פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי עירובין דף יא

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

איפכא מאי?

תא שמע, דתניא: 'מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה – ימעט; ואם יש לו צורת הפתח - אינו צריך למעט.'

אמלתרא ברחבו מאי?

תא שמע, דתניא: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה – ימעט, והרחב מעשר – ימעט, ואם יש לו צורת הפתח - אינו צריך למעט, ואם יש לו אמלתרא - אינו צריך למעט; מאי, לאו אסיפא?!

לא, ארישא.

מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב: אינו צריך למעט.

אמר ליה: אתנייה 'צריך למעט [1]'.

אמר רב יוסף: מדברי רבינו [2] נלמד: חצר שרובה פתחים וחלונות [3] - אינה ניתרת בצורת הפתח [4]; מאי טעמא? - הואיל ויותר מעשר אוסר במבוי, ופרוץ מרובה על העומד אוסר בחצר: מה יותר מעשר האוסר במבוי אינו ניתר בצורת הפתח [5] - אף פרוץ מרובה על העומד האוסר בחצר אינו ניתר בצורת הפתח.

מה ליותר מעשר האוסר במבוי, שכן לא התרת בו אצל פסי ביראות לרבי מאיר, תאמר בפרוץ מרובה על העומד [6] האוסר בחצר, שכן התרת אצל פסי ביראות לדברי הכל [7]?

לימא מסייע ליה [8]: דפנות הללו, שרובן פתחים וחלונות – מותר, ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ.

שרובן סלקא דעתא [9]? אלא אימא 'שריבה בהן פתחים וחלונות, ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ [10]' [11].

אמר רב כהנא: כי תניא ההיא - בפיתחי שימאי [12].

מאי 'פיתחי שימאי'?

פליגי בה רב רחומי ורב יוסף: חד אמר דלית להו שקפי [13], וחד אמר דלית להו תיקרה [14];

ואף רבי יוחנן סבר לה להא דרב [15], דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: 'מעשה באדם אחד מבקעת בית חורתן [16] שנעץ ארבעה קונדיסין בארבע פינות השדה ומתח זמורה עליהם [17], ובא מעשה לפני חכמים והתירו לו לענין כלאים [18]', ואמר ריש לקיש: כדרך שהתירו לו לענין כלאים - כך התירו לו לענין שבת [19]; רבי יוחנן אמר: לכלאים התירו לו, לענין שבת לא התירו לו; במאי עסקינן?: - אילימא מן הצד [20], והאמר רב חסדא 'צורת הפתח שעשאה מן הצד לא עשה ולא כלום' [21]? אלא - על גבן, ובמאי?: אילימא בעשר - בהא לימא רבי יוחנן בשבת לא [22]? אלא לאו ביתר מעשר!

לא! לעולם בעשר, ומן הצד ובדרב חסדא קא מיפלגי [23].

ורמי דרבי יוחנן אדרבי יוחנן, ורמי דריש לקיש אדריש לקיש, דאמר ריש לקיש משום רבי יהודה ברבי חנינא:


עמוד ב

פיאה [24] מותרת לענין כלאים, אבל לא לשבת; ורבי יוחנן אמר: כמחיצות לשבת דלא - כך מחיצות לכלאים דלא;

בשלמא כדריש לקיש אדריש לקיש לא קשיא: הא דידיה הא דרביה [25], אלא דרבי יוחנן אדרבי יוחנן קשיא; אי אמרת בשלמא 'התם [26] - על גבן [27], הכא - מן הצד' - שפיר, אלא אי אמרת אידי ואידי מן הצד - מאי איכא למימר?

לעולם אידי ואידי מן הצד [ולענין שבת לא מועיל כלל, אלא יש ללמד לענין כלאים]: התם בעשר [מן הצד, בכלאים – מתיר], הכא ביותר מעשר [מן הצד ומעל לעשר אמות - לא מועיל לגבי כלאים]; ומנא תימרא דשני לן [28] בין עשר ליותר מעשר [29]? - דאמר ליה רבי יוחנן לריש לקיש: לא כך היה המעשה?: שהלך רבי יהושע אצל רבי יוחנן בן נורי ללמוד תורה, אף על פי שבקי [30] בהלכות כלאים, ומצאו שיושב בין האילנות ומתח זמורה מאילן לאילן, ואמר לו [31]: "רבי: אי גפנים כאן, מהו לזרוע כאן"? אמר לו: בעשר מותר, ביותר מעשר אסור; במאי עסקינן?: אילימא על גבן, יותר מעשר אסור? והתניא: היו שם קנין הדוקרנין [32] ועשה להן פיאה מלמעלה - אפילו ביותר מעשר מותר! אלא לאו מן הצד, וקאמר ליה "בעשר מותר יותר מעשר אסור" - שמע מינה.

גופא: אמר רב חסדא: צורת הפתח שעשאה מן הצד - לא עשה ולא כלום;

ואמר רב חסדא: צורת הפתח שאמרו - צריכה שתהא בריאה כדי להעמיד בה דלת [33], ואפילו [34] דלת של קשין [35].

אמר ריש לקיש משום רבי ינאי: צורת הפתח צריכה היכר ציר.

מאי 'היכר ציר'?

אמר רב אויא: אבקתא [36].

אשכחינהו רב אחא בריה דרב אויא לתלמידי דרב אשי, אמר להו: אמר מר מידי בצורת הפתח?

אמרו ליה: לא אמר ולא כלום. [עיין רי"ף ועיין רא"ש סימן יד]

תנא צורת הפתח שאמרו = קנה מכאן וקנה מכאן, וקנה על גביהן; צריכין ליגע [37] או אין צריכין ליגע [38]?

רב נחמן אמר: אין צריכין ליגע, ורב ששת אמר: צריכין ליגע. אזל רב נחמן ועבד עובדא בי ריש גלותא כשמעתיה [39]; אמר ליה רב ששת לשמעיה - רב גדא: זיל שלוף, שדינהו;

אזל, שלף, שדינהו;

אשכחוהו דבי ריש גלותא – חבשוהו.

אזל רב ששת, קם אבבא, אמר ליה: גדא פוק!

תא, נפק ואתא.

אשכחיה רב ששת לרבה בר שמואל, אמר ליה: תני מר מידי בצורת הפתח?

אמר ליה: אין! תנינא 'כיפה [40]: רבי מאיר מחייב במזוזה וחכמים פוטרין [41], ושוין שאם יש ברגליה עשרה [42] שהיא חייבת [43]' [44]!

אמר אביי [45]: הכל מודים אם גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה - אי נמי יש ברגליה שלשה ואין גבוהה עשרה - ולא כלום [46]; כי פליגי ביש ברגליה שלשה [47] וגבוהה עשרה [48] ואין רחבה ארבעה [49], ויש בה לחוק להשלימה לארבעה [50]: רבי מאיר סבר חוקקין להשלים [51], ורבנן סברי אין חוקקין להשלים. [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוטים]

החלק העליון רחב דיו לחוק בו המשך הרגלים לגובה עשרה

אמר ליה: אי משכחת להו - לא תימא להו לבי ריש גלותא ולא מידי מהא מתניתא דכיפה.

משנה:

הכשר מבוי: בית שמאי אומרים: לחי וקורה, ובית הלל אומרים: או לחי או קורה;

רבי אליעזר אומר לחיין;

משום רבי ישמעאל אמר תלמיד אחד לפני רבי עקיבא: לא נחלקו בית שמאי ובית הלל על מבוי שהוא [52] פחות מארבע אמות שהוא ניתר או בלחי או בקורה; על מה נחלקו? - על רחב מארבע אמות ועד עשר, שבית שמאי אומרים לחי וקורה, ובית הלל אומרים או לחי או קורה.

אמר רבי עקיבא: על זה ועל זה נחלקו.

גמרא:

כמאן?: דלא כחנניה ולא כתנא קמא* [דף ו,א: תנו רבנן כיצד מערבין...] [53]!?

אמר רב יהודה: הכי קאמר: 'הכשר מבוי סתום כיצד? בית שמאי אומרים לחי וקורה, ובית הלל אומרים או לחי או קורה'; בית שמאי אומרים לחי וקורה - למימרא דקא סברי בית שמאי ארבע מחיצות דאורייתא [54]?

לא! לזרוק [55] - משלש הוא דמיחייב [56], לטלטל [57] - [58] עד דאיכא ארבע;

בית הלל אומרים או לחי או קורה - לימא קא סברי בית הלל שלש מחיצות דאורייתא?

לא: לזרוק - משתים הוא דמיחייב, לטלטל - עד דאיכא שלש.


רבי אליעזר אומר לחיין:

איבעיא להו: רבי אליעזר - לחיין וקורה קאמר? או דילמא לחיין בלא קורה קאמר?

תא שמע: 'מעשה ברבי אליעזר שהלך אצל רבי יוסי בן פרידא תלמידו

הערותעריכה

  1. ^ אפילו יש לו צורת פתח
  2. ^ רב, דאמר צורת פתח לא מהניא
  3. ^ בארבע דפנותיה
  4. ^ ואפילו פתחים קטנים מעשר, כי היכי דלא מהניא צורת פתח לשוויה יותר מעשר [שיהיה] פתחא [ולא פירצה] - לא מהני נמי לפרוץ מרובה על העומד בפתחים קטנים
  5. ^ מה ליותר מעשר דין הוא שלא יועיל צורת פתח בו - שכן חמור איסורו, שלא הותר בשום מקום בשבת, ואפילו בפסי ביראות, ואליבא דרבי מאיר, דאמר בפרק שני (עירובין פ"ב מ"א, דף יז,ב): וביניהן כמלא שתי רבקות של שלשה שלשה בקר, דהיינו עשר אמות: דכל פרה [רחבהּ] אמה ושני שלישי אמה
  6. ^ בפרצות של עשר או פחות
  7. ^ שהרי הותר בפסי ביראות ואפילו לרבי מאיר דמחמיר בהו ואסר ביותר מעשר - מיהו פרוץ מרובה מודי דשרי, וכל שכן לרבי יהודה דמכשיר בשלש עשרה אמה ושליש
  8. ^ למאן דאמר לא מהניא צורת הפתח בעומד פחות מן הפרוץ
  9. ^ כיון דרובן פתחים וחלונות הוה ליה פרוץ מרובה, והיכי מצי תו למיתני ובלבד שיהא עומד מרובה
  10. ^ שעשה בהן הרבה פתחים, וחלונות סביב סביב - מותר, ובלבד שיהא בין פתח לפתח יותר מכדי פתח
  11. ^ אלמא: עומד מרובה על הפרוץ בָעִינָן, ואף על גב דאיכא צורת פתח בכולהו
  12. ^ פתחין שוממין; לישנא אחרינא: פתחים מקולקלין שמחוסרין תיקון, כמו זקן אשמאי חסר מתורה
  13. ^ מזוזות: שנחלצו אבניהם מכאן ומכאן, אבן יוצאת ואבן נכנסת, ואין זו צורת פתח
  14. ^ שאין כלום בנין למעלה מן הפתח, אלא כל הכותל חלוק כפתחה עד ראשו [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט], וצורת פתח שאמרו - קנה מכאן וקנה מכאן וקנה על גביהן
  15. ^ דלא מהני צורת פתח ליותר מעשר במבוי
  16. ^ שם מקום
  17. ^ מזה לזה, כעין צורת פתח
  18. ^ שאם יש גפנים בתוך הקונדסין - מותר לזרוע סמוך להן חוץ למחיצה, כדתנן [בבא בתרא פ"ב מ"יב]: היה גדר בינתים - זה סומך לגדר מכאן, וזה סומך לגדר מכאן
  19. ^ לטלטל בתוכו
  20. ^ שמתח הזמורה מזה לזה באמצעיתו [של קונדס], ולא על ראשיהן
  21. ^ ולענין שבת, אמאי התירו לו
  22. ^ הא בעשר - לכולי עלמא פתחא הוא
  23. ^ ריש לקיש לית ליה דרב חסדא [שאומר שהקורה העליונה בצורת הפתח צריכה להיות מעל הקונדס], ורבי יוחנן אית ליה דרב חסדא, וקסבר: כי אמר רב חסדא - לשבת, אבל לכלאים - אפילו מן הצד הוי צורת פתח, דשבת חמור מכלאים
  24. ^ קליעת הזמורה המתוחה מקונדס לחבירו, ודוגמתו פיאה נכרית במסכת שבת (סד,ב)
  25. ^ הך בתרייתא - משום רבי יהודה ברבי חנינא אמרה, וליה לא סבירא ליה
  26. ^ קמייתא
  27. ^ משום הכי שרי לענין כלאים, וביותר מעשר, דאי בעשר - לא מצי למימר 'אבל לא לשבת' [דכולי עלמא מתירים עד עשר], ועל כרחיך כרב סבירא ליה
  28. ^ בכלאים
  29. ^ מן הצד
  30. ^ רבי יהושע
  31. ^ שאל ממנו דבר זה
  32. ^ משופין כדקר - יתד הנעוץ בקרקע
  33. ^ כל שהוא
  34. ^ יכול להעמיד בה
  35. ^ דיה; קשין - של שבלים
  36. ^ חור שציר הדלת סובב בו, ואף על פי שאינה צריכה דלת, מיהו חזיא לדלת בעינן
  37. ^ קנה שעל גבן לקנים שבצדדין
  38. ^ או אפילו תלויה למעלה מהן באויר
  39. ^ שהקיף להתיר רחבה לטלטל בה, ועשה בהן פתחים הרבה יותר מעשר, ועשה להן פיאה, ולא נגעו לקנים של מטה
  40. ^ שער העשוי ככיפה
  41. ^ מפני שלמעלה בעיגול הוא מצר, ואינו רחב ארבעה, ואין פתח פחותה מארבע רוחב
  42. ^ גובה, קודם שיתחיל לעגל
  43. ^ דהא יש בה עשרה גובה ברוחב ארבעה; ואפילו כל העיגול סתום - נשאר שם שיעור פתח כשר
  44. ^ אלמא: אין צריכין ליגע, דהא הכשירה דפתח - ברגליה היא, והעיגול מפסיק בין תקרה העליונה למזוזות, וקתני 'חייבת'
  45. ^ אביי - לפרושי פלוגתייהו אתא; לישנא אחרינא 'ואמר אביי' גרסינן; ומפירוש דאביי ילפינן דאין צריכין ליגע
  46. ^ הכל מודים גבוהה עשרה ואין ברגליה שלשה דלא כלום - דכל בציר משלשה גובה - ארעא סמיכתא היא, ואין שם מפֶתַח זה כלום שיהא רוחב ארבעה; אי נמי יש ברגליה גובה שלשה - וסתם רגליה רוחב ארבעה, ואין גובהה עשרה - ולא כלום: דכל פחות מעשרה - לא כלום, ולאו 'פתח' הוא
  47. ^ דנפיק מתורת ארעא סמיכתא בהכשר פתח ארבעה רוחב
  48. ^ עם העיגול
  49. ^ מעוגל ולמעלה
  50. ^ ויש בה לחוק ולסתור העיגול ולהרחיבו לארבעה בלא נפילת ראש העיגול העליון: שהבנין ארוך לכאן ולכאן, ואין הבנין כלה מכאן ומכאן למדת השער
  51. ^ הואיל ובגובה שלשה יש הכשר רוחב פתח - רואין שבעה העליונים כאילו הן חקוקין מבפנים, ונרחבים למדת הרגלים
  52. ^ שרוחב פתחו
  53. ^ דקא סלקא דעתיה דהכי קאמר: הכשר מבוי מפולש, בית שמאי אומרים כו'
  54. ^ הלכה למשה מסיני היא במחיצות, דבציר מארבע מחיצות לא הוי רשות היחיד, משום הכי בעי לחי וקורה, דתיהוי מחיצה מעלייתא
  55. ^ מרשות הרבים לתוכו
  56. ^ דשלש מחיצות דאורייתא לשוויה רשות היחיד
  57. ^ אבל לטלטל בתוכו
  58. ^ גזור רבנן: