ביאור:בבלי עירובין דף מז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
שלש חצירות של שני בתים' [1], ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'הלכה כרבי שמעון', ומאן פליג עליה? - רבי יהודה, והא אמרת רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה?
ומאי קושיא? דילמא הכא נמי היכא דאיתמר – איתמר, היכא דלא איתמר - לא איתמר?
אלא מהא דתנן [עירובין פ"ח מ"ה]: המניח את ביתו והלך לשבות בעיר אחרת, אחד נכרי ואחד ישראל - אוסר לבני חצירות [2], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: אינו אוסר [3]; רבי יוסי אומר: נכרי אוסר [4], [5] ישראל אינו אוסר, מפני שאין דרך ישראל לבא בשבת [6]; רבי שמעון אומר: אפילו הניח את ביתו [7] והלך לשבות אצל בתו [8] באותה העיר - אינו אוסר, שכבר הסיח דעתו ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'הלכה כרבי שמעון', ומאן פליג עליה? - רבי יהודה [9], והא אמרת 'רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה'?
ומאי קושיא? דלמא הכא נמי: היכא דאיתמר איתמר, היכא דלא איתמר לא איתמר?
אלא מהא, דתנן [10]: 'וזהו שאמרו 'העני מערב ברגליו'; רבי מאיר אומר: אנו אין לנו [11] אלא עני [12]; רבי יהודה אומר: אחד עני ואחד עשיר [13], לא אמרו מערבין בפת אלא להקל על העשיר שלא יצא [14] ויערב ברגליו [15]' ומתני ליה [16] רב חייא בר אשי לחייא בר רב קמיה דרב [17]: אחד עני ואחד עשיר, ואמר ליה רב: סיים בה נמי 'הלכה כרבי יהודה'; תרתי למה לי [18]? והא אמרת [19]: רבי מאיר ורבי יהודה הלכה כרבי יהודה?
ומאי קושיא? דילמא רב לית ליה להני כללי! [20]
אלא מהא, דתנן [יבמות פ"ד מ"י]: 'היבמה לא תחלוץ [21] ולא תתייבם עד שיהו לה שלשה חדשים [22], וכן שאר כל הנשים לא ינשאו ולא יתארסו [23] עד שיהו להן שלשה חדשים [24], אחד בתולות ואחד בעולות, אחד אלמנות ואחד גרושות [25], אחד ארוסות ואחד נשואות [26] [27];
רבי יהודה אומר: נשואות יתארסו [28], וארוסות [29] ינשאו [30], חוץ מארוסה שביהודה [31], מפני שלבו גס בה [32];
רבי יוסי אומר [33]: כל הנשים יתארסו חוץ מן האלמנה מפני האיבול [34]' ואמרינן: רבי אלעזר לא על לבי מדרשא; אשכחיה לרבי אסי דהוה קאים, אמר ליה: מאי אמור בבי מדרשא? אמר ליה: הכי אמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי [35].
[36] מכלל [37] דיחידאה פליג עליה?
אִין, והתניא [38]: 'הרי שהיתה רדופה לילך לבית אביה [39] או שהיתה לה כעס עם בעלה, או שהיה בעלה זקן או חולה או שהיתה היא חולה [40] עקרה [41] זקנה, קטנה ואיילונית [42], ושאינה ראויה לילד [43] או שהיה בעלה חבוש בבית האסורין, המפלת לאחר מיתת בעלה - כולן צריכין להמתין שלשה חדשים, דברי רבי מאיר [44]; רבי יוסי מתיר ליארס ולינשא מיד' למה לי? והא אמרת 'רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי' [45]?
ומאי קושיא: דלמא לאפוקי מדרב נחמן אמר שמואל, דאמר הלכה כרבי מאיר בגזירותיו [46]!?
אלא מהא, דתניא [דומה לתוספתא עבודה זרה פ"א מ"ח [צוקרמאנדל]]: 'הולכין ליריד של נכרים [47] ולוקחים מהן בהמה ועבדים ושפחות [48], בתים שדות וכרמים [49], וכותב ומעלה [50] בערכאות שלהן [51] מפני שהוא כמציל מידן [52], ואם היה כהן מטמא בחוצה לארץ לדון ולערער עמהן; וכשם שמטמא בחוצה לארץ - כך מטמא בבית הקברות'
'בית הקברות' סלקא דעתא? טומאה דאורייתא היא [53]!?
אלא 'בבית הפרס', דרבנן.
ומטמא לישא אשה וללמוד תורה.
אמר ר' יהודה: אימתי? בזמן שאין מוצא ללמוד [54], אבל מוצא ללמוד - לא יטמא;
רבי יוסי אומר: אף בזמן שמוצא ללמוד - נמי יטמא, לפי
שאין מן הכל זוכה אדם ללמוד [55]; ואמר רבי יוסי: מעשה ביוסף הכהן שהלך אצל רבו לצידן [56] ללמוד תורה' ואמר רבי יוחנן: הלכה כרבי יוסי - ולמה לי? והא אמרת רבי יהודה ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי?
אמר אביי: איצטריך! סלקא דעתך אמינא הני מילי [57] – במתניתין [58], אבל בברייתא אימא [59] לא [60] - קא משמע לן [61]; אלא הכי קאמר [62]: הני כללי לאו דברי הכל נינהו, דהא רב לית ליה הני כללי [63].
אמר רב יהודה אמר שמואל: חפצי נכרי אין קונין שביתה [64].
למאן? אילימא לרבנן – פשיטא: השתא חפצי הפקר דלית להו בעלים [65]אין קונין שביתה, חפצי הנכרי דאית להו בעלים [66] מיבעיא? אלא אליבא דרבי יוחנן בן נורי, וקא משמע לן: אימר דאמר רבי יוחנן בן נורי קונין שביתה - הני מילי חפצי הפקר, דלית להו בעלים, אבל חפצי הנכרי - דאית להו בעלים – לא.
מיתיבי: 'רבי שמעון בן אלעזר אומר: השואל כלי מן הנכרי ביום טוב [67], וכן המשאיל לו לנכרי כלי מערב יום טוב [68], והחזירו לו ביום טוב, והכלים והאוצרות [69] ששבתו בתוך התחום - יש להן אלפים אמה לכל רוח [70]; ונכרי שהביא לו פירות מחוץ לתחום - הרי זה לא יזיזם ממקומן [71]'; אי אמרת בשלמא קסבר רבי יוחנן בן נורי חפצי נכרי קונין שביתה, הא מני [72]? - רבי יוחנן בן נורי היא [73]; אלא אי אמרת קסבר רבי יוחנן בן נורי חפצי הנכרי אין קונין שביתה, הא מני?: לא רבי יוחנן בן נורי ולא רבנן!?
לעולם קסבר רבי יוחנן בן נורי חפצי הנכרי קונין שביתה [74], ושמואל דאמר [75] כרבנן [76]; ודקאמרת 'לרבנן פשיטא?' - מהו דתימא 'גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל' - קא משמע לן.
ורב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: חפצי נכרי קונין שביתה, גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל.
הנהו דכרי [77] דאתו למברכתא [78], שרא להו רבא לבני מחוזא [79] למיזבן מינייהו [80].
אמר ליה רבינא לרבא: מאי דעתיך, דאמר רב יהודה אמר שמואל חפצי נכרי אין קונין שביתה? והא שמואל ורבי יוחנן - הלכה כרבי יוחנן, ואמר רב חייא בר אבין אמר רבי יוחנן: חפצי נכרי קונין שביתה, גזירה בעלים דנכרי אטו בעלים דישראל?
הדר אמר רבא: ליזדבנו לבני מברכתא דכולה מברכתא לדידהו כארבע אמות דמיא [81].
הערות
עריכה- ^ דיו לשייר שלש חצירות של שנים שנים בעלי בתים
- ^ שלא יוציאו מבתיהן לחצר מפני שיש לו רשות בחצר, ואף על פי שאינו בעיר - אוסר עליהן אם לא עירב קודם שהלך
- ^ הואיל ואינו בעיר
- ^ אף על פי שאינו בעיר, שהרי יכול לבא ואין זה היסח מן הלב
- ^ אבל
- ^ ישראל, משהלך מכאן ולא בא מערב שבת - הסיח לביתו מלבו כל השבת שהרי לא יבא, הלכך כמאן דלית ליה להך דירה בעלים דמי
- ^ מאמש
- ^ אפילו
- ^ רבי יהודה פליג עליה דאמר: בעיר אחרת - אינו אוסר, הא באותה העיר – אוסר; ורבי יוסי נמי פליג עליה, אלא חד מינייהו נקט
- ^ בפירקין היא (עירובין פ"ד מ"ט דף מט,ב)
- ^ שיכול לקנות שביתה ברגליו בלא עירוב פת
- ^ כלומר: מי שהוא בדרך ואין עמו פת
- ^ עשיר היושב בביתו, אם רצה לילך בעצמו ולהחשיך שם על התחום - קונה לו שביתה
- ^ מפני הטורח
- ^ אלא התירו לשלוח עירוב בפת על ידי שלוחו
- ^ למתניתין
- ^ מילתיה דרבי יהודה
- ^ למיפסק הלכה כרבי יהודה, דרבי מאיר פליג עליה
- ^ הא כיילת לעיל - להיכא דלא איתמר הלכה לא כמר ולא כמר
- ^ ומשום דרב לית ליה קאמרת 'ליתנהו'? והא רבי יוחנן קאמר להו, והלכה כרבי יוחנן!?
- ^ בתוך שלשה חדשים למיתת בעלה; מפרש טעמא ביבמות [לו,א]: שמא מעוברת היא, וחליצת מעוברת אינה חליצה; ואם תאמר: תחלוץ בתוך שלשה, ותמתין עד לאחר שלשה, שאם תמצא מעוברת - אינה צריכה חליצה אם תלד וולד של קיימא, ואם לא תמצא מעוברת - אינה צריכה חליצה אחרת, ואם תלד וולד שאינו של קיימא - תחלוץ פעם שניה שמא יהא וולד של קיימא, ואינה חליצה לאוסרה לכהונה, ונמצא מצריכה כרוז לכהונה, וליצרכה - דלמא איכא דהוי בחליצה ולא הוי בהכרזה, וסבר: שרו חלוצה לכהן
- ^ שמא מעוברת היא, ונמצא בא על אשת אחיו שיש לה בנים, והרי היא עליו בכרת; אבל לאחר שלשה - דניכר בה שאינה מעוברת, או תחלוץ או תתייבם
- ^ גזור רבנן אירוסין אטו נשואין
- ^ שמא תלד בתוך תשעה למיתת בעלה, ספק בן שבעה לאחרון, ספק בן תשעה לראשון, ובעינן הבחנה, כדאמרינן ביבמות (מב,א): שמא ייבם אשת אחיו מאמו, ועוד יש איסורין הרבה
- ^ מפרש התם (יבמות מב ב): אחת שנישאו לזה כשהן בתולות, ואחת שנישאו לזה כשהן בעולות: שנתאלמנה או נתגרשה מבעלה זה, בין מן האירוסין בין מן הנשואין - צריכות להמתין אחר הגט או אחר המיתה שלשה חדשים
- ^ אף על גב דארוסה לא בת עיבורי היא, גזור רבנן ארוסה אטו נשואה
- ^ 'דברי רבי מאיר' - לא גרסינן, אלא סתמא היא
- ^ מיד, דהא לא מיעברא משני תוך שלשה, ואם תלד בתוך תשעה - ודאי דראשון הוא, דאי מאחרון - בן ששה הוא ולא חיי
- ^ שנתאלמנו או שנתגרשו מן האירוסין
- ^ מיד, דהא לא מיעברא מראשון
- ^ שהיו רגילין ליחד חתן וכלה קודם כניסתן לחופה, כדאמרינן בכתובות (יב,א)
- ^ רגיל בה ומכירה ומרוצה לו
- ^ אתנא קמא פליג דאסר אפילו ליארס, ואדרבי יהודה פליג דשרי ארוסה לינשא
- ^ שאסורה ליארס כל ימי אבלה, אבל גרושה - תיארס מיד
- ^ דמתיר ליארס מיד
- ^ ואמרינן:
- ^ דהך סתמא דתניא לעיל אחת ארוסות ואחת נשואות - יחידאה היא
- ^ בניחותא
- ^ תדירה לדור בבית אביה בעיר אחרת, ואינה רגילה עם בעלה
- ^ ואינה מקבלת טורח תשמיש
- ^ מחמת מזל, שכבר נישאת לשלשה בני אדם ולא ילדה להן, והוחזקה עקרה
- ^ ממעי אמה, ויש לה סימנין: שאין לה שערות ולא דדין, ולשון 'איילונית' - דוכרניתא, כאיל זה שאינו יולד
- ^ מחמת משקה סם
- ^ אלמא רבי מאיר - הוא דגזר בההיא דפשיטא לן דאינה מעוברת, והוא הדין לארוסה
- ^ ולמה ליה לרבי יוחנן למימר הלכה כרבי יוסי, דהא איהו גופיה כייל לעיל: רבי מאיר ורבי יוסי הלכה כרבי יוסי, אלא שמע מינה: לא אמר רבי יוחנן להני כללי, אלא הנך אמוראי אמרינהו מנפשייהו
- ^ ומאי קושיא?: דלמא אף על גב דכיילינהו רבי יוחנן, איצטריך ליה למיפסק בהא, משום דהוה רבי מאיר מחמיר, ואמר שמואל: 'הלכה כרבי מאיר בגזירותיו' - בכל מקום שהחמיר, ואתא רבי יוחנן לאפוקי לדשמואל מיהא דבהא הלכה כרבי יוסי
- ^ שוק הנקבע ליום חג של גוים
- ^ מפני שמכניסן לקדושה
- ^ ולוקחין מהן בתים ושדות מפני שממעיטן, אי נמי: משום ישוב ארץ ישראל
- ^ השטר
- ^ לפני דייניהן לחתום, ואף על פי שהוא חשיבות להן, ואיכא למיחש דלמא אזלי ומודו - אפילו הכי שרי
- ^ שלא יחזור הגוי ויערער על המכירה
- ^ הא עבר בלאו
- ^ בארצו
- ^ אין אדם זוכה ללמוד מכל מלמדיו: יש רב שמשנתו סדורה בפיו, ושונה לתלמידיו דרך קצרה
- ^ חוצה לארץ
- ^ דכייל רבי יוחנן 'הלכה כרבי יוסי'
- ^ דדוקא היא
- ^ דילמא איחליף דרבי יהודה לדרבי יוסי ודרבי יוסי לדרבי יהודה
- ^ לסמוך עלה
- ^ להכי צריך למימר הלכה, ולעולם איתנהו להני כללי
- ^ רב משרשיא
- ^ כדאמר לעיל; מדאיצטריך ליה למימר 'סיים בה נמי הלכה כרבי יהודה'
- ^ והרי הן כרגלי כל אדם, ואם באו מחוץ לתחום לתוך העיר - מותר להוליכן לכל רוח
- ^ דאיכא למימר ליקנו מנפשייהו, אמרי רבנן ד
- ^ והרי הן כמותן, ובעליהן לית להו שביתה, דלאו בני שביתה נינהו
- ^ ובן עירו הוה
- ^ וקנה שביתה אצל הנכרי בתוך תחום העיר
- ^ שעשאום אוצר
- ^ ואפילו הן של הפקר; וכלי שקנה שביתה אצל הנכרי והחזירו לבעלים ועירבו בעליו למזרח או למערב - אין יכול להוציאו מאלפים
- ^ דקנו שביתה במקומן, והרי יצאו חוץ לתחום ואין להן אלא ארבע אמות
- ^ דקתני 'חפצי הנכרי קונין שביתה'
- ^ כלומר: רבי שמעון בן אלעזר אליבא דרבי יוחנן בן נורי אמר
- ^ כחפצי הפקר, והא - רבי יוחנן בן נורי
- ^ לעיל, אין קונין -
- ^ דאמרי בחפצי הפקר דאין קונין
- ^ אילים
- ^ 'מברכתא' - שם מקום
- ^ עיר הסמוכה למברכתא בתוך ארבעת אלפים, ומערבין מזו לזו
- ^ ואייתינהו למחוזא, ואף על פי שהביאום הנכרים מחוץ לתחום, דקסבר: חפצי הנכרי אין קונין שביתה
- '^ כדתנן במתניתין: הוליכוהו לעיר אחרת או נתנוהו בדיר וסהר כו', ופסקינן לעיל, אמר רב: הלכה כרבן גמליאל בדיר וסהר וספינה, והוא הדין לעיר שיש לה מחיצות
- ^ מצודת דגים, וחברו מצודים וחרמים (קהלת ז כו), וכתיב על כן יזבח לחרמו (חבקוק א טז); וגדר של קנים הוא [עיין תוספות]
- ^ ומפסיק במים בין שני תחומין של שתי עיירות