוקה היא מן הכתלים
- ^ שאין ראשיה מונחים על גבי הכתלים, אלא תלויה באויר: שקצרה משתי רוחותיה, וכגון שנעץ קנה כל שהוא באמצע פתח המבוי, ונתן על גבו את הקורה [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
- ^ רבן שמעון סבירא ליה בכל דוכתא פחות מארבעה כלבוד דמי
- ^ שנמשכה לתוך רשות הרבים, כגון האי בעיין דלעיל דשתי יתידות
- ^ שקצרה משתי רוחות, ואינה מגעת לכתלים אלא נתלית באויר, ואמרינן לבוד להאריך ראשיה
- ^ ותרוייהו בקורה קצרה עסקינן
- ^ ראשה אחד על הכותל, וראשה השני אינו מגיע לכותל שכנגדו
- ^ משום שתי רוחות לא איצטריכא ליה, דכיון דתנא משוכה מרוח אחת - הוא הדין משתי רוחות, אלא חדא קתני:
- ^ שקצרה היא מהגיע לכתלים, ועוד: שתלויה היא למעלה מגובה כותלי המבוי
- ^ ועקמימותיהן נוטות זו כלפי זו להיותן סניף להאריך הקורה משני צידיה כשתנתן עליהם, והם עצמם אינם ראויות להכשר קורה: שאין בהן רוחב טפח כשיעור הכשר קורה דמתניתין [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
- ^ ואיכא למימר לבוד מראשי הקורה ולכתלים, ואין בגובהן של יתידות ממעל לכתלים שלשה טפחים: דאי הוה בגובהן שלשה טפחים - הוה מיפסלא, ד'קורה על גבי כתלים' בָעִינן, אבל השתא: בפחות משלשה אמרינן 'חבוט' = השפל, כאילו מונחת על הכותל
- ^ 'לבוד' - לשון סניף, להאריך, ובלעז אפש"ק [חיבור, תוספת]
- ^ ואסור לטלטל שם
- ^ דאמר: פוק תני לברא, אלא מותר הוא
- ^ אתחת קורה קאמר ליה, דקסבר: חודו החיצון יורד וסותם
- ^ במבוי שאין שם קורה – מודה ד
- ^ עומד בין רשות הרבים לרשות היחיד, הואיל וליכא מקום חשוב - לאו רשות באנפי נפשיה הוא, ובטיל להכא ולהכא ###???, והיינו מקום פטור
- ^ משאות
- ^ דלא לימרו דקא מעייל מרשות הרבים לרשות היחיד, ואתי למישרי הוצאה בשבת; ובין לחיים נמי: אפילו חשבת ליה מקום בפני עצמו - בטל להכא ולהכא, ושרי
- ^ דמינכרא, אבל בין לחיים דלא מינכרא דוכתא, אי שריית לטלטל התם - אתי להחליף ולאפוקי לרשות הרבים
- ^ כגון מבוי שיש פצימין רחבים לפתחו מכאן ומכאן, והן הן לחיים שלו
- ^ צריך להעמיד לחי אחר מבחוץ, אם ירצה להשתמש בין הפצימין
- ^ ברוחב הפצימין במשך המבוי
- ^ דכל ארבע רשות באנפי נפשיה היא, וכרמלית היא, ומדרבנן אסורה
- ^ כגון מבוי שיש פצימין רחבים לפתחו מכאן ומכאן, והן הן לחיים שלו
- ^ צריך להעמיד לחי אחר מבחוץ, אם ירצה להשתמש בין הפצימין
- ^ לבקעה, דשייך ומצטרף למינו שחוצה לו
- ^ אזרחי
- ^ כרמלית שבין לחיים, שלא היה בו שיעור כרמלית
- ^ שחוצה לו
- ^ נתחזק על ידי מינו, ו'ניעור משנתו': שהיה בתחלה בטל אצל שאינו מינו; ודוגמתו בבכורות (כב,א): טומאה שבטלה וחזרה וניעורה
- ^ אבל פתוח לרשות הרבים - שלא זה מינו ולא זה מינו, ולכאן וכאן בטלה.
- ^ לרבי יוחנן
- ^ במשך המבוי מראשו לצד סופו בשתים ושלש אמות
- ^ שאין בין לחי ללחי ארבעה, אבל יש ביניהם שלשה
- ^ דאיפלגו לעיל במשלשה ועד ארבעה אי אמרינן לבוד או לא; מאותו מחלוקת אנו למידין שאף בהכשר מבוי זה יש מחלוקת ביניהן, ורבי יוחנן לא מפרש מילתיה, והשתא קא מפרש רב הונא בריה דרב יהושע דעל כרחיך הא דקאמר רבי יוחנן דשייכא פלוגתא דרבן שמעון ורבנן - הכא לא משכחת לה אלא בתשמיש שכנגד הלחיים
- ^ דלרבן שמעון הוו כולהו כחד לחי, ואין משתמש במבוי אלא עד חודו הפנימי של לחי הפנימי, אבל משם ולחוץ - הוי 'בין לחיים', ואסור; ולרבנן לא הוי כחד לחי, ובלחי החיצון משתרי מבוי, ומותר להשתמש בכל המבוי עד חודו הפנימי של חיצון: דכנגד חיצון לחודיה הוי 'בין לחיים'; אלמא: לרבי יוחנן בין לחיים אסור, דאי בין לחיים לרבי יוחנן מותר - מאי שייכא פלוגתייהו דרבן שמעון ורבנן להכא, בין הוו כולהו כחד, בין לא הוו כולהו כחד - כנגד כולם הוא משתמש
- ^ לעולם בין לחיים לרבי יוחנן - מותר, והאי דאמר רבי יוחנן דשייכא פלוגתייהו דרבן שמעון ורבנן להכא -
- ^ באורך המבוי
- ^ יש לבוד בפחות מארבע
- ^ והוה ליה חד לחי, ואמרינן לעיל (עירובין ה א): ארבע אמות נידון משום מבוי, ויצא מתורת לחי
- ^ מבוי זה שבין לחיים; אבל מלחי הפנימי ואילך מיהו שרי לטלטולי במבוי, דלהנהו ודאי נראה לחי, ועוביו נידון להם בלחי, וניתר בו מבוי - כך שמעתי; ולי נראה: שאפילו מפנימי ולפנים אינו ניתר, דלחי הפנימי ולפנים לרבי יוחנן אינו מתיר כלל
- ^ אבל לרבנן - כל חד וחד באנפי נפשיה הוא, ומשתרי מבוי בלחי קמא
- ^ ולרבן שמעון - נהי נמי דכולי חד הוא, ונידון משום מבוי - אפילו הכי, היכי שמע רבי יוחנן מדרבן שמעון דבעי לחי אחר להתירו? לישתרי האי מבוי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים: דהא מסתמא כי אוקמא ללחי קמא - משכו קמעא כלפי חוץ
- , שכן דרך כל מעמידי לחיים, כדי שיראה מבפנים ומבחוץ שהוקבע שם לשם לחי, - דאם אינו מושך קצת רוחב הלחי להלאה מכותלי המבוי מעט, אלא בשוה להן
- - נראה כמוסיף על רוחב עובי כותל המבוי, ואינו ניכר מבחוץ שהוא לחי, אלא בפנים ניכר שאינו מן הכתלים, לפי שחודו נראה בפנים; וכיון דראשו קצת נמשך לחוץ, כי הדר השווהו מבפנים ברציפת לחיים הללו ועשאו כותל - מיהא לישתרי מבוי בההיא בליטה קמייתא הנראית מבחוץ, דהא אמרינן לקמן: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נידון משום לחי!
- ^ כלומר: מי מותבינן האי תיובתא אלא לרבי יוחנן, דיליף מלבוד דרבן שמעון פסולא להאי מבוי
- ^ הלכך: אי אמרינן לבוד - בעי לחי אחרינא
- ^ שהעמיד הלחי רחבו לצד אורכו של מבוי, ולא משך קצת רחבו קימעא כלפי חוץ אלא השוה חודו החיצון לעובי כותלי המבוי, ודומה כמי שמוסיף על רוחב הכתלים, ואינו נראה מבחוץ כלחי, אבל חודו הפנימי נראה מבפנים: שעביו בולט לתוך רוחב המבוי
- ^ שמשך כל הלחי לחוץ, וחודו הפנימי נכנס בכותלי המבוי ואינו נראה מבפנים, אלא דומה כמוסיף על אורך הכותל, אבל מבחוץ ניכר שאינו מכותל המבוי שהרי נמשך להלאה מרוחב הכותל
- ^ שנכנס הבנין ומיעטו מעביו, דהשתא בולט ויוצא ממנו כמין עמוד, שקורין פליי"ר
- ^ כגון ששקוע הכותל מלפניו, שאין הכניסה נראית לעומדים בפנים, אלא לבני רשות הרבים
- ^ שכניסתו נראית בפנים
- ^ ששקוע הכותל מאחריו ונראית הפגימה בפנים
- ^ דאמר לעיל בהדיא אינו נידון
- ^ מי לא שמיע ליה הא מתניתא דרבי חייא, ואפילו הכי לא סבר לה- הכא נמי היכי מסיימת מיניה דרבי חייא הוא דאמר נידון? דילמא איהו נמי שמיע ליה, ולא סבר לה
- ^ דלא ליסרו בני גדולה עלייהו, אלא ליהוי נמי פתחא לגבה, להיות כשני חצירות ופתח ביניהם; ואף על גב דשוה מבפנים: שהעומד בתוכה רואה כל כתלי אורכה שוין, שאין שם מכותל רחבה לפיאותיה כלום והוי מלואה, הרי מבחוץ - בתוך הגדולה - נראין לה שיורין, וכותל זה מכאן ומכאן: אותו עודף שהגדולה עודפת על הקטנה, דהא גדולה בהו משתריא משום דלדידה נראית מבפנים
- ^ בנכנסין כותלי קטנה ובולטין לתוך הגדולה בשתים ושלש אמות, דהנך גיפופי דפשו להו מגדולה שעומדין מאחרי פירצת הקטנה - נראין שלא מאותו כותל היה
- ^ כלומר: אי נראה מבחוץ מהני ליהוי כאלו ראשי כניסה של כותלי קטנה סנופים לצד כותלי אורך הגדולה, דהדר הוה להו הכניסה ליה גיפופי נראין מבחוץ, דקא סלקא דעתך: אין הגדולה רחבה מן הקטנה אלא מעט פחות משלש לכאן, ופחות משלש לכאן, דהשתא אין ריוח שבין הכניסות לכותלי אורכה של גדולה שלשה טפחים, וכלבוד דמי
- ^ כניסות מחיצות מכותל אורך הגדולה
- ^ טפי משלשה, שהיתה גדולה רחבה מן הקטנה הרבה
- ^ שאין גדולה עודפת על הקטנה אלא אמה אחת, הרי שלשה טפחים לכאן ושלשה טפחים לכאן, ועובי כניסות הכתלים ממעטין את השלשה מכל צד, דאיכא לבוד
- ^ שלא היתה קטנה מכוונת כנגד אמצעיתה של גדולה, אלא משוכה שני טפחים לצד אחד ויש מהאמה עודפת שני טפחים לכאן, וארבעה לכאן, והכניסות דקות, ונשאר מצד אחד יותר משלשה ריוח
- ^ והרי כאן שיור אחד נראה מבחוץ
- ^ ביה קטנה, דנישוויה להאי פירצה פתח - דהא עשר הוא דהויא