פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ומאן דאמר ארבעה - קסבר אסור להשתמש תחת הקורה [1];

לא! דכולי עלמא קסברי מותר להשתמש תחת הקורה, ובהא קא מיפלגי: מר סבר קורה [2] משום היכר [3], ומר [4] סבר קורה [5] משום מחיצה [6];

ואיבעית אימא דכולי עלמא קורה משום היכר, והכא - בהיכר של מטה ובהיכר של מעלה קא מיפלגי: דמר סבר אמרינן היכר של מטה כהיכר של מעלה, ומר סבר לא אמרינן היכר של מטה כהיכר של מעלה;

ואיבעית אימא דכולי עלמא אמרינן היכר של מטה כהיכר של מעלה, והכא בגזירה שמא יפחות קמיפלגי [7].

היה פחות מעשרה טפחים וחקק בו להשלימו לעשרה - כמה חוקק?

כמה חוקק? כמה דצריך ליה!

אלא משכו [8] בכמה? [9]

רב יוסף אמר: בארבעה;

אביי אמר: בארבע אמות.

[10]

לימא בדרבי אמי ורבי אסי קמיפלגי, דאיתמר: מבוי שנפרץ מצידו [11] כלפי ראשו [12], איתמר משמיה דרבי אמי ורבי אסי: אם יש שם פס ארבעה [13] - מתיר בפירצה עד עשר [14], ואם לאו [15]: פחות משלשה [16] – מתיר [17], [18] שלשה - אינו מתיר [19]; לרב יוסף אית ליה דרבי אמי, לאביי לית ליה דרבי אמי [20]!

אמר לך אביי: התם - סוף מבוי [21], הכא - תחלת מבוי [22]: אי איכא ארבע אמות – אִין, אי לא – לא.

אמר אביי: מנא אמינא לה? דתניא: אין מבוי ניתר בלחי וקורה עד שיהו בתים וחצרות פתוחין לתוכו [23]', ואי בארבעה [טפחים] - היכי משכחת ליה [24]? וכי תימא 'דפתח לה בדופן האמצעי [25]', והאמר רב נחמן: נקיטינן [26]: איזהו מבוי שניתר בלחי וקורה? - כל שארכו יתר על רחבו [27] ובתים וחצרות פתוחין לתוכו' [28]!

ורב יוסף?

דפתח ליה בקרן זוית [29].

אמר אביי: מנא אמינא לה? - דאמר רמי בר חמא אמר רב הונא: לחי הבולט מדופנו של מבוי [30]: פחות מארבע אמות [31] נידון משום לחי ואינו צריך לחי אחר להתירו [32]; [33] ארבע אמות - נידון משום מבוי, וצריך לחי אחר להתירו [34].

ורב יוסף, לאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ארבע אמות למיהוי מבוי?

אפילו בארבעה טפחים נמי הוי מבוי.

גופא: אמר רמי בר חמא אמר רב הונא: 'לחי הבולט מדפנו של מבוי

(עירובין ה ב)

פחות מארבע אמות - נידון משום לחי, ואין צריך לחי אחר להתירו; ארבע אמות - נידון משום מבוי, וצריך לחי אחר להתירו'; אותו לחי היכן מעמידו? אי דמוקי ליה בהדיה [35] - אוספי הוא דקא מוסיף עליה!?

אמר רב פפא: דמוקי ליה לאידך גיסא [36].

רב הונא בריה דרב יהושע אמר: אפילו תימא דמוקי לה בהדיה, דמטפי ביה או דמבצר ביה [37]?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע: לא אמרן אלא במבוי שמונה [38], אבל במבוי שבעה [אמות] - ניתר [39] בעומד מרובה על הפרוץ [40], וקל וחומר מחצר: ומה חצר [41] שאינה ניתרת בלחי וקורה [42], ניתרת בעומד מרובה על הפרוץ [43] – מבוי, שניתר בלחי וקורה [44] - אינו דין שניתר בעומד מרובה על הפרוץ [45]!? [46].

מה לחצר שכן פרצתה בעשר [47], תאמר במבוי [48] שפרצתו בארבע?

[## קל וחומר בענינים דרבנן?]

קסבר רב הונא בריה דרב יהושע: מבוי נמי פרצתו בעשר.

למאן קאמרינן [49]? - לרב הונא [50]? והא רב הונא - פרצתו בארבע סבירא ליה [51]?

רב הונא בריה דרב יהושע - טעמא דנפשיה קאמר [52].

רב אשי אמר: אפילו תימא במבוי שמונה נמי לא צריך לחי, מה נפשך: אי עומד נפיש [53] - ניתר בעומד מרובה על הפרוץ, ואי פרוץ נפיש - נידון משום לחי [54]! מאי אמרת [55], דשוו תרוייהו כי הדדי [56]? הוה ליה ספק דבריהן [57], וספק דבריהן להקל!

אמר רב חנין בר רבא חנן בר אבא אמר רב: 'מבוי שנפרץ [וצריך תיקון]:

הערותעריכה

  1. ^ דחודה הפנימי יורד וסותם, ורוחב הקורה הוי חוץ לסתימה, ולמשתמשים במבוי אין להם היכר בקורה, שהרי בנמוך הן; הלכך צריך שימשך לתוך המבוי: שתהא הקורה ניכרת להם כשישמשו באותו גובה; וכיון דאפיקתיה מתחת הקורה - צריך שיהא מקום הניכר וחשוב
  2. ^ שתיקנו חכמים למבוי
  3. ^ היכר בעלמא הוא דלא ליתי למישרי רשות הרבים, והרי יש כאן היכר בכניסתן כשמשתמשין תחת הקורה
  4. ^ ומאן דאמר ארבעה
  5. ^ המתרת במבוי - טעמא
  6. ^ דאמרינן: חודה החיצון יורד וסותם, ואמרו רבנן דבטפי מעשרים לא אמרינן יורד וסותם; וכיון דלא הוי מיעוט ארבעה - הוי מחיצה העשויה לפחות מארבעה, וקיימא לן בכל דוכתא דמחיצה שאינה ראויה לארבעה - לאו מחיצה היא: דאין רשות היחיד לפחות מארבעה טפחים, ואף על פי שמוקף מחיצה של עשרה טפחים; ובגזוזטראות דחנניה בן עקביא נמי הכי אמרינן דאין מחיצות אלא אם כן יש תוך החלל ארבעה, בפרק 'כיצד משתתפין'
    עמוד ב
  7. ^ שמא יפחת על ידי דריסת רגלים - יפחת המיעוט ויעמוד על פחות מטפח, הלכך בעינן טפי; וכיון דאפיקתיה מהיכר של מעלה - אוקמיה אארבעה, דחשיבי בכל דוכתא
  8. ^ של חקק לתוך אורך המבוי
  9. ^ בדבר הבולט כגון מיעוט שייך למימר 'רוחב', ובדבר השוקע ומקיפות אותו מחיצות כגון חקק שייך לומר לשון 'משך';
  10. ^ רב יוסף דבעי לעיל טפח - הכא בעי ארבעה: דהתם דאיתיה לדופן, ולמעוטי קאתי, בהיכר בעלמא סגי, הכא דהשתא הוא דמשוי ליה דופן; בין לרב יוסף ובין לאביי בעינן דליתחזי האי דופן לשיעור הכשר אורך מבוי שלם, הלכך לרב יוסף שיעור משך מבוי בארבעה טפחים, ואביי סבירא ליה: שיעור משך מבוי בארבע אמות.
  11. ^ אחד מן הכתלים שבצד ארכו
  12. ^ סמוך לקורה, הימנה ולפנים
  13. ^ אם נשתייר מן הכותל, או עשה פס ארבעה במקום הפרצה סמוך לקורה [בגמרות יש במקום זה שרטוט]
  14. ^ אף על גב שנשתייר שם עדיין פירצה עד עשר: דכיון דיש הכשר אורך מבוי מן הקורה עד הפירצה - לא בטל ליה תורת פתח מקמאי, ובמלתיה קאי, וקורתו מתירתו, ופירצתה מתרת, כיון דלאו יותר מעשר - תורת פתח עליה, ומבוי אינו נפסל בפתחים הרבה; אי נמי שבקו בני מבוי פתחא קמא ונפקו ועיילי בההיא פירצה משום דדרך קצרה היא להם - אפילו הכי לא בטלה תורת פתח וקורה מן הראשון משום דהוי פתח לארבעה הסמוכין לו, הואיל וארבעה אורך ראויין לקורה, דיש בהן הכשר מבוי
  15. ^ דאין שם פס ארבעה
  16. ^ אם הפירצה פחותה משלשה
  17. ^ תיקון המבוי את המבוי, שהרי כלבוד דמי, ואין כאן פירצה
  18. ^ ואם הפירצה
  19. ^ דכיון דממעטין בני מבוי בהילוכן ומקצרין את דרכן דרך אותה פירצה - חיישינן דילמא שבקי פתחא רבה ועיילי ונפקי בההיא פירצה - ובטיל ליה פתחא קמא, ובטלה קורה דידיה, ואין קורה למבוי זה; והאי טעמא מפרש לקמן בפירקין
  20. ^ דהא הכשר מבוי בארבע אמות קאמר, והכא נמי: אי ליכא פס ארבע אמות - אין קורה זו ראויה לאותו הפס, ואין כאן קורה
  21. ^ כגון הא דרבי אמי ורבי אסי, שכבר היה מבוי ואירע בו פסול; הכי נמי: דלמיהדר לשוייה מבוי - סגי בארבעה טפחים
  22. ^ כגון גבי חקק, דהשתא קאתי לשוייה מבוי
  23. ^ בתים פתוחין לחצירות, וחצירות למבוי; שכן היה דרכן: שאין בתים פתוחין אלא לחצריהן, וכל חצר האמור בהש"ס ובמשנה אינו אלא לפני הבית; אבל שאחורי הבית – 'מוקצה' או 'רחבה' קרי ליה
  24. ^ גירסת רש"י: ואי אמרת בארבעה הוי מבוי, היאך ניתר באורך ארבעה - מכדי מיעוט חצירות שתים, ואין פתח פחות מארבעה - ואיך יפתח פתח רוחבו ארבעה במשך המבוי שאינו אלא ארבעה? איה מקום הפצימין? ועוד: כולו פרוץ הוא
  25. ^ וכי קאמר רב יוסף הכשר מבוי באורך ארבעה - במבוי רחב מאד קאמר, ויכול לפתוח פתח החצירות בדופן שמאחריו
  26. ^ מסורת מאבותינו, מנהג מרבותינו
  27. ^ הוי מבוי, וניתר בלחי וקורה
  28. ^ אבל מרובע - דין חצר עליו; ואמרינן לקמן: חצר צריכה פס ארבעה, או פס משהו מכאן ופס משהו מכאן - היכא דפריצה במלואה לרשות הרבים, וכיון דאמרת ארכו ארבעה כשר - הרי רחבו ארבעה חסר משהו, ואין שם שיעור פתח, דבכולי הך מסכתא אמרינן דאין פתח פחות מארבעה
  29. ^ טפח מן הפתח בדופן האמצעי, ושלשה טפחים בדופן המֶשֶך, וכן בצידו השני, כזה [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
  30. ^ לתוך רוחב המבוי, ולא נעשה שם לשם לחי, אלא הוציא בניינו בפאת ביתו כדרך שעושין משום חיזוק
  31. ^ ברוחב המבוי
  32. ^ וסמכינן עליה - ואף על גב דלאו לשם לחי איקבע, דקיימא לן הלכתא כאביי בלחי העומד מאליו, דכשר
  33. ^ אם היה בולט לתוך רוחב המבוי
  34. ^ כלומר: כיון דאורך הכשר מבוי ניתר בכך בעלמא, ומיקרי מבוי - הכא נמי נפיק מתורת לחי, דלא סמכינן עליה, אף על גב דאי עבדיה משום לחי הוי כשר: דמשום דריבה בסתימתו לא גרע מלחי משהו; הכא - כיון דלאו להכי איקבע - אנן במחשבה לא מצינן לאפוקיה מתורת כותל ולשווייה לחי: דכיון דנפק ליה מתורת לחי, ונמצא שאין תיקון למבוי זה, וצריך לחי אחר להתיר המבוי; אלמא מדקתני דבציר מארבע אמות לא הוי מבוי לאפוקי מתורת לחי - שמע מינה הכשר מבוי בארבע אמות
  35. ^ אצלו, ברוחב המבוי
  36. ^ אצל כותל האחר, כנגדו
  37. ^ גבוה ממנו או נמוך ממנו; אי נמי או עב ממנו או דק ממנו, כדי שימשך ממנו ולחוץ או הימנו ולפנים
  38. ^ שרחב שמונה אמות, וכל שכן אם יותר
  39. ^ המבוי, ואף על פי שאין זה לחי
  40. ^ הואיל וסתימת הפתח מרובה על הפרוץ
  41. ^ מרובעת או רחבה יותר על אורכה
  42. ^ אם נפרץ כותל שעל פני רשות הרבים על פני כולו, והעמיד בו לחי משהו - אינו מתיר אלא אם כן יש בו פס ארבעה, כדאמרינן לקמן בפרקין (עירובין יב א): פסי חצר צריכין שיהא בהן ארבעה
  43. ^ אפילו נפרצו בה פרצות הרבה בארבע מחיצותיה סביב, ונשתייר שם מן העומד עד שרבו עומדים על הפרוצות - מותרות בלא שום תיקון
  44. ^ מבוי שניתר פתיחת כותלו הסמוך לרשות הרבים בלחי משהו
  45. ^ בלא שום סימן אחר
  46. ^ ומיהו מבוי שמונה - אף על גב דבהאי קל וחומר נמי מצי למישרייה, דהא יותר מארבעה טפחים הוי האי פס, וחצר משתרייא בפס ארבעה, כיון דלאו לשם לחי הוקבע שם ולא לשם תיקון פס הוקבע שם - כי היכי דיצא מתורת לחי יצא מתורת פס, ולא מנכרא מילתא, ואמרינן זהו פתחו, ולא נעשה בו תיקון להתירו
  47. ^ חצר - אין פירצת עשר אוסרת בה אלא אם כן הוי מלואו בכותל - או יותר מעשר, והכי קיימא לן במתניתין (לקמן עירובין טו,ב): כל פירצה שהיא בעשר אמות – מותרת
  48. ^ דאמר רב הונא לקמן (עירובין ו א)
  49. ^ האי קל וחומר - אליבא דמאן קאמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע
  50. ^ אליבא דרב הונא רביה, תלמידיה דרב, דהא הך שמעתין דלחי הבולט - רב הונא אמרה, ומילתיה דרב הונא קא מפרש רב הונא בריה דרב יהושע
  51. ^ לקמן בשמעתין
  52. ^ והכי קאמר: במבוי שמונה קא מסתברא מילתיה דרב הונא, אבל במבוי שבעה - לא מסתברא כוותיה, דאיכא למישריה בקל וחומר
  53. ^ אי עומד מרובה על הפרוץ: שהיו ארבע אמותיו של לחי שוחקות, ונמצא פרוץ חסר מארבע
  54. ^ ואי פרוץ מרובה - נמצא שאין ארבע שלימות בלחי, ונידון משום לחי, דהא רוב בני אדם אין יכולין לצמצם
  55. ^ לאוסרו דילמא צמצם
  56. ^ ואין כאן לחי - שהרי יש בו ארבע אמות, ולא עומד מרובה
  57. ^ שמא צמצם ואסור, ושמא לא צמצם ומותר, דטלטול מבוי - מדרבנן הוא