ביאור:בבלי עירובין דף ה

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ומאן דאמר ארבעה - קסבר אסור להשתמש תחת הקורה ^[1];

לא! דכולי עלמא קסברי מותר להשתמש תחת הקורה, ובהא קא מיפלגי: מר סבר קורה ^[2] משום היכר ^[3], ומר ^[4] סבר קורה ^[5] משום מחיצה ^[6];

ואיבעית אימא דכולי עלמא קורה משום היכר, והכא - בהיכר של מטה ובהיכר של מעלה קא מיפלגי: דמר סבר אמרינן היכר של מטה כהיכר של מעלה, ומר סבר לא אמרינן היכר של מטה כהיכר של מעלה;

ואיבעית אימא דכולי עלמא אמרינן היכר של מטה כהיכר של מעלה, והכא בגזירה שמא יפחות קמיפלגי ^[7].

היה פחות מעשרה טפחים וחקק בו להשלימו לעשרה - כמה חוקק?

כמה חוקק? כמה דצריך ליה!

אלא משכו ^[8] בכמה? ^[9]

רב יוסף אמר: בארבעה;

אביי אמר: בארבע אמות.

^[10]

לימא בדרבי אמי ורבי אסי קמיפלגי, דאיתמר: מבוי שנפרץ מצידו ^[11] כלפי ראשו ^[12], איתמר משמיה דרבי אמי ורבי אסי: אם יש שם פס ארבעה ^[13] - מתיר בפירצה עד עשר ^[14], ואם לאו ^[15]: פחות משלשה ^[16] – מתיר ^[17], ^[18] שלשה - אינו מתיר ^[19]; לרב יוסף אית ליה דרבי אמי, לאביי לית ליה דרבי אמי ^[20]!

אמר לך אביי: התם - סוף מבוי ^[21], הכא - תחלת מבוי ^[22]: אי איכא ארבע אמות – אִין, אי לא – לא.

אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחין לתוכו ^[23]', ואי בארבעה [טפחים] - היכי משכחת ליה ^[24]? וכי תימא 'דפתח לה בדופן האמצעי ^[25]', והאמר רב נחמן: נקיטינן ^[26]: איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה? - כל שארכו יתר על רחבו ^[27] ובתים וחצרות פתוחין לתוכו' ^[28]!

ורב יוסף?

דפתח ליה בקרן זוית ^[29].

אמר אביי: מנא אמינא לה? - דאמר רמי בר חמא אמר רב הונא: לחי הבולט מדופנו של מבוי ^[30]: פחות מארבע אמות ^[31] נידון משום לחי ואינו צריך לחי אחר להתירו ^[32]; ^[33] ארבע אמות - נידון משום מבוי, וצריך לחי אחר להתירו ^[34].

ורב יוסף, לאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ארבע אמות למיהוי מבוי?

אפילו בארבעה טפחים נמי הוי מבוי.

גופא: אמר רמי בר חמא אמר רב הונא: 'לחי הבולט מדפנו של מבוי

(עירובין ה ב)

פחות מארבע אמות - נידון משום לחי, ואין צריך לחי אחר להתירו; ארבע אמות - נידון משום מבוי, וצריך לחי אחר להתירו'; אותו לחי היכן מעמידו? אי דמוקי ליה בהדיה ^[35] - אוספי הוא דקא מוסיף עליה!?

אמר רב פפא: דמוקי ליה לאידך גיסא ^[36].

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו תימא דמוקי לה בהדיה, דמטפי ביה או דמבצר ביה ^[37]?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא במבוי שמונה ^[38], אבל במבוי שבעה [אמות] - ניתר ^[39] בעומד מרובה על הפרוץ ^[40], וקל וחומר מחצר: ומה חצר ^[41] שאינה ניתרת בלחי וקורה ^[42], ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ ^[43] – מבוי, שניתר בלחי וקורה ^[44] - אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ ^[45]!? ^[46].

מה לחצר שכן פרצתה בעשר ^[47], תאמר במבוי ^[48] שפרצתו בארבע?

[## קל וחומר בענינים דרבנן?]

קסבר רב הונא בריה דרב יהושע: מבוי נמי פרצתו בעשר.

למאן קאמרינן ^[49]? - לרב הונא ^[50]? והא רב הונא - פרצתו בארבע סבירא ליה ^[51]?

רב הונא בריה דרב יהושע - טעמא דנפשיה קאמר ^[52].

רב אשי אמר: אפילו תימא במבוי שמונה נמי לא צריך לחי, מה נפשך: אי עומד נפיש ^[53] - ניתר בעומד מרובה על הפרוץ, ואי פרוץ נפיש - נידון משום לחי ^[54]! מאי אמרת ^[55], דשוו תרוייהו כי הדדי ^[56]? הוה ליה ספק דבריהן ^[57], וספק דבריהן להקל!

אמר רב ~~חנין בר רבא~~ חנן בר אבא אמר רב: 'מבוי שנפרץ [וצריך תיקון]:

הערות עריכה

^ דחודה הפנימי יורד וסותם, ורוחב הקורה הוי חוץ לסתימה, ולמשתמשים במבוי אין להם היכר בקורה, שהרי בנמוך הן; הלכך צריך שימשך לתוך המבוי: שתהא הקורה ניכרת להם כשישמשו באותו גובה; וכיון דאפיקתיה מתחת הקורה - צריך שיהא מקום הניכר וחשוב
^ שתיקנו חכמים למבוי
^ היכר בעלמא הוא דלא ליתי למישרי רשות הרבים, והרי יש כאן היכר בכניסתן כשמשתמשין תחת הקורה
^ ומאן דאמר ארבעה
^ המתרת במבוי - טעמא
^ דאמרינן: חודה החיצון יורד וסותם, ואמרו רבנן דבטפי מעשרים לא אמרינן יורד וסותם; וכיון דלא הוי מיעוט ארבעה - הוי מחיצה העשויה לפחות מארבעה, וקיימא לן בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לארבעה - לאו מחיצה היא: דאין רשות היחיד לפחות מארבעה טפחים, ואף על פי שמוקף מחיצה של עשרה טפחים; ובגזוזטראות דחנניה בן עקביא נמי הכי אמרינן דאין מחיצות אלא אם כן יש תוך החלל ארבעה, בפרק 'כיצד משתתפין'
עמוד ב
^ שמא יפחת על ידי דריסת רגלים - יפחת המיעוט ויעמוד על פחות מטפח, הלכך בעינן טפי; וכיון דאפיקתיה מהיכר של מעלה - אוקמיה אארבעה, דחשיבי בכל דוכתא
^ של חקק לתוך אורך המבוי
^ בדבר הבולט כגון מיעוט שייך למימר 'רוחב', ובדבר השוקע ומקיפות אותו מחיצות כגון חקק שייך לומר לשון 'משך';
^ רב יוסף דבעי לעיל טפח - הכא בעי ארבעה: דהתם דאיתיה לדופן, ולמעוטי קאתי, בהיכר בעלמא סגי, הכא דהשתא הוא דמשוי ליה דופן; בין לרב יוסף ובין לאביי בעינן דליתחזי האי דופן לשיעור הכשר אורך מבוי שלם, הלכך לרב יוסף שיעור משך מבוי בארבעה טפחים, ואביי סבירא ליה: שיעור משך מבוי בארבע אמות.
^ אחד מן הכתלים שבצד ארכו
^ סמוך לקורה, הימנה ולפנים
^ אם נשתייר מן הכותל, או עשה פס ארבעה במקום הפרצה סמוך לקורה [בגמרות יש במקום זה שרטוט]
^ אף על גב שנשתייר שם עדיין פירצה עד עשר: דכיון דיש הכשר אורך מבוי מן הקורה עד הפירצה - לא בטל ליה תורת פתח מקמאי, ובמלתיה קאי, וקורתו מתירתו, ופירצתה מתרת, כיון דלאו יותר מעשר - תורת פתח עליה, ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה; אי נמי שבקו בני מבוי פתחא קמא ונפקו ועיילי בההיא פירצה משום דדרך קצרה היא להם - אפילו הכי לא בטלה תורת פתח וקורה מן הראשון משום דהוי פתח לארבעה הסמוכין לו, הואיל וארבעה אורך ראויין לקורה, דיש בהן הכשר מבוי
^ דאין שם פס ארבעה
^ אם הפירצה פחותה משלשה
^ תיקון המבוי את המבוי, שהרי כלבוד דמי, ואין כאן פירצה
^ ואם הפירצה
^ דכיון דממעטין בני מבוי בהילוכן ומקצרין את דרכן דרך אותה פירצה - חיישינן דילמא שבקי פתחא רבה ועיילי ונפקי בההיא פירצה - ובטיל ליה פתחא קמא, ובטלה קורה דידיה, ואין קורה למבוי זה; והאי טעמא מפרש לקמן בפירקין
^ דהא הכשר מבוי בארבע אמות קאמר, והכא נמי: אי ליכא פס ארבע אמות - אין קורה זו ראויה לאותו הפס, ואין כאן קורה
^ כגון הא דרבי אמי ורבי אסי, שכבר היה מבוי ואירע בו פסול; הכי נמי: דלמיהדר לשוייה מבוי - סגי בארבעה טפחים
^ כגון גבי חקק, דהשתא קאתי לשוייה מבוי
^ בתים פתוחין לחצירות, וחצירות למבוי; שכן היה דרכן: שאין בתים פתוחין אלא לחצריהן, וכל חצר האמור בהש"ס ובמשנה אינו אלא לפני הבית; אבל שאחורי הבית – 'מוקצה' או 'רחבה' קרי ליה
^ גירסת רש"י: ואי אמרת בארבעה הוי מבוי, היאך ניתר באורך ארבעה - מכדי מיעוט חצירות שתים, ואין פתח פחות מארבעה - ואיך יפתח פתח רוחבו ארבעה במשך המבוי שאינו אלא ארבעה? איה מקום הפצימין? ועוד: כולו פרוץ הוא
^ וכי קאמר רב יוסף הכשר מבוי באורך ארבעה - במבוי רחב מאד קאמר, ויכול לפתוח פתח החצירות בדופן שמאחריו
^ מסורת מאבותינו, מנהג מרבותינו
^ הוי מבוי, וניתר בלחי וקורה
^ אבל מרובע - דין חצר עליו; ואמרינן לקמן: חצר צריכה פס ארבעה, או פס משהו מכאן ופס משהו מכאן - היכא דפריצה במלואה לרשות הרבים, וכיון דאמרת ארכו ארבעה כשר - הרי רחבו ארבעה חסר משהו, ואין שם שיעור פתח, דבכולי הך מסכתא אמרינן דאין פתח פחות מארבעה
^ טפח מן הפתח בדופן האמצעי, ושלשה טפחים בדופן המֶשֶך, וכן בצידו השני, כזה [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
^ לתוך רוחב המבוי, ולא נעשה שם לשם לחי, אלא הוציא בניינו בפאת ביתו כדרך שעושין משום חיזוק
^ ברוחב המבוי
^ וסמכינן עליה - ואף על גב דלאו לשם לחי איקבע, דקיימא לן הלכתא כאביי בלחי העומד מאליו, דכשר
^ אם היה בולט לתוך רוחב המבוי
^ כלומר: כיון דאורך הכשר מבוי ניתר בכך בעלמא, ומיקרי מבוי - הכא נמי נפיק מתורת לחי, דלא סמכינן עליה, אף על גב דאי עבדיה משום לחי הוי כשר: דמשום דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו; הכא - כיון דלאו להכי איקבע - אנן במחשבה לא מצינן לאפוקיה מתורת כותל ולשווייה לחי: דכיון דנפק ליה מתורת לחי, ונמצא שאין תיקון למבוי זה, וצריך לחי אחר להתיר המבוי; אלמא מדקתני דבציר מארבע אמות לא הוי מבוי לאפוקי מתורת לחי - שמע מינה הכשר מבוי בארבע אמות
^ אצלו, ברוחב המבוי
^ אצל כותל האחר, כנגדו
^ גבוה ממנו או נמוך ממנו; אי נמי או עב ממנו או דק ממנו, כדי שימשך ממנו ולחוץ או הימנו ולפנים
^ שרחב שמונה אמות, וכל שכן אם יותר
^ המבוי, ואף על פי שאין זה לחי
^ הואיל וסתימת הפתח מרובה על הפרוץ
^ מרובעת או רחבה יותר על אורכה
^ אם נפרץ כותל שעל פני רשות הרבים על פני כולו, והעמיד בו לחי משהו - אינו מתיר אלא אם כן יש בו פס ארבעה, כדאמרינן לקמן בפרקין (עירובין יב א): פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה
^ אפילו נפרצו בה פרצות הרבה בארבע מחיצותיה סביב, ונשתייר שם מן העומד עד שרבו עומדים על הפרוצות - מותרות בלא שום תיקון
^ מבוי שניתר פתיחת כותלו הסמוך לרשות הרבים בלחי משהו
^ בלא שום סימן אחר
^ ומיהו מבוי שמונה - אף על גב דבהאי קל וחומר נמי מצי למישרייה, דהא יותר מארבעה טפחים הוי האי פס, וחצר משתרייא בפס ארבעה, כיון דלאו לשם לחי הוקבע שם ולא לשם תיקון פס הוקבע שם - כי היכי דיצא מתורת לחי יצא מתורת פס, ולא מנכרא מילתא, ואמרינן זהו פתחו, ולא נעשה בו תיקון להתירו
^ חצר - אין פירצת עשר אוסרת בה אלא אם כן הוי מלואו בכותל - או יותר מעשר, והכי קיימא לן במתניתין (לקמן עירובין טו,ב): כל פירצה שהיא בעשר אמות – מותרת
^ דאמר רב הונא לקמן (עירובין ו א)
^ האי קל וחומר - אליבא דמאן קאמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע
^ אליבא דרב הונא רביה, תלמידיה דרב, דהא הך שמעתין דלחי הבולט - רב הונא אמרה, ומילתיה דרב הונא קא מפרש רב הונא בריה דרב יהושע
^ לקמן בשמעתין
^ והכי קאמר: במבוי שמונה קא מסתברא מילתיה דרב הונא, אבל במבוי שבעה - לא מסתברא כוותיה, דאיכא למישריה בקל וחומר
^ אי עומד מרובה על הפרוץ: שהיו ארבע אמותיו של לחי שוחקות, ונמצא פרוץ חסר מארבע
^ ואי פרוץ מרובה - נמצא שאין ארבע שלימות בלחי, ונידון משום לחי, דהא רוב בני אדם אין יכולין לצמצם
^ לאוסרו דילמא צמצם
^ ואין כאן לחי - שהרי יש בו ארבע אמות, ולא עומד מרובה
^ שמא צמצם ואסור, ושמא לא צמצם ומותר, דטלטול מבוי - מדרבנן הוא

[1] דחודה הפנימי יורד וסותם, ורוחב הקורה הוי חוץ לסתימה, ולמשתמשים במבוי אין להם היכר בקורה, שהרי בנמוך הן; הלכך צריך שימשך לתוך המבוי: שתהא הקורה ניכרת להם כשישמשו באותו גובה; וכיון דאפיקתיה מתחת הקורה - צריך שיהא מקום הניכר וחשוב

[2] שתיקנו חכמים למבוי

[3] היכר בעלמא הוא דלא ליתי למישרי רשות הרבים, והרי יש כאן היכר בכניסתן כשמשתמשין תחת הקורה

[4] ומאן דאמר ארבעה

[5] המתרת במבוי - טעמא

[6] דאמרינן: חודה החיצון יורד וסותם, ואמרו רבנן דבטפי מעשרים לא אמרינן יורד וסותם; וכיון דלא הוי מיעוט ארבעה - הוי מחיצה העשויה לפחות מארבעה, וקיימא לן בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לארבעה - לאו מחיצה היא: דאין רשות היחיד לפחות מארבעה טפחים, ואף על פי שמוקף מחיצה של עשרה טפחים; ובגזוזטראות דחנניה בן עקביא נמי הכי אמרינן דאין מחיצות אלא אם כן יש תוך החלל ארבעה, בפרק 'כיצד משתתפין'
עמוד ב

[7] שמא יפחת על ידי דריסת רגלים - יפחת המיעוט ויעמוד על פחות מטפח, הלכך בעינן טפי; וכיון דאפיקתיה מהיכר של מעלה - אוקמיה אארבעה, דחשיבי בכל דוכתא

[8] של חקק לתוך אורך המבוי

[9] בדבר הבולט כגון מיעוט שייך למימר 'רוחב', ובדבר השוקע ומקיפות אותו מחיצות כגון חקק שייך לומר לשון 'משך';

[10] רב יוסף דבעי לעיל טפח - הכא בעי ארבעה: דהתם דאיתיה לדופן, ולמעוטי קאתי, בהיכר בעלמא סגי, הכא דהשתא הוא דמשוי ליה דופן; בין לרב יוסף ובין לאביי בעינן דליתחזי האי דופן לשיעור הכשר אורך מבוי שלם, הלכך לרב יוסף שיעור משך מבוי בארבעה טפחים, ואביי סבירא ליה: שיעור משך מבוי בארבע אמות.

[11] אחד מן הכתלים שבצד ארכו

[12] סמוך לקורה, הימנה ולפנים

[13] אם נשתייר מן הכותל, או עשה פס ארבעה במקום הפרצה סמוך לקורה [בגמרות יש במקום זה שרטוט]

[14] אף על גב שנשתייר שם עדיין פירצה עד עשר: דכיון דיש הכשר אורך מבוי מן הקורה עד הפירצה - לא בטל ליה תורת פתח מקמאי, ובמלתיה קאי, וקורתו מתירתו, ופירצתה מתרת, כיון דלאו יותר מעשר - תורת פתח עליה, ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה; אי נמי שבקו בני מבוי פתחא קמא ונפקו ועיילי בההיא פירצה משום דדרך קצרה היא להם - אפילו הכי לא בטלה תורת פתח וקורה מן הראשון משום דהוי פתח לארבעה הסמוכין לו, הואיל וארבעה אורך ראויין לקורה, דיש בהן הכשר מבוי

[15] דאין שם פס ארבעה

[16] אם הפירצה פחותה משלשה

[17] תיקון המבוי את המבוי, שהרי כלבוד דמי, ואין כאן פירצה

[18] ואם הפירצה

[19] דכיון דממעטין בני מבוי בהילוכן ומקצרין את דרכן דרך אותה פירצה - חיישינן דילמא שבקי פתחא רבה ועיילי ונפקי בההיא פירצה - ובטיל ליה פתחא קמא, ובטלה קורה דידיה, ואין קורה למבוי זה; והאי טעמא מפרש לקמן בפירקין

[20] דהא הכשר מבוי בארבע אמות קאמר, והכא נמי: אי ליכא פס ארבע אמות - אין קורה זו ראויה לאותו הפס, ואין כאן קורה

[21] כגון הא דרבי אמי ורבי אסי, שכבר היה מבוי ואירע בו פסול; הכי נמי: דלמיהדר לשוייה מבוי - סגי בארבעה טפחים

[22] כגון גבי חקק, דהשתא קאתי לשוייה מבוי

[23] בתים פתוחין לחצירות, וחצירות למבוי; שכן היה דרכן: שאין בתים פתוחין אלא לחצריהן, וכל חצר האמור בהש"ס ובמשנה אינו אלא לפני הבית; אבל שאחורי הבית – 'מוקצה' או 'רחבה' קרי ליה

[24] גירסת רש"י: ואי אמרת בארבעה הוי מבוי, היאך ניתר באורך ארבעה - מכדי מיעוט חצירות שתים, ואין פתח פחות מארבעה - ואיך יפתח פתח רוחבו ארבעה במשך המבוי שאינו אלא ארבעה? איה מקום הפצימין? ועוד: כולו פרוץ הוא

[25] וכי קאמר רב יוסף הכשר מבוי באורך ארבעה - במבוי רחב מאד קאמר, ויכול לפתוח פתח החצירות בדופן שמאחריו

[26] מסורת מאבותינו, מנהג מרבותינו

[27] הוי מבוי, וניתר בלחי וקורה

[28] אבל מרובע - דין חצר עליו; ואמרינן לקמן: חצר צריכה פס ארבעה, או פס משהו מכאן ופס משהו מכאן - היכא דפריצה במלואה לרשות הרבים, וכיון דאמרת ארכו ארבעה כשר - הרי רחבו ארבעה חסר משהו, ואין שם שיעור פתח, דבכולי הך מסכתא אמרינן דאין פתח פחות מארבעה

[29] טפח מן הפתח בדופן האמצעי, ושלשה טפחים בדופן המֶשֶך, וכן בצידו השני, כזה [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]

[30] לתוך רוחב המבוי, ולא נעשה שם לשם לחי, אלא הוציא בניינו בפאת ביתו כדרך שעושין משום חיזוק

[31] ברוחב המבוי

[32] וסמכינן עליה - ואף על גב דלאו לשם לחי איקבע, דקיימא לן הלכתא כאביי בלחי העומד מאליו, דכשר

[33] אם היה בולט לתוך רוחב המבוי

[34] כלומר: כיון דאורך הכשר מבוי ניתר בכך בעלמא, ומיקרי מבוי - הכא נמי נפיק מתורת לחי, דלא סמכינן עליה, אף על גב דאי עבדיה משום לחי הוי כשר: דמשום דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו; הכא - כיון דלאו להכי איקבע - אנן במחשבה לא מצינן לאפוקיה מתורת כותל ולשווייה לחי: דכיון דנפק ליה מתורת לחי, ונמצא שאין תיקון למבוי זה, וצריך לחי אחר להתיר המבוי; אלמא מדקתני דבציר מארבע אמות לא הוי מבוי לאפוקי מתורת לחי - שמע מינה הכשר מבוי בארבע אמות

[35] אצלו, ברוחב המבוי

[36] אצל כותל האחר, כנגדו

[37] גבוה ממנו או נמוך ממנו; אי נמי או עב ממנו או דק ממנו, כדי שימשך ממנו ולחוץ או הימנו ולפנים

[38] שרחב שמונה אמות, וכל שכן אם יותר

[39] המבוי, ואף על פי שאין זה לחי

[40] הואיל וסתימת הפתח מרובה על הפרוץ

[41] מרובעת או רחבה יותר על אורכה

[42] אם נפרץ כותל שעל פני רשות הרבים על פני כולו, והעמיד בו לחי משהו - אינו מתיר אלא אם כן יש בו פס ארבעה, כדאמרינן לקמן בפרקין (עירובין יב א): פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה

[43] אפילו נפרצו בה פרצות הרבה בארבע מחיצותיה סביב, ונשתייר שם מן העומד עד שרבו עומדים על הפרוצות - מותרות בלא שום תיקון

[44] מבוי שניתר פתיחת כותלו הסמוך לרשות הרבים בלחי משהו

[45] בלא שום סימן אחר

[46] ומיהו מבוי שמונה - אף על גב דבהאי קל וחומר נמי מצי למישרייה, דהא יותר מארבעה טפחים הוי האי פס, וחצר משתרייא בפס ארבעה, כיון דלאו לשם לחי הוקבע שם ולא לשם תיקון פס הוקבע שם - כי היכי דיצא מתורת לחי יצא מתורת פס, ולא מנכרא מילתא, ואמרינן זהו פתחו, ולא נעשה בו תיקון להתירו

[47] חצר - אין פירצת עשר אוסרת בה אלא אם כן הוי מלואו בכותל - או יותר מעשר, והכי קיימא לן במתניתין (לקמן עירובין טו,ב): כל פירצה שהיא בעשר אמות – מותרת

[48] דאמר רב הונא לקמן (עירובין ו א)

[49] האי קל וחומר - אליבא דמאן קאמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע

[50] אליבא דרב הונא רביה, תלמידיה דרב, דהא הך שמעתין דלחי הבולט - רב הונא אמרה, ומילתיה דרב הונא קא מפרש רב הונא בריה דרב יהושע

[51] לקמן בשמעתין

[52] והכי קאמר: במבוי שמונה קא מסתברא מילתיה דרב הונא, אבל במבוי שבעה - לא מסתברא כוותיה, דאיכא למישריה בקל וחומר

[53] אי עומד מרובה על הפרוץ: שהיו ארבע אמותיו של לחי שוחקות, ונמצא פרוץ חסר מארבע

[54] ואי פרוץ מרובה - נמצא שאין ארבע שלימות בלחי, ונידון משום לחי, דהא רוב בני אדם אין יכולין לצמצם

[55] לאוסרו דילמא צמצם

[56] ואין כאן לחי - שהרי יש בו ארבע אמות, ולא עומד מרובה

[57] שמא צמצם ואסור, ושמא לא צמצם ומותר, דטלטול מבוי - מדרבנן הוא

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]