ביאור:בבלי עירובין דף צז

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

אחד חדשות ^[1] ואחד ישנות, דברי רבי מאיר; רבי יהודה אוסר בחדשות ומתיר בישנות' אלמא מר סבר טרח איניש, ומר סבר לא טרח איניש.

<שיצ"י עצב"י סימן>:

והשתא דתני אבוה דשמואל בר רב יצחק: 'אלו הן 'ישנות': כל שיש בהן רצועות ומקושרות; 'חדשות' - יש בהן רצועות ולא מקושרות ^[2]' ^[3] דכולי עלמא לא טרח איניש.

וליענבינהו מיענב ^[4]?

אמר רב חסדא: זאת אומרת: עניבה פסולה בתפילין.

אביי אמר: רבי יהודה לטעמיה, דאמר 'עניבה קשירה מעלייתא היא' ^[5]; ^[6] טעמא דעניבה קשירה מעלייתא היא ^[7], הא לאו הכי - עניב להו ^[8]? והאמר רב יהודה בריה דרב שמואל בר שילת משמיה דרב: קשר של תפילין - הלכה למשה מסיני הוא ^[9], ואמר רב נחמן: 'ונוייהן ^[10] לבר ^[11]'?

דעניב להו כעין קשירה דידהו.

אמר רב חסדא אמר רב: הלוקח תפילין ^[12] ממי שאינו מומחה ^[13] - בודק שתים של יד ואחת של ראש ^[14], או שתים של ראש ואחת של יד.

מה נפשך? אי ^[15] מחד גברא קא זבין ^[16] - לבדוק או שלש של יד או שלש של ראש ^[17]? אי מתרי תלתא גברי זבין - כל חד וחד ליבעי בדיקה ^[18]?

לעולם מחד גברא זבין, ובעינן דמיתמחי בשל יד ובשל ראש.

איני! והא תני רבה בר שמואל בתפילין בודק שלש של יד ושל ראש, מאי לאו או שלש של יד או שלש של ראש?

לא, שלש: מהן של יד, מהן של ראש.

והתני רב כהנא: בתפילין בודק שתים של יד ושל ראש?

הא מני? - רבי היא, דאמר ^[19] בתרי זימני הוי חזקה ^[20].

אי רבי - אימא סיפא 'וכן בצבת השני וכן בצבת השלישי ^[21]', ואי רבי - שלישי מי אית ליה?

מודה רבי בצבתים, דמתרי תלתא גברי זבין ^[22].

אי הכי אפילו רביעי נמי, ואפילו חמישי נמי?

אין הכי נמי, והאי דקתני 'שלישי' - לאפוקי מחזקיה ^[23], ^[24] ולעולם אפילו רביעי וחמישי נמי.

מצאן צבתים או כריכות וכו':

מאי 'צבתים' ומאי 'כריכות'?

אמר רב יהודה אמר רב: הן הן צבתים הן הן כריכות; 'צבתים' = זווי זווי ^[25], כריכות = דכריכן טובא ^[26].

מחשיך עליהן ומביאן:

ואמאי? לעיילינהו זוג זוג?

אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: לדידי מיפרשא ליה מיניה דאבא: כל שאילו מכניסן זוג זוג וכלות קודם שקיעת החמה - מכניסן זוג זוג, ואי לא ^[27] - מחשיך עליהן ומביאן ^[28].

ובסכנה מכסן והולך:

והתניא: ובסכנה מוליכן פחות פחות מארבע אמות ^[29]!

אמר רב: לא קשיא: הא ^[30] - בסכנת עובדי גלולים ^[31], הא ^[32] - בסכנת לסטים ^[33].

עמוד ב

אמר ליה אביי: במאי אוקימתא למתניתין [צ"ל 'למתניתא'; עיין רש"י], בסכנת עובדי גילולים? אימא סיפא: רבי שמעון אומר: נותנן לחבירו וחבירו לחבירו כל שכן דאוושא מילתא!

חסורי מיחסרא והכי קתני: במה דברים אמורים? - בסכנת עובדי גילולים, אבל בסכנת ליסטים - מוליכן פחות פחות מארבע אמות.

^[34]

רבי שמעון אומר נותנן לחבירו [וחבירו לחבירו עד שמגיע לחצר החיצונה]:

במאי קמיפלגי? מר סבר פחות מארבע אמות עדיף, דאי אמרת נותנן לחבירו וחבירו לחבירו - אוושא מילתא דשבת, ומר סבר נותנן לחבירו עדיף, דאי אמרת מוליכן פחות מארבע אמות - זימנין דלאו אדעתיה ואתי לאתויינהו ארבע אמות ברשות הרבים.

וכן בנו [נותנו לחבירו, וחבירו לחבירו - אפילו מאה]:

בנו מאי בעי התם?

דבי מנשה תנא: בשילדתו אמו בשדה;

ומאי 'אפילו הן מאה'?

דאף על גב דקשיא ליה ידא ^[35] - אפילו הכי הא עדיפא ^[36].

רבי יהודה אומר נותן אדם חבית [לחבירו וחבירו לחבירו אפילו חוץ לתחום]:

ולית ליה לרבי יהודה הא דתנן 'הבהמה והכלים כרגלי הבעלים' ^[37]?

אמר ריש לקיש משום לוי סבא: הכא במאי עסקינן? - במערן מחבית לחבית ^[38], ורבי יהודה לטעמיה, דאמר: מים אין בהם ממש ^[39]', דתנן [ביצה פ"ה מ"ד]: '^[40] רבי יהודה פוטר במים ^[41] מפני שאין בהן ממש; ומאי לא תהלך זו? - לא יהלך מה שבזו יותר מרגלי הבעלים ^[42];

אימר דשמעת ליה לרבי יהודה היכא דבליען בעיסה, היכא דאיתנהו בעינייהו מי שמעת ליה?

השתא בקדירה אמר רבי יהודה לא בטלי, בעינייהו בטלי? דתניא: 'רבי יהודה אומר: מים ומלח בטלין בעיסה, ואין בטלין בקדירה מפני רוטבה ^[43]'!?

אלא אמר רבא: הכא - בחבית שקנתה שביתה ומים שלא קנו שביתה עסקינן ^[44] נהרות המושכין ומעינות הנובעים - הרי הן כרגלי כל אדם</ref>, דבטלה חבית לגבי מים ^[45], כדתנן [שבת פ"י מ"ה]: המוציא החי במטה - פטור אף על המטה, מפני שהמטה טפילה לו ^[46]; המוציא אוכלין פחות מכשיעור בכלי - פטור אף על הכלי, מפני שהכלי טפל לו ^[47].

מתיב רב יוסף: 'רבי יהודה אומר: בשיירא ^[48] - נותן אדם חבית לחבירו וחבירו לחבירו ^[49]'; בשיירא – אִין, שלא בשיירא – לא!

אלא אמר רב יוסף: כי תנן נמי במתניתין - בשיירא תנן.

אביי אמר: בשיירא אפילו חבית שקנתה שביתה ומים שקנו שביתה; שלא בשיירא - חבית שקנתה שביתה ומים שלא קנו שביתה;

רב אשי אמר: הכא - בחבית דהפקר עסקינן ומים דהפקר עסקינן, ומאן אמרו לו? - רבי יוחנן בן נורי היא, דאמר ^[50] חפצי הפקר קונין שביתה; ומאי לא תהלך זו יותר מרגלי הבעלים = לא יהלכו אלו יותר מכלים שיש להם בעלים.

משנה:

היה קורא בספר על האיסקופה ונתגלגל הספר מידו ^[51] - גוללו אצלו ^[52];

היה קורא בראש הגג ונתגלגל הספר מידו: עד שלא הגיע לעשרה טפחים ^[53] - גוללו אצלו;

משהגיע לעשרה טפחים - הופכו על הכתב ^[54].

רבי יהודה אומר: אפילו אין מסולק מן הארץ אלא כמלא מחט - גוללו אצלו;

רבי שמעון אומר: אפילו בארץ עצמו גוללו אצלו, שאין לך דבר משום שבות עומד בפני כתבי הקודש ^[55].

גמרא:

האי איסקופה היכי דמי? אילימא איסקופה רשות היחיד ^[56] וקמה ^[57] רשות הרבים ^[58], ולא גזרינן דילמא נפיל ^[59] ואתי לאתויי ^[60];

הערות

^ שאין אדם טורח
^ דהאי 'חדשות' = כשיש בהן רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות, וכן הוא קבוע תמיד
^ אלמא טעמא משום קשר הוא: דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא
^ דטעמא דחדשות - לאו משום ספק קמיעא הוא
^ בפרק אלו קשרים (שבת דף קיג,א): 'חבל דלי שנפסק - כורך עליו פונדא או פסיקיא, ובלבד שלא יענבנו'
^ אלמא
^ וחייבין עליה משום אב מלאכה
^ בתמיה
^ היאך הוא עשוי: שדומה לדל"ת, ובתפירתן עשוי כמין שי"ן, ורצועה קטנה קבועה בהן וראשה כפוף ודומה ליו"ד - הרי 'ש-ד-י'
^ אותו היכר האותיות
^ לחוץ: שאינם כלפי התפילין בין הבתים, אלא כנגד מראית העין, לפי שנאמר בהן וראו וגו', ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין של ראש
^ הרבה יחד
^ ולחזור למוכרן
^ וכיון דהוחזק בשלש הוה מומחה ולוקח השאר בלא בדיקה
^ קים לך דגברא דמזבן תפילין טובא
^ להו, והאי מוכר - נמי מחד גברא קננהו
^ ותסגי ליה בהכי להתחזק בכולהו
^ כל תפילין ותפילין, דשמא מי שמכר לו את אלו לא מכר את אלו
^ במסכת יבמות (דף סד,ב) הוא
^ דאמר: נשאת לראשון ומת לשני ומת - לשלישי לא תנשא
^ אם יהיו לו צבתים הרבה ובכל צבת תפילין הרבה, קא סלקא דעתיה דהכי קאמר: בדק בצבת הראשון שני תפילין - הוחזק כל אותו צבת, וכן בשני - הוחזק גם הוא, וכן בשלישי; וכיון דהוחזק בשלשה צבתים כשרין - הוחזקו כל הצבתים, ואין צריך עוד לבדוק כלום
^ דאין אחד מוחזק בשל חבירו: שדרך ליקח צבת אחד מאיש זה, וצבת אחד מאיש אחר; לשון 'צבת' כמו שול תשולו לה מן הצבתים (רות ב טז)
^ לאשמועינן דאף על גב דבעלמא תרי הוו חזקה, בצבתים לית ליה לרבי חזקה - מדתני 'שלישי' וגלי ביה
^ והוא הדין לכולם:
^ של ראש ושל יד קשורין יחד, וכן הרבה קשרי זוג בצבת אחת
^ כי הדדי, ואין זוג זוג קשורים
^ שאינם כלות קודם שקיעת החמה
^ דהואיל והוא צריך לטרוח ולחזור משתחשך מחשיך עכשיו עליהם ויטלם יחד
^ קודם שיגיע לארבע אמות - יעמוד לפוש, וחוזר והולך פחות פחות מארבע אמות, וכן תמיד: דהשתא כל זמנא הויא עקירה והנחה ואין כאן העברה ארבע אמות יחד
^ מוליכן
^ דמבזו להו לתפילין
^ מכסן
^ ישראל, דקטלי ליה משום ממונו, ולתפילין לא מבזו להו
^ הכי גרסינן: במאי אוקימתא למתניתין? - בסכנת ליסטים? אימא סיפא וכו'. כיון דליסטים לא מבזו להו - אמאי קא מזלזל רבי שמעון באיסורא דשבתא כולי האי? כל שכן, דהא דרבי שמעון גריעא (כולי האי) מתנא קמא, ואיכא זילזול שבת טפי, דאוושא מילתא: דהנך גברי דמקילינן כולי האי בשבת וכסוי דתנא קמא עדיף; לשון אחר, ועיקר, ולא לשבש הספרים: מתני' בסכנת עו"ג שגזרו גזירה שלא יניחו תפילין, והאי 'ובסכנה מכסן והולך לו' - אכולה מתניתין קאי, והכי קאמר: ובסכנה שאם ימצאו בידו או ישמע למלכות – יהרג, בין מעט בין צבתים - מכסן בטליתו שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחם שם והולך ולא יזיזן משם שמא ירגישו בו ויתחייב למלכות; וברייתא - בליסטים עובדי גילולים, ואסיפא קאי, דקתני מחשיך עליהן ומביאן; ובסכנת ליסטים שהוא ירא להחשיך שם - מוליכן פחות פחות מארבע אמות וכו' ולא יניחם שם שלא יזלזלו הליסטים בהם וינהגו בהם מנהג בזיון; ובמאי אוקימנא למתניתין? - בסכנת עובדי גילולים שלא יתחייב למלכות? אימא סיפא וכו', וכל שכן דאוושא מלתא וישמע למלכות יותר משאם מכניסן זוג זוג או מחשיך עליהם לכולם; וזה עיקר, מדלא גרסינן ברישא 'כל שכן דאוושא מלתא דשבת' כדגרסינן בסיפא - מכלל דהאי אוושא דמילתא לאו אזלזולא דשבת קפיד אלא אסכנת נפשות קפיד.
^ שמטלטלין אותו מיד ליד
^ בשבתא, ולא יטלטלנו הוא לבדו פחות פחות מארבע אמות
^ שהשואל או לוקח בהמה או כלים מחבירו ביום טוב - אינו יכול להוליכם אלא למקום שהבעלים הראשונים מותרין לילך שם, ואם עירבו לצפון - לא יוליכנו זה לדרום
^ והשניה שלו, וכן עושה תמיד, ולקמיה מפרש מאי לא תהלך זו
^ לקנות שביתה אצל בעליהם הראשונים, וכל אדם מותר להוליכן כרגליו
^ פלוגתייהו בפרק בתרא דביצה: האשה ששאלה מחבירתה תבלין לקדירה ומים ומלח לעיסתה - הרי הן כרגלי שתיהן: אין העיסה הולכת אלא למקום ששתיהן מותרות לילך שם, ואם עירבה זו לצפון וזו לדרום - אין עיסה זזה ממקומה לפי שאין לזו של צפון אפילו אמה אחת בדרום; והני מילי - כשנתנו עירובן לסוף אלפים
^ שאין בעלת המים אוסרת על בעלת הקמח כלום
^ הא רבי יהודה נמי, בחבית - לא קאמר דיכולה חבית להלך יותר מרגלי הבעלים, דהא אוקמינן מתניתין במערן מחבית לחבית
^ שניכר, ואם השאילה מים לקדירתה הרי היא כרגלי שתיהן
^ שנתמלאו היום ממעין הנובע, או מן הנהר, דתניא (לעיל דף מו,א); תוספתא ביצה פ"ד ה"ח [ליברמן]
^ מפני שהיא טפילה להן
^ הואיל ופטור על החי, דקיימא לן חי נושא את עצמו
^ ורבנן פליגי למימר דלא תהלך זו, דלא בטלה לגבייהו
^ שחנתה בבקעה
^ שאנוסין הן, שאין להם מים - שרי להו רבנן דתיבטיל
^ בפרק 'מי שהוציאוהו'
^ כל ספרים העשוים בימי הראשונים עשוין בגליון כספר תורה שלנו
^ הואיל וראשו אחד בידו; ובגמרא מפרש לה
^ לעשרה התחתונים שברשות הרבים; וכולן מפרש בגמרא
^ האותיות כלפי הכותל, שלא יהא מוטל כל כך בבזיון, ומניחו עד שתחשך
^ שבות כגון זו שלא נפל מידו, שהרי אחז בראשו אחד, ואין כאן אלא משום גזירה דילמא נפיל כוליה מידיה ואתי לאתויי; כל איסור דרבנן הוי 'שבות'
^ גבוהה עשרה ורחבה ארבעה
^ ולפניה
^ וקאמר מתניתין אף על גב דמונח ראשו ברשות הרבים - גוללו ברשות היחיד
^ כוליה מידיה
^ דאיכא חיוב חטאת

[1] שאין אדם טורח

[2] דהאי 'חדשות' = כשיש בהן רצועות ואינן מקושרות כעין קשר של תפילין העשוי כמין אותיות, וכן הוא קבוע תמיד

[3] אלמא טעמא משום קשר הוא: דקשירה אב מלאכה ואסור לקשור בשבת קשר של קיימא

[4] דטעמא דחדשות - לאו משום ספק קמיעא הוא

[5] בפרק אלו קשרים (שבת דף קיג,א): 'חבל דלי שנפסק - כורך עליו פונדא או פסיקיא, ובלבד שלא יענבנו'

[6] אלמא

[7] וחייבין עליה משום אב מלאכה

[8] בתמיה

[9] היאך הוא עשוי: שדומה לדל"ת, ובתפירתן עשוי כמין שי"ן, ורצועה קטנה קבועה בהן וראשה כפוף ודומה ליו"ד - הרי 'ש-ד-י'

[10] אותו היכר האותיות

[11] לחוץ: שאינם כלפי התפילין בין הבתים, אלא כנגד מראית העין, לפי שנאמר בהן וראו וגו', ותניא רבי אליעזר הגדול אומר אלו תפילין של ראש

[12] הרבה יחד

[13] ולחזור למוכרן

[14] וכיון דהוחזק בשלש הוה מומחה ולוקח השאר בלא בדיקה

[15] קים לך דגברא דמזבן תפילין טובא

[16] להו, והאי מוכר - נמי מחד גברא קננהו

[17] ותסגי ליה בהכי להתחזק בכולהו

[18] כל תפילין ותפילין, דשמא מי שמכר לו את אלו לא מכר את אלו

[19] במסכת יבמות (דף סד,ב) הוא

[20] דאמר: נשאת לראשון ומת לשני ומת - לשלישי לא תנשא

[21] אם יהיו לו צבתים הרבה ובכל צבת תפילין הרבה, קא סלקא דעתיה דהכי קאמר: בדק בצבת הראשון שני תפילין - הוחזק כל אותו צבת, וכן בשני - הוחזק גם הוא, וכן בשלישי; וכיון דהוחזק בשלשה צבתים כשרין - הוחזקו כל הצבתים, ואין צריך עוד לבדוק כלום

[22] דאין אחד מוחזק בשל חבירו: שדרך ליקח צבת אחד מאיש זה, וצבת אחד מאיש אחר; לשון 'צבת' כמו שול תשולו לה מן הצבתים (רות ב טז)

[23] לאשמועינן דאף על גב דבעלמא תרי הוו חזקה, בצבתים לית ליה לרבי חזקה - מדתני 'שלישי' וגלי ביה

[24] והוא הדין לכולם:

[25] של ראש ושל יד קשורין יחד, וכן הרבה קשרי זוג בצבת אחת

[26] כי הדדי, ואין זוג זוג קשורים

[27] שאינם כלות קודם שקיעת החמה

[28] דהואיל והוא צריך לטרוח ולחזור משתחשך מחשיך עכשיו עליהם ויטלם יחד

[29] קודם שיגיע לארבע אמות - יעמוד לפוש, וחוזר והולך פחות פחות מארבע אמות, וכן תמיד: דהשתא כל זמנא הויא עקירה והנחה ואין כאן העברה ארבע אמות יחד

[30] מוליכן

[31] דמבזו להו לתפילין

[32] מכסן

[33] ישראל, דקטלי ליה משום ממונו, ולתפילין לא מבזו להו

[34] הכי גרסינן: במאי אוקימתא למתניתין? - בסכנת ליסטים? אימא סיפא וכו'. כיון דליסטים לא מבזו להו - אמאי קא מזלזל רבי שמעון באיסורא דשבתא כולי האי? כל שכן, דהא דרבי שמעון גריעא (כולי האי) מתנא קמא, ואיכא זילזול שבת טפי, דאוושא מילתא: דהנך גברי דמקילינן כולי האי בשבת וכסוי דתנא קמא עדיף; לשון אחר, ועיקר, ולא לשבש הספרים: מתני' בסכנת עו"ג שגזרו גזירה שלא יניחו תפילין, והאי 'ובסכנה מכסן והולך לו' - אכולה מתניתין קאי, והכי קאמר: ובסכנה שאם ימצאו בידו או ישמע למלכות – יהרג, בין מעט בין צבתים - מכסן בטליתו שלא יוטלו כל כך בבזיון ומניחם שם והולך ולא יזיזן משם שמא ירגישו בו ויתחייב למלכות; וברייתא - בליסטים עובדי גילולים, ואסיפא קאי, דקתני מחשיך עליהן ומביאן; ובסכנת ליסטים שהוא ירא להחשיך שם - מוליכן פחות פחות מארבע אמות וכו' ולא יניחם שם שלא יזלזלו הליסטים בהם וינהגו בהם מנהג בזיון; ובמאי אוקימנא למתניתין? - בסכנת עובדי גילולים שלא יתחייב למלכות? אימא סיפא וכו', וכל שכן דאוושא מלתא וישמע למלכות יותר משאם מכניסן זוג זוג או מחשיך עליהם לכולם; וזה עיקר, מדלא גרסינן ברישא 'כל שכן דאוושא מלתא דשבת' כדגרסינן בסיפא - מכלל דהאי אוושא דמילתא לאו אזלזולא דשבת קפיד אלא אסכנת נפשות קפיד.

[35] שמטלטלין אותו מיד ליד

[36] בשבתא, ולא יטלטלנו הוא לבדו פחות פחות מארבע אמות

[37] שהשואל או לוקח בהמה או כלים מחבירו ביום טוב - אינו יכול להוליכם אלא למקום שהבעלים הראשונים מותרין לילך שם, ואם עירבו לצפון - לא יוליכנו זה לדרום

[38] והשניה שלו, וכן עושה תמיד, ולקמיה מפרש מאי לא תהלך זו

[39] לקנות שביתה אצל בעליהם הראשונים, וכל אדם מותר להוליכן כרגליו

[40] פלוגתייהו בפרק בתרא דביצה: האשה ששאלה מחבירתה תבלין לקדירה ומים ומלח לעיסתה - הרי הן כרגלי שתיהן: אין העיסה הולכת אלא למקום ששתיהן מותרות לילך שם, ואם עירבה זו לצפון וזו לדרום - אין עיסה זזה ממקומה לפי שאין לזו של צפון אפילו אמה אחת בדרום; והני מילי - כשנתנו עירובן לסוף אלפים

[41] שאין בעלת המים אוסרת על בעלת הקמח כלום

[42] הא רבי יהודה נמי, בחבית - לא קאמר דיכולה חבית להלך יותר מרגלי הבעלים, דהא אוקמינן מתניתין במערן מחבית לחבית

[43] שניכר, ואם השאילה מים לקדירתה הרי היא כרגלי שתיהן

[44] שנתמלאו היום ממעין הנובע, או מן הנהר, דתניא (לעיל דף מו,א); תוספתא ביצה פ"ד ה"ח [ליברמן]

[45] מפני שהיא טפילה להן

[46] הואיל ופטור על החי, דקיימא לן חי נושא את עצמו

[47] ורבנן פליגי למימר דלא תהלך זו, דלא בטלה לגבייהו

[48] שחנתה בבקעה

[49] שאנוסין הן, שאין להם מים - שרי להו רבנן דתיבטיל

[50] בפרק 'מי שהוציאוהו'

[51] כל ספרים העשוים בימי הראשונים עשוין בגליון כספר תורה שלנו

[52] הואיל וראשו אחד בידו; ובגמרא מפרש לה

[53] לעשרה התחתונים שברשות הרבים; וכולן מפרש בגמרא

[54] האותיות כלפי הכותל, שלא יהא מוטל כל כך בבזיון, ומניחו עד שתחשך

[55] שבות כגון זו שלא נפל מידו, שהרי אחז בראשו אחד, ואין כאן אלא משום גזירה דילמא נפיל כוליה מידיה ואתי לאתויי; כל איסור דרבנן הוי 'שבות'

[56] גבוהה עשרה ורחבה ארבעה

[57] ולפניה

[58] וקאמר מתניתין אף על גב דמונח ראשו ברשות הרבים - גוללו ברשות היחיד

[59] כוליה מידיה

[60] דאיכא חיוב חטאת

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]