ביאור:בבלי עירובין דף ג
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
לא תיהני ליה אמלתרא [1], דהא היכל - אמלתרא הויא ליה, ואפילו הכי עשרים אמה הוא דגבוה [2] דתנן [מדות פ"ג מ"ז, בשנויים]: חמש אמלתראות של מילה [3] היו על גביו זו למעלה מזו וזו למעלה מזו?
והאי מאי, תיובתא? דילמא כי תניא ההיא דאמלתראות - באולם תניא? והאי מאי, קושיא? דילמא תבנית היכל כתבנית אולם?
אלמה אמר רבי אילעא אמר רב: 'רחבה ארבעה [4], אף על פי שאינה בריאה [5], ואם יש לה אמלתרא אפילו גבוהה יותר מעשרים אמה אינו צריך למעט' [6]?
אמר רב יוסף: אמלתרא [8] - [9] מתניתא היא.
מאן קתני לה?
אמר אביי: והא חמא בריה דרבה בר אבוה קתני לה!
ותיהוי אמלתרא מתניתא, ותיקשי לרב [10]?
אמר לך רב: דל אנא מהכא [11]: מתנייתא, מי לא קשיין אהדדי [12]? אלא מאי אית לך למימר? 'תנאי היא [13]'? לדידי נמי תנאי היא [14]!
רב נחמן בר יצחק אמר: בלא רב [15] - מתנייתא אהדדי [16] לא קשיין: לרבנן קורה טעמא מאי [17]? משום היכרא [18], והאי דקתני [19] יתר מפתחו של היכל - סימנא בעלמא [20];
ורב נחמן בר יצחק - הניחא אי לא סבירא ליה הא דרבה, אלא אי סבירא ליה הא דרבה [21], דאמר רבה: 'כתיב (ויקרא כג מג) למען ידעו דורותיכם כי בסכות הושבתי [את בני ישראל בהוציאי אותם מארץ מצרים אני ה' אלהיכם] עד עשרים אמה אדם יודע שדר בסוכה, למעלה מעשרים אמה אין אדם יודע משום דלא שלטא ביה עינא' - אלמא גבי סוכה נמי בהיכרא פליגי; איפלוגי בתרתי [22] למה לי?
צריכא: דאי אשמעינן גבי סוכה - בהא קאמר רבי יהודה, כיון דלישיבה עבידא - שלטא ביה עינא, אבל מבוי - דלהילוך עביד [23] - אימא מודה להו לרבנן; ואי אשמעינן בהא, בהא קאמרי רבנן אבל בהך אימא מודו ליה לרבי יהודה – צריכא.
מאי 'אמלתרא'?
רב חמא בריה דרבה בר אבוה אמר: קיני [24];
כי אתא רב דימי אמר: אמרי במערבא: פסקי דארזא [25].
מאן דאמר פסקי דארזא [26] כל שכן קיני [27]; מאן דאמר קיני - אבל פסקי דארזא לא; ומאן דאמר פסקי דארזא, מאי טעמא? משום דנפיש משכיה? והא סוכה דנפיש משכיה [שהרי הוא גבוה מעשרים אמה] וקאמרי רבנן דלא!? אלא כיון דקא חשיב - אית ליה קלא.
מקצת [28]קורה בתוך עשרים ומקצת קורה למעלה מעשרים, [29] מקצת סכך בתוך עשרים ומקצת סכך למעלה מעשרים: אמר רבה: במבוי כשר, בסוכה פסול.
מאי שנא במבוי דכשר, דאמרינן 'קלוש' [30]? סוכה נמי לימא 'קלוש'?
אי קלשת - הויא לה חמתה מרובה מצילתה!
הכא נמי, אי קלשת - הויא לה קורה הניטלת ברוח [31]!?
אלא על כרחך נעשו כשפודין של מתכת - הכא נמי על כרחך נעשית צילתה מרובה מחמתה!?
אמר רבא מפרזקיא: סוכה דליחיד היא - לא מדכר [32]; מבוי דלרבים - מדכרי אהדדי [33].
רבינא אמר: סוכה דאורייתא - אחמירו בה רבנן, מבוי דרבנן - לא אחמירו ביה רבנן.
רב אדא בר מתנה מתני להא שמעתא דרבה איפכא: אמר רבה: במבוי פסול, בסוכה כשירה;
מאי שנא סוכה דכשירה? דאמרינן 'קלוש'? במבוי נמי לימא 'קלוש'?
אי קלשת - הוי לה קורה הניטלת ברוח!
הכא נמי אי קלשת הויא לה חמתה מרובה מצילתה!
אלא על כרחך נעשית צילתה מרובה מחמתה? הכא נמי על כרחך נעשו כשפודין של מתכת [34]!
אמר רבא מפרזקיא: סוכה, דליחיד היא - רמי אנפשיה ומדכר; מבוי, דלרבים היא - סמכי אהדדי ולא מדכרי, דאמרי אינשי: קדרא דבי שותפי - לא חמימא ולא קרירא.
רבינא אמר: סוכה, דאורייתא - לא בעי חיזוק; מבוי, דרבנן - בעי חיזוק.
מאי הוי עלה?
רבה בר רב עולא אמר: זה וזה פסול;
רבא אמר: זה וזה כשר: -
חלל סוכה תנן, חלל מבוי תנן [35].
אמר ליה רב פפא לרבא: תניא דמסייע לך: מבוי שהוא גבוה מעשרים אמה יותר מפתחו של היכל – ימעט; והיכל גופו חללו עשרים.
איתיביה רב שימי בר רב אשי לרב פפא: 'כיצד היה עושה? - מניח קורה משפת עשרים ולמטה' [36]!
אימא 'ולמעלה'.
והא 'למטה' קתני?
הא קא משמע לן: דלמטה כלמעלה: מה למעלה חללה עשרים - אף למטה חללה עשרה [37].
אמר אביי משמיה דרב נחמן: אמת סוכה ואמת מבוי - באמה בת חמשה; אמת כלאים - באמה בת ששה [38].
'אמת מבוי באמה בת חמשה' - למאי הלכתא [39]?
לגובהו [40] ולפירצת מבוי [41].
והא איכא [42] 'משך מבוי בארבע אמות' [43], דלקולא [44]?
כמאן דאמר בארבעה טפחים [45].
ואיבעית אימא: בארבע אמות, ורוב אמות [46] קאמר [47].
אמת סוכה באמה בת חמשה - למאי הלכתא?
לגובהה [48] ולדופן עקומה [49].
והא איכא 'משך סוכה בארבע אמות' [50], דלקולא [51] דתניא: רבי אומר: אומר אני: כל סוכה שאין בה ארבע אמות על ארבע אמות – פסולה?
כרבנן, דאמרי: אפילו אינה מחזקת אלא ראשו ורובו ושולחנו.
ואיבעית אימא: לעולם רבי היא, ורוב אמות קאמר [52].
אמת כלאים באמה בת ששה - למאי הילכתא?
לקרחת הכרם ולמחול הכרם [53], דתנן [כלאים פ"ד מ"א]: קרחת הכרם - בית שמאי אומרים עשרים וארבע אמות [54], ובית הלל אומרים שש עשרה אמות; ומחול הכרם - בית שמאי אומרים שש עשרה אמות, ובית הלל אומרים שתים עשרה אמות; איזו היא 'קרחת הכרם'? - כרם שחרב אמצעיתו [55]: אין שם שש עשרה אמות - לא יביא זרע לשם [56], היו שם שש עשרה אמה - נותן לו כדי עבודתו וזורע את המותר [57]; ואיזהו 'מחול הכרם'? - בין כרם לגדר [58]; אין שם שתים עשרה אמה - לא יביא זרע לשם [59]; היו שם שתים עשרה אמה - נותן לו כדי עבודתו [60] וזורע את השאר;
והא איכא רצופים בארבע אמות [61], דלקולא [62], דתנן [כלאים פ"ה מ"ב]: כרם הנטוע על פחות מארבע אמות [63]: רבי שמעון אומר: אינו כרם [64] [אולי רבי שמעון סובר שפחות ממרחק כזה אינו מצמיח, כי אין די שטח לגפן הבודד, ולמעשה שותלים במרחק קטן שתילים, כלומר זה הוא משתלה!?], וחכמים אומרים: כרם ורואין את האמצעיים [65] כאילו אינם!?
כרבנן [66], דאמרי 'הוי כרם' [67];
ואיבעית אימא: לעולם רבי שמעון, ורוב אמות קאמר.
ורבא משמיה דרב נחמן אמר: כל אמות - באמה בת ששה, אלא הללו שׂוֹחֲקוֹת והללו עצבות [68].
מיתיבי: 'כל אמות שאמרו חכמים באמה בת ששה, ובלבד
הערות עריכה
- ^ לאכשורי גובהו יותר מעשרים [לקמן מפרש מאי 'אמלתרא’]
- ^ והיכא תני דמהניא?
- ^ עץ שגדילין בו מילין, והם עפצים, ובלעז גלא"ש
- ^ אם היתה קורה רחבה ארבעה טפחים
- ^ אף על פי שהיא דקה ואינה חזקה לקבל אריח – כשירה, והא דתנן במתניתין (לקמן: עירובין פ"א מ"ד, דף יג,ב) בריאה כדי לקבל אריח - כשאינה רחבה ארבעה טפחים קאמר
- ^ תרתי מילי קאמר רב, ולקולא
- ^ השתא קא מסיק לפירכיה, דאשכחן דמהניא אמלתרא אליבא דרב, ומעיקרא לא שבקיה לאסוקי למלתיה עד דסתר ליה לתיובתא.
- ^ הא 'אמלתרא' דאייתוה משמיה דרב
- ^ לא רב אמרה, דתיקשי דרב אדרב, אלא
- ^ דהא חזינן הכא דלא גמרי רבנן מהיכל, מדקתני דאמלתרא מהניא
- ^ הרימני מיכן כאילו שתקתי ולא אמרתי דבר זה
- ^ דהא תניא לעיל בהדיא מבוי שהוא גבוה מעשרים, יותר מפתחו של היכל, אלמא: רבנן מהתם גמרי
- ^ תנא דלעיל דסבירא ליה דרבנן מהיכל גמרי, ואמלתרא לא מהניא, והאי תנא דאמלתרא סבר: לאו מהיכל גמרי
- ^ ואנא - כתנא דלעיל אמרי
- ^ אי לא הוה מפרש רב למתניתא קמייתא, ויליף מינה דרבנן מהיכל גמרי
- ^ דבין לההיא מתניתין ובין להא מתניתין דאמלתרא
- ^ בעו תוך עשרים אמה
- ^ דליחזו אינשי, ולידעו דתקנתא עבוד, ולא ליתי לאיחלופי ברשות הרבים, ומשום הכי מהניא אמלתרא, דכיון דמיסתכלי בה אינשי אפילו למעלה מעשרים אמה - איכא היכרא
- ^ במתניתא קמייתא
- ^ לאו דגמרי מהתם, אלא סימנא בעלמא נקט, שלא תחליף גירסא דעשרים ותאמר למעלה משלשים או מארבעים - יהא פתח היכל סימן בידך
- ^ דטעמייהו דרבנן בסוכה נמי משום היכר
- ^ לרבנן ולרבי יהודה לפלוגי בתרתי
- ^ כלומר: המהלך אינו מביט למעלה
- ^ כגון קיני עופות היו בולטין מתחת האולם למעלה (משלשים) מן הפתח
- ^ כלונסות של ארז ארוכין תחובין בכותל, ואיידי דנפיש משכיה אורך דידהו - חזו להו אינשי, ואיכא היכרא
- ^ איכא היכרא למבוי
- ^ דאיידי דחשיבי, ומילתא דתמיהא היא - מסתכלי בהו אינשי, וחזו לקורה
- ^ עובי ה
- ^ וכן עובי סככה של סוכה:
- ^ רואין כאילו ניטל אותו העובי היוצא למעלה, ותהא קורה דקה
- ^ שהרי שיערוה חכמים בריאה כדי לקבל אריח, ואי לאו הכי - שדי ליה זיקא, הלכך לא חשיב
- ^ וזמנין דמשתקיל מקצת עובי הסכך הנכנס לתוך עשרים, וקיימא כולה למעלה מעשרים
- ^ שאם תרקב תחתונה של קורה ותעמוד כולה למעלה מעשרים אמה - מתקני לה
- ^ אלא אמאי מכשרת בסוכה, משום דעל כרחך השתא צילתה מרובה מחמתה דהא 'רואין' הוא דקאמרינן, ולא שקילנא מינה מידי! הכא נמי חשוב אותה כשפודין כבידין, דאי נמי קלישי - לא שדי להו זיקא, דהא לא מידי שקלת מינה, אלא 'רואין' הוא דקאמר
- ^ עשרים אמות שהוזכרו, בין במבוי בין בסוכה - אחללה קיימי
- ^ משפת עשרים ולמטה - משמע שיהא עובי הקורה בתוך עשרים
- ^ הא קא משמע לן: דשיעור שנתנו חכמים למטה מעשרה טפחים - אחלל קאי, כשיעור שאמרו בעשרים למעלה, והכי קאמר מתניתין: מניח את הקורה משפת עשרים ולמעלה, וכן למטה אם בא לעשותו נמוך - מניחה משפת עשרה טפחים ולמעלה: דבפחות מעשרה לא הוי מבוי
- ^ גירסת רש"י: אמת מבוי ואמת סוכה - אמות שהוזכרו במבוי ובסוכה - באמות קטנות שיערו, ואמות שהוזכרו בכלאים - באמות גדולות שיערו; ולקמן מפרש הי נינהו; ורב נחמן - מדקאמר הכא קטנות והכא גדולות - שמע מינה הכא חומרא והכא חומרא, דאי לא לחומרא - היכי מצי אמר הני גדולות והני קטנות? הא לא תנן בהו שיעורא!?
- ^ משערים אלו שבמבוי בקטנות, דתיהוי חומרא
- ^ הנך עשרים שהוזכרו ליפסל בגובהו - מכי איכא עשרים אמות קטנות [כבר] פסלי, אי מגבה לה טפי
- ^ דקיימא לן בהאי פירקא: פרצת מבוי בעשר אמות פסיל ליה, וקאמר רב נחמן דבעשר אמות קטנות מיפסיל
- ^ אמות שהוזכרו
- ^ ואם ארכו פחות מארבע אמות - פסיל ליה אביי לקמן בפירקין (עירובין ה א), דאמר לקמן: היה פחות מעשרה טפחים ובא להשלימו, עד כמה חוקק בו במשכו? - רב יוסף אמר: ארבעה טפחים, אביי אמר: ארבע אמות, דמשך מבוי בעינן ארבע אמות
- ^ ובהני אמות אתיא מילתיה דרב נחמן לקולא, דמכשר ליה בארבע אמות קטנות
- ^ כמאן דאמר משך מבוי בארבעה טפחים סבירא ליה לרב נחמן, ולא הוזכרו אמות בשיעור משכו, ופלוגתא דאביי ורב יוסף היא
- ^ הנזכרות במבוי
- ^ רב נחמן דליהוי קטנות, ולא אכל אמות מבוי קאמר
- ^ שהוזכרו עשרים אמות לפוסלה
- ^ דתנן (סוכה פ"א מ"י, דף יז,א): בית שנפחת וסיכך על גבי הפחת בסכך כשר, ותקרת העלייה נותרת סביב ומפסקת בין סכך כשר לדפנות, אם יש בין סכך כשר לדופן ארבע אמות - פסולה, ולא אמרינן דופן עקומה; פחות מארבע אמות - כשירה, דאמרינן: חזינן ליה להאי סכך פסול כאילו הוא מן הדפנות שנעקמו למעלן ובאו עד סכך כשר, והרי אין כאן הפסק, וקא אתא רב נחמן למימר דבאמות קטנות משערינן ליה, ומיפסלא בעשרים טפחים - והיינו חומרא
- ^ הנזכרות במשך סוכה
- ^ דאי מכשרת ליה בקטנות - איכא קולא, ורב נחמן כייל ואמר: כל אמות סוכה בקטנות, ואי אמר רב נחמן כרבי - הוי קולא
- ^ רב נחמן לעולם כרבי, והאי דאמר רב נחמן אמות סוכה בקטנות - לאו באמות דמשך סוכה, אלא בשאר אמות קאמר
- ^ דכי משערת ליה בגדולות - חומרא היא
- ^ אם קרחתה עשרים וארבע אמות - מותר לזרוע שם, ואם פחות מעשרים וארבע אמות - אסור לזרוע שם, ולקמן מפרש מאי 'קרחת' ומאי 'מחול'
- ^ שהרי יש שם גפנים סביב הקרחה שש עשרה אמה על שש עשרה אמה, וכן אם הלכה הקרחה על פני כל רוחב הכרם שאין שם גפנים אלא משני צידי הקרחה – בָעִינן שש עשרה רוחב הקרחה
- ^ אפילו באמה האמצעית, דארבע אמות שבצד הכרם מזה וארבע אמות שבצד זה אצל הכרם - הוו עבודת הכרם
- ^ דתנן (כלאים פ"ו מ"א): כמה עבודת הכרם? (מלא) ארבע אמות, כמלא בקר וכלים; שהיו בוצרים אותה בשוורים ובעגלות, ובעת החרישה - חורשים אותה בשוורים, הלכך ככרם דמו, ואם נשארו שמנה אמות בינתים לבד אותן ארבע לכל צד, דכי שדית פלגא להכא ופלגא להכא איכא ארבע אמות = מקום חשוב לכל חד - לא בטלי לגבי כרם, ומותר לזורען, ובציר משמנה אמות שדי פלגא להכא ופלגא להכא - ליכא ארבע אמות מקום חשוב, ובטיל לגבי כרם; ולבית שמאי לא חשיב שדה בפחות משמנה אמות, הלכך עשרים וארבע אמות בעינן: ארבע לעבודת הכרם מכאן, וכנגדן מכאן, פשו שש עשרה; שדי שמנה להכא ושמנה להכא - איכא שדה, ולא בטלי; אי נמי סבירא להו לבית שמאי עבודת הכרם שמנה אמות
- ^ דהיינו סביב כמו מחולות
- ^ דארבע אמות דלהדי כרם = עבודת הכרם, וארבע אמות דלהדי כותל, כיון דלא מיזדרעי משום דוושא דכותל - אפקורי מפקר להו; אמצעיות, אי איכא ארבע אמות - חשיב, ואי לא - בטיל לגבי כרם - והכא לא בעינן שש עשרה אמה, שאין האיסור אלא מצד אחד; והכי מפרש לה בפרק 'כל גגות' (עירובין צג א), וקא אמר רב נחמן דבאמות גדולות משערינן ולחומרא, ולא משתריא בקטנות
- ^ לבית הלל נותן ארבע אמות לעבודת הכרם
- ^ גפנים רצופין שסמוכה שורה לשורה יותר ממה שנתנו חכמים שיעור: שאם אין בין שורה לשורה ארבע אמות - אינו כרם, הואיל ואין לו כל צרכו להילוך עגלה, ומותר לזרוע בכולן לרבי שמעון
- ^ ובהנך אמות אתיא מילתיה דרב נחמן לקולא, דאי איכא ארבע אמות קטנות - אמרינן אינו כרם עד דאיכא גדולות
- ^ שאין בין שורה לשורה ארבע אמות
- ^ ומותר לזרוע לשם
- ^ הנטועין בתוך ריוח הראוי להיות בין שורה לשורה
- ^ סבירא ליה לרב נחמן
- ^ הלכך, לא הוזכרו אמות בכלאים לענין רצופים
- ^ אמות כלאים מודדין בטפחים גדולים, ושל סוכה ומבוי עצבות מצומצמות, לחומרא