פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי עירובין דף סח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

מה הזאה שבות ואינה דוחה את השבת [1] - אף אמירה לנכרי שבות ואינה דוחה את השבת!

אמר ליה: ולא שני לך בין שבות דאית ביה מעשה לשבות דלית ביה מעשה, דהא מר לא אמר לנכרי "זיל אחים"!

אמר ליה רבה בר רב חנן לאביי: מבואה דאית ביה תרי גברי רברבי כרבנן [2] - לא ליהוי ביה לא עירוב ולא שיתוף!?

אמר ליה: מאי נעביד? מר [3] - לאו אורחיה [4], אנא טרידנא בגירסאי, אינהו [5] לא משגחי, ואי אקני להו פיתא [6] בסלא [7] - כיון דאי בעו לה מינאי ולא אפשר ליתבה נהלייהו - בטיל שיתוף [8], דתניא: אחד מבני מבוי שביקש יין ושמן [9] ולא נתנו לו - בטל השיתוף!

ונקני להו מר רביעתא דחלא [10] בחביתא [11]? [12]

תניא: 'אין משתתפין באוצר [13]'.

והא תניא משתתפין?

אמר רב אושעיא: לא קשיא: הא בית שמאי הא בית הלל, דתנן [אהלות פ"ז מ"ה]: 'המת בבית ולו פתחים הרבה - כולן [14] טמאין [15]; נפתח אחד מהן [16] - הוא טמא [17] וכולן טהורין; חישב להוציאו באחד מהן או בחלון שיש בו ארבעה על ארבעה [18] - מציל על כל הפתחים כולן; בית שמאי אומרים: והוא שחישב עד שלא ימות המת [19], ובית הלל אומרים: אף משימות המת [20].

ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה; אמר להו רבא: נישיילה לאימיה; אי צריכא [21] - נחים ליה נכרי אגב אימיה [22].

אמר ליה רב משרשיא לרבא: אימיה קא אכלה תמרי [23]!

אמר ליה: אימור תונבא [24] בעלמא הוא דנקט לה [25].

ההוא ינוקא דאישתפוך חמימיה; אמר להו רבא: פנו לי מאני מבי גברי לבי נשי, ואיזיל ואיתיב התם ואיבטיל להו הא חצר [26].

אמר ליה רבינא לרבא: והאמר שמואל 'אין ביטול רשות מחצר לחצר'!?

אמר ליה: אנא - כרבי יוחנן סבירא לי, דאמר יש ביטול מחצר לחצר.

ואי לא סבר לה מר כשמואל,

(עירובין סח ב)

ניתיב מר בדוכתיה וניבטיל להו לדידהו וניהדרו אינהו וניבטלו ליה למר [27], דהא אמר רב: מבטלין וחוזרין ומבטלין [28]!?

אנא, בהא - כשמואל סבירא לי, דאמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.

ולאו חד טעמא הוא?: מאי טעמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין? לאו משום דכיון דבטליה לרשותיה - אסתלק ליה מהכא לגמרי, והוה ליה כבן חצר אחרת, ואין ביטול רשות מחצר לחצר - מר נמי לא ניבטיל [29]!?

התם [30] היינו טעמא: כי היכי דלא ליהוי מלתא דרבנן כחוכא [31] ואטלולא [32].

גופא: רב אמר מבטלין וחוזרין ומבטלין, ושמואל אמר אין מבטלין וחוזרין ומבטלין.

לימא רב ושמואל - בפלוגתא דרבנן ורבי אליעזר קא מיפלגי, דרב דאמר כרבנן [33] ושמואל דאמר כרבי אליעזר [34]?

אמר לך רב: אנא דאמרי אפילו לרבי אליעזר; עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם 'המבטל רשות חצירו - רשות ביתו ביטל' משום דבבית בלא חצר לא דיירי אינשי, אבל לענין איסתלוקי [35] מי אמר?

ושמואל אמר: אנא דאמרי אפילו כרבנן; עד כאן לא קאמרי רבנן התם אלא מאי דבטיל בטיל ודלא בטיל לא בטיל, אבל מאי דבטיל מיהא איסתלק לגמרי [36]!

אמר רב אחא בר חנא אמר רב ששת: כתנאי: 'מי שנתן רשותו [37] והוציא [38], בין בשוגג בין במזיד – אוסר [39], דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר: במזיד – אוסר, בשוגג אינו אוסר'; מאי לאו בהא קמיפלגי: דמר [40] סבר 'מבטלין וחוזרין ומבטלין' [41], ומר סבר 'אין מבטלין וחוזרין ומבטלין'?

אמר רב אחא בר תחליפא משמיה דרבא: לא! דכולי עלמא אין מבטלין וחוזרין ומבטלין [42], והכא - בקנסו שוגג אטו מזיד קא מיפלגי: מר [43] סבר קנסו שוגג אטו מזיד [44], ומר סבר לא קנסו שוגג אטו מזיד.

רב אשי אמר: רב ושמואל בפלוגתא דרבי אליעזר ורבנן קא מיפלגי.

אמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו:

צדוקי מאן דכר שמיה [45]?

חסורי מיחסרא והכי קתני: צדוקי הרי הוא כנכרי [46]; ורבן גמליאל אומר: צדוקי אינו כנכרי; ואמר רבן גמליאל: מעשה בצדוקי אחד שהיה דר עמנו במבוי בירושלים ואמר לנו אבא "מהרו והוציאו את הכלים למבוי עד שלא יוציא ויאסר עליכם".

והתניא [47]: 'הדר עם נכרי, צדוקי וביתוסי - הרי אלו אוסרין עליו; רבן גמליאל אומר: צדוקי וביתוסי אינן אוסרין; ומעשה בצדוקי אחד שהיה דר עם רבן גמליאל במבוי בירושלים ואמר להם רבן גמליאל לבניו: "בני! מהרו והוציאו מה שאתם מוציאין [48] והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה [49] ויאסר עליכם, שהרי ביטל רשותו לכם" - דברי רבי מאיר; רבי יהודה אומר בלשון אחרת: "מהרו ועשו צורכיכם במבוי [50] עד שלא תחשך ויאסר עליכם!"' [51]

אמר מר: הוציאו מה שאתם מוציאין והכניסו מה שאתם מכניסין עד שלא יוציא התועב הזה ויאסר עליכם, למימרא דכי מפקי אינהו והדר מפיק איהו לא אסר?

הערותעריכה

  1. ^ ואפילו במקום מצוה, כגון לשחוט פסחו, כדתנן בפסחים בפרק 'אלו דברים' (סה,ב)
  2. ^ כגון אתה ורבה דדייריתו ביה
  3. ^ רבה
  4. ^ אין כבודו לחזר על בני המבוי ולגבות השיתוף
  5. ^ שאר בני מבוי
  6. ^ משלי
  7. ^ בדיבורא, דליכא טרחא, ויהו כולן זוכין בו לשם שיתוף
  8. ^ אם אחד מהן היה צריך לאכול מן השיתוף, והיה שואלו ממני - אין יכולת בידי לוותר משלי בכל שבת, לכך נמצא שאין בלבי להיות בו חלק גמור, ובטל השיתוף
  9. ^ משל שיתוף
  10. ^ חומץ
  11. ^ באחת מחביותיך, דמידי דלית ביה קפידא הוא
  12. ^ ועיקר שיתוף ביין, כדאמר בהאי פירקא
    עמוד ב
    , ויניח החבית בחצר ויסמוך על רביעית שבה לשום שיתוף לצורך כל השנה כולה; שמניחין שיתוף בחצר;
  13. ^ בדבר האצור, כגון חבית של יין או פירות המכונסין - אין סומכין על מה שבתוכן, משום דאין ברירה איזהו של שיתוף, וכי מסתפק ממנו - איכא למימר אזל ליה שיתוף
  14. ^ כל הכלים הנתונין בעובי האסקופה
  15. ^ ואף על פי שאינם באהל המת, מפני שאין אנו יודעין באיזו פתח יוציאנו, ופתח שעתיד לצאת בו - מיטמא מיד; וטעמא ליכא, אלא הלכות טומאה הכי גמירי לה, ואפילו חלונות של טפח על טפח טמאין, דכיון דכולן סתומין - לא מוכחא מילתא בהי מפיק ליה
  16. ^ ודאי בההוא מפיק ליה
  17. ^ ודאי בההוא מפיק ליה
  18. ^ פחות מארבעה על ארבעה אינו חשוב להציל על השאר
  19. '^ דלא נחתא להו טומאה אשאר פתחים; אבל משימות המת - כבר נטמאו הכלים, ולא אמרינן 'הוברר הדבר דמעיקרא נמי דעתיה לאפוקי בהאי פיתחא', אלא נחתא להו טומאה, ואפילו כלים הבאין (לשאר פתחים) שם לאחר מחשבה - טמאים, דכיון דנחתא להו טומאה - תו לא סלקא מינייהו במחשבה, עד דעביד להו מעשה ממש: דפתח ליה להאי, ומהני לטהר את האחרים מכאן ולהבא, כדקתני לעיל: נפתח אחד מהן כו'
  20. ^ דאמרינן יש ברירה: דמאתמול דעתיה בהאי פיתחא, ולא נחתא טומאה לאחריני, ואפילו כלים דקודם מחשבה טהורין
  21. ^ לצורכה חמין
  22. ^ דקיימא לן: חיה אחר שבעה, אפילו אמרה "צריכה אני" - אין מחללין עליה את השבת, אבל עושין לה על ידי ארמאי
  23. ^ כלומר הא חזינן דאינה צריכה חמין לשתות, דהא צונן נמי אכלה
  24. ^ אשדור"דישין [טשטוש, בלבול חושים]
  25. ^ ואוכלת ואינה יודעת מה
  26. ^ בחצירו של רבא היו חמין, והתינוק נשפכו חמיו בחצר אחרת, ופתח ביניהן, ולא עירבו שתי חצירות יחד; ולרבא היו בביתו חדרים פנימיים שאינן פתוחין לחצר, והן לצניעות, והנשים יושבות שם, ובי גברי הוה פתוח לחצר; ותנן במתניתין 'המבטל רשות חצירו - אסור להוציא מביתו לחצר' - דהא לאו דידיה הוא, הלכך פינה כליו מבי גברי כדי שלא יבא להוציא משם לחצר, והלך וישב בחדרים הפנימיים, וביטול רשות חצרו לבני חצר האחרת, ויביאו חמין מחצירו לחצירן [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
  27. ^ דמדקאמרת 'פנו לי מאני' - גלית אדעתך דמאחר שתבטל רשותך אין לך היום היתר בחצר, והיינו כשמואל דאמר לקמן: אין מבטלין וחוזרין ומבטלין, דאי לאו כשמואל סבירא לך - ליתיב מר אדוכתיה, ובטל להם רשות חצרך שעה אחת עד שיקחו החמין, ויחזרו הם ויבטלו לך אותו הרשות ויחזירו לך חצרך
  28. ^ שנים הדרין בחצר אחת ולא עירבו, מבטל זה רשותו לזה עד שיעשה צרכיו, ויחזור זה ויבטל לזה
  29. ^ דהא מחצר לחצר הוא
  30. ^ דאין חוזרין ומבטלין - טעמא לאו משום דהוי ליה כבן חצר אחרת,
  31. ^ שחוק
  32. ^ ליצנות
  33. ^ דאמרי במתניתין: ביתו אסור להכניס ולהוציא לו ולהם, דאמרי: המבטל רשות חצירו לא ביטל רשות ביתו, אלמא: לא מסתלק ליה לגמרי, ולא הוה ליה כבן חצר אחרת
  34. ^ דאמר בפרק 'עושין פסין' (עירובין כו ב) ביתו מותר להכניס ולהוציא להם, מאחר שביטל רשותו, דרשות ביתו נמי ביטל [וממילא אינו כבר בן החצר, ואינו יכול לקבל רשות על ידי ביטול]
  35. ^ לשוויה נפשיה כבן חצר אחרת, דלא לימצי למהדר וקבולי רשותיה
  36. ^ מן החצר שביטל בפירוש - ודאי איסתלק, והוה ליה כבן חצר אחרת
  37. ^ לבני חצר, מפני ששכח ולא עירב
  38. ^ ולאחר שביטל הוציא מביתו לחצר
  39. ^ על בני חצר, דהדר שקליה לרשותיה
  40. ^ רבי מאיר - דאמר אפילו בשוגג הדרא ליה רשותיה
  41. ^ לא מסולק הוא, וגבי ביטול נמי חוזרין ומבטלין, והדרא ליה
  42. ^ דאיסתלק ליה, ובדין הוא דבשוגג לא הדרא ליה
  43. ^ רבי מאיר
  44. ^ ובמזיד כולהו מודו דאף על גב דאיסתלק ליה, כיון דהדר - הדר, דהא לא זבניה, וכגון שלא החזיקו בני מבוי במבוי לאחר ביטול קודם חזרה
  45. ^ מי קאמר תנא קמא דבעי למיגר, דפליג רבן גמליאל ואמר דיכול לבטל
  46. ^ דאינו יכול לבטל בלא שכירות
  47. ^ בניחותא, דפליגי רבנן [רבי מאיר ורבי יהודה] בצדוקי
  48. ^ והוציאו את הכלים והחזיקו במבוי, ושוב לא יוכל לחזור מביטולו, וכשקדש היום עסקינן, דחזקה דמבעוד יום לא מוכחא
  49. ^ כליו במבוי, ויחזור ויטול את רשותו
  50. ^ מבעוד יום
  51. ^ קסבר רבי יהודה דלא פליג רבן גמליאל, אלא צדוקי כנכרי סבירא ליה, ואין יכול לבטל; ולקמן פריך: והתנן לרבי יהודה עד שלא יוציא, אלמא: לרבי יהודה אליבא דרבן גמליאל יכול הוא לבטל, ובהא הוא דפליג רבי יהודה, דקסבר: לאחר חזקה נמי יכול לחזור בו.