פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איתמר: לחי העומד מאליו [1]: אביי אמר הוי לחי, רבא אמר לא הוי לחי.

היכא דלא סמכינן עליה מאתמול [2] - כולי עלמא לא פליגי דלא הוי לחי; כי פליגי היכא דסמכינן עליה מאתמול:

אביי אמר: הוי לחי, דהא סמכינן עליה מאתמול!

רבא אמר: לא הוי לחי, כיון דמעיקרא לאו אדעתיה דהכי עבידי - לא הוי לחי.

קא סלקא דעתך כי היכי דפליגי בלחי פליגי נמי במחיצה;

תא שמע [סוכה פ"ב מ"ד]: העושה סוכתו בין האילנות, ואילנות דפנות לה – כשירה!

הכא במאי עסקינן? - שנטען מתחילה לכך.

אי הכי – פשיטא!

מהו דתימא ליגזור דילמא אתי לאישתמושי באילן [3] - קא משמע לן.

תא שמע: 'היה שם [4] אילן או גדר או חיצת הקנים [5] - נידון משום דיומד [6]';

הכא נמי במאי עסקינן? - שעשאן מתחילה לכך.

אי הכי מאי קא משמע לן?

קא משמע לן: חיצת הקנים - קנה קנה פחות משלשה טפחים, כדבעא מיניה אביי מרבה [7].

תא שמע [עירובין פ"י מ"ח]: אילן המסיך על הארץ [8], אם אין נופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלין תחתיו!

הכא נמי במאי עסקינן? - שנטעו מתחילה לכך.

אי הכי ליטלטל בכולו, אלמה אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אין מטלטלין בו אלא בית סאתים? [9]

משום דהוי דירה שתשמישה לאויר [10], וכל דירה שתשמישה לאויר - אין מטלטלין בה אלא בית סאתים [11].

תא שמע: 'שבת [12] בתל [13] שהוא גבוה עשרה [14], והוא מארבע אמות ועד בית סאתים; וכן בְּנֶקַע [15] שהוא עמוק עשרה, והוא מארבע אמות ועד בית סאתים, וקמה קצורה ושיבולות מקיפות אותה [16] - [17] - [18] מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה [19]', וכי תימא 'הכא נמי שעשה מתחילה לכך', בשלמא קמה – לחיי, אלא תל ונקע מאי איכא למימר [20]?

אלא במחיצות כולי עלמא לא פליגי דהויא מחיצה, כי פליגי בלחי: אביי לטעמיה, דאמר: לחי משום מחיצה, ומחיצה העשויה מאליה הויא מחיצה; ורבא לטעמיה, דאמר: לחי משום היכר; אי עבידא בידים הויא היכר, ואי לא - לא הוי היכר.

תא שמע: אבני גדר היוצאות מן הגדר [21], מובדלות זו מזו פחות משלשה - אין צריך לחי אחר; שלשה - צריך לחי אחר!

הכא נמי שבנאן מתחילה לכך.

אי הכי - פשיטא!

מהו דתימא למיסר בניינא הוא דעבידא [22] - קא משמע לן.

תא שמע דתני רבי חייא: כותל שצידו אחד כנוס מחברו - בין שנראה מבחוץ ושוה מבפנים, ובין שנראה מבפנים ושוה מבחוץ - נדון משום לחי!

הכא נמי שעשאו מתחילה לכך.

אי הכי מאי קא משמע לן?

הא קא משמע לן: נראה מבחוץ ושוה מבפנים - נדון משום לחי.

תא שמע:

דרב הוה יתיב בההוא מבואה, הוה יתיב רב הונא קמיה; אמר ליה לשמעיה [השַׁמָּש שלו]: זיל אייתי לי כוזא דמיא; עד דאתא - נפל לחיא; אחוי ליה בידיה - קם אדוכתיה [נעמד השמָש במקום]; אמר ליה רב הונא: לא סבר לה מר לסמוך אדיקלא [23]? אמר: דמי האי מרבנן כמאן דלא פרשי אינשי שמעתא; מי סמכינן עליה מאתמול?

- טעמא דלא סמכינן, הא סמכינן הוי לחי [24]!

לימא אביי ורבא - בדלא סמכינן עליה פליגי [25], הא סמכינן עליה - הוה לחי!

[26] לא סלקא דעתך [27], דההוא ברקא [28] דהוה בי בר חבו [29], דהוו פליגי בה אביי ורבא כולי שנייהו [30].

[31]

משנה:

בכל עושין לחיין, אפילו בדבר שיש בו רוח חיים;

ורבי מאיר אוסר,

ומטמא משום גולל [32]

(עירובין טו ב)

המשך המשנה  

ורבי מאיר מטהר [33];

וכותבין עליו גיטי נשים;

ורבי יוסי הגלילי פוסל.

גמרא:

תניא: רבי מאיר אומר: כל דבר שיש בו רוח חיים - אין עושין אותו לא דופן לסוכה, ולא לחי למבוי, לא פסין לביראות, ולא גולל לקבר [34]; משום רבי יוסי הגלילי אמרו: אף אין כותבין עליו גיטי נשים';

מאי טעמא דרבי יוסי הגלילי?

דתניא: ’’ספר' (דברים כד א: כי יקח איש אשה ובעלה והיה אם לא תמצא חן בעיניו כי מצא בה ערות דבר וכתב לה ספר כריתת ונתן בידה ושלחה מביתו); אין לי אלא ספר [35], מניין לרבות כל דבר [36]?

תלמוד לומר: וכתב לה - מכל מקום;

אם כן מה תלמוד לומר 'ספר'?

לומר לך: מה ספר דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכֶל - אף כל דבר שאין בו רוח חיים ואינו אוכל';

ורבנן?

מי כתיב 'בספר'? 'ספר' כתיב, לספירות דברים בעלמא הוא דאתא [37].

ורבנן, האי 'וכתב לה' מאי דרשי ביה [38]?

ההוא מבעי ליה 'בכתיבה מתגרשת ואינה מתגרשת בכסף [39]'; סלקא דעתך אמינא 'הואיל ואיתקש יציאה להויה [40], מה הויה בכסף [41] - אף יציאה בכסף' - קא משמע לן.

ורבי יוסי הגלילי, האי סברא מנא ליה?

נפקא ליה מ'ספר כריתות' [42]: ספר כורתה, ואין דבר אחר כורתה.

ורבנן?

האי 'ספר כריתות' מיבעי ליה לדבר הכורת בינו לבינה [43], לכדתניא: "הרי זה גיטך על מנת שלא תשתי יין", "על מנת שלא תלכי לבית אביך לעולם" - אין זה כריתות [44]; "כל שלשים יום" - הרי זה כריתות;

ורבי יוסי הגלילי?

נפקא ליה מכרת - כריתות;

ורבנן?

'כרת כריתות' לא דרשי.

משנה:

שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה כלי בהמה - מטלטלין בתוכה, ובלבד שיהא גדר גבוה עשרה טפחים ולא יהו פירצות יתרות על הבנין [45];

כל פירצה שהיא כעשר אמות – מותרת, מפני שהיא כפתח [46]; יתר מכאן אסור [47].

גמרא:

איתמר: פרוץ כעומד [48]:

רב פפא אמר מותר; רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור;

רב פפא אמר מותר, הכי אגמריה רחמנא למשה [49]: לא תפרוץ רובה;

רב הונא בריה דרב יהושע אמר אסור, הכי אגמריה רחמנא למשה: גדור רובה!

תנן: ולא יהו פירצות יתרות על הבנין - הא כבנין מותר [כרב פפא]!

לא תימא 'הא כבנין מותר', אלא אימא 'אם בנין יתר על הפירצה – מותר'.

אבל כבנין, מאי?: אסור? אי הכי - ליתני 'לא יהו פירצות כבנין'!?

קשיא.

תא שמע [סוכה פ"א מ"ח]: המקרה סוכתו בשפודין [50] או בארוכות המטה [51], אם יש ריוח ביניהן כמותן [52] – כשירה [53]'!

הכא במאי עסקינן? - כשנכנס ויוצא [54].

והא אפשר לצמצם [55]?

אמר רבי אמי: [56] במעדיף [57];

רבא אמר: אם היו [58] נתונין [59] ערב - נותנו שתי; שתי - נותנו ערב [60].

תא שמע [עירובין פ"א מ"ח]: 'שיירא שחנתה בבקעה והקיפוה בגמלין, באוכפות,

הערותעריכה

  1. ^ שלא הוקבע שם לשם תיקון מבוי, דלא הזמינוהו לכך
  2. ^ שהיה שם לחי אחר, ונפל בשבת
  3. ^ ויעלה ויתלוש ביום טוב
  4. ^ בפסי ביראות תניא, בפרק שני
  5. ^ קנים מחוברים; חיצת = שהיו נטועים כסדר מחיצה
  6. ^ 'דיומד' -מפרש בפרק שני: דיו עמודין - עמוד אחד נראה כשנים: שעשאו כמרזב ונוטה אחד ממחיצותיו לדרום ואחד למערב, דכי עביד ארבעה דיומדין לארבע הפיאות - יש לכל מחיצה שתי אמות עומד, אמה מכאן ואמה מכאן [ראה שרטוט בגמרות]
  7. ^ בפרק שני
    עמוד ב
  8. ^ נופו נוטה סמוך לארץ, ראש הנוף בפחות משלשה לקרקע, ועיקרו - במקום שמחובר לאילן, גבוה עשרה
  9. ^ אין מטלטלין בו אם היה היקפו יותר מבית סאתים - כחצר המשכן; ושיעור זה נתנו חכמים לכל היקף המתוקן ואינו מתוקן כל צרכו, כגון: למחיצה שאין בה שתי וערב בהאי פירקא (עירובין טז ב), ולהיקף שלא הוקף לדירה בפרק שני (עירובין כד א); והכא נמי: אי בעומד מאליו מוקמת לה שפיר כו' - הואיל ולאו להכי עבידא, יהבו ביה רבנן האי שיעורא.
  10. ^ לעולם שנטעו מתחילה לכך, והיקף לדירה הוא, אבל דירה זו אינה עשויה לצורך תוכה אלא לצורך אויר שחוצה לה: לדור שם שומרי השדות, ועשוייה להציל מן החמה
  11. ^ ואין מטלטלין בדירה זו אלא בית סאתים, כדתניא בפרק שני (עירובין כב א): כלל אמר רבי שמעון בן אלעזר: כל אויר שתשמישו לדירה, כגון דיר וסהר ומוקצה וחצר, ואפילו עשרה כורים - מותר, וכל דירה שתשמישה לאויר, כגון בורגנין שבשדות - בית סאתים מותר, יותר מבית סאתים אסור: דלאו דירה הוא, דעל כרחו הוא דר שם
  12. ^ קדש עליו היום
  13. ^ וקנה שם שביתתו
  14. ^ דאמרינן: גוד אסיק מחיצותיו כל סביבותיו, והרי הוא מוקף
  15. ^ אחד מנקיקי הסלעים
  16. ^ שהניח גבוליה סביב מלקצור, ושבלים גבוהין עשרה עסקינן
  17. ^ הואיל ושבת באויר מחיצותיו - נעשית ביתו, וכולו כארבע אמותיו הוא
  18. ^ הלכך
  19. ^ אבל אי הוה טפי מבית סאתים - אין מחיצותיו מועילות לו: שהיקף שאינו עשוי לדירה - אינו מועיל אלא לבית סאתים; להכי נקט 'מארבע אמות ואילך': דאם היה פחות מארבע אמות - מאי 'מהלך את כולו' איכא? ומחיצותיו מאי מהני? בלאו מחיצה נמי, מקום לכל אדם ארבע אמות! [בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מא ב)]
  20. ^ מימות עולם הן
  21. ^ זו למעלה מזו
  22. ^ שאם ירצה לעשות מחיצה מכותל זה לכותל שכנגדו - יתקשר באבנים הללו, שכן דרך הבנאין לעשות, ובְעִניָן אחר אינו יכול לדבק בנין חדש בבנין ישן
  23. ^ דקל היה עומד אצל פתח המבוי
  24. ^ אלמא: הלכה כאביי
  25. ^ ואביי, דשרי, קשיא ליה האי עובדא דרב לא סמך אדיקלא, ואנן קים לן הלכתא כאביי בלחי העומד מאליו
  26. ^ ומתרץ:
  27. ^ דוודאי בדסמכינן עליה פליגי, אבל לא סמכינן - דברי הכל אינו לחי, כההוא עובדא דדיקלא דרב
  28. ^ יציע
  29. ^ והיה עמוד הסומך את היציע עומד בראש מבוי אחר
  30. ^ אביי שרי למיסמך עליה, ורבא אסר, אלמא: בדסמכינן עליה פליגי
  31. ^ והלכתא כאביי בהא, דזו היא אחת מיע"ל קג"ם שהלכה כאביי.
  32. ^ אם עשאו גולל לקבר - מטמא לעולם באהל כמת עצמו, ואפילו ניטל משם, דתניא בפרק 'בהמה המקשה' (חולין עב א) וכל אשר יגע על פני השדה - לרבות גולל ודופק
  33. ^ וטעמא דרבי מאיר מפרש במסכת סוכה בכולהו, משום דקסבר: כל מחיצה העומדת ברוח חיים - אינה מחיצה
  34. ^ כלומר: אם עשאו גולל - אין שם גולל חל עליו לטמא; גולל - הוא כיסוי שנותנין דף על המת [במקומו של רש"י; בארץ ישראל גולל היה האבן הסוגר את מערת הקבורה; אף על פי שהוא אבן – מקבל טומאה]
  35. ^ 'ספר' משמע קלף, כדכתיב 'ואני כותב על הספר בדיו' (ירמיהו לו יח), והדר קרי ליה 'מגילה' כדכתיב (ירמיהו לו כז) אחרי שרף המלך את המגילה
  36. ^ שיכתוב הגט עליו
  37. ^ אי הוה כתיב 'וכתב לה כריתות בספר' - הוה משמע מגילה; אבל השתא דכתיב 'ספר', - האי 'ספר' = ספירות דברים הוא, והכי משמע: וכתב לה דברי כריתות; אבל לא קבע לו מקום לכותבו, וממילא משמע בכל מקום שירצה יכתבנו
  38. ^ כיון ד'ספר' - לאו קלף משמע, ממילא הא לא קבע ליה קלף, ובכל דבר משמע, ולמה ליה למיכתב 'וכתב' לרבות כל דבר? לכתוב 'ונתן לה ספר כריתות'
  39. ^ אם נתן לה כסף ואמר: התגרשי בו
  40. ^ ויצאה מביתו והלכה והיתה לאיש אחר (דברים כד ב) - היינו קדושין
  41. ^ דגמרינן במסכת קידושין (ב,א) קיחה קיחה משדה עפרון
  42. ^ מדכתיב 'כריתות' סמוך ל'ספר'
  43. ^ שלא יטיל תנאי בגט שיקשרם יחד, אלא דברי הבדלה יהיו
  44. ^ דהא כל ימיה קשורה בו, שמחמתו היא נמנעת מלשתות יין, ותנאי זה תלוי והולך לעולם, ואין זה הבדלה, אבל מכאן ועד שלשים יום - הרי זה כריתות מיד, שהרי דברי הבדלה הן לסוף שלשים יום ומותרת מיד לאיש אחר
  45. ^ ואפילו הן פרצות קטנות פחותות מעשר
  46. ^ ושיהא בעומד רב עליהן
  47. ^ פרצה אחת אוסרת כל ההיקף, אפילו כולו עומד, כדמפרש בברייתא לקמן
  48. ^ כל ההיקף כולו עשוי כן
  49. ^ דאמר בריש פירקין (עירובין ד א): מחיצות והלכותיהן - הלכה למשה מסיני
  50. ^ שפודין וארוכות המטה - פסולין לסכך בהן, לפי שכלים הן ומקבלים טומאה, ותנן (סוכה פ"א מ"ד, דף יא,א): כל דבר המקבל טומאה אין מסככין בו
  51. ^ אשפונד"ש [מוטות המטה]
  52. ^ לסכך שם בסכך
  53. ^ אלמא: פרוץ כעומד מותר, דהא הכא פסול ככשר הוא, ושרי, וקשיא נמי הא לרב הונא
  54. ^ שיהא שפוד יכול ליכנס וליצא בריוח שבינתים; דהשתא הוי ריוח טפי משיעור שפוד, ואינו מצומצם
  55. ^ דקא סלקא דעתך דהאי דקא מתרץ 'בנכנס ויוצא' - הכי קמתרץ: דכל כמותן בנכנס ויוצא הוא, דאין דרך לצמצם; לכך פריך: והא אפשר לצמצם ולכוין שלא יהא לו ריוח יותר, ואנן כמותן תנן
  56. ^ מתניתין - בלא צמצם אלא
  57. ^ ריוח יותר משיעור שפודין, וכמותן דקתני - כשיעור שפודין בנכנס ויוצא
  58. ^ שפודין
  59. ^ לסכך כשר
  60. ^ דאפילו לא העדיף הריוח - איכא סכך כשר טפי, דכיון דנותנו ערב - אי אפשר לעמוד אלא אם כן ראשו אחד מונח על השפוד מכאן, וראשו אחד מונח על השפוד מכאן