פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי עירובין דף ח

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ולמאי דסליק אדעתין מעיקרא: בין שעירבו ובין שלא עירבו פליגי [1] - בעירבו [2] במאי פליגי [3], בשלא עירבו [4] במאי פליגי [5]?

בשלא עירבו - פליגי בנראה מבחוץ ושוה מבפנים [6]; בעירבו [7] - קמיפלגי בדרב יוסף, דאמר רב יוסף: לא שנו [8] אלא שכלה [9] לאמצע רחבה [10], אבל כלה לצידי רחבה [11] – אסור. [12]

אמר רבה: הא דאמרת לאמצע רחבה מותר - לא אמרן אלא זה שלא כנגד זה [13], אבל זה כנגד זה – אסור. [14]

אמר רב משרשיא: הא דאמרת זה שלא כנגד זה מותר - לא אמרן אלא רחבה דרבים, אבל רחבה דיחיד - זימנין דמימלך עלה ובני לה בתים [15], והוה ליה כמבוי שכלה לה לצידי רחבה, ואסור; ומנא תימרא דשני לן בין רחבה דרבים לרחבה דיחיד? - דאמר רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: 'מעשה במבוי אחד שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה [16], ובא מעשה לפני רבי ולא אמר בה לא היתר ולא איסור: איסור לא אמר בה, דהא קיימי מחיצות; היתר לא אמר בה - חיישינן שמא תינטל אשפה ויעלה הים שרטון [17].

ומי חיישינן שמא תינטל אשפה [18]? והתנן: 'אשפה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גבה זורקין לה בשבת [19]' אלמא שָני בין אשפה דרבים לאשפה דיחיד [20] - הכא נמי שני בין רחבה דרבים לרחבה דיחיד.

ורבנן [21] מאי [22]?

אמר רב יוסף בר אבדימי: תנא וחכמים אוסרין.

אמר רב נחמן: הלכה כדברי חכמים.

איכא דאמרי אמר רב יוסף בר אבדימי: תנא וחכמים מתירין.

אמר רב נחמן: אין הלכה כדברי חכמים.

מרימר פסיק לה לסורא באוזלי [23], אמר: חיישינן שמא יעלה הים שרטון [24].

ההוא מבוי עקום דהוה בסורא, כרוך בודיא [25] אותיבו ביה בעקמומיתיה [26]; אמר רב חסדא: הא - לא כרב ולא כשמואל: לרב - דאמר תורתו כמפולש, צורת הפתח בעי! לשמואל, דאמר תורתו כסתום - הני מילי לחי מעליא [27], אבל האי, כיון דנשיב ביה זיקא ושדי ליה - לא כלום הוא; ואי נעיץ ביה סיכתא [28] וחבריה – חבריה.

גופא: אמר רב ירמיה בר אבא אמר רב: מבוי שנפרץ במלואו לחצר ונפרצה חצר כנגדו - חצר מותרת ומבוי אסור. [29]

אמר ליה רבה בר עולא לרב ביבי בר אביי: רבי! לא משנתנו היא זו [30]?: 'חצר קטנה שנפרצה [31] לגדולה - גדולה מותרת [32] וקטנה אסורה [33], מפני שהיא כפתחה של גדולה'!?

אמר ליה: [34]אי מהתם, הוה אמינא 'הני מילי היכא דלא קא דרסי בה רבים [35], אבל היכא דקא דרסי בה רבים - אימא אפילו חצר נמי'!

והא נמי תנינא [טהרות פ"ו מ"ט]: חצר שהרבים נכנסין לה בזו ויוצאין לה בזו – רשות הרבים לטומאה [36] ורשות היחיד לשבת!

אי מהתם הוה אמינא 'הני מילי זה שלא כנגד זה,

(עירובין ח ב)

אבל זה כנגד זה - אימא לא [37]' [38].

ולרבה, דאמר [39] זה כנגד זה [40]אסור, הא דרב במאי מוקי לה? בזה שלא כנגד זה [41]? תרתי למה לי [42]?

אי מהתם [43] - הוה אמינא: '[44] הני מילי לזרוק [45], אבל לטלטל [46] אימא לא [47]' - קא משמע לן [48].

איתמר: מבוי העשוי כנדל [49]: אמר אביי: עושה צורת הפתח לגדול [50], והנך כולהו [51] מישתרו בלחי וקורה [52].

אמר ליה רבא: כמאן, כשמואל, דאמר [53] תורתו כסתום [54]? למה ליה צורת הפתח [55]? ועוד: הא ההוא מבוי עקום דהוה [56] בנהרדעא, וחשו לה לדרב [57]?

אלא אמר רבא: עושה צורת הפתח לכולהו [58] להאי גיסא [59], ואידך גיסא [60] מישתרו בלחי וקורה.

אמר רב כהנא בר תחליפא משמיה דרב כהנא בר מניומי משמיה דרב כהנא בר מלכיו משמיה דרב כהנא רביה דרב, ואמרי לה רב כהנא בר מלכיו היינו רב כהנא רביה דרב: מבוי שצידו אחד ארוך [61] וצידו אחד קצר פחות מארבע אמות [62] - מניח את הקורה באלכסון [63]; ארבע אמות - אינו מניח את הקורה [64], אלא [65] כנגד [66] הקצר [67]. [בדפוס וילנא יש שרטוטים]

רבא אמר: אחד זה ואחד זה אינו מניח את הקורה אלא כנגד הקצר, ואימא טעמא דידי ואימא טעמא דידהו; אימא טעמא דידי: קורה - טעמא מאי? - משום היכר, ובאלכסון לא הוי היכר [68]; ואימא טעמא דידהו: קורה משום מאי? משום מחיצה, ובאלכסון נמי הוי מחיצה!

אמר רב כהנא: הואיל ושמעתתא דכהני היא, אימא בה מילתא: הא דאמרת 'מניח הקורה באלכסון' - לא אמרן אלא שאין באלכסונו יותר מעשר [69], אבל יש באלכסונו יותר מעשר [70] - דברי הכל אינו מניח אלא כנגד הקצר.

איבעיא להו: מהו להשתמש תחת הקורה [71]?

רב, ורבי חייא, ורבי יוחנן אמרו: מותר להשתמש תחת הקורה; שמואל, ורבי שמעון בר רבי, ורבי שמעון בן לקיש אמרו: אסור להשתמש תחת הקורה.

לימא בהא קמיפלגי: דמר סבר קורה משום היכר, ומר סבר קורה משום מחיצה [72];

לא! דכולי עלמא קורה משום היכר, והכא - בהא קמיפלגי: דמר סבר היכירא מלגיו [73], ומר סבר היכירא מלבר [74];

ואיבעית אימא דכולי עלמא משום מחיצה, והכא - בהא קמיפלגי: דמר סבר חודו הפנימי יורד וסותם [75], ומר סבר חודו החיצון יורד וסותם.

אמר רב חסדא: הכל מודים [76] בבין לחָיַיִּם שאסור [77].

בעא מיניה רמי בר חמא מרב חסדא: נעץ שתי יתידות [78] בשני כותלי מבוי מבחוץ [79], והניח קורה על גביהן [80] – מהו?

אמר ליה: לדברי המתיר [81] – אסור [82]; לדברי האוסר [83] – מותר [84]!

רבא אמר: לדברי האוסר נמי אסור: בעינן קורה על גבי מבוי וליכא.

איתיביה רב אדא בר מתנה לרבא: 'היתה קורתו

הערותעריכה

  1. ^ דאפילו בעירבו אסר רב, וטעמא משום מפולש, ודוקא נפרצה [חצר] כנגדו קאמר, הא לאו הכי לא מיתסר מבוי משום בני חצר; והא דרב יהודה - דשמואל היא, ושרי בעירבו, כגון רחבה דלא בעיא עירוב, ואף על גב דנפרצה רחבה כנגדו, ואסר בלא עירבו גבי חצר אפילו לא נפרצה - מדנקט 'רחבה' ולא נקט 'חצר'
  2. ^ דאיסורא משום פירצה שכנגדו היא
  3. ^ מאי טעמא דרב דחשיב ליה מפולש, ומאי טעמא דשמואל דלא קרי ליה מפולש
  4. ^ כי לא נפרצה
  5. ^ מאי טעמא דשמואל, דאמר בני חצר אסרי, ומאי טעמא דרב, דאמר לא אסרי
  6. ^ דפליגי ביה אמוראי לקמן בפירקין
    עמוד ב
    : איכא למאן דאמר נדון כנראה משני צדדין, ואיכא למאן דאמר אינו נידון; והכא נמי: הנך גיפופי דאית לחצר העודפים על רוחב פירצת המבוי נראין מבחוץ לאותן העומדים בחצר, ולא מיחזי כותל פרוץ במלואו, ויותר מעשר נמי לא הוי; הלכך - אף על גב דשוה מבפנים: שהעומדין במבוי אין רואין אותו ונראה להם כותל פרוץ במלואו - אפילו הכי לרב מהני הני גיפופי לשוויה פתחא לגבי מבוי כי היכי דמשוו ליה פתחא לגבי חצר; והא דתנן קטנה אסורה - מוקים ליה רב בנכנסין כותלי קטנה לגדולה: דליכא נראה מבחוץ, והויא פרוצה במלואה; אבל הכא - פיתחא הוא אף למבוי, ולא אסרי בני חצר למבוי; ואף על גב דשאר חצירות הפתוחות למבוי בפתח הגון ודאי אוסרות עליו, זו - הואיל ואינה רגילה בו, שהרי סתום היה מתחלה - אינה אוסרת עליו, כדאמר בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מט א): שאינה רגילה בו – מותר, ושמואל סבר: אין נידון משום שיור למבוי, ופירצה היא, ודיורי חצר אוסרין עליו אם לא עירבו
  7. ^ דאיסורא משום פירצה שכנגדו הוא
  8. ^ דאין צריך כלום
  9. ^ מבוי
  10. ^ דכיון דרוחבה של רחבה עודף על המבוי לכל צד, נראה שהמבוי - לרחבה כלה, ואינו מושך עד רשות הרבים שכנגדו, ולא אתי למישרי מפולש
  11. ^ שכותל אורך המבוי שוה לאחד מכותלי אורך הרחבה, ונראה כמבוי ארוך, ומושך עד רשות הרבים שכנגדו - מיחזי כמפולש
  12. ^ ורב סבר: אפילו הכי [שכלה לאמצע רחבה], כיון דהעומד במבוי רואה לשני ראשי רשות הרבים, ובקעי רבים מרשות הרבים זו לרשות הרבים זו דרך מבוי ורחבה – אסור.
  13. ^ פרצת חצר כנגד המבוי
  14. ^ והאי 'כנגדו' דקאמר רב, ואוקימנא טעמא דאיסור מבוי בשלא עירבו - הא עירבו מותר, האי 'כנגדו' לאו דווקא, אלא כל כותל שכנגדו קרי הכי, ובצידי רחבה - אפילו זה שלא כנגד זה - אסור, משום דכותל רחבה מאריך המבוי, והוי כמבוי ארוך עד כותל רחבה שכנגדו, ואסור, מידי דהוה אמבוי עקום שיש יותר מעשר בעקמומיתו, דלכולי עלמא אסור ואף על פי שאין פתחיו מכוונין; הכא נמי: משנכנס לרחבה - הרי כל רוחב הרחבה הוי עקמומית גדולה ורחבה הרבה, ודמי כמבוי המפולש דרך עקמומית.
  15. ^ ברחבה, ברוחב העודף על המבוי, ומשוי כותלי אורכה לכותל אורך המבוי
  16. ^ וראשו אחד סתום כשאר מבוי, וראשו אחר לרשות הרבים מתוקן בלחי וקורה; אשפה - גבוהה עשרה וים - שפתו גבוה עשרה
  17. ^ של חול ואבנים אצל שפתו, כי כן דרכו, ומתקצר רוחב הים ונעשה קרקע כרוחב פרסה או יותר
  18. ^ הש"ס הוא דמפרש מלתיה ד'מנא תימרא' ואזיל
  19. ^ ולא חיישינן שמא תתמעט אשפה מעשרה ונמצא זורקין לרשות הרבים
  20. ^ וההיא אשפה דרבי - אשפה דיחיד הואי
  21. ^ שהיו בדורו של רבי
  22. ^ מאי הוו אמרי ביה בההוא מבוי
  23. ^ מפסיק בינה לבין הים במחיצות אוזלי; הים היה סמוך לסורא מאחריה, וראשי המבואות מפולשין לים, והיה מרימר עושה רשתות ומכמורות לכל המבואות, ולא רצה לסמוך על מחיצת הים
  24. ^ ומטלטלי נמי במבואות כדמעיקרא
  25. ^ מחצלת
  26. ^ בני ראשו אחר עשו לחי לפתחן, והמחצלת לעקמומיתו, ובני ראשו אחר לא עשו לפתחן לחי
  27. ^ כשיש לחיים משני ראשין; וללשון מורי צריך עקמימותו לחי, לבד מאותן שבשני ראשיו
  28. ^ קביליי"א בלעז
  29. ^ ואוקמה כשלא עירבו, ואיסורא דמבוי - משום דאסרי עליה בני החצר הוא.
  30. ^ היתר חצר תנינא, ואיסור מבוי תנינא [עירובין פ"ט מ"ב]
  31. ^ במלואה
  32. ^ ולא אסרי בני קטנה עילויה, דלגבי גדולה פתח הוא דיש לה שיור מכאן ומכאן, והוו כשתי חצירות ופתח אחד ביניהן, דלא אסרן אהדדי; ולקמן מוקי לה בשאין קטנה רחבה יותר מעשר, דאי יותר מעשר - לא הוי פתח גבי גדולה
  33. ^ דלדידה לאו פתח הוא אלא פירצה, ונעשית רשותן של בני גדולה, שהרי נתערבה עמהן
  34. ^ רב - היתר חצר אשמעינן, ואף על גב דנפרצה בכותל השני, דדרסי רבים מרשות הרבים זו לרשות הרבים זו דרך חצר ומבוי, ד
  35. ^ דהא גדולה לא נפרצה בכותל השני
  36. ^ וספיקא טהור, דהא ספק טומאה מסוטה גמרינן, ובסוטה בכי האי חצר - לאו מקום ייחוד וסתירה הוא
  37. ^ אימא לא הויא לה חצר רשות היחיד לשבת
  38. ^ השתא אשמעינן דכנגדו, ואפילו הכי מותרת
  39. ^ לעיל
  40. ^ הוי מבוי מפולש, ו
  41. ^ ועל כרחיך 'כנגד' דקאמר רב - לאו דווקא, דהא אוקימנא טעמיה דרב בשלא עירבו, אבל עירבו - אפילו מבוי מותר
  42. '^ הא תנא לה: חצר שהרבים נכנסין לה בזו כו', ומילתיה דרב למשתרייה חצר מינה - מסתמא ואפילו זה כנגד זה, וכל שכן בזה שלא כנגד זה, ואיסור מבוי - מאידך מתניתין דחצר קטנה שמעינן
  43. ^ מחצר שהרבים נכנסין לה כו', דקתני רשות היחיד לשבת
  44. ^ האי דקרי ליה 'רשות היחיד' -
  45. ^ כלומר: מדאורייתא רשות היחיד הוא, והזורק מרשות הרבים לתוכו חייב
  46. ^ בתוכו
  47. ^ אימא משתריא [מדאורייתא], ומדרבנן [אסור], דליגזור רבנן עליה
  48. ^ רב: מותרת
  49. ^ נדל = שרץ שיש לו רגלים הרבה, כדתניא בתורת כהנים (ספרא שמיני, פרשתא י פרק יב משנה ב): מרבה רגלים זה נדל; מבוי העשוי כנדל - שפתוחין לו מבואות הרבה, וראשיהן פתוחין לרשות הרבים, וראשו פתוח לרשות הרבים אחר; תוספות: המבואות אינן זה כנגד זה
  50. ^ באחד משני ראשין
  51. ^ והאחרים קטנים
  52. ^ בראשיהן, על פני רשות הרבים
  53. ^ מבוי עקום
  54. ^ דהא כל מבואות קטנים הללו - מבואות עקומות הן: נכנס בדרך זה ויוצא בדרך זה, וקאמרת: לא בעי תיקון לעקמומיתו, כשמואל
  55. ^ אמאי אצרכת צורת פתח לגדול, הא איהו נמי אין פילושיו מכוונין
  56. ^ באתריה דשמואל
  57. ^ כדאמר לעיל: רמו עליה חומריה דרב וחומריה דשמואל
  58. ^ הקטנים
  59. ^ בעקמומיתן לצד מבוי גדול
  60. ^ לרשות הרבים
  61. ^ ונמשך כותלו לרשות הרבים יותר מכותל השני
  62. ^ עודף זה על חבירו
  63. ^ וישתמש כאן בארוכה וכאן בקצרה
  64. ^ על ראש כותל הארוך
  65. ^ כונס לפנים מראשו
  66. ^ ראש כותל
  67. ^ ומניחה
  68. ^ שהרואה בני מבוי נמשכין ומשתמשין ברשות הרבים חוץ מכנגד כותל הקצר אומר "מותר להשתמש ברשות הרבים", לפי שאין אותו העודף דומה שיהא מן המבוי
  69. ^ שהמבוי קצר לרחבו הרבה, ואין ברוחבו, ובארבע אמות הנמשכין להצטרף - יותר מעשר
  70. ^ נמצא פתחו רחב מעשר, שהרי כל תחת הקורה הוי פתח
  71. ^ אכל מבואות קאי
  72. ^ וחודו הפנימי יורד וסותם, הלכך אסור, דמן המחיצה ולפנים בעי אשתמושי
  73. ^ להנך מגוואי בעינן, וצד הפנימי הוי להו היכר, ואסור להשתמש מן ההיכר ולחוץ
  74. ^ לבני רשות הרבים, דהיינו צד החיצון
  75. ^ נמצא תחת הקורה מן המחיצה ולחוץ, ואסור
  76. ^ במבוי שאין בו קורה, והכשירו בלחי
  77. ^ כלומר: כנגד הלחי; והאי דנקט 'בין לחיים' - אמבואות טובא קאי
  78. ^ קביליי"ש
  79. ^ נעוצות בכותל בעוביו שלצד רשות הרבים
  80. ^ ונמצאת קורה שעליהן בולטת ונמשכת לחוץ יותר מן הכתלים, וחודה הפנימי דבוק וסמוך לכותל [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
  81. ^ להשתמש תחת הקורה, אלמא: חיצון יורד וסותם
  82. ^ כל המבוי הזה עד שיביאו קורה אחרת, דאין הסתימה מחוברת לכתלים, ויש אויר ביניהם, והכא לאו מחיצה ממש הוא להכשיר הפסק אויר שמכאן ומכאן על ידי לבוד
  83. ^ להשתמש תחת הקורה בכל מבואות, דטעמא משום חודו הפנימי יורד וסותם
  84. ^ כאן להשתמש במבוי הזה אגב הך קורה שאינה על גבי מבוי: דכיון דחודו הפנימי סותם - נמצאת סתימת הקורה דבוקה לכתלים, וסתימה מעלייתא היא