פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ואין טועמין מפירותיה [1]; ושמואל אמר: כגון דאמרי "הני תמרי - לשיכרא דבי נצרפי [2]", דשתו ליה ביום חגם, <אמר אמימר> ואמרו לי סבי דפומבדיתא: הלכתא כוותיה דשמואל.

מיתיבי [לדברי רב יהודה בתחילת הגמרא אחרי המשנה]: כיצד משתתפין במבוי? - מביאים חבית של יין ושל שמן ושל תמרים ושל גרוגרות ושל שאר מיני פירות; אם מִשֶלוֹ - צריך לזכות, ואם משלהן - צריך להודיע [3], ומגביה מן הקרקע משהו!?

מאי משהו נמי דקאמר? – טפח.

איתמר:

שיתופי מבואות: רב אמר: אין צריך לזכות, ושמואל אמר: צריך לזכות;

עירובי תחומין: רב אמר: צריך לזכות, ושמואל אמר: אין צריך לזכות.

בשלמא לשמואל, הכא [4] תנן [5] והכא לא תנן [6]; אלא לרב מאי טעמא?

תנאי היא, דאמר רב יהודה אמר רב: מעשה בכלתו של רבי אושעיא שהלכה לבית המרחץ [7] וחשכה לה [8], ועירבה לה חמותה, ובא מעשה לפני רבי חייא ואסר, אמר לו רבי ישמעאל ברבי יוסי: בבלאי [9]! כל כך אתה מחמיר בעירובין? כך אמר אבא: כל שיש לך להקל בעירובין – הקל! ואבעיא להו: משל חמותה עירבה לה, ומשום דלא זיכתה לה? או דילמא משלה עירבה לה, ומשום דשלא מדעתה?

אמר להן ההוא מרבנן - ורבי יעקב שמיה: לדידי מיפרשא לה מיניה דרבי יוחנן: משל חמותה עירבה, ומשום דלא זיכתה לה.

אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב ברה דבת יעקב [10]: כי מטית התם – אקיף [11] וזיל לסולמא דצור [12] ובעית מיניה מרב יעקב בר אידי; בעא מיניה: משל חמותה עירבה, ומשום דלא זיכתה לה? או דלמא משלה עירבה, ומשום דשלא מדעתה?

אמר ליה: משל חמותה עירבה לה, ומשום דלא זיכתה לה.

[13]

אמר רב נחמן: נקטינן: אחד עירובי תחומין ואחד עירובי חצירות אחד שיתופי מבואות - צריך לזכות; בעי רב נחמן: עירובי תבשילין צריך לזכות או אין צריך לזכות?

אמר רב יוסף: ומאי תיבעי ליה? לא שמיע ליה הא דאמר רב נחמן בר רב אדא אמר שמואל: עירובי תבשילין צריך לזכות?

אמר ליה אביי: פשיטא דלא שמיע ליה, דאי שמיע ליה - מאי תיבעי ליה?

אמר ליה: אטו עירובי תחומין מי לא אמר שמואל 'אין צריך לזכות', ואמר איהו צריך לזכות!?

הכי? השתא: בשלמא התם [בעירובי חצירות] פליגי רב ושמואל, וקא משמע לן כחומרין דמר וכי חומרין דמר, אבל הכא [עירובי תבשילין] - אי איתא דשמיע ליה, מי איכא דמאן דפליג [14]?

ההוא טורזינא [15] דהוה בשיבבותיה דרבי זירא; אמר ליה: אוגיר לן רשותך!

לא אוגיר להו; אתו לקמיה דרבי זירא, אמרו ליה: מהו למיגר מדביתהו?

אמר להו: הכי אמר ריש לקיש משמיה דגברא רבה, ומנו? - רבי חנינא: אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו.

ההוא טורזינא דהוה בשיבבותיה [בשכנותו, בחצירו] דרב יהודה בר אושעיא, אמרי ליה: אוגר לן רשותך! לא אוגר להו; אתו לקמיה דרב יהודה בר אושעיא, אמרי ליה: מהו למיגר מדביתהו?

לא הוה בידיה; אתו לקמיה דרב מתנה - לא הוה בידיה; אתו לקמיה דרב יהודה, אמר להו: הכי אמר שמואל: אשתו של אדם מערבת שלא מדעתו.

מיתיבי: נשים שעירבו ונשתתפו שלא מדעת בעליהן - אין עירובן עירוב ואין שיתופן שיתוף!?

לא קשיא: הא דאסר [16], הא [17] דלא אסר [18].

הכי נמי מסתברא [19], דאם כן קשיא דשמואל אדשמואל, דאמר שמואל: אחד מבני מבוי שרגיל להשתתף עם בני מבוי ולא נשתתף [20] - בני המבוי נכנסין לתוך ביתו ונוטלין שיתופן ממנו בעל כרחו; רגיל – אִין, שאין רגיל – לא!

שמע מינה.

לימא מסייע ליה: כופין אותו לעשות לחי וקורה למבוי?


עמוד ב

שאני התם דליכא מחיצות [21].

לישנא אחרינא: מצד שאני. [עיין מגהות הב"ח; ועיין הגהות מהרב רנשבורג]

אתמר: רב חייא בר אשי אמר: עושין לחי אשירה; ורבי שמעון בן לקיש אמר: עושין קורה אשירה.

מאן דאמר קורה, כל שכן לחי [22]; ומאן דאמר לחי - אבל קורה לא: כתותי מכתת שיעוריה [23].

משנה:

נתמעט האוכל [24] - מוסיף ומזכה, ואין צריך להודיע [25];

נתוספו עליהן - מוסיף ומזכה, וצריך להודיע [26] מוסיף ומזכה - אם משלו מערב, 2</ref> וצריך להודיע - אם משלהן מערב</ref>;

כמה הוא שיעורן?

בזמן שהן מרובין - מזון שתי סעודות לכולם; בזמן שהן מועטין - כגרוגרת לכל אחד ואחד. [27]

אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים? - בתחילת עירוב, אבל בשירי עירוב [28] - כל שהוא [29];

ולא אמרו לערב בחצירות [30] אלא כדי שלא לשכח את התינוקות [31] [32].

גמרא:

במאי עסקינן [33]? אילימא במין אחד [34] - מאי איריא נתמעט? אפילו כלה [35] נמי [36]! אלא בשני מינין [37]? אפילו נתמעט נמי לא [אבל כלה – צריך להודיע], דתניא: 'כלה האוכל, ממין אחד - אין צריך להודיע; משני מינים - צריך להודיע [38]'!?

איבעית אימא ממין אחד, ואיבעית אימא משני מינין:

איבעית אימא ממין אחד; מאי נתמעט? - נתמטמט [39];

ואיבעית אימא משני מינין [40] כלה שאני [41].

ניתוספו עליהן מוסיף ומזכה [וצריך להודיע]:

אמר רב שיזבי אמר רב חסדא: זאת אומרת חלוקין עליו חביריו על רבי יהודה, דתנן [עירובין פ"ז מ"יא]: אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים [42]? - בעירובי תחומין [43], אבל בעירובי חצירות - מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת [44];

פשיטא [45]דחלוקין [46]! מהו דתימא '[47] הני מילי [48] - בחצר שבין שני מבואות [49], אבל חצר של מבוי אחד אימא לא' - קמשמע לן [50].

כמה הוא שיעורו [בזמן שהן מרובין - מזון שתי סעודות לכולם; בזמן שהן מועטין - כגרוגרת לכל אחד ואחד]:

כמה הוא מרובין?

אמר רב יהודה אמר שמואל: שמונה עשר בני אדם.

שמונה עשר ותו לא [51]?

אימא 'משמונה עשר ואילך'.

ומאי 'שמונה עשר' דנקט?

אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: לדידי מיפרשא לי מניה דאבא [52]: כל שאילו מחלקו למזון שתי סעודות ביניהן ואין מגעת גרוגרת לכל אחד ואחד [53] הן הן 'מרובין' [54], וסגי במזון שתי סעודות; ואי לא [55] <הן הן> 'מועטין' נינהו [56], ואגב אורחיה קא משמע לן [57] דשתי סעודות הויין שמונה עשרה גרוגרות [58].

משנה:

בכל מערבין ומשתתפין, חוץ מן המים ומן המלח - דברי רבי אליעזר;

רבי יהושע אומר: ככר [59] הוא עירוב; אפילו מאפה סאה [60] והוא פרוסה [61] - אין מערבין בה [62]; ככר כאיסר והוא שלם - מערבין בו [63].

הערותעריכה

  1. ^ דאי לאו דפלחוה לא הוו פרשי מינה
  2. ^ שם עבודה זרה שהיתה באותה מדינה
  3. ^ אם חפצין בכך, שמא מקפידין בעירובין, ואמר (בפרק קמא): המקפיד על עירובו - אינו עירוב, שעינו צרה באותה פת ליתן לחביריו, אבל משלו - אין צריך להודיעו, דזכין לו לאדם שלא בפניו
  4. ^ בעירובי חצירות
  5. ^ ומזכה להן
  6. ^ בעירובי תחומין קתני (לקמן דף פב,א) 'כיצד משתתפין בתחומין' כו' ולא קתני 'ומזכה להן'
  7. ^ מבעוד יום חוץ לתחום עירה
  8. ^ ואסר לה לחזור
  9. ^ רבי חייא - בבלי היה, כדאמרינן במסכת סוכה (דף כ,א) 'עלו רבי חייא ובניו ויסדוה'
  10. ^ אביו לא היה הגון, לפיכך לא הזכירו
  11. ^ הרבה עלי הדרך בשבילו
  12. ^ דרך מסילת צור
  13. ^ רבי חייא קאי כרב בתחומין וגבי חצירות; טעמא דרב: משום דכיון דקאסר עליה - גמר ומקני, ואין צריך זכייה, ואף על גב דמתניתין פליגא עליה דרב - רב תנא ופליג.
  14. ^ מי אשכחן דפליג איניש עליה
  15. ^ נכרי היה, ממונה על כלי זיין העשויין לשמירת העיר להלחם על הצרים, ודר בעיר
  16. ^ על בני המבוי - לא בעינן דעתיה
  17. ^ ומתניתין
  18. ^ כגון: חצר שבין שני מבואות ורגילה עם זה ולא עם זה
  19. ^ דמודה שמואל היכי דלא אסר
  20. ^ אינו רוצה ומתכוין לאסור עליהן
  21. ^ ומבוי - מגולה הוא, ואינו נוח לשומרו, הילכך כופין אותו; אבל להתיר בטלטול - לעולם אימא לך דבעינן דעת
  22. ^ דאין לו שיעור לרחבו ועוביו
  23. ^ אבל קורה צריכה טפח לקבל אריח, ובריאה כדי לקבל אריח, והאי אשירה - כיון דבעי שריפה, דכתיב (דברים יב ג) ואשריהם תשרפון באש - שיעורהּ לאו שיעורא היא: דכשרופה דמיא
  24. ^ משיעורו; ולקמן מפרש שיעורא במתניתין
  25. ^ שהרי כולן נתרצו בתחלה
  26. ^ לדיורין שניתוספו אם דעתן בעירוב, וכגון שמערב משלהן; וטעמא פרישית לעיל, ותרתי קתני: 1
  27. ^ 'מרובין' ו'מועטין' מפרש בגמרא
  28. ^ שנתמעט משעורו
  29. ^ אין צריך להוסיף [ורבי יוסי פליג אתנא קמא]
  30. ^ לאחר שנשתתפו
  31. ^ שלא לשכח תורת עירובי חצירות מהתינוקות הבאין
  32. ^ הלכך מקילינן ביה
  33. ^ דקתני בנתמעט אין צריך להודיע?
  34. ^ שחוזר ומערב מן המין הראשון
  35. ^ לגמרי
  36. ^ אין צריך להודיע אם בא לערב
  37. ^ שעירב בשניה ממין אחר
  38. ^ וקא סלקא דעתך והוא הדין לנתמעט
  39. ^ כלה לגמרי
  40. ^ ודוקא נקט 'נתמעט'; ודקא קשיא לך מברייתא
  41. ^ דברייתא – 'כלה' דווקא נקט, אבל נתמעט - אפילו משני מינין אין צריך להודיע
  42. ^ דצריך דעת
  43. ^ שמא אין נוח לו לקנות כאן כדי להפסיד לרוח שכנגדה
  44. ^ דלא תימא האי במה דברים אמורים לפרושי אתי
  45. ^ דשמעינן מינה ד
  46. ^ דהא 'בעירובי חצירות' נקיט, ואתי וקתני 'צריך להודיע'
  47. ^ לעולם רבי יהודה בההוא - מפרש הוא;
  48. ^ מתניתין דהכא
  49. ^ דלא ידעינן בהי ניחא ליה
  50. ^ רב שיזבי דשמיעא ליה מרביה דבמבוי אחד עסקינן
  51. ^ בתמיה: כל שכן דטפי מהכי הוו מרובין
  52. ^ דלקולא קתני בזמן שהם מרובים: דגרוגרת דידהו הוי יותר משתי סעודות - סגי בשתי סעודות, ולא בעינן גרוגרת לכל חד וחד; כשהן מועטים - דלא מטי גרוגרת דידהו לשתי סעודות - סגי בגרוגרת לכל אחד, ולקולא
  53. ^ שיש בהן בני אדם יותר ממנין גרוגרות של שתי סעודות
  54. ^ ותנן במתניתין דלא בעי כגרוגרת לכל אחד
  55. ^ שאין מנינם רב כמנין גרוגרות של שתי סעודות
  56. ^ לא בעי שתי סעודות אלא כגרוגרת לכל אחד - היינו פירוש דמתניתין
  57. ^ רב יהודה, דנקט שמנה עשרה ולא תנא כדאמרינן
  58. ^ דבעי לפרושי מתניתין נקט חושבנא ולאשמעינן דמזון שתי סעודות הוו שמנה עשרה גרוגרות
  59. ^ שלם
  60. ^ שאפה סאה בככר אחד
  61. ^ ונטל ממנו מעט ושוייה פרוסה
  62. ^ וטעמא מפרש בגמרא
  63. ^ ובלבד שיהיו שם ככרות הרבה כגרוגרת לכל אחד ואחד