ביאור:בבלי עירובין דף פד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.



זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה


מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

בני עלייה, ומאי קרו לה מרפסת? דקסלקי במרפסת [1]; אלמא כל לזה בשלשול ולזה בזריקה - נותנין אותו לזה שבשלשול!

כדאמר רב הונא לאותן הדרים במרפסת [2] - הכי נמי לאותן הדרין במרפסת;

אי הכי, אימא סיפא: פחות מכאן לחצר – אמאי?: 'לזה בפתח ולזה בפתח' הוא [3]?

מאי לחצר? - אף לחצר, ושניהן אסורין [4]; הכי נמי מסתברא [5], מדקתני סיפא [6]: במה דברים אמורים? – בסמוכה, אבל במופלגת - אפילו גבוה עשרה טפחים לחצר; מאי לחצר?: אילימא לחצר ושרי [7], אמאי [8]? רשותא דתרוייהו הוא!? אלא מאי [9] לחצר = אף לחצר, ושניהן אסורין - הכי נמי מאי 'לחצר' = אף לחצר, ושניהן אסורין [10]!

שמע מינה.

תנן: חוליית הבור והסלע [11] שהן גבוהין עשרה – למרפסת [12]; פחות מכאן – לחצר;

אמר רב הונא: לאותן הדרים במרפסת; תינח סלע [13], בור [14] מאי איכא למימר [15]?

אמר רב יצחק בריה דרב יהודה: הכא - בבור מלאה מים עסקינן [16];

והא חסרא?

כיון דכי מליא שריא - כי חסרא נמי שריא.

אדרבה, כיון דכי חסרא אסירא - כי מליא נמי אסירא!?

אלא אמר אביי: הכא - בבור מליאה פירות עסקינן.

והא חסרי?

בטיבלא [17]; דיקא נמי, דקתני דומיא דסלע [18] - שמע מינה.

ולמה לי למיתנא בור ולמה לי למיתנא סלע [19]?

צריכא: דאי אשמעינן סלע - דליכא למיגזר, אבל בור – ליגזור: זמנין דמליא פירות מתוקנין [20] – צריכא. [21]

תא שמע: אנשי חצר ואנשי עלייה ששכחו ולא עירבו [22], אנשי חצר משתמשין בעשרה התחתונים [23] ואנשי עלייה משתמשין בעשרה העליונים [24]; כיצד? - זיז יוצא מן הכותל למטה מעשרה – לחצר; [25] למעלה מעשרה – לעלייה [26] - הא דביני ביני [27] אסור [28]!

אמר רב נחמן: הכא - בכותל תשעה עשר עסקינן [29], וזיז יוצא ממנו למטה מעשרה = לזה בפתח ולזה בשלשול; למעלה מעשרה = לזה בפתח ולזה בזריקה. [30]


עמוד ב

תא שמע: '[31] [32] שתי גזוזטראות זו למעלה מזו [33]: עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה [34] - שתיהן אסורות [35] עד שיערבו [36]' [37]!

אמר רב אדא בר אהבה: בבאין בני תחתונה [38] דרך עליונה למלאות [39].

אביי אמר: כגון דקיימין בתוך עשרה דהדדי [40], ו'לא מיבעיא' קאמר [41]: לא מיבעיא עשו לתחתונה ולא עשו לעליונה, דאסירי: דכיון דבגו עשרה, דהדדי קיימין [42] - אסרן אהדדי; אלא אפילו עשו לעליונה ולא עשו לתחתונה [43], סלקא דעתא אמינא כיון דלזה בנחת ולזה בקשה ליתביה לזה שתשמישו בנחת [44] - קא משמע לן: כיון דבגו עשרה קיימין - אסרן אהדדי [45].

כי הא דאמר רב נחמן אמר שמואל: 'גג הסמוך לרשות הרבים [46] - צריך סולם קבוע [47] להתירו [48]'; סולם קבוע – אִין, סולם עראי – לא [49], מאי טעמא [50]? לאו משום [51] דכיון דבתוך עשרה דהדדי קיימי אסרן אהדדי [52]!?

מתקיף לה רב פפא: ודילמא [לא מסיבה זו אלא] כשרבים מכתפין עליו בכומתא וסודרא [53]. [54]

אמר רב יהודה אמר שמואל:

הערות

עריכה
  1. ^ בני עלייה - דגביהי ממרפסת טובא, אבל דרך מרפסת זו עולין ויורדין, ותל שבחצר שהוא גבוה עשרה הוי נמוך מן העלייה עשרה, דהוי 'לזה בשלשול ולזה בזריקה', וקתני דבני עלייה מותרין בו
  2. ^ כגון שיש בה דיורין, דלדידהו הוי האי תל שבחצר שוה להן בתוך עשרה, או נמוך או גבוה מהם פחות מעשרה
  3. ^ ותרוייהו בעי איתסורי ביה, דהא סתם מרפסת לא גביהה טובא
  4. ^ כלומר: שתי הרשויות שולטות בו ואוסרין זה על זה
  5. ^ דמאי 'לחצר' = אף לחצר קאמר, ובדיורי מרפסת עסקינן
  6. ^ 'מופלגת אפילו גבוה עשרה הוי לחצר'
  7. ^ דשרי ליה לאשתמושי
  8. ^ נהי נמי דמאי 'מרפסת' = בני עלייה, רשותא דתרוייהו היא: דלשניהן תשמישו בקשה: לחצר בזריקת גובה, ולעלייה בזריקה את משך ההפלגה ובשלשול את הנמוכות; ונהי דלשמואל שלשול לגבי זריקת גובה נוח הוא, הכא דאיכא שלשול וזריקת משך - שוין הן לזריקת גובה ואמאי לחצר
  9. ^ על כרחך
  10. ^ לרב נמי, דמתרץ לה בדיורי מרפסת - מאי לחצר דקתני? אפחות מכאן אף לחצר, קאמר ואסורין
  11. ^ או שיש בחצר סלע
  12. ^ וקא סלקא דעתא לבני עלייה קאמר, וקשיא לרב
  13. ^ דהוי לבני מרפסת כפתח: שעל גביו הוי תשמיש דידיה, וגבוה שוה להן הוא
  14. ^ שממלאים הימנו
  15. ^ תשמישתו בשלשול הוא, אפילו לבני מרפסת: שהרי מקרקעיתו דולין! ושמע מינה דהואיל ולבני חצר תשמישו בזריקה: שאין יכולין למלאות אלא אם כן זורקין דלי למעלה מן החוליא - יהבינן לה לבני מרפסת, דבשלשול, כשמואל
  16. ^ דהוי כפתח לבני מרפסת
  17. ^ שהן מוקצין מחמת איסור טבל, ואסורין לטלטל
  18. ^ שאינו חסר
  19. ^ ולמה לי למיתנא תרוייהו, הואיל ובדטיבלא מוקמת לה?: בשלמא אי אמרת בבור מים קאמר, איצטריך בור לאשמעינן דאף על גב דבשלשול הוא לבני מרפסת - אפילו הכי לגבי חצר, דתשמישתיה בזריקה - נחת חשיב ליה לשלשול דמרפסת; אלא השתא: דבור וסלע שניהן תשמישתם על גבן - תרוייהו למה לי? ליתני סלע ולא ליתני בור, הואיל וסוף סוף כדומיא דסלע בעית לאוקמיה? נהי דבור בלא סלע לא מצי למתני - דאם כן הוה אמינא בבור סתם קאמר, להכי אצטריך סלע: לגלויי עליה דבדטיבלא עסקינן, אלא סלע בלא בור ליתני
  20. ^ דשקלי מינייהו וחסרי, ואתו לידי שילשול
  21. ^ ולא גרסינן 'אי תנא בור, אבל סלע לא': דהא בור בלא סלע לא מצי למיתני כדפרישית
  22. ^ אלו עם אלו
  23. ^ בכותל הבית בחצר אנשי חצר משתמשין, דלדידהו כפתח ולבני עלייה בשלשול
  24. ^ שהן מתחת לעלייה: אנשי עלייה משתמשין, דסמוכין הן לבני עלייה, והוי לדידהו כפתח ולבני חצר בזריקה
  25. ^ זיז הבולט חוץ לכותל
  26. ^ קא סלקא דעתא בעלייה גבוה טובא עסקינן, והאי 'למעלה' - לאו מן הקרקע מודד, אלא הכי קאמר: למעלה מתחלת טפח עשירי, כשתמדוד מן העלייה ולמטה – עשרה, דהיינו כדקתני רישא: בעשרה עליונים - אנשי עלייה משתמשין
  27. ^ שבין עשרה עליונים לעשרה תחתונים, דהוי לחצר בזריקה ולעלייה בשלשול
  28. ^ לתרוייהו, כרב
  29. ^ דליכא ביני ביני: דכל למטה מעשרה דידיה - לחצר בפתח ולעלייה בשלשול, וכל למעלה מעשרה דידיה - לחצר בזריקה ולעלייה בפתח
  30. ^ ובכותל עשרים לא מצי לאוקמיה, דאם כן - שמעינן מינה ראש טפח עשירי דלזה בשלשול ולזה בזריקה – אסור, דהא לא שרי תנא קמא אלא למעלה ולמטה; ובזיז רחב ארבעה עסקינן, דבציר מהכי לא הוה רשותא ומקום פטור הוא, ובטיל להכא ולהכא.
  31. ^ מתני היא [תוספתא עירובין פ"ו ה"כז [ליברמן]]: גזוזטרא שהיא למעלה מן הים: שני זיזין בולטין מן העלייה שעל שפת הים, וקובעין נסרים מזה לזה, והיא גזוזטרא, ותנן אין ממלאין ממנה בשבת - לפי שהגזוזטרא רשות היחיד: שגבוה ורחבה הרבה, והים כרמלית - אלא אם כן עשו לה מחיצה עשרה בין מלמעלה בין מלמטה: שחוקקין נקב ארבעה, כעין פי בור, ועושין מחיצה סביבותיו למעלה או למטה, ומשלשל דלי וממלא, וחשיב כאילו פיות המחיצה יורדין וסותמין עד תהום, כדאמר בפרק קמא (דף יב,א) קל הוא שהקילו חכמים במים שמחיצה תלויה מתרת בהן;
  32. ^ 'וכן' לא גרסינן
  33. ^ ואין מכוונות זו על זו, אלא משוכות זו מכנגד זו בתוך ארבעה
  34. ^ ועשו לעליונה הנקב והמחיצה ולא עשו לתחתונה, ובשבת זורקין בני תחתונה דלי שלהן על מחיצות העליונה ויורד לנקב ומשלשל ומושך ועולה
  35. ^ למלאות
  36. ^ מפני שרשות שתיהן שולטות בו, וכגון שעשו אותה מחיצה בשותפות, כדמוקמינן לה בפירקין לקמן
  37. ^ אלמא לזה בשלשול - לבני עליונה תשמיש מילוי זה בשלשול: שמשלשל לים, ולבני תחתונה בזריקה ושלשול, וקתני שתיהן אסורות, וכל שכן לזה בשלשול ולזה בזריקה לחודה
  38. ^ ועולין בסולמות
  39. ^ דלתרוייהו בשלשול
  40. ^ שאין עליונה גבוהה מתחתונה עשרה, ואף על גב דאכתי לזה בקשה ולזה בנחת הוא: שיש מקצת זריקה עם השלשול, ואמר שמואל לעיל דכל תשמיש שהוא נחת לזה מזה נותנין אותו לנחת - לא תיקשי: דטעמא דהכא לאו משום תשמיש, אלא משום דכיון דבגו עשרה דהדדי קיימין - אין רשות שלישית לזו בלא זו, ואפילו לזה בפתח ולזה בזריקה: שאין חלוק רשות ביניהן, וכי אמרינן רשות שלישית הסמוכה לשתים, לזה בנחת ולזה בקשה ניתנת לזה בנחת - הני מילי היכא דשתי הרשויות חלוקות בגובה עשרה, כגון חצר ועלייה וכגון שתי חצירות המובדלות עשרה בגובה קרקעיתן, או מחיצה עשרה ביניהן, או חריץ עשרה
  41. ^ כלומר: וכי תימא הואיל ובתוך עשרה קיימין, וטעמא משום דאין לזו רשות בלא זו; ולא לאשמעינן לזה בשלשול ולזה בזריקה נותנין אותו לזה שבשלשול, מה לי עשו לעליונה מה לי עשו לתחתונה
  42. ^ דאיכא לאוקומי טעמא דאיסורא משום תשמיש השוה דהא סמוכות הן במשך הכותל בתוך ארבעה טפחים, כדמוקמינן לקמן [דף פח,א] וגובהה נמי בגו עשרה דהדדי
  43. ^ דהוי לזה בשלשול ולזה במקצת זריקה ושלשול
  44. ^ כדשמואל, הואיל ומקצת קושי יש לזה מזה
  45. ^ בלא שום טעם תשמיש
  46. ^ שאינו מוקף חצר לכל צידיו, אלא צידו אחד רשות הרבים; וסתם גג גבוה עשרה
  47. ^ מן העלייה לגג
  48. ^ לטלטל מן המרפסת לגג; דאי עביד ליה סולם - גלי דעתיה דסלקיה לגג מכח רשות הרבים, ואיהו ניחא ליה לאשתמושי ביה
  49. ^ כיון דמסליק ליה כמאן דליתיה הוא
  50. ^ הא גג זה אינו לתשמיש בני רשות הרבים כלל
  51. ^ דבהכי עסקינן:
  52. ^ דלא גביהה מרפסת עשרה מרשות הרבים, וממנה עולין לגג, ופחות מעשרה הוא לה, אלמא אף על גב דמרפסת כפתח ולבני רשות הרבים אינו ראוי, כיון דמרפסת ורשות הרבים בגו עשרה - דהדדי קיימי - אסרי אהדדי, דאי לאו הכי - טעמא מאי נינהו? וכגון דמרפסת מגופפת היא למעלה, ופתחה בעשר אמות לרשות הרבים, דאי לאו מגופפת היא סביב, כיון דלא גביהה עשרה - כרמלית היא, וסולם לא מהני לה, דקא מטלטל מכרמלית לרשות היחיד
  53. ^ שרגילין לתת עליו בחול כובעין ומעפורת, ותשמיש נוחה והגון הוא להם למשאוי קל כזה
  54. ^ ואף על פי שאינו ראוי להם לכיתוף משאוי כבד, כדאמר ב'יציאות השבת' (שבת דף ח,א): תשעה חזו לכתוף אבל עשרה – לא, הני מילי למשאוי כבד, ומיהו לכומתא וסודרא – חזו: כשבני אדם עייפין בימות החמה, נוטלין כובעיהן וסודרן מראשיהן עד שיפוח הרוח בהן, הלכך אסרי עלייהו ואפילו לא קיימא מרפסת בגו עשרה, ולא דמו לרשות שבין שתי חצירות לזו בפתח ולזו בזריקה: דחצר - לאו תשמישתיה בהני כובעים קלים אלא בכלים כבדים, וכי גבוה כותל עשרה - לא חזי לתשמישתיה דחצר, ונותנין אותו לזה שבפתח, אבל לבני רשות הרבים חזי; ואית דמוקי להא דרב נחמן בגג פחות מעשרה, ואי אפשר, דאם כן הוה ליה כרמלית: דכל רשות שרחבה ארבעה ואינה גבוהה עשרה אצל רשות הרבים - כרמלית היא, וכיון דהכי הוא, סולם מאי מהני? ואני שמעתי: בגו עשרה דהדדי - שאינו רחוק מרשות הרבים עשרה, ואי אפשר לומר כן, שלא שיערו חכמים עשרה לשבת אלא בגובה ולא שיערו ארבעה אלא במשך!