פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מי אמר רבי יוחנן הכי [1]? והא אמר רבי יוחנן: הלכה כסתם משנה, ותנן [עירובין פ"ז מ"ב]: כותל שבין שתי חצירות גבוה עשרה ורוחב ארבעה - מערבין שנים ואין מערבין אחד; היו בראשו פירות, אלו עולין מכאן ואוכלים ואלו עולין מכאן ואוכלים, ובלבד שלא יורידו למטה [2]!?

מאי למטה - למטה לבתים.

והא תני רבי חייא ובלבד שלא יהא זה עומד במקומו [3] ואוכל, וזה עומד במקומו ואוכל? [4]

אמר ליה: וכי רבי לא שְׁנָאָהּ [5], רבי חייא [6] מנין לו [7]? [8]

אתמר: שתי חצירות וחורבה אחת ביניהם [9], אחת עירבה [10] ואחת לא עירבה; אמר רב הונא: נותנין אותה לזו שלא עירבה [11], אבל לשעירבה – לא [12], דילמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחורבה;

וחייא בר רב אמר: [13] אף לשעירבה [14], ושתיהן אסורות [15]; ואם תאמר שתיהן מותרות [16] - [17] מפני מה אין נותנין חצר שלא עירבה לחצר שעירבה [18]?

התם, כיון דמנטרי מאני דבתים בחצר אתי לאפוקי [19]; [20] הכא, בחורבה, כיון דלא מנטרי מאני דחצר בחורבה [21], לא אתי לאפוקי.

איכא דאמרי: חייא בר רב אמר: אף לשעירבה, ושתיהן מותרות; ואם תאמר שתיהן אסורות [22] לפי שאין נותנים חצר שלא עירבה לחצר שעירבה [23] - [24] התם [25] כיון דמנטרי מאני דבתים בחצר לא שרו בהו רבנן דאתי לאפוקי [26], אבל בחורבה לא מנטרי.

משנה:

גג גדול סמוך לקטן - הגדול מותר [27] והקטן אסור;

חצר גדולה שנפרצה לקטנה - גדולה מותרת [28] וקטנה אסורה;

- מפני שהיא כפתחה של גדולה [29].

גמרא:

למה ליה למיתני תרתי [30]?

לרב קתני גג דומיא דחצר: מה חצר מנכרא מחיצתא [31] - אף גג נמי מנכרא מחיצתא [32];

ולשמואל [33] - [34] גג דומיא דחצר: מה חצר דקא דרסי לה רבים - אף גג נמי [35] דקא דרסי ליה רבים [36].

יתיב רבה ורבי זירא ורבה בר רב חנן, ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: שמע מינה ממתניתין: דיורי גדולה בקטנה [37] ואין דיורי קטנה בגדולה [38]; כיצד? גפנים בגדולה - אסור לזרוע את הקטנה, ואם זרע - זרעין אסורין [39],


עמוד ב

גפנים מותרין [40]; גפנים בקטנה - מותר לזרוע את הגדולה [41];

אשה בגדולה וגט בקטנה [42] – מתגרשת [43]; אשה בקטנה וגט בגדולה - אינה מתגרשת [44];

צבור בגדולה ושליח צבור בקטנה - יוצאין ידי חובתן [45]; ציבור בקטנה ושליח צבור בגדולה - אין יוצאין ידי חובתן;

תשעה בגדולה ויחיד בקטנה – מצטרפין; תשעה בקטנה ואחד בגדולה - אין מצטרפין [46];

צואה בגדולה - אסור לקרות קריאת שמע בקטנה; צואה בקטנה - מותר לקרות קריאת שמע בגדולה [47];

אמר להו אביי: אם כן - מצינו מחיצה לאיסור, שאילמלי אין מחיצה מרחיק ארבע אמות וזורע [48], ואילו השתא אסורה [49]!

אמר ליה רבי זירא לאביי: ולא מצינו מחיצה לאיסור? והא תנן חצר גדולה שנפרצה לקטנה - גדולה מותרת וקטנה אסורה, מפני שהיא כפתחה של גדולה ואילו השוה את גיפופיה [50] גדולה נמי אסורה [51]!

אמר ליה: התם - סילוק מחיצות הוא [52].

אמר ליה רבא לאביי: ולא מצינו מחיצה לאיסור? והא אתמר:

הערותעריכה

  1. ^ הלכה כרבי שמעון ואפילו עירבו, דחצירות רשות אחת
  2. ^ אלמא אסור להוציא מחצר לחבירתה; אי אמרת בשלמא בעירבו אסור, אוקימנא להא בעירבו, אבל השתא - במאי תוקמא?
  3. ^ בקרקעית החצר
  4. ^ לשון אחר: שיהא זה עומד במקומו גרסינן, ועל ראש הכותל קאמר!
  5. ^ למשנה זו במשנתינו
  6. ^ שסידר וסתם את הברייתא, ותלמידו היה
  7. ^ זה הפירוש
  8. ^ ולעולם למטה דסתם רבי מתניתין - בבתים קאמר: שלא יוריד מראש הכותל ויוליך לביתו.
  9. ^ לא שנא שלהם ולא שנא של אחרים, דהא אוקמא כרבי שמעון שאין חילוק רשות אלא בבתים, וכגון שאינה פרוצה לרשות הרבים
  10. ^ לעצמה, ושכיחי מאני דבתים בגווה
  11. ^ להוציא לה כלים ששבתו בחצר, דהא לא שכיחי בה מאני דבתים הואיל ולא עירבה
  12. ^ דרב הונא - תלמידו דרב הוה, דאמר הלכה כרבי שמעון בשלא עירבו, אבל עירבו - לא
  13. ^ אני שמעתי מאבא:
  14. ^ נותנין אותה
  15. ^ ומדעתי אני מפרש דהאי דאמר אבא 'אף לשעירבה' - לאסור את שתיהן קאמר, דגזר לא עירבה אטו עירבה, דאי מפקי הני לגווה - הני נמי אתו ומפקי
  16. ^ במה ששמעתי - אף לשעירבה להתיר קאמר אבא דשתיהן מותרות, ולא גזר אבא בעירבה משום מאני דבתים
  17. ^ קשיא לי במילתא דאבא, דאמר לעיל הלכה כרבי שמעון, והוא שלא עירבו אבל עירבו – לא,
  18. ^ תכניס כליה לתוך חבירתה ותוציאם? הא לא גזר רב בחורבה, כלומר: נהי נמי דתשני לי דהא דאמר רב לעיל 'אבל עירבה – לא', מודה הוא דאותה שלא עירבה מכנסת ומוציאה כליה לתוך שעירבה, דהא לא שכיחי בה בשלא עירבה מאני דבתים, ואף על גב דבהא שכיחי - לא חיישינן, דסתמא כי משתמש איניש - במאני דידיה משתמש, ולא בחבריה; מיהו קשיא לי: אמאי אסר אבא כשעירבה להכניס לשלא עירבה? הא לא גזר לגבי חורבה
  19. ^ כלומר: אף לשעירבה דקאמר רב - להיתר קאמר, וגבי חצירות אמאי גזר? - משום דכיון דמינטרי כלים בחצר שכיחי לאפוקי מאני טובא, וחיישינן דלמא מחלפי מאני דבתים במאני דחצר, ומפקי לחבירתה - שהרי נשמרים גם בתוכה
  20. ^ אבל
  21. ^ לא עבידי בה אינשי לאפוקי מאני טובא
  22. ^ וטעמא - משום דשמעינן ליה לאבא דקאמר 'אבל עירבו – לא'
  23. ^ אלמא על כרחך אפילו דחקת למילתיה דאבא לאוקומא להאי דאסר - בשעירבה הוא: דאסר לטלטל כליה לשלא עירבה, אבל שלא עירבה מותרת לתוך שעירבה - שמעינן מיהא דאין נותנין שלא עירבה לשעירבה, אלמא גזר בעירבה משום מאני דבתים! ובחורבה נמי: על כרחך שעירבה אסורה בה, וכי אמר אבא דיהבי לה לתרוייהו - לאיסורא קאמר
  24. ^ לא דמי:
  25. ^ גבי חצירות
  26. ^ כיון דמינטרי מאני בחצר חבירו כבחצירו - עבידי לאפוקי לה מאני טובא, וחיישינן דלא ליפוק לה מאני דבתים
  27. ^ להכניס לו כלי הבית שלמטה ואין בני קטן אוסרין עליו
  28. ^ להוציא כלי הבתים שבה אם עירבה לעצמה ולא אסרי עלה בני קטנה
  29. ^ דלגבי גדול - הך פרצה פתח הוא, דשרי בגיפופי, וכגון דאין הפרצה יותר מעשר; אבל קטן אסור לו להוציא כלי הבית, דבני גדול אסרי עליה, דנפרץ לו במלואו, ודברי הכל היא: דאפילו רבי מאיר לא אמר 'גגין רשות אחת' אלא לכלים ששבתו בתוכן, אבל לכלים ששבתו בבתים – לא, דומיא דחצר קטנה שנפרצה לגדולה: דלכולי עלמא [רבי מאיר ורבי שמעון] חצירות רשות אחת הן, ולענין כלי הבתים - אסרה גדולה אקטנה
  30. ^ חצר וגג
  31. ^ שהרי יש לה מחיצות
  32. ^ נהי נמי דשרינן ליה במחיצות תחתונות משום גוד אסיק, מיהו מחיצות ניכרות בעינן: שלא יהא גג בולט חוצה להם, דאי לא מינכרא - לא אמרינן גוד אסיק; וגדול נמי אסור, דאין לו שום מחיצה, וכל שאין לו מחיצות אינו רשות היחיד; כל גגין שלהן - חלקין היו, ולא משופעין
  33. ^ דאמר אפילו לא מינכרא אמרינן גוד אסיק
  34. ^ להכי תננהי גבי הדדי:
  35. ^ האי דקתני קטן אסור
  36. ^ משום דדרסי רבים מזה לזה, דהוי לה מחיצה תחתונה שביניהם מחיצה נדרסת, ולא מצית למיגד ואסוקה; אבל אי לא דרסי בהן - אף קטן שרי, דאמרינן גוד אסיק, ותפסיק המחיצה ביניהם ואף על גב דמכסיא ולא מינכרא
  37. ^ דיורי גדולה מושלין בקטנה ומושכין אותה אצלן
  38. ^ ואין דיורי קטנה מושלין בגדולה למושכן אצלן
  39. ^ דכמאן דהויא קטנה כולה בתוך גדולה דמי, ואפילו מרחיק ארבע אמות מן הגפנים - שאפילו בתוך הגדולה מותר להרחיק ולזרוע - הכא אסור, דקתני מתניתין מפני שהיא כפתחה של גדולה, אלמא כולה כחד פתח משוה לה
  40. ^ דהא אין דיורי קטנה מושלין בגדולה
  41. ^ לכתחלה, דלגבי גדולה – פיתחא, וכל פתח כמחיצה הוא, ואפילו סמוך לגפנים מותר לזרוע את הגדולה לכתחלה, כדתנן (בבא בתרא פ"ב מ"יב, דף כו,א) היה גדר בנתיים - זה סומך לגדר מכאן וזה סומך לגדר מכאן וכשיגדלו הזרעים, אף על גב דדיורי גדולה בקטנה - אין אוסרים את הגפנים, דאמר במנחות פרק שני (דף טו,א): מעשה באחד שזרע את כרם של חבירו ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים, ואמר מאי טעמא? - קנבוס ולוף אסרה תורה, שאר זרעים מדרבנן אסירי; הך דלא עבד איסורא לא קנסו רבנן - הכי נמי הואיל וכשזרע את הגדולה - בהיתר זרעה, אפילו שתיהם שלו ליכא למקנסיה, וכל שכן אם קטנה של אחרים וגפנים שלה קדמו
  42. ^ אשה עומדת בגדולה וזרק לה בעלה גט לתוך קטנה ושתיהן שלה, ואיכא למאן דאמר במסכת גיטין (דף עז,ב) דהא דתנן 'הזורק גט לאשתו והיא בתוך ביתה או בתוך חצירה הרי זו מגורשת' - דוקא עומדת לתוכה באותה שעה, אבל אם אינה עומדת לתוכה באותה שעה – לא, ואף על גב דשלה היא
  43. ^ שהרי היא כעומדת בקטנה, דכולה קטנה בתר גדולה שייכא
  44. ^ דגדולה לאו בתר קטנה אזלא, וגט לא קני לאשה דנימא נשדי אשה בתר גט: דאשה לא בעיא למקני גיטא
  45. ^ דשליח ציבור דקאי בקטנה הכא שייך
  46. ^ דהשתא לא שייך בתרייהו, וצבור דקיימי בקטנה לא מצינן למימר דשייכי בתריה, דרובה בתר חד לא משתדו
  47. ^ דגבי גדולה כמחיצה היא ולא מצי קטנה מקלקלא בשום מידי
  48. ^ אי לאו הנך גיפופי שעודפין בגדולה - היו הגדולה והקטנה שוות, הוו להו כחצר אחת, ומותר לזרוע שם עם הגפנים ומרחיק ארבע אמות
  49. ^ השתא משום הנך גיפופי - שדינן לכולה קטנה בתר גדולה, ומיתסרא כולה? מצינו מחיצה שאוסרת
  50. ^ שבנה מחיצות בתוך הגדולה מכאן ומכאן עד שיקצרנה כמדת הקטנה וסילק את הגיפופין על ידי מחיצות הללו
  51. ^ ועכשיו שתיהן שוות, נמצאו מחיצות הללו באות לאיסור
  52. ^ האחרונות סילקו את הראשונות; אבל גבי זריעה - אסר עודף הגיפופין על הקטנה משום יתור מחיצה