פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

'שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - ודאי פנימית מותרת', דאחדא דשא ומשתמשא [שיסגרו בני הפנימית הדלת בין החצירות וישתמשו בחצרם], וחיצונה אסורה [1].

אמר ליה רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: וכי שכח אחד מן הפנימית ולא עירב, אמאי שתיהן אסורות? לבטיל בר פנימית לבני פנימית, ותיתי חיצונה ותשתרי בהדייהו!

[2] כמאן [3]? - כרבי אליעזר, דאמר: אינו צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד; כי קאמינא - לרבנן, דאמרי: צריך לבטל לכל אחד ואחד [4].

רב חסדא ורב ששת כי פגעי בהדי הדדי, רב חסדא מרתען שיפוותיה ממתנייתא דרב ששת [5], ורב ששת מרתע כוליה גופיה מפלפוליה דרב חסדא [6];

בעא מיניה רב חסדא מרב ששת: שני בתים משני צידי רשות הרבים, ובאו נכרים והקיפום מחיצה [7] בשבת – מהו [8]? אליבא דמאן דאמר אין ביטול רשות מחצר לחצר [9] - לא תיבעי לך: השתא דאי בעו לערובי מאתמול - מצו מערבי, אמרת: אין ביטול רשות מחצר לחצר, הכא, דאי בעו לערובי מאתמול - לא מצו מערבי, לא כל שכן [10]? כי תיבעי לך - אליבא דמאן דאמר יש ביטול רשות מחצר לחצר [11]: [12] התם [13], דאי בעו לערובי מאתמול מצו מערבי [14] - בטולי נמי מצי מבטל, אבל הכא, דלא מצו מערבי מאתמול [15] - בטולי נמי לא מצי מבטל? או דילמא לא שנא [16]?

אמר ליה: אין מבטלין [17].

[18] [19]מת נכרי בשבת מהו [20]? אליבא דמאן דאמר [21] שוכרין [22] - לא תיבעי לך: השתא תרתי עבדינן [23], חדא מיבעיא? אלא כי תיבעי לך - אליבא דמאן דאמר אין שוכרין: תרתי הוא דלא עבדינן, הא חדא – עבדינן? או דילמא לא שנא?

אמר ליה: אני אומר מבטלין [24], והמנונא אמר: אין מבטלין [25].

אמר רב יהודה אמר שמואל: נכרי שיש לו פתח ארבעה על ארבעה פתוח לבקעה, אפילו מכניס ומוציא גמלים וקרונות כל היום כולו דרך מבוי - אין אוסר על בני מבוי; מאי טעמא? בפיתחא דמיחד ליה, בההוא ניחא ליה [26].

איבעיא להו: פתוח לקרפף מהו?

אמר רב נחמן בר אמי משמיה דאולפנא [27]:

(עירובין סז ב)

אפילו פתוח לקרפף [28].

רבה ורב יוסף דאמרי תרוייהו: נכרי, בית סאתים [29] – אוסר [30], [31] יותר מבית סאתים - [32]אינו אוסר; וישראל [33], [34] בית סאתים [35] - אינו אוסר [36], [37] יותר מבית סאתים [38] – אוסר [39].

בעא מיניה רבא בר חקלאי מרב הונא [40]: פתוח לקרפף מהו?

אמר ליה: הרי אמרו 'בית סאתים - אוסר, יותר מבית סאתים - אינו אוסר'.

אמר עולא אמר רבי יוחנן: קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה, ואפילו כור ואפילו כוריים - הזורק לתוכו [41] חייב [42].

מאי טעמא?

מחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין [43].

מתיב רב הונא בר חיננא: 'סלע שבים [44], גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מן תוכו לים [45], ולא מן הים לתוכו; פחות מכאן [46]מטלטלין [47];

עד כמה [48]? - עד בית סאתים [49].' [50]

אהייא?: אילימא אסיפא [51] - בית סאתים, טפי לא? והא מכרמלית לכרמלית קא מטלטל [52]! אלא לאו ארישא, והכי קאמר: 'סלע שבים, גבוה עשרה ורוחב ארבעה - אין מטלטלין לא מתוכו לים ולא מן הים לתוכו; ועד כמה - עד בית סאתים; הא יתר מבית סאתים – מטלטלין [53]; אלמא - כרמלית היא, תיובתא דרבי יוחנן!

אמר רבא: מאן דלא ידע תרוצי מתנייתא, תיובתא מותיב ליה לרבי יוחנן? - לעולם ארישא [54], והכי קאמר [55]: הא בתוכו – מטלטלין [56], ועד כמה - עד בית סאתים [57].

רב אשי אמר: לעולם ארישא [58], [59] הן אמרו והן אמרו [60]: הן אמרו: קרפף יתר מבית סאתים שלא הוקף לדירה אין מטלטלין בו אלא בארבע אמות [61], והן אמרו: אין מטלטלין מרשות היחיד לכרמלית; בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה - אסרי רבנן לטלטולי, לא מן הים לתוכו ולא מתוכו לים; מאי טעמא? רשות היחיד גמורה היא; יתר מבית סאתים דאסור לטלטולי בכוליה - שרו רבנן לטלטולי מתוכו לים ומן הים לתוכו; מאי טעמא? - דלמא אמרי רשות היחיד גמורה היא, ואתי לטלטולי בכוליה [62].

ומאי שנא [63]?

תוכו – שכיח [64], מתוכו לים ומן הים לתוכו - לא שכיח [65].

ההוא ינוקא דאשתפיך חמימיה [66], אמר להו רבה: נייתו ליה חמימי מגו ביתאי [67].

אמר ליה אביי: והא לא ערבינן!?

אמר ליה: נסמוך אשיתוף [68].

אמר ליה: הא לא שתפינן!?

נימרו ליה לנכרי ליתי ליה.

אמר אביי: בעי לאותביה למר ולא שבקן רב יוסף, דאמר רב יוסף אמר רב כהנא: כי הוינן בי רב יהודה, הוה אמר לן: בדאורייתא - מותבינן תיובתא והדר עבדינן מעשה [69], [70] בדרבנן [71] - עבדינן מעשה [72] והדר מותבינן תיובתא [73].

לבתר הכי אמר ליה: מאי בעית לאותביה למר?

אמר ליה: הזאה [74] שבות, ואמירה לנכרי שבות,

הערותעריכה

  1. ^ שכח אחד מן החיצונה ולא עירב - בהא מודי שמואל דמבטלי בני חיצונה לבני פנימית אותו רשות שבא להן לתוכן על ידי הרגל עירובן, משום דאמר לה: "לתקוני שתפתיך ולא לעוותי" - והכי מפרש לה בסוף פירקין; והא דבעינן ביטול - אליבא דרבי עקיבא אמרה רבא למילתיה, דאי לרבנן - בלאו ביטול נמי אמרה לה פנימית הכי, ועקרה לה לעירוב משום דמעוותי בה, אבל רבי עקיבא אמר דבעיא לבטולי בשילהי פירקין, וכי שכח בן פנימית - ליכא למימר הכי דליבטל לבני פנימית ותיחוד דשא ותשמש, דלא מצי למימר "לתקוני שתפתיך ולא לעוותי" - שהרי תחילת העיוות על ידי בן פנימי בא
  2. ^ רבא קא מהדר ליה לרב הונא:
  3. ^ קאמרת למילתך
  4. ^ בשילהי 'עושין פסין' אוקימנא הכי
  5. ^ שהיו משניות סדורות לו, וירא רב חסדא שלא יקשה ממשנה על משנה, ויאמר לו לתרצן
  6. ^ חריף וסבר היה ביותר, ועמוק בשאילותיו
  7. ^ סתמו רשות הרבים מכאן ומכאן, ונשאר לפני שני הבתים כעין חצר שהבתים פתוחות לה
  8. ^ מהו שיבטל זה רשותו לזה, ויהא מותר להוציא מביתו לכאן?: דהא קיימא לן בפירקא תניינא (עירובין כ א): 'כל מחיצות הנעשות בשבת, בין בשוגג בין במזיד - שמה מחיצה', וכל שכן הכא דנכרים עבדוה
  9. ^ ואוקימנא טעמא משום דאין אוסרין ואין מבטלין, ואף על גב דאי בעו לעירובי הוו מערבי - אלמא תרתי בעינן: אוסרין ומערבין
  10. ^ דכל שכן דהכא לא הא ולא הא, דלא הוו אוסרין זה על זה אתמול, ולא תורת עירוב היתה לכאן
  11. ^ ואף על גב דאין אוסרין- מאי?
  12. ^ מי אמרינן:
  13. ^ הוא
  14. ^ ואף על גב דתרתי ליכא - חדא מיהא איכא
  15. ^ דאפילו חדא ליכא
  16. ^ או דילמא: מדאהא לא קפיד - אהא נמי לא קפיד
  17. ^ דחדא מיהא בעינן
  18. ^ הא נמי בעא מיניה:
  19. ^ שני ישראלים ונכרי הדרים בחצר, ולא שכרו ולא עירבו, ו
  20. ^ מהו לבטל זה לזה
  21. ^ לעיל בפירקין
    עמוד ב
    היכא דאתי נכרי בשבת
  22. ^ הימנו ואחר כך מבטלין
  23. ^ שכירות וביטול
  24. ^ ולא דמיא לההיא דלעיל: דהכא, אי בעי מיגר וערובי מאתמול - מצי עבדי
  25. ^ כיון דאי בעו ערובי מאתמול לא מצי עבדי בלא שכירות - אין ביטול אלא במקום עירוב
  26. ^ משום דאיכא אוירא טפי ממבוי
  27. ^ ששמע מרבו ורבו מרבו
  28. ^ ניחא ליה ביה טפי: דאיכא אוירא טפי ממבוי, ואינו אוסר על בני מבוי
  29. ^ אם היה לו פתח לקרפף בית סאתים ופתח למבוי
  30. ^ עדיין אוסר על בני מבוי: דאוירא דקרפף לא נפיש
  31. ^ אבל אם
  32. ^ נפיש אוירא, ובההיא ניחא ליה ו
  33. ^ ישראל, שיש לו פתח לקרפף ופתח למבוי ושכח ולא עירב במבוי
  34. ^ אם קרפף
  35. ^ שראוי להשתמש בו
  36. ^ על בני מבוי; ואף על גב דלגבי נכרי חשיב זוטרא, לגבי ישראל נפיש: דהא בשבת ליכא הוצאת משואות יתירין, וסגי בהכי, ונפיש אוירא ממבוי
  37. ^ אבל
  38. ^ דכרמלית הוא, כגון שלא הוקף לדירה
  39. ^ כיון דאסיר ליה לאישתמושי לא ניחא ליה ביה - ואוסר על בני מבוי
  40. ^ אנכרי קאי, ואמילתיה דרב יהודה
  41. ^ מרשות הרבים
  42. ^ חטאת
  43. ^ ואף על גב דלענין איסור טלטול שויוה רבנן כרמלית: שאסרו לטלטל בתוכו אלא בארבע, מדאורייתא רשות היחיד גמורה היא, דמחיצה היא, אלא שמחוסרת דיורין, ומשום הכי אסרי רבנן לטלטולי
  44. ^ ים - כרמלית הוא
  45. ^ אפילו בארבע אמות, משום דכל גבוה עשרה ורוחב ארבעה הוי רשות היחיד
  46. ^ שאינו גבוה עשרה - כרמלית היא, כים, ו
  47. ^ מזה לזה תוך ארבע אמות
  48. ^ יהא רחב סלע
  49. ^ אבל טפי - לא
  50. ^ ולקמיה מפרש אהייא קאי:
  51. ^ אפחות מעשרה
  52. ^ תרוייהו כרמלית נינהו, לא שנא רחב ולא שנא קצר
  53. ^ הא יותר מבית סאתים - בטל תורת רשות היחיד מיניה, והוי כרמלית אפילו לקולא, ואף על גב דגבוה עשרה
  54. ^ ולאו אמתוכו לים קאי אלא אדיוקא קאי
  55. ^ והכי קא דייק
  56. ^ דהא רשות היחיד היא
  57. ^ אבל טפי – לא, דשויוה רבנן ככרמלית לענין טלטול משום דמחוסר דירה ומיחלף ברשות הרבים; מיהו לענין מתוכו לים - רשות היחיד היא
  58. ^ ולאו אדיוקא קאי, ואפילו לענין מתוכו לים נמי כרמלית שויוה, ושרי; מיהו לרבי יוחנן לא תיקשי: דודאי לענין חיובא מדאורייתא רשות היחיד היא
  59. ^ ומאי טעמא שרו רבנן לטלטולי מניה לכרמלית? משום דאיסור טלטול מרשות היחיד לכרמלית מדרבנן הוא
  60. ^ דהם אמרו זאת והם אמרו עוד איסור אחר, וראו שאין שניהם עומדים כאן, וביטלו זה מפני זה, וכדמפרש
  61. ^ דשויוה כרמלית לענין טלטול משום דמיחלף ברשות הרבים, ומיהו אסור לטלטל מרשות הרבים לתוכו ומתוכו לרשות הרבים כדרבי יוחנן, דמדאורייתא רשות היחיד היא
  62. ^ משום דלא ליתי לטלטולי מרשות היחיד לרשות הרבים; ובהאי רשות היחיד שהיא ביותר מבית סאתים - לא גזור; מאי טעמא בית סאתים דשרי לטלטולי בכוליה, כי אסרינן ליה לטלטולי מיניה לכרמלית - לא אתיא מיניה חורבה, אבל טפי מבית סאתים - אי אסרת מתוכו לים תוך ארבע אמות - אתי למימר 'רשות היחיד גמורה היא אפילו מדרבנן' ומטלטלי בכולה! - ומיעקרא אידך תקנתא דרבנן, ובטלו הא מקמי הא
  63. ^ דאלים הך תקנתא טפי מהך? השתא נמי קא מטלטלי מרשות היחיד לכרמלית
  64. ^ וכי שרי ליה לטלטולי בגווה - חזו ליה עלמא ומיחלף ברשות הרבים
  65. ^ ולא גזרו רבנן במלתא דלא שכיחא, ואף על גב דבשאר רשות היחיד לכרמלית גזור רבנן - הנהו שכיחן, אבל הני תרתי כחדא [ביחד]: יותר מבית סאתים, ומתוכו לכרמלית - לא שכיח
  66. ^ שהיו רוצין למולו והחמו לו חמין מבערב ונשפכו היום
  67. ^ מביתיה דרבה; והתינוק היה בבית אחר באותה חצר
  68. ^ דמבוי דתנן במתניתין (עירובין פ"ו מ"ח דף עג,א) אם נשתתפו במבוי מותר כאן וכאן במבוי ובחצירות - אף על פי שלא עירבו
  69. ^ באיסור של תורה וחכם מורה בו היתר ויש בתלמידים שיודע להשיב - ישיב קודם מעשה, שלא נעבור על דברי תורה
  70. ^ אבל
  71. ^ כגון עירובי חצירות
  72. ^ שבקינן לחכם לעשות כהוראתו
  73. ^ ליה ללמוד אם יפה הורה
  74. ^ על הטמא אינה אסורה בשבת אלא משום