ביאור:בבלי עירובין דף ק
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
משום דהוי דירה שתשמישה לאויר [1], וכל דירה שתשמישה לאויר - אין מטלטלין בה יתר מבית סאתים.
שרשיו גבוהין מן הארץ [שלשה טפחים לא ישב עליהן]:
איתמר: שרשי אילן הבאין מלמעלה משלשה לתוך שלשה [2]: רבה אמר מותר להשתמש בהן, רב ששת אמר אסור להשתמש בהן:
רבה אמר מותר להשתמש בהן - דכל פחות משלשה דארעא - ארעא היא;
רב ששת אמר אסור להשתמש בהן, דכיון דמכח איסור קאתי – אסורין.
דדמו כמשוניתא [3] דסלקין לעילא [4] – אסורין [5], דנחתין לתתאי [6] – שרו [7]; לצדדין [8] - פלוגתא דרבה ורב ששת [9]; וכן אניגרא [10] וכן בקרן זוית [11].
ההוא דיקלא דהוה לאביי והוה סליק באיפומא [12]; אתא לקמיה דרב יוסף ושרא ליה [13].
אמר רב אחא בר תחליפא: דשרא לך - כרבה שרא לך [14].
פשיטא!?
מהו דתימא אפילו לרב ששת: ביתא כמאן דמלי דמי [15], ולישתמש בפחות משלשה סמוך לגג - קא משמע לן.
תנן: שרשיו גבוהין מן הארץ שלשה טפחים לא ישב עליהם; היכי דמי? אי דלא הדרי כיפי – פשיטא! אלא לאו אף על גב דהדרי כיפי [16]?
לא! לעולם דלא הדרי כיפי, והא קא משמע לן: אף על גב דצידו אחד שוה לארץ [17].
תנו רבנן [תוספתא עירובין פ"ב ה"יג [ליברמן]]: 'שרשי אילן שגבוהין מן הארץ שלשה טפחים, או שיש חלל תחתיהן שלשה טפחים אף על פי שצידו אחד שוה לארץ - הרי זה לא ישב עליהן, לפי שאין עולין באילן ואין נתלין באילן [18], ואין נשענין באילן, ולא יעלה באילן מבעוד יום וישב שם כל היום כולו, אחד אילן ואחד כל הבהמה; אבל בור שיח ומערה [19] וגדר - מטפס [20] ועולה מטפס ויורד [21], ואפילו הן מאה אמה.'
תני חדא: אם עלה - מותר לירד ותני חדא '[22] אסור לירד [23]'!
לא קשיא: כאן מבעוד יום [24], כאן משחשיכה;
ואיבעית אימא: הא והא משחשיכה, ולא קשיא: כאן בשוגג כאן במזיד;
ואיבעית אימא: הא והא בשוגג, והכא בקנסו שוגג אטו מזיד קמיפלגי: מר סבר קנסינן, ומר סבר לא קנסינן.
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: כתנאי [זבחים פ"ח מ"י]: 'הניתנין במתנה אחת שנתערבו בניתנין מתנה אחת [25] ינתנו במתנה אחת [26]; מתן ארבע במתן ארבע [27] ינתנו במתן ארבע [28]; מתן ארבע במתן אחת: רבי אליעזר אומר: ינתנו במתן ארבע [29], ורבי יהושע אומר ינתנו במתנה אחת [30].
אמר לו רבי אליעזר: הרי הוא עובר על בל תגרע?
אמר לו רבי יהושע: הרי הוא עובר בבל תוסיף?
אמר רבי אליעזר: לא אמרו אלא כשהוא בעצמו;
אמר לו ר'בי יהושע: לא נאמר בל תגרע אלא כשהוא בעצמו; ועוד אמר רבי יהושע: כשנתת - עברת על בל תוסיף ועשית מעשה בידך, כשלא נתת - עברת על בל תגרע ולא עשית מעשה בידך!' לרבי אליעזר, דאמר התם קום עשה עדיף - הכא נמי ירד [31]; לרבי יהושע דאמר התם שב ואל תעשה עדיף - הכא נמי לא ירד.
דילמא לא היא: עד כאן לא קאמר רבי אליעזר התם קום עשה עדיף אלא דקא עביד מצוה [32], אבל הכא - דלא עביד מצוה [33] - הכי נמי לא ירד!
ואי נמי: עד כאן לא קאמר רבי יהושע התם שב ואל תעשה עדיף אלא
דלא קא עביד איסורא [34], אבל הכא דקא עביד איסורא [35] - הכי נמי דירד!
תני חדא אחד אילן לח ואחד אילן יבש [36]', ותניא אידך במה דברים אמורים? – בלח, אבל ביבש – מותר'.
אמר רב יהודה: לא קשיא: כאן בשגזעו מחליף, כאן בשאין גזעו מחליף.
גזעו מחליף – 'יבש' קרית ליה? אלא לא קשיא: כאן בימות החמה כאן בימות הגשמים [37].
בימות החמה? הא נתרי פירי [38]!?
בדליכא פירי.
והא קא נתרי קינסי?
איני, והא רב איקלע לאפסטיא ואסר בגדודא!
רב בקעה מצא וגדר בה גדר [41].
אמר רמי בר אבא אמר רב אסי: אסור לאדם שיהלך על גבי עשבים בשבת, משום שנאמר (משלי יט ב) [גם בלא דעת נפש לא טוב] ואץ ברגלים חוטא [42].
תני חדא: מותר לילך על גבי עשבים בשבת, ותניא אידך אסור!?
לא קשיא: הא בלחים הא ביבשים [43];
ואי בעית אימא: הא והא בלחים, ולא קשיא: כאן בימות החמה [44] כאן בימות הגשמים;
ואיבעית אימא: הא והא בימות החמה, ולא קשיא: הא דסיים מסאניה, הא [45] דלא סיים מסאניה [46];
ואיבעית אימא: הא והא דסיים מסאניה, ולא קשיא: הא דאית ליה עוקצי [47] הא דלית ליה עוקצי;
ואיבעית אימא: הא והא דאית ליה עוקצי; הא [48] דאית ליה שרכא [49], הא דלית ליה שרכא;
והאידנא דקיימא לן כרבי שמעון [50] - כולהו שרי.
ואמר רמי בר חמא אמר רב אסי: אסור לאדם שיכוף אשתו לדבר מצוה [51], שנאמר (משלי יט ב) [גם בלא דעת נפש לא טוב] ואץ ברגלים חוטא [52]; ואמר רבי יהושע בן לוי: כל הכופה אשתו לדבר מצוה - הויין לו בנים שאינן מהוגנין.
אמר רב איקא בר חיננא: מאי קראה? - (משלי יט ב) גם בלא דעת נפש לא טוב [ואץ ברגלים חוטא]; [53]
תניא נמי הכי: 'גם בלא דעת נפש לא טוב - זה הכופה אשתו לדבר מצוה; ואץ ברגלים חוטא - זה הבועל ושונה [54]'.
איני! והאמר רבא: הרוצה לעשות כל בניו זכרים יבעול וישנה [55]! לא קשיא: כאן לדעת [56], כאן שלא לדעת.
אמר רבי שמואל בר נחמני אמר רבי יוחנן: כל אשה שתובעת בעלה לדבר מצוה [57] - הווין לה בנים שאפילו בדורו של משה לא היו כמותן, דאילו בדורו של משה כתיב (דברים א יג) הבו לכם אנשים חכמים ונבונים וידועים לשבטיכם [ואשימם בראשיכם] וכתיב (דברים א טו) ואקח את ראשי שבטיכם אנשים חכמים וידועים [לשבטיכם ואשימם בראשיכם] - ואילו 'נבונים [58]' לא אשכח, ואילו גבי לאה [59] כתיב (בראשית ל טז) [יבא יעקב מן השדה בערב] ותצא לאה לקראתו ותאמר אלי תבוא כי שכר שכרתיך [בדודאי בני וישכב עמה בלילה הוא] וכתיב (דברי הימים א יב לג) ומבני יששכר יודעי בינה לעתים לדעת מה יעשה ישראל ראשיהם מאתים וכל אחיהם על פיהם
איני! והאמר רב יצחק בר אבדימי: עשר קללות נתקללה חוה, דכתיב (בראשית ג טז) אל האשה אמר [הרבה ארבה עצבונך והרנך בעצב תלדי בנים ואל אישך תשוקתך והוא ימשל בך]
' הרבה ארבה ' - אלו שני טפי דמים, אחת דם נדה ואחת דם בתולים; 'עצבונך' - זה צער גידול בנים;
'והרנך' - זה צער העיבור [60];
'בעצב תלדי בנים' – כמשמעו [61];
'ואל אישך תשוקתך' - מלמד שהאשה משתוקקת על בעלה [62] בשעה שיוצא לדרך;
'והוא ימשל בך' - מלמד שהאשה תובעת בלב והאיש תובע בפה [63] - זו היא מדה טובה בנשים.
כי קאמרינן - דמרציא ארצויי קמיה [64].
הני - שבע הווין!
כי אתא רב דימי – אמר [עוד שלשה]: עטופה כאבל [65], ומנודה מכל אדם [66], וחבושה בבית האסורין [67].
מאי 'מנודה מכל אדם'?: אילימא משום דאסיר לה ייחוד - איהו נמי אסיר ליה ייחוד!? אלא דאסירא לבי תרי.
במתניתא תנא: מגדלת שער כלילית [68], ויושבת ומשתנת מים כבהמה [69], ונעשית כר לבעלה [70].
ואידך הני שבח הוא לה [71], דאמר רבי חייא: מאי דכתיב (איוב לה יא) מלפנו מבהמות ארץ ומעוף השמים יחכמנו?
'מלפנו מבהמות' - [72] זו פרידה שכורעת ומשתנת מים;
'ומעוף השמים יחכמנו' - זה תרנגול שמפייס ואחר כך בועל [73].
אמר רבי יוחנן: אילמלא לא ניתנה תורה - היינו למידין צניעות מחתול [74], וגזל מנמלה [75], ועריות מיונה [76], דרך ארץ מתרנגול שמפייס ואחר כך בועל.
ומאי מפייס לה?
אמר רב יהודה אמר רב: הכי קאמר לה: זביננא ליך זיגא [77] דמטו ליך עד כרעיך;
לבתר הכי [78] אמר לה: לישמטתיה לכרבלתיה דההוא תרנגולא אי אית ליה [79] ולא זביננא ליך.
הערות
עריכה- ^ אינה לדור בה תמיד אלא להסתופף בה שומרי השדה
- ^ דלאחר שהגביהו שלשה - חזרו וכפפו
- ^ כשן סלע: כהר זה שמשופע לצדדין - כך יוצאין שרשיו קטנים מתוך הגדולין לצדדין וכפופין לארץ מכאן ומכאן, הגדולים הולכין ומגביהין באלכסון יותר משלשה כזה [יש ציור בגמרות]
- ^ הגדילים, משהגביה למעלה משלשה
- ^ לדברי הכל
- ^ הגדילים לראשו של צד האילן; כל שלא גבוה שלשה, וכן קטנים היוצאין מן הגדילים בשיפולו
- ^ לדברי הכל, דאכתי לאו לכלל איסור אתו
- ^ השרשים הקטנים היוצאים מתוך גובה של גדולים, ומטין לארץ לתוך שלשה
- ^ לרב ששת אסירי, דמכח איסורא אתו; לרבה שרו
- ^ אילן היוצא מתוך חריץ קצר העשוי להוליך המים לשדות, ושני צידי האילן של צד גידודי החריץ נכנסין בגידודיו, ואם בא למדוד מצדדין שבתוך הנגר - הרי הוא גבוה שלשה ויותר, ואם בא למדוד מצדדיו השניים שהן מגידודי החריץ ולמעלה - אין גבוה שלשה; לרבה דמודד הגידודים – שרו: דכל פחות משלשה לארעא – כארעא; לרב ששת מעומקו מודד, והרי גבוה שלשה, ומכח איסורא אתו
- ^ אילן העולה במקצוע שני כותלים של חצר, ושלשה צדדיו נכנסין בתוך המקצוע שבכותלים, ואין נראה אלא צדו שמבחוץ, והולך ועולה עד למעלה לכותל פחות משלשה; לרבה כל פחות משלשה לאו אילן הוא, דמעולם לא גבוה שלשה; ולרב ששת - מארעא משחינן, ומכח איסורא אתו; ודוקא קרן זוית, אבל אצל כותל בעלמא - מודה רבה דהואיל ושלשת צדדיו גבוהין והרביעי שוה לארץ או לכותל - דאסור אפילו צדו דשוה לכותל
- ^ בתוך הבית היה עומד ועולה דרך פי ארובה למעלה מן הגג פחות משלשה
- ^ דאינו נראה מן הגג שלשה אפילו באחד מצדדיו
- ^ דאמר: לא אמרינן מכח איסורא אתי, דהא הכא בתוך הבית הוא דאסור, שגובהו נראה שם
- ^ כארעא סמיכתא היא, דהא אמרן לעיל חלון שבין שני בתים למעלה מעשרה כמאן דמלי דמי
- ^ ואשמעינן דלא ישב על הכפופין, דאי על הגבוהין – פשיטא! אכתי לא אשמעינן אלו הן משום שבות לא עולין באילן במסכת ביצה (פ"ה מ"ב, דף לז,ב)
- ^ שהקרקע גבוה בצדו האחד - מודה רבה היכא דשלשת צדדיו גבוהין מן הארץ דאסורה צד השוה לארץ
- ^ אשטנדליי"ר
- ^ בין שיש בהן מים בין שאין בהם מים
- ^ דנפיי"ר
- ^ דטעמא לאו משום דטרחא אלא שלא יתלוש מן המחובר במתכוין
- ^ אם עלה באילן
- ^ דכל דרך ירידתו הוא משתמש במחובר
- ^ וקדש עליו היום - לא קנסינן ליה, ויורד
- ^ כגון דם הבכור שנתערב בדם בכור אחר
- ^ ועולה אותה מתנה לזה ולזה
- ^ דם חטאת זו נשפך לדם חטאת זו
- ^ ינתנו ארבע מתנות, ועולה לזו ולזו
- ^ דקסבר קום עשה מצוה עדיף, אף על גב דבהאי מצוה איכא צד עבירה: דעבר אבכור א'בל תוסיף' - אתי עשה דחטאת דכתיב (ויקרא ד פסוקים זכה, ל, לד) ונתן על קרנות ודחי לבל תוסיף דבכור
- ^ כיון דקיימא לן 'כל הניתנין על מזבח החיצון שנתנן במתנה אחת כיפר', הכא דלא אפשר סמכינן עלה אפילו לכתחילה, ולא עברינן א'בל תוסיף'; ואי משום בל תגרע דחטאת - כדקאמר טעמא: מוטב שיעקר בל תגרע מאליו, שהוא יושב ואינו עוקר הלאו בידים, מעבור על בל תוסיף - שהוא עוקרו בידים
- ^ דהך ירידה - מצוה היא, דהא כל זמן שהוא יושב - משתמש והרי זה תשמיש; הלכך אף על גב דהשתא משתמש תשמיש אחר, כשיורד יותר ויותר עדיף משישב שם
- ^ דמקיים עשה
- ^ פורש מן העבירה הוא על ידי עבירה, אבל קיום מצוה אין כאן
- ^ כשהוא יושב ואינו נותן, הלאו ד'בל תגרע' והעשה ד'ונתן על קרנות' נעקרין מאליהן
- ^ ישיבתו תשמיש הוא: שהוא משתמש באילן
- ^ שאין בו לחלוח ולאו מחובר הוא
- ^ בימות החמה יבש מותר, דליכא אפילו משום מראית העין, שהרי ניכר לכל שהוא יבש: שאינו מוציא עלין; והא דקתני אסור - בימות הגשמים, שאין ניכר בין לח בין יבש, ואיכא משום מראית העין
- ^ שנשארו בו משנה שעברה [קשה להבין דברי רש"י, דהא בא"י ימות החמה היא עונת הפירות], ואתי למשרי ביה תלישה דלח, נהי דעליה דיבש אטו עליה דלח לא גזרינן, דהיא גופא גזירה, מיהו תלישה אטו תלישה נגזר
- ^ מדוע רש"י לא פירש גדודא = חתוכה, שחתכו את הענפים, כמו: אשיריהם תגדעון, דברים יב,ה
- ^ יחור שנשרו ענפיו כולם
- ^ כלומר: אינן בני תורה שידעו להזהר, כבקעה זו שאין לה שומר והכל פרוץ
- ^ אלמא הלוך נמי 'חטא' קרי ליה, והכא איכא חטא: שתולש עשבים
- ^ לחים אסור דהוי תולש; יבשין - כתלושין דמי
- ^ בימות החמה זרע יש בגבעולין ומשירן
- ^ אסור
- ^ שעשבים נדבקין בקשרי אצבעותיו ונתלשין
- ^ אשפי"א: כפול מתחתיו, והעשבים נדבקים שם ותולשן
- ^ אסור
- ^ פתילה ארוכה שהעשב ארוך
- ^ דאמר דבר שאין מתכוין מותר
- ^ תשמיש
- ^ ברגלים לשון תשמיש, דכתיב (שופטים ה כז) בין רגליה כרע נפל שכב
- ^ רישא דהאי קרא אץ ברגלים הוא; נפש לא טוב = לא טובים הבנים הנעשים בלא דעת האשה, שהיה בעלה אץ ברגלים;
- ^ שמטריחה
- ^ שמחמת ביאה ראשונה נתאוה האשה והולבשה תאוה, וכשבא ביאה שניה - היא מזרעת תחילה, והיכא דהיא מזרעת תחילה יולדת זכר
- ^ האשה
- ^ תשמיש
- ^ מבינים דבר מתוך דבר
- ^ לאה תבעה את יעקב לדבר מצוה
- ^ עוברות - חולות הן
- ^ צער הלידה
- ^ מתאוה לתשמיש
- ^ שהוא מושל לומר בפה תאות לבו והאשה בלב ובושה להוציא בפה
- ^ מראה לפניו עניני חיבה
- ^ בושה לצאת בראשה פרוע
- ^ לקמיה מפרש שאסורה לכל אדם חוץ מבעלה, והאיש נושא נשים הרבה
- ^ כל כבודה בת מלך פנימה (תהלים מה יד)
- ^ שד
- ^ שכורעת כשהיא משתנת ודרך פרידה לעשות כן
- ^ שהוא למעלה בשעת תשמיש
- ^ יושבת ומשתנת בצניעות ואינה חסרה כלום בדבר; ונעשית כר לבעלה - אין לה טורח כל כך: טורחו מרובה משלה
- ^ מלפנו = מלמדנו מבהמות שנתן בהם חכמה להורות לנו
- ^ הולך ופושט כנפיו, והוא פיוס, כדאמר לקמן: שאומר לה לקנות מלבוש שמגיע לארץ
- ^ שאינו מטיל רעי בפני אדם ומכסה צואתו
- ^ דכתיב (משלי ו ח) תכין בקיץ לחמה ואין אחת גוזלת מאכל חברתה
- ^ שאינו נזקק אלא לבת זוגו
- ^ מלבוש שקורין קוט"ה
- ^ לאחר בעילה שמנענע וכופף ראשו לה לארץ
- ^ במה ליקח