פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

וכן ערב תשעה באב שחל להיות בשבת [1] - [2] אוכל ושותה כל צרכו, ומעלה על שולחנו אפילו כסעודת שלמה בשעתו [3]; חל להיות תשעה באב בערב שבת - מביאין לו כביצה ואוכל כדי שלא יכנס לשבת כשהוא מעונה.'

תניא: 'אמר רבי יהודה: פעם אחת היינו יושבין לפני רבי עקיבא, ותשעה באב שחל להיות בערב שבת היה, והביאו לו ביצה מגולגלת [4] וגמעה בלא מלח; ולא שהיה תאב לה, אלא להראות לתלמידים הלכה [5].

ורבי יוסי אומר: מתענה ומשלים.

אמר להן רבי יוסי: אי אתם מודים לי בתשעה באב שחל להיות באחד בשבת שמפסיק [6] מבעוד יום [7]?

אמרו לו: אבל [8]!

אמר להם: מה לי ליכנס בה כשהוא מעונה [9] מה לי לצאת ממנה כשהוא מעונה [10]?

אמרו לו: אם אמרת לצאת ממנה, שהרי אכל ושתה כל היום כולו - תאמר ליכנס בה כשהוא מעונה, שלא אכל ושתה כל היום כולו?'

ואמר עולא: הלכה כרבי יוסי.

תוספות ד"ה ביצה מגולגלת - בפירוש רבנו חננאל: קבלה בידינו כי רבי עקיבא אותה שנה מסוכן היה והביאו לר"ע הרופאים לגמע ביצה מגולגלת באחרית היום ורבי יהודה לא דקדק לפיכך סמך על מה שראה ולא ידע העיקר על מה עשה כך; ותמוז דהאי שתא מלייה מליוה, לפיכך חל תשעה באב בערב שבת, וחסרו אב ובא ראש השנה בשבת; תוס' שאנ"ץ.

ומי עבדינן כרבי יוסי? ורמינהי [תענית פ"ב מ"י]: 'אין גוזרין תענית על הציבור בראשי חדשים בחנוכה ובפורים, ואם התחילו [11] - אין מפסיקין, דברי רבן גמליאל; אמר רבי מאיר: אף על פי שאמר רבן גמליאל אין מפסיקין - מודה היה שאין משלימין [12]; וכן בתשעה באב שחל להיות בערב שבת [13].'

ותניא: לאחר פטירתו של רבן גמליאל - נכנס רבי יהושע להפר את דבריו [14]; עמד רבי יוחנן בן נורי על רגליו ואמר: חזי אנא, דבתר רישא - גופא אזיל [15]! כל ימיו של רבן גמליאל קבענו הלכה כמותו עכשיו אתה מבקש לבטל דבריו! יהושע! אין שומעין לך שכבר נקבעה הלכה כרבן גמליאל, ולא היה אדם שערער בדבר כלום! [16]

בדורו של רבן גמליאל עבוד כרבן גמליאל, בדורו של רבי יוסי עבוד כרבי יוסי [17].

ובדורו של רבן גמליאל עבוד כרבן גמליאל? והתניא: אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: אני מבני סנאב בן בנימין [18]; פעם אחת חל תשעה באב להיות בשבת ודחינוהו לאחר השבת [19], והתענינו בו, ולא השלמנוהו מפני שיום טוב שלנו היה; טעמא - דיום טוב, הא ערב יום טוב משלימין [20]!

אמר רבינא: שאני יום טוב של דבריהם [21]: מתוך שמתענין בו שעות [22] [23] משלימין בו ערביות [24]; [25] שבת - הואיל ואין מתענין בה שעות [26] - אין משלימין בה ערביות [27];

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתא [28].

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן [29], ואהא אמרת ניהלן: 'אין גוזרין תענית על הצבור בראשי חדשים וכו', ואמרינן עלה: אמר רב יהודה אמר רב: זו דברי רבי מאיר שאמר [30] משום רבן גמליאל [31], אבל חכמים אומרים: מתענה ומשלים; מאי, לאו אכולהו [32]?

[33]

– לא, אחנוכה ופורים.

הכי נמי מסתברא,


עמוד ב

דאי סלקא דעתך אכולהו [34] - הא בעי מיניה רבה מרב יהודה ולא פשט ליה [35]!

ולטעמיך, הא דדרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה מתענה ומשלים [36] - הא בעא מיניה רבה מרב הונא [37] ולא פשט ליה!? אלא הא מקמי דשמעה והא לבתר דשמעה [38] - הכא נמי [39] הא מקמי דשמעה [40] הא לבתר דשמעה [41]!

דרש מר זוטרא משמיה דרב הונא: הלכה - מתענין ומשלימין.

הדרן עלך בכל מערבין



עירובין פרק רביעי מי שהוציאוהו

משנה:

מי שהוציאוהו נכרים [42] או רוח רעה [43] - אין לו אלא ארבע אמות; החזירוהו [44] - כאילו לא יצא [45];

הוליכוהו לעיר אחרת [46], נתנוהו בדיר או בסהר [47]: רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה אומרים: מהלך את כולה [48]; רבי יהושע ורבי עקיבא אומרים: אין לו אלא ארבע אמות.

מעשה שבאו מפלנדרסין [49] והפליגה ספינתם בים [50]; רבן גמליאל ורבי אלעזר בן עזריה הלכו את כולה [51], רבי יהושע ורבי עקיבא לא זזו מארבע אמות, שרצו להחמיר על עצמן [52].

פעם אחת לא נכנסו לנמל [53] עד שחשיכה, אמרו לו לרבן גמליאל: מה אנו לירד [54]?

אמר להם: מותרים אתם, שכבר הייתי מסתכל והיינו בתוך התחום עד שלא חשיכה.

גמרא:

תנו רבנן: 'שלשה דברים מעבירין את האדם על דעתו ועל דעת קונו, אלו הן: עובדי כוכבים, ורוח רעה, ודקדוקי עניות.

למאי נפקא מינה?

למיבעי רחמי עלייהו;

שלשה אין רואין פני גיהנם, אלו הן: דקדוקי עניות, וחולי מעיין, והרשות [55]; ויש אומרים אף מי שיש לו אשה רעה;

ואידך?

אשה רעה - מצוה לגרשה!

ואידך?

זימנין דכתובתה מרובה; אי נמי אית ליה בנים מינה ולא מצי מגרש לה.

למאי נפקא מינה?

לקבולי מאהבה [56];

שלשה מתין כשהן מספרין [57], ואלו הן: חולי מעיין, וחיה, והדרוקן [58]'.

למאי נפקא מינה?

למשמושי בהו זוודתא [59].

אמר רב נחמן אמר שמואל: יצא לדעת - אין לו אלא ארבע אמות.

פשיטא: השתא מי שהוציאוהו נכרים אין לו אלא ארבע אמות, יצא לדעת מיבעיא?

אלא אימא 'חזר לדעת אין לו אלא ארבע אמות' [60].

הא נמי תנינא: החזירוהו נכרים - כאילו לא יצא: החזירוהו - הוא דכאילו לא יצא, אבל הוציאוהו נכרים וחזר לדעת - אין לו אלא ארבע אמות!

אלא אימא 'יצא לדעת והחזירוהו נכרים - אין לו אלא ארבע אמות';

הא נמי תנינא: הוציאוהו ... והחזירוהו - כאילו לא יצא: הוציאוהו והחזירוהו - הוא דכאילו לא יצא, אבל יצא לדעת – לא!

מהו דתימא [61] 'לצדדין' קתני [62]: 'מי שהוציאוהו נכרים וחזר לדעת [63] - אין לו אלא ארבע אמות, אבל יצא לדעת והחזירוהו נכרים [64] - [65] כאילו לא יצא' - קא משמע לן [66].

בעו מיניה מרבה: הוצרך לנקביו [67] מהו [68]?

אמר להם: גדול כבוד הבריות שדוחה את לא תעשה שבתורה [69].

אמרי נהרדעי: אי פיקח הוא [70] - עייל לתחומא, וכיון דעל – על [71].

אמר רב פפא: פירות שיצאו חוץ לתחום וחזרו [72] אפילו במזיד - לא הפסידו את מקומן [73]; מאי טעמא? - אנוסין נינהו [74].

איתיביה רב יוסף בר שמעיה לרב פפא: 'רבי נחמיה ורבי אליעזר בן יעקב אומרים: לעולם אסורין עד שיחזרו למקומן שוגגין [75]'; בשוגג – אִין, במזיד – לא!

תנאי היא, דתניא: 'פירות שיצאו חוץ לתחום בשוגג יאכלו [76], במזיד לא יאכלו;

הערותעריכה

  1. ^ אף על פי שאם חל להיות בחול לא יאכל שני תבשילין, ולא יאכל בשר ולא ישתה יין
  2. ^ עכשיו שהוא שבת
  3. ^ שהיתה שעתו עומדת לו במלכותו, דמלך והדיוט הוה
  4. ^ צלויה רכה
  5. ^ שאין משלימין תענית ערב שבת
  6. ^ סעודה
  7. ^ שצריך לאכול מבעוד יום, ומקבל תענית עליו משגמר לאכול, ואף על פי שהוא שבת
  8. ^ באמת
  9. ^ כגון שהשלים בערב שבת תעניתו
  10. ^ שמתחיל תעניתו מבעוד יום
  11. ^ שהתחילו להתענות עשרים או שלושים יום, ונכנסו בהן ימי חנוכה או ראש חדש
  12. ^ תענית בחנוכה וראש חדש, להתענות כל היום
  13. ^ נמי אין משלימין
  14. ^ ולומר 'משלימין'
  15. ^ רואה אני בדין ובדת שצריכין אנו להלך אחד דברי הראשונים
  16. ^ אלמא אין משלימין.
  17. ^ בדורו של רבי יוסי דהוה בתר הכי - שבקוהו לדרבן גמליאל וקבעו הלכה כרבי יוסי דמותר
  18. ^ משפחה היא משבט בנימין, שנפל להן גורל לקרבן עצים בעשרה באב בימי עזרא, ויום טוב היה להם לעולם, כדתנן בפרק בתרא דתענית
  19. ^ שהוא עשרה באב והוי יום טוב שלנו
  20. ^ הא בשאר תשעה באב - היו משלימין, אף על פי שכל תשעה באב הוי ערב יום טוב שלהם, ורבי אלעזר בר צדוק - בדורו של רבן גמליאל הוה, כדתניא בביצה (כב,ב): אמר רבי אלעזר ברבי צדוק: פעמים הרבה נכנסתי אחר אבא לבית רבן גמליאל
  21. ^ כגון האי קרבן עצים, הואיל וקל הוא
  22. ^ כדקתני: והתענינו בו
  23. ^ לפיכך
  24. ^ כלומר: מותר להשלים ערב אותו יום טוב וליכנס לתוכו כשהוא מעונה, דהא אפילו בעיקרו מותר להתענות בו קצת היום
  25. ^ אבל
  26. ^ שאסור להתענות בו קצת לשום תענית
  27. ^ אסור נמי להשלים בו ערביות, שהמשלים ערב שבת מתענה במקצת שבת
  28. ^ דקבע עולא לעיל הלכה כרבי יוסי
  29. ^ רב יוסף חלה ושכח תלמודו, והיה אביי תלמידו מזכירו
  30. ^ לעיל
  31. ^ מודה היה שאין משלימין, וכן תשעה באב שחל להיות ערב שבת
  32. ^ חכמים אכולהו קיימי, בין אחנוכה ופורים בין אערב שבת!
  33. ^ ומדאגמריה רב לרבי יוסי בלשון 'חכמים' - שמע מינה הלכה כרבי יוסי.
  34. ^ אמרה רב יהודה
  35. ^ כדאמרינן לעיל: אתא לקמיה דרב יהודה, ולא הוה בידיה
  36. ^ בערב שבת
  37. ^ לעיל
  38. ^ לבתר דשמעה רב הונא מרב להאי אבל חכמים אומרים הדר אגמריה למר זוטרא, ומקמיה דלישמעיה בעא רבה מיניה ולא פשט ליה
  39. ^ דרב יהודה לא תיקשי
  40. ^ מרב
  41. ^ רב הונא ורב יהודה תלמידי דרב הוו
  42. ^ חוץ לתחום
  43. ^ שנכנס בו שד, ונטרפה דעתו, ויצא חוץ לתחום, ואחר כך נשתפה, והרי הוא חוץ לתחום
  44. ^ לתוך התחום
  45. ^ והרי כל העיר לו כארבע אמות כבתחילה, וחוצה לה אלפים אמה לכל רוח
  46. ^ והרי היא מוקפת מחיצות
  47. ^ שהן מוקפין, והיקיפן גדול
  48. ^ דהואיל ומוקפת מחיצות הרי היא כארבע אמות
  49. ^ שם מקום
  50. ^ כשהיא מתרחקת משפת הים ונכנסת לאמצעי קרי ליה 'הפלגה'; ולשון לעז הוא, שקורין לשלולית הים [עומק הים] פיל"ג
  51. ^ היו מהלכין בכל הספינה, דאף על פי שהספינה הולכת בשבת ויצאו חוץ לתחום - הוו כמי שיצא חוץ לתחום וניתן בדיר או בסהר, שהספינה - מחיצות לה
  52. ^ בגמרא מפרש
  53. ^ פורט"ו בלעז, ששם הספינות יוצאות מן הים לשפתו
  54. ^ מן הספינה לתוך העיר? כלומר: באנו מחוץ לתחום משחשיכה!
  55. ^ מי שיש לו נושין
  56. ^ דמכפרי עליה
  57. ^ אפילו יש בהן חיות הרבה = שמדברים, אף על פי כן מתין פתאום
  58. ^ חולי הפה, מושג"א
  59. ^ לזַמֵּן תכריכין
  60. ^ מי שהוציאוהו נכרים וחזר לדעת לתוך התחום - לא הוי כהחזירוהו, דתנן במתניתין כאילו לא יצא
  61. ^ מתניתין
  62. ^ ו'החזירוהו' דסיפא - מילתא באפי נפשיה היא, ולאו אהוציאוהו נכרים קאי, והכי קאמר:
  63. ^ בין כשהוא עומד בחוץ בין שחזר לדעת
  64. ^ ומי שהיה חוץ לתחום והחזירוהו נכרים, בין שהיתה יציאתו ראשונה לדעת בין שלא לדעת אלא באונס
  65. ^ הוי
  66. ^ רב נחמן דסיפא דמתניתין - ארישא מהדר
  67. ^ זה שהוציאוהו נכרים
  68. ^ מהו לצאת מארבע אמותיו
  69. ^ לאו דלא תסור (דברים יז יב) - ותחומין נמי דרבנן
  70. ^ האי דנצרך לנקביו ויהבו ליה רבנן רשות למיפק חוץ לארבע אמותיו
  71. ^ ומותר, 'כאילו לא יצא', דהא ברשות על, ולא גרע מ'החזירוהו'
  72. ^ ביום טוב
  73. ^ וכל העיר להן כארבע אמות, ויש להן לכל רוח אלפים אמה אם יום טוב הוא, ואי שבת - מותרין לאכילה במקום שחזרו
  74. ^ על ידי המוציאן
  75. ^ אסורין לזוז אותן מארבע אמותיהן, ולא לאוכלן אפילו חזרו, אלא אם כן חזרו שוגגין
  76. ^ במקום שהן שם: אם יש אדם שעירב לאותו צד, או שהיו בני עיר אחרת סמוכים להן