פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

כל שכן דהוו להו 'נולד', דאסירי [1]!

אלא מיא בעבים מינד ניידי;

השתא דאתית להכי - אוקיינוס נמי לא ליקשו לך: מיא באוקיינוס נמי מינד ניידי, ותניא [תוספתא ביצה פ"ד מ"ח [ליברמן]]: 'נהרות המושכין ומעיינות הנובעין - הרי הן כרגלי כל אדם [2]'!

אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כרבי יוחנן בן נורי.

אמר ליה רבי זירא לרבי יעקב בר אידי: בפירוש שמיע לך [3] או מכללא שמיע לך [4]?

אמר ליה: בפירוש שמיע לי.

מאי 'כללא' [5]?

דאמר רבי יהושע בן לוי: הלכה כדברי המיקל בעירוב [6].

ותרתי למה לי?

אמר רבי זירא: צריכי: דאי אשמעינן הלכה כרבי יוחנן בן נורי, הוה אמינא בין לקולא [7] ובין לחומרא [8] - קא משמע לן הלכה כדברי המיקל בעירוב [9].

ולימא 'הלכה כדברי המיקל בעירוב', 'הלכה כרבי יוחנן בן נורי' למה לי?

איצטריך: סלקא דעתא אמינא הני מילי יחיד במקום יחיד ורבים במקום רבים, אבל יחיד במקום רבים [10] אימא לא [11] [קא משמע לן רבי יהושע בן לוי שהלכה כמותו].

אמר ליה רבא לאביי: מכדי עירובין דרבנן, מה לי יחיד במקום יחיד ומה לי יחיד במקום רבים?

אמר ליה רב פפא לרבא: ובדרבנן לא שני לן בין יחיד במקום יחיד ליחיד במקום רבים? והתנן [נדה פ"א מ"ה]: רבי אלעזר [12] אומר: כל אשה שעברו עליה שלש עונות [13] - דייה שעתה [14]', ותניא: מעשה ועשה רבי כרבי אליעזר [15]; לאחר שנזכר – אמר: כדי הוא רבי אליעזר לסמוך עליו בשעת הדחק' [16]' מאי לאחר שנזכר [17]?: אילימא לאחר שנזכר דאין הלכה כרבי אלעיזר אלא כרבנן [18], בשעת הדחק היכי עביד כוותיה [19]? אלא [20] דלא איתמר הלכתא לא כרבי אליעזר ולא כרבנן; [21] לאחר שנזכר דלאו יחיד פליג עליה אלא רבים פליגי עליה [22], אמר: כדי הוא רבי אלעזר לסמוך עליו בשעת הדחק [23]!?

אמר רב משרשיא לרבא - ואמרי לה רב נחמן בר יצחק לרבא: ובדרבנן לא שני בין יחיד במקום יחיד בין יחיד במקום רבים? והתניא: 'שמועה קרובה נוהגת שבעה [24] ושלשים [25], רחוקה אינה נוהגת אלא יום אחד; ואי זו היא 'קרובה' ואיזו היא 'רחוקה'? - בתוך שלשים = 'קרובה', לאחר שלשים = 'רחוקה', דברי רבי עקיבא; וחכמים אומרים: אחת שמועה קרובה ואחת שמועה רחוקה - נוהגת שבעה ושלשים', ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירין - הלכה כדברי המחמירין המרובים, חוץ מזו: שאף על פי שרבי עקיבא מיקל וחכמים מחמירין - הלכה כדברי רבי עקיבא, וסבר לה [26] כשמואל, דאמר שמואל 'הלכה כדברי המיקל באבל'; באבילות הוא דאקילו בה רבנן, אבל בעלמא - אפילו בדרבנן שָׁני בין יחיד במקום יחיד בין יחיד במקום רבים!


עמוד ב

ורב פפא אמר: איצטריך [27]! סלקא דעתא אמינא 'הני מילי בעירובי חצירות', אבל בעירובי תחומין אימא לא – צריכא [28].

ומנא תימרא דשני לן בין עירובי חצירות לעירובי תחומין?

דתנן [29]: 'אמר רבי יהודה: במה דברים אמורים [30]? בעירובי תחומין [31], אבל בעירובי חצירות [32] - מערבין בין לדעת ובין שלא לדעת שזכין לאדם שלא בפניו ואין חבין לאדם אלא בפניו'.

רב אשי אמר: איצטריך: סלקא דעתא אמינא 'הני מילי [33] בשיורי עירוב [34]', אבל בתחילת עירוב אימא לא [35].

ומנא תימרא דשני לן בין שיורי עירוב לתחילת עירוב?

דתנן [עירובין פ"ז מ"ט]: 'אמר רבי יוסי: במה דברים אמורים [36]? - בתחילת עירוב, אבל בשיורי עירוב - אפילו כל שהוא [37]; ולא אמרו לערב חצירות אלא כדי שלא לשכח תורת עירוב מן התינוקות [38]'.

רבי יעקב ורבי זריקא אמרו: הלכה כרבי עקיבא מחבירו [39], וכרבי יוסי מחבריו, וכרבי מחבירו.

למאי הלכתא [40]?

רבי אסי אמר: הלכה [41]!

ורבי חייא בר אבא אמר: מטין [42],

ורבי יוסי ברבי חנינא אמר: נראין [43].

כלשון הזה אמר רבי יעקב בר אידי אמר רבי יוחנן [44]: רבי מאיר ורבי יהודה - הלכה כרבי יהודה;

רבי יהודה ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי, ואין צריך לומר רבי מאיר ורבי יוסי - הלכה כרבי יוסי.

השתא במקום רבי יהודה ליתא במקום רבי יוסי מיבעיא?

אמר רב אסי: אף אני לומד 'רבי יוסי ורבי שמעון - הלכה כרבי יוסי', דאמר רבי אבא אמר רבי יוחנן: רבי יהודה ורבי שמעון - הלכה כרבי יהודה; השתא במקום רבי יהודה ליתא, במקום רבי יוסי מיבעיא?

איבעיא להו: רבי מאיר ורבי שמעון – מאי?

תיקו.

אמר רב משרשיא: ליתנהו להני כללי [45].

מנא ליה לרב משרשיא הא?: אילימא מהא דתנן [46]: רבי שמעון אומר: למה הדבר דומה? - לשלשה חצירות הפתוחות זו לזו ופתוחות לרשות הרבים, עירבו שתים החיצונות עם האמצעית - היא מותרת עמהן והן מותרות עמה, ושתים החיצונות אסורות זו עם זו [47] - ואמר רב חמא בר גוריא אמר רב: 'הלכה כרבי שמעון', ומאן פליג עליה? - רבי יהודה [48], והא אמרת רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה - אלא לאו שמע מינה ליתנהו!

ומאי קושיא? דילמא היכא דאיתמר [49] – איתמר, היכא דלא איתמר - לא איתמר [50]?

אלא מהא, דתנן [51]: 'עיר של יחיד ונעשית של רבים - מערבין את כולה; של רבים ונעשית של יחיד [52] - אין מערבין את כולה [53] אלא אם כן עושה חוצה לה כעיר חדשה שביהודה שיש בה חמשים דיורין [54] - דברי רבי יהודה; רבי שמעון אומר:

הערותעריכה

  1. ^ אפילו לטלטלן במקומן
  2. ^ כיון דניידי - לא קנו שביתה, ואפילו הן של יחיד - אינן כרגליו
  3. ^ מרבי יהושע בן לוי
  4. ^ דשמיע לך מיניה מילתא אחריתי, ודייקת מינה דכרבי יוחנן בן נורי סבירא ליה
  5. ^ מאיזה כלל הוה סלקא דעתך מעיקרא דשמעת ליה לרבי יהושע בן לוי, דנימא מילתא דנידוק לה מינה
  6. ^ בכל משפטיו, ותחומין מהלכות עירובין הן
  7. ^ כגון אדם ישן, דאי לא קנה שביתה - לא נפיק מארבע אמות
  8. ^ כגון כלי הפקר: אי אמרת קונין שביתה - אסור להוליכן למקום שעירב זה המוצאן, אלא אלפים הוא דאית להו לכל רוח
  9. ^ באדם - הוא דהלכתא כוותיה: דכיון דניעור קנה - ישן נמי קנה, אבל בכלים לית הלכתא כוותיה
  10. ^ כגון רבי יוחנן בן נורי דפליגי רבנן עליה
  11. ^ אימא לית הלכתא כוותיה
  12. ^ 'רבי אליעזר' גרסינן [וכן הגירסא במסכת נדה: רבי אליעזר]
  13. ^ דהיינו תשעים יום, דעונה סתם לפריסת נדה מ- שלשים יום לשלשים יום
  14. ^ וכל אשה שעברו עליה תשעים יום ולא ראתה - נסתלקו דמיה, ואם ראתה אחרי כן - אמרינן 'השתא הוא דראתה דם', ולא מטמינן טהרות שנתעסקה בהן למפרע, כשאר נשים שדמיהן מצויין, שמטמאות טהרות למפרע מעת לעת, כדאמר במסכת נדה (ג,א) דחיישינן שמא כותלי בית הרחם העמידוהו, ותנן (נדה פ,ה מ"א דף מ,א): כל הנשים מטמאות בבית החיצון, ופליגי רבנן עליה, ואמרי דאין הפסקת שלש עונות סילוק אלא לזקנה שעברו עליה שלש עונות סמוך לזקנתה, אבל בילדה - לא
  15. ^ וטיהר אף בילדה שעברו עליה שלש עונות
  16. ^ שני בצורת הוו, ואיכא הפסד טהרות
  17. ^ 'אחר שנזכר' משמע דנזכר דלאו שפיר עביד
  18. ^ אילימא נזכר דאיתמר בפלוגתייהו הלכה כרבנן, וכשנעשה המעשה לא היה זכור ועכשיו נזכר
  19. ^ גירסת רש"י?: אמאי לא אהדר עובדא
  20. ^ האי דלא אהדר - משום
  21. ^ ומאי 'נזכר'? -
  22. ^ דהוה ליה למיעבד כרבים
  23. ^ ולא אהדר עובדא; הא לאו בשעת הדחק - לא, אלמא: אף על גב דמעת לעת - גזירה דרבנן היא, בעי למיעבד כרבים
  24. ^ לרחיצה ולתכבוסת
  25. ^ לתספורת ולגיהוץ מיום שנשמע לו
  26. ^ רבי יוחנן
  27. ^ ולעיל קאי, אדרבי יהושע בן לוי; איצטריך ליה למימר הלכה כרבי יוחנן, ואף על גב דאמר הלכה כדברי המיקל בעירוב
  28. ^ והא דרבי יוחנן בן נורי - באיסור תחומין קאי
  29. ^ לקמן בפרק 'חלון' [עירובין פ"ז מ"יא דף פא,א]
  30. ^ דאין מערבין לו לאדם אלא לדעתו: שנתרצה
  31. ^ דשמא חוב לו להפסיד אלפים למזרח על מנת להשתכר באלפים למערב
  32. ^ אין שם הפסד אלא ריוח
  33. ^ דהלכה כמיקל בעירובי חצירות
  34. ^ שהניח עירוב במקום המשתמר לכמה שבתות, ונתמעט האוכל משיעור שתי סעודות - מקילין ביה לאכשורי
  35. ^ אבל במחלוקת של תחילת עירוב לא ניזיל בתר מיקל, והא דרבי יוחנן בן נורי כתחילת עירוב דמי
  36. ^ דצריך שיעור לעירובי חצירות, או מזון שתי סעודות בין כולן, או כגרוגרת לכל אחד
  37. ^ לכל אחד
  38. ^ שלא לשכח תורת עירוב מדורות הבאין, אבל עיקר עירוב - בתחומין הוא
  39. ^ בכל דוכתא
  40. ^ לענין מה נאמרה שמועה זו, שפסקו הלכה סתם? בכל מקומות יש לסמוך עליה להורות הלכה למעשה כן? או דלמא מסברא בעלמא קאמרי כן, אבל הלכתא מכללא לא סמכינן עליה למילף
  41. ^ הלכה ממש קאמרי רבי יעקב ורבי זריקא: למיגמר מעשה מיניה ומיעבד כרבי עקיבא היכא דיחיד פליג עליה, וכרבי יוסי אפילו במקום רבים
  42. ^ רבי יעקב ורבי זריקא - לאו הלכה ממש פסקי, אלא מטין ההוראה אחר רבי יוסי, ואפילו במקום רבים, דאורויי מורינן לאדם יחיד לעשות כרבי יוסי, אבל מדרש בפירקי ברבים לא דרשינן
  43. ^ אורויי לא מורינן, ואם עשה כרבי יוסי - לא מהדרינן עובדא
  44. ^ כי האי לישנא דאיתמר הך דרבי יעקב ורבי זריקא - איתמר נמי הך דרבי יעקב בר אידי: למר הלכה, ולמר מטין, ולמר נראין
  45. ^ דכללינן לעיל: פלוני ופלוני הלכה כפלוני בכל מקום, אלא היכא דמסתבר כמר - הלכתא כוותיה, והיכא דמסתבר בדוכתא אחריתי כאידך - עבדינן כוותיה
  46. ^ מתניתין היא לעיל [עירובין פ"ד מ"ו דף מה,ב]
  47. ^ ופליגי רבנן עליה בברייתא, ואמרי: שלשתן אסורות
  48. ^ דהוא הוי סתם בר פלוגתיה; לישנא אחרינא: מאן פליג עליה - רבי יהודה, דהוא איירי לעיל מינה: רבי יהודה אומר: לאיזה רוח שירצה, ועלה תני היו שנים מקצת [מקצת אמותיו של זה בתוך אמותיו של זה מביאין ואוכלין באמצע ובלבד שלא יוציא זה מתוך שלו לתוך של חבירו היו שלשה והאמצעי מובלע ביניהן הוא מותר עמהן והן מותרין עמו ושנים החיצונים אסורים זה עם זה], אמר ר' שמעון: למה הדבר דומה, ואמרינן דהכי קאמר להו רבי שמעון לרבנן: מכדי למה הדבר דומה כו'; מאי שנא התם דפליגיתו עליה; אלמא: הנך רבנן דאיירי לעיל מינה בארבע אמות דשביתה, איפלוג נמי בחצירות
  49. ^ בהדיא 'הלכה כרבי שמעון'
  50. ^ וכי כיילינן 'רבי יהודה ורבי שמעון הלכה כרבי יהודה' - להיכא דלא איתמר הלכתא לא כמר ולא כמר
  51. ^ לקמן ב'כיצד מעברין' (עירובין פ"ה מ"ו דף נט,א)
  52. ^ שנתמעטו אוכלוסיה מעבור ברחובותיה ששים ריבוא ולא דמיא השתא לדגלי מדבר
  53. ^ יחד
  54. ^ שלא יערבו עמה, למיהוי היכר לעיר של רבים דלא ליערבו כולה אלא מבואות מבואות