ביאור:בבלי עירובין דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת ^[1] - אף אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה את השבת!

אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה, דהא מר לא אמר לנכרי "זיל אחים"!

אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן ^[2] - לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף!?

אמר ליה: מאי נעביד? מר ^[3] - לאו אורחיה ^[4], אנא טרידנא בגירסאי, אינהו ^[5] לא משגחי, ואי אקני להו פיתא ^[6] בסלא ^[7] - כיון דאי בעו לה מינאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו - בטיל שיתוף ^[8], דתניא: אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן ^[9] ולא נתנו לו - בטל השיתוף!

ונקני להו מר רביעתא דחלא ^[10] בחביתא ^[11]? ^[12]

תניא: 'אין משתתפין באוצר ^[13]'.

והא תניא משתתפין?

אמר רב אושעיא: לא קשיא: הא בית שמאי הא בית הלל, דתנן [אהלות פ"ז מ"ה]: 'המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן ^[14] טמאין ^[15]; נפתח אחד מהן ^[16] - הוא טמא ^[17] וכולן טהורין; חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה ^[18] - מציל על כל הפתחים כולן; בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת ^[19], ובית הלל אומרים: אף משימות המת ^[20].

ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה; אמר להו רבא: נישיילה לאימיה; אי צריכא ^[21] - נחים ליה נכרי אגב אימיה ^[22].

אמר ליה רב משרשיא לרבא: אימיה קא אכלה תמרי ^[23]!

אמר ליה: אימור תונבא ^[24] בעלמא הוא דנקט לה ^[25].

ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה; אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו הא חצר ^[26].

אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל 'אין ביטול רשות מחצר לחצר'!?

אמר ליה: אנא - כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר.

ואי לא סבר לה מר כשמואל,

(עירובין סח ב)

ניתיב מר בדוכתיה וניבטיל להו לדידהו וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר ^[27], דהא אמר רב: מבטלין וחוזרין ומבטלין ^[28]!?

אנא, בהא - כשמואל סבירא לי, דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.

ולאו חד טעמא הוא?: מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין? לאו משום דכיון דבטליה לרשותיה - אסתלק ליה מהכא לגמרי, והוה ליה כבן חצר אחרת, ואין ביטול רשות מחצר לחצר - מר נמי לא ניבטיל ^[29]!?

התם ^[30] היינו טעמא: כי היכי דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא ^[31] ואטלולא ^[32].

גופא: רב אמר מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.

לימא רב ושמואל - בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קא מיפלגי, דרב דאמר כרבנן ^[33] ושמואל דאמר כרבי אליעזר ^[34]?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי אליעזר; עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם 'המבטל רשות חצירו - רשות ביתו ביטל' משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי, אבל לענין איסתלוקי ^[35] מי אמר?

ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו כרבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא מאי דבטיל בטיל ודלא בטיל לא בטיל, אבל מאי דבטיל מיהא איסתלק לגמרי ^[36]!

אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי: 'מי שנתן רשותו ^[37] והוציא ^[38], בין בשוגג בין במזיד – אוסר ^[39], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: במזיד – אוסר, בשוגג אינו אוסר'; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר ^[40] סבר 'מבטלין וחוזרין ומבטלין' ^[41], ומר סבר 'אין מבטלין וחוזרין ומבטלין'?

אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא! דכולי עלמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין ^[42], והכא - בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי: מר ^[43] סבר קנסו שוגג אטו מזיד ^[44], ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד.

רב אשי אמר: רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי.

אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו:

צדוקי מאן דכר שמיה ^[45]?

חסורי מיחסרא והכי קתני: צדוקי הרי הוא כנכרי ^[46]; ורבן גמליאל אומר: צדוקי אינו כנכרי; ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא "מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם".

והתניא ^[47]: 'הדר עם נכרי, צדוקי וביתוסי - הרי אלו אוסרין עליו; רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין; ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים ואמר להם רבן גמליאל לבניו: "בני! מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין ^[48] והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ^[49] ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם" - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר בלשון אחרת: "מהרו ועשו צורכיכם במבוי ^[50] עד שלא תחשך ויאסר עליכם!"' ^[51]

אמר מר: הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, למימרא דכי מפקי אינהו והדר מפיק איהו לא אסר?

הערות

^ ואפילו במקום מצוה, כגון לשחוט פסחו, כדתנן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (סה,ב)
^ כגון אתה ורבה דדייריתו ביה
^ רבה
^ אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף
^ שאר בני מבוי
^ משלי
^ בדיבורא, דליכא טרחא, ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף
^ אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני - אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף
^ משל שיתוף
^ חומץ
^ באחת מחביותיך, דמידי דלית ביה קפידא הוא
^ ועיקר שיתוף ביין, כדאמר בהאי פירקא
עמוד ב
, ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה; שמניחין שיתוף בחצר;
^ בדבר האצור, כגון חבית של יין או פירות המכונסין - אין סומכין על מה שבתוכן, משום דאין ברירה איזהו של שיתוף, וכי מסתפק ממנו - איכא למימר אזל ליה שיתוף
^ כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה
^ ואף על פי שאינם באהל המת, מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו, ופתח שעתיד לצאת בו - מיטמא מיד; וטעמא ליכא, אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה, ואפילו חלונות של טפח על טפח טמאין, דכיון דכולן סתומין - לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה
^ ודאי בההוא מפיק ליה
^ ודאי בההוא מפיק ליה
^ פחות מארבעה על ארבעה אינו חשוב להציל על השאר
'^ דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים; אבל משימות המת - כבר נטמאו הכלים, ולא אמרינן 'הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא', אלא נחתא להו טומאה, ואפילו כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה - טמאים, דכיון דנחתא להו טומאה - תו לא סלקא מינייהו במחשבה, עד דעביד להו מעשה ממש: דפתח ליה להאי, ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא, כדקתני לעיל: נפתח אחד מהן כו'
^ דאמרינן יש ברירה: דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא, ולא נחתא טומאה לאחריני, ואפילו כלים דקודם מחשבה טהורין
^ לצורכה חמין
^ דקיימא לן: חיה אחר שבעה, אפילו אמרה "צריכה אני" - אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין לה על ידי ארמאי
^ כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות, דהא צונן נמי אכלה
^ אשדור"דישין [טשטוש, בלבול חושים]
^ ואוכלת ואינה יודעת מה
^ בחצירו של רבא היו חמין, והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת, ופתח ביניהן, ולא עירבו שתי חצירות יחד; ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר, והן לצניעות, והנשים יושבות שם, ובי גברי הוה פתוח לחצר; ותנן במתניתין 'המבטל רשות חצירו - אסור להוציא מביתו לחצר' - דהא לאו דידיה הוא, הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר, והלך וישב בחדרים הפנימיים, וביטול רשות חצרו לבני חצר האחרת, ויביאו חמין מחצירו לחצירן [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
^ דמדקאמרת 'פנו לי מאני' - גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר, והיינו כשמואל דאמר לקמן: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, דאי לאו כשמואל סבירא לך - ליתיב מר אדוכתיה, ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין, ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך
^ שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו, מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו, ויחזור זה ויבטל לזה
^ דהא מחצר לחצר הוא
^ דאין חוזרין ומבטלין - טעמא לאו משום דהוי ליה כבן חצר אחרת,
^ שחוק
^ ליצנות
^ דאמרי במתניתין: ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם, דאמרי: המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו, אלמא: לא מסתלק ליה לגמרי, ולא הוה ליה כבן חצר אחרת
^ דאמר בפרק 'עושין פסין' (עירובין כו ב) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם, מאחר שביטל רשותו, דרשות ביתו נמי ביטל [וממילא אינו כבר בן החצר, ואינו יכול לקבל רשות על ידי ביטול]
^ לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת, דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה
^ מן החצר שביטל בפירוש - ודאי איסתלק, והוה ליה כבן חצר אחרת
^ לבני חצר, מפני ששכח ולא עירב
^ ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר
^ על בני חצר, דהדר שקליה לרשותיה
^ רבי מאיר - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה
^ לא מסולק הוא, וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין, והדרא ליה
^ דאיסתלק ליה, ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה
^ רבי מאיר
^ ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה, כיון דהדר - הדר, דהא לא זבניה, וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה
^ מי קאמר תנא קמא דבעי למיגר, דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל
^ דאינו יכול לבטל בלא שכירות
^ בניחותא, דפליגי רבנן [רבי מאיר ורבי יהודה] בצדוקי
^ והוציאו את הכלים והחזיקו במבוי, ושוב לא יוכל לחזור מביטולו, וכשקדש היום עסקינן, דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא
^ כליו במבוי, ויחזור ויטול את רשותו
^ מבעוד יום
^ קסבר רבי יהודה דלא פליג רבן גמליאל, אלא צדוקי כנכרי סבירא ליה, ואין יכול לבטל; ולקמן פריך: והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא, אלמא: לרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל, ובהא הוא דפליג רבי יהודה, דקסבר: לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו.

[1] ואפילו במקום מצוה, כגון לשחוט פסחו, כדתנן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (סה,ב)

[2] כגון אתה ורבה דדייריתו ביה

[3] רבה

[4] אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף

[5] שאר בני מבוי

[6] משלי

[7] בדיבורא, דליכא טרחא, ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף

[8] אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני - אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף

[9] משל שיתוף

[10] חומץ

[11] באחת מחביותיך, דמידי דלית ביה קפידא הוא

[12] ועיקר שיתוף ביין, כדאמר בהאי פירקא
עמוד ב
, ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה; שמניחין שיתוף בחצר;

[13] בדבר האצור, כגון חבית של יין או פירות המכונסין - אין סומכין על מה שבתוכן, משום דאין ברירה איזהו של שיתוף, וכי מסתפק ממנו - איכא למימר אזל ליה שיתוף

[14] כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה

[15] ואף על פי שאינם באהל המת, מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו, ופתח שעתיד לצאת בו - מיטמא מיד; וטעמא ליכא, אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה, ואפילו חלונות של טפח על טפח טמאין, דכיון דכולן סתומין - לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה

[16] ודאי בההוא מפיק ליה

[17] ודאי בההוא מפיק ליה

[18] פחות מארבעה על ארבעה אינו חשוב להציל על השאר

[19] '^ דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים; אבל משימות המת - כבר נטמאו הכלים, ולא אמרינן 'הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא', אלא נחתא להו טומאה, ואפילו כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה - טמאים, דכיון דנחתא להו טומאה - תו לא סלקא מינייהו במחשבה, עד דעביד להו מעשה ממש: דפתח ליה להאי, ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא, כדקתני לעיל: נפתח אחד מהן כו'

[20] דאמרינן יש ברירה: דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא, ולא נחתא טומאה לאחריני, ואפילו כלים דקודם מחשבה טהורין

[21] לצורכה חמין

[22] דקיימא לן: חיה אחר שבעה, אפילו אמרה "צריכה אני" - אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין לה על ידי ארמאי

[23] כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות, דהא צונן נמי אכלה

[24] אשדור"דישין [טשטוש, בלבול חושים]

[25] ואוכלת ואינה יודעת מה

[26] בחצירו של רבא היו חמין, והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת, ופתח ביניהן, ולא עירבו שתי חצירות יחד; ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר, והן לצניעות, והנשים יושבות שם, ובי גברי הוה פתוח לחצר; ותנן במתניתין 'המבטל רשות חצירו - אסור להוציא מביתו לחצר' - דהא לאו דידיה הוא, הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר, והלך וישב בחדרים הפנימיים, וביטול רשות חצרו לבני חצר האחרת, ויביאו חמין מחצירו לחצירן [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]

[27] דמדקאמרת 'פנו לי מאני' - גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר, והיינו כשמואל דאמר לקמן: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, דאי לאו כשמואל סבירא לך - ליתיב מר אדוכתיה, ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין, ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך

[28] שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו, מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו, ויחזור זה ויבטל לזה

[29] דהא מחצר לחצר הוא

[30] דאין חוזרין ומבטלין - טעמא לאו משום דהוי ליה כבן חצר אחרת,

[31] שחוק

[32] ליצנות

[33] דאמרי במתניתין: ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם, דאמרי: המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו, אלמא: לא מסתלק ליה לגמרי, ולא הוה ליה כבן חצר אחרת

[34] דאמר בפרק 'עושין פסין' (עירובין כו ב) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם, מאחר שביטל רשותו, דרשות ביתו נמי ביטל [וממילא אינו כבר בן החצר, ואינו יכול לקבל רשות על ידי ביטול]

[35] לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת, דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה

[36] מן החצר שביטל בפירוש - ודאי איסתלק, והוה ליה כבן חצר אחרת

[37] לבני חצר, מפני ששכח ולא עירב

[38] ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר

[39] על בני חצר, דהדר שקליה לרשותיה

[40] רבי מאיר - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה

[41] לא מסולק הוא, וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין, והדרא ליה

[42] דאיסתלק ליה, ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה

[43] רבי מאיר

[44] ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה, כיון דהדר - הדר, דהא לא זבניה, וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה

[45] מי קאמר תנא קמא דבעי למיגר, דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל

[46] דאינו יכול לבטל בלא שכירות

[47] בניחותא, דפליגי רבנן [רבי מאיר ורבי יהודה] בצדוקי

[48] והוציאו את הכלים והחזיקו במבוי, ושוב לא יוכל לחזור מביטולו, וכשקדש היום עסקינן, דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא

[49] כליו במבוי, ויחזור ויטול את רשותו

[50] מבעוד יום

[51] קסבר רבי יהודה דלא פליג רבן גמליאל, אלא צדוקי כנכרי סבירא ליה, ואין יכול לבטל; ולקמן פריך: והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא, אלמא: לרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל, ובהא הוא דפליג רבי יהודה, דקסבר: לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו.

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]