ביאור:בבלי עירובין דף סב
הבהרה: | ||
---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
עירובין פרק ששי הדר עם הנכרי
משנה:
הדר עם הנכרי בחצר, או עם מי שאינו מודה בעירוב [1] - הרי זה אוסר עליו [2].
רבי אליעזר בן יעקב אומר: לעולם אינו אוסר עד שיהו שני ישראלים אוסרין זה על זה [3].
אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד [4] שהיה דר עמנו במבוי בירושלים [5], ואמר לנו אבא: מהרו והוציאו את הכלים למבוי [6] עד שלא יוציא [7] ויאסר עליכם; [8]
רבי יהודה אומר בלשון אחר: מהרו ועשו צרכיכם במבוי [9], עד שלא יוציא ויאסר עליכם [10].
[עיין תוספות ד"ה אמר רבן גמליאל]
גמרא:
יתיב אביי בר אבין ורב חיננא בר אבין, ויתיב אביי גבייהו, ויתבי וקאמרי: בשלמא רבי מאיר [תנא קמא] קסבר: דירת נכרי שמה דירה, ולא שנא חד [11] ולא שנא תרי; אלא רבי אליעזר בן יעקב מאי קסבר? אי קסבר דירת נכרי שמה דירה [12] - אפילו חד נמי ניתסר! ואי לא שמה דירה - אפילו תרי נמי לא ניתסר!
אמר להו אביי: וסבר רבי מאיר דירת נכרי שמה דירה? והתניא: 'חצירו של נכרי - הרי הוא כדיר של בהמה [13]' [14]!
אלא דכולי עלמא דירת נכרי - לא שמה דירה, והכא - בגזירה שמא ילמד ממעשיו קא מיפלגי [15]; רבי אליעזר בן יעקב סבר: כיון דנכרי חשוד אשפיכות דמים, תרי דשכיחי דדיירי - גזרו בהו, חד לא שכיח [16] - [17] לא גזרו ביה רבנן; ורבי מאיר סבר: זמנין דמקרי [18] ודייר, ו[19]אמרו רבנן: אין עירוב מועיל במקום נכרי, ואין ביטול רשות מועיל במקום נכרי עד שישכיר, ונכרי לא מוגר [20].
מאי טעמא [21]?: אילימא משום דסבר: דלמא אתי לאחזוקי ברשותו, הניחא למאן דאמר שכירות בריאה [22] בעינן [23], אלא למאן דאמר שכירות רעועה בעינן - מאי איכא למימר?
דאתמר: רב חסדא אמר: שכירות בריאה, ורב ששת אמר: שכירות רעועה.
מאי 'רעועה', מאי 'בריאה'?: אילימא בריאה = בפרוטה, רעועה = פחות משוה פרוטה, מי איכא למאן דאמר מנכרי בפחות משוה פרוטה לא? והא שלח רבי יצחק ברבי יעקב בר גיורי משמיה דרבי יוחנן: 'הוו יודעין ששוכרין מן הנכרי אפילו בפחות משוה פרוטה', ואמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: בן נח נהרג [24] על פחות משוה פרוטה [25], ולא ניתן להשבון [26]! אלא: 'בריאה' = במוהרקי ואבורגני [27], 'רעועה' = בלא מוהרקי ואבורגני.
הניחא למאן דאמר שכירות בריאה בעינן, אלא למאן דאמר שכירות רעועה בעינן, מאי איכא למימר?
אפילו הכי חשיש נכרי לכשפים, ולא מוגר.
גופא: 'חצירו של נכרי [28] הרי הוא כדיר של בהמה [29], ומותר להכניס ולהוציא מן חצר לבתים ומן בתים לחצר [30]; ואם יש שם ישראל אחד [31] – אוסר [32], דברי רבי מאיר. רבי אליעזר בן יעקב אומר: לעולם אינו אוסר, עד שיהו שני ישראלים [33] אוסרים זה על זה' [34].
אמר מר: חצירו של נכרי הרי הוא כדיר של בהמה [35]; והא אנן תנן: הדר עם הנכרי בחצר הרי זה אוסר עליו!?
לא קשיא: הא - דאיתיה, הא – דליתיה [36]; ומאי קסבר? אי קסבר 'דירה בלא בעלים שמה דירה' - אפילו נכרי נמי ניתסר! ואי קסבר: 'דירה בלא בעלים לא שמה דירה' - אפילו ישראל נמי לא ניתסר!?
לעולם קסבר דירה בלא בעלים - לא שמה דירה; וישראל, דכי איתיה – אסר [37], כי ליתיה - גזרו ביה רבנן [38]; נכרי, דכי איתיה - גזירה שמא ילמד ממעשיו; כי איתיה - אסר, כי ליתיה - לא אסר.
וכי ליתיה לא אסר? והתנן [עירובין פ"ח מ"ה]: המניח את ביתו והלך לו לשבות בעיר אחרת, אחד נכרי ואחד ישראל - אוסר, דברי רבי מאיר!?
אמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב;
ורב הונא אמר: מנהג כרבי אליעזר בן יעקב;
ורבי יוחנן אמר: נהגו העם כרבי אליעזר בן יעקב. [41]
אמר ליה אביי לרב יוסף: קיימא לן [42] 'משנת רבי אליעזר בן יעקב קב ונקי [43]', ואמר רב יהודה אמר שמואל: הלכה כרבי אליעזר בן יעקב [44]! מהו לאורויי במקום רבו [45]?
אמר ליה: אפילו ביעתא [46] בכותחא [47] [אסור לתמיד להורות במקום רבו].
בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא [48], ולא אורי [49].
אמר ליה רב יעקב בר אבא לאביי: כגון מגלת תענית, דכתיבא ומנחא [50], מהו לאורויי באתריה דרביה?
אמר ליה: הכי אמר רב יוסף: אפילו ביעתא בכותחא.
בעו מיניה מרב חסדא כל שני דרב הונא ולא אורי? רב חסדא אורי בכפרי [51] בשני דרב הונא!
הערות
עריכה- ^ כותי, כדאמר בפרק 'בכל מערבין' (לא,ב)
- ^ לטלטל מביתו לחצר, עד שישכור הימנו רשות שיש לו בחצר
- ^ שני ישראלים דרין בשני בתים, ואוסרין זה על זה, ובאין לערב ביניהן - הנכרי אוסר עליהן, אבל על היחיד אינו אוסר; ובגמרא מפרש טעמא
- ^ קסבר רבן גמליאל צדוקי אינו כנכרי, ולא דמי לכותי - דגרי אריות הן, ואינם גרים גמורים, אבל צדוקי - ישראל הוא, ונהפך למינות, ואינו מודה בתורה שבעל פה; כיון דישראל הוא - יכול לבטל רשותו בלא שום שכירות;
- ^ וביטל לנו רשותו
- ^ והחזיקו בו כיון דקדש היום מיד, כדי שלא יחזור בו
- ^ כליו תחילה, ויחזור ויחזיק ברשותו
- ^ ושמע מינה דאינו כנכרי, דאי אגירו מיניה - היכי מצי למהדר? אף על גב דמפיק לא אסר, דהא נקיט דמי!
- ^ מבעוד יום, דבשבת לא מהני לכו האי ביטול
- ^ שמא יוציא ויאסור עליכם; דקסבר רבי יהודה: אף על גב דהחזיקו בני מבוי במבוי תחילה - מצי לאהדורי ביה
- ^ ישראל יחידי דר עמו
- ^ ויש לו רשות בחצר, ונמצא ישראל המוציא לחצר מביתו שהוא מיוחד לו - מוציא מרשות לרשות – ורבנן גזרו שלא להוציא מרשות לרשות בלא עירוב, דלמא אתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים
- ^ ואין לו כח לאסור
- ^ ורבי מאיר קאמר לה לקמן בברייתא בשמעתין, ורמינן מתניתין עלה ומוקמינן בדליתיה, וישראל אפילו כי ליתיה אוסר, אלמא: דירת נכרי לאו שמה דירה
- ^ אלא משום גזרה שמא ילמוד ישראל מעשיו של נכרי הטריחוהו והפסידוהו חכמים לישראל הדר עמו, כדי שיקשה בעיניו ליתן שכר בכל שבת ושבת, ויצא משם; ובההיא גזרה פליגי רבי מאיר ורבי אליעזר בן יעקב אי גזרינן ליה על ישראל יחיד הדר עם הנכרי או לא
- ^ לא שכיח יחידי דדייר בהדיה
- ^ ומילתא דלא שכיחא
- ^ יחידי נמי
- ^ ומשום הכי
- ^ לא יהא רוצה לשכור, ויצא ישראל זה משם
- ^ לא מוגר נכרי
- ^ חזקה
- ^ [כגון] שיתנה ישראל עמו למלאות כל המבוי כלים אם ירצה
- ^ על הגזל
- ^ דהיא משבע מצות, כדאמר ב'ארבע מיתות' בסנהדרין (נו,א) ואמר: אזהרה שלהן זו היא מיתתן; ואשמועינן רבי יוחנן דנכרי לא מחיל אפילו אפחות משוה פרוטה והוי גזל לדידהו
- ^ דגבי ישראל כתיב והשיב את הגזלה (ויקרא ה כג), אבל בנכרי לא כתיב השבה, הלכך, כיון שעבר - נהרג, ואינו משלם
- ^ למלאות החצר בספסלין וקתידראות אם ירצה
- ^ אף על גב שסתם חצירות פתוחין לתוכן בתים הרבה
- ^ אין רשות נכרי חלוקה להיחשב רשות לכל אחד ואחד לבדו, דדירת נכרי לא שמה דירה
- ^ וישראל שאינו דר עמהן, שנכנס לאחד מן הבתים בשבת - מותר להוציא מן הבתים לחצר ולא הוי מוציא מרשות המיוחדת לנכרי זה לרשות שהיא לכולן
- ^ דר עמהן
- ^ אוסר על כל ישראל להוציא מן הבתים לחצר, מפני שהיא כחצירו
- ^ דרין בשני בתים
- ^ רשות הנכרי חלוקה מהן, ואוסר הנכרי על בתיהם והן אוסרין על בתי הנכרי מלהוציא לחצר, דשויוה רבנן לדירת נכרי דירה, כדאמר לעיל; אבל בישראל יחידי לא שויוה רבנן לדירת נכרי דירה, ולא הוה אוסר על ביתו של ישראל ולא ישראל אוסר על ביתו, שאין חילוק רשות בנכרי
- ^ דנכרי לא אסר מידי, וכי דייר ישראל גביה קאמר רבי מאיר דישראל אוסר על ביתו של נכרי, אבל נכרי אינו אוסר על ביתו של ישראל
- ^ דליתיה לנכרי לא אסר, ואם יש שם ישראל אחר - אוסר על ביתו של נכרי, ואפילו ליתא לישראל
- ^ משום דירה, דדירת ישראל שמה דירה
- ^ משום כי איתיה, אבל נכרי, דאפילו כי איתיה לאו שמה דירה, אלא משום שמא ילמד כו'
- ^ שהלך למקום קרוב, ויבא בו ביום; ואי שרית להו קודם שיבא - מטלטלי נמי אחר שיבא, ולא מסקי אדעתייהו
- ^ לישנא אחרינא: הכי גרסינן: ואם יש שם ישראל אחר, שדר ישראל עם ישראל אחר בבית אחד - הרי זה הנכרי אוסר עליו, דהכי שכיח דדייר, ורישא דקתני הרי הוא כדיר של בהמה - בישראל הדר יחידי עמו, דלא שכיח דדייר, ואתא רבי אליעזר [בן יעקב] למימר: עד שיהו דרין בשני בתים; ומשום הכי מותבינן לרבי מאיר 'וביחידי לא אסר?, והתנן כו'; ואי אפשר לומר כן: דהא משנינן הא דאיתיה הא דליתיה, וכיון דבליתיה מוקמינן לה, כי יש שם ישראל אחר דר עם חבירו בבית - מאי טעמא אסר נכרי? ועוד: דבתוספתא עירובין (פרק חמישי) הכי גרסינן: ואם יש שם ישראל אחר - הרי זה אוסר, מפני שהוא כחצירו, ואי האי 'אוסר' בנכרי קאמר - מאי 'מפני שהוא כחצירו'? ועוד: הא טעמא משום שמא ילמד הוא!
- ^ הלכה - דדרשינן לה בפירקא ברבים; מנהג - בפירקא לא דרשינן, אבל אורויי מורינן לה בבא לישאל; ומאן דאמר נהגו - אורוי נמי לא מורינן, אבל אי עבדי - לא מחינן בידייהו.
- ^ ביבמות פרק החולץ בסופיה (מט,ב)
- ^ כלומר: במקומות מועטין מוזכר במשנה, אבל נקי הוא - דהלכה כמותו בכל מקום
- ^ הכא אמר שמואל דהלכה כמותו, ומשמע דפשיטא לן דהכי הילכתא
- ^ כיון דלא תליא בסברא ומילתא פשיטא היא - שרי, או דילמא חוצפא הוא
- ^ ביצה לאוכלה
- ^ שיש בו ניסיובי דחלבא, דמילתא פשיטא הוא
- ^ אם מותר אם אסור, ולנסותו היה מתכוין, אם יורה במקום רבו
- ^ בשני דרב הונא רביה
- ^ אלו ימים אסורין להתענות, להכי נקט מגילת תענית: שלא היתה דבר הלכה כתובה בימיהן אפילו אות אחת חוץ ממגילת תענית, ולהכי קרי לה 'מגלה'
- ^ כפרי = שם מקום, ולא היה מקומו של רב הונא, ומקומו בפומבדיתא, ושתיהן בבבל