פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שלפינהו [1]!

אזל רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע נקטינהו מבתריה [2]; למחר איתיביה רבינא לרבא [3]: עיר חדשה - מודדין לה מישיבתה, וישנה – מחומתה; איזו היא 'חדשה' ואיזו היא 'ישנה'? חדשה = שהוקפה ולבסוף ישבה, ישנה = ישבה ולבסוף הוקפה [4], והאי נמי כהוקפה ולבסוף ישבה דמי [5]!

אמר ליה רב פפא לרבא [6]: והאמר רב אסי: מחיצות אדרכלין [7] - לא שמה מחיצה, אלמא כיון דלצניעותא עבידא לה [8] לא הויא מחיצה [9] - הכי נמי: כיון דלצניעותא עבידא [10] לא הויא מחיצה!

ואמר רב הונא בריה דרב יהושע לרבא: והאמר רב הונא: מחיצה העשויה לנחת [11] לא שמה מחיצה, דהא רבה בר אבוה מערב לה לכולה מחוזא ערסייתא ערסייתא [12] משום פירא [13] דבי תורי [14], והא פירא דבי תורי [15] כמחיצה העשויה לנחת [16] דמיא!

קרי עלייהו ריש גלותא (ירמיהו ד כב) [כי אויל עמי אותי לא ידעו בנים סכלים המה ולא נבונים] חכמים המה להרע ולהיטיב לא ידעו [17].

[18]

אמר רבי אלעאי שמעתי מר"א ואפילו בית כור:

מתניתין דלא כחנניה, דתניא: 'חנניה אומר: ואפילו היא ארבעים סאה כאסטרטיא של מלך [19]' [20];

אמר רבי יוחנן: ושניהם [21] מקרא אחד דרשו, שנאמר (מלכים ב כ ד) ויהי ישעיהו לא יצא [העיר] [22] התיכונה [ודבר ה' היה אליו לאמר:] כתיב 'העיר' וקרינן 'חצר' [23] - מכאן לאיסטרטיא של מלך שהיו כעיירות בינוניות.

במאי קמיפלגי?

מר סבר עיירות בינוניות הויין בית כור, ומר סבר ארבעים סאה הויין.

וישעיהו מאי בעי התם [24]?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: מלמד שחלה חזקיה והלך ישעיהו והושיב ישיבה [25] על פתחו [26]; מכאן לתלמיד חכם שחלה - שמושיבין ישיבה על פתחו.

ולאו מילתא היא: דילמא אתי לאיגרויי ביה שטן [27]

וכן שמעתי הימנו: אנשי חצר ששכח אחד ולא עירב - ביתו אסור [מלהכניס ולהוציא לו, אבל להם – מותר] [28]:

והתנן[29]: 'ביתו אסור להוציא ולהכניס לו ולהן' [30]!?

אמר רב הונא בריה דרב יהושע אמר רב ששת: לא קשיא:


עמוד ב

הא [31] רבי אליעזר [32] והא רבנן; כשתימצי לומר לדברי רבי אליעזר: המבטל רשות חצירו - רשות ביתו ביטל [33], לרבנן: המבטל רשות חצירו - רשות ביתו לא ביטל.

פשיטא [34]!?

אמר רחבה: אנא ורב הונא בר חיננא תרגימנא [35]: לא נצרכא אלא לחמשה ששרוין בחצר אחד, ושכח אחד מהן ולא עירב: לדברי רבי אליעזר כשהוא מבטל רשותו - אין צריך לבטל לכל אחד ואחד, לרבנן - כשהוא מבטל רשותו צריך לבטל לכל אחד ואחד [36].

כמאן אזלא הא דתניא: חמשה ששרוין בחצר אחד, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - אין צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד?

כמאן? כרבי אליעזר!

רב כהנא מתני הכי; רב טביומי מתני הכי [37]:

כמאן אזלא הא דתניא חמשה ששרוין בחצר אחד, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - אינו צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד – כמאן?

אמר רב הונא בר יהודה אמר רב ששת: כמאן? - כרבי אליעזר [38]!

אמר ליה רב פפא לאביי: לרבי אליעזר [39], אי אמר "לא מבטילנא" [40], ולרבנן [41], אי אמר "מבטילנא" [42]?: מאי טעמא דרבי אליעזר? - משום דקסבר 'המבטל רשות חצירו - רשות ביתו ביטל', והאי אמר "אנא לא מבטילנא"? או דילמא טעמא דרבי אליעזר משום דבית בלא חצר לא עבידי אינשי דדיירי [43], וכי קאמר "לא מבטילנא" - לאו כל כמיניה [44]: אף על גב דאמר דיירנא - לאו כלום קאמר? ולרבנן, אי אמר "מבטילנא": מאי טעמא דרבנן? משום דקסברי 'המבטל רשות חצירו - רשות ביתו לא ביטל' והאי אמר "מבטילנא"? או דילמא טעמא דרבנן משום דלא עביד איניש דמסלק נפשיה לגמרי מבית וחצר והוי כי אורח לגבייהו, והאי כי אמר "מבטילנא" - לאו כל כמיניה [45]?

אמר ליה: בין לרבנן בין לרבי אליעזר, כיון דגלי דעתיה – גלי.

וכן שמעתי ממנו שיוצאים בערקבלין בפסח:

מאי ערקבלין?

אמר ריש לקיש: אצוותא חרוזיאתא [46].

הדרן עלך עושין פסים




עירובין פרק שלישי בכל מערבין

משנה:

בכל מערבין [47] ומשתתפין [48] - חוץ מן המים ומן המלח [49];

והכל ניקח בכסף מעשר [50] - חוץ מן המים ומן המלח [51].

הנודר מן המזון - מותר במים ובמלח;

מערבין לנזיר [52] ביין [53], ולישראל בתרומה [54];

סומכוס אומר: בחולין [55];

ולכהן בבית הפרס [56];

רבי יהודה אומר: אפילו בין הקברות,

הערותעריכה

  1. ^ דלא סבירא ליה הא תקנתא
  2. ^ שלא יחזור רב הונא ויתקנם
  3. ^ לסיועיה, דשפיר עבד
  4. ^ עיר חדשה מודדין לה מישיבתה, אם מוקפת חומה ואינה מיושבת כולה, כשבא למדוד תחומיה - לא ימדוד לה מן החומה אלא מן הבתים: דחומתה - לאו חומה היא לשוויה כולה כארבע אמות, הואיל וישיבתה חדשה: שקדמה חומתה לישיבתה; אבל ישנה = שישובה ישנה וקדם לחומתה - מודדין לה מחומתה
  5. ^ האי פרדס - הרי הוקף ימים רבים, והך השומירה נעשה עכשיו, והיקף הפרדס לאו אדעתא דהך דירה הוה - ודמי כי הוקף ולבסוף ישב
  6. ^ לסיועיה
  7. ^ בנאים, שעושים מחיצה לצל סביבותיהם כשבונים בחמה
  8. ^ ולמחר סתרי לה
  9. ^ לאו כלום היא
  10. ^ דיום ולילה בעלמא היא דעבידא, ולאו דירה היא
  11. ^ שלא לדור שם, אלא להשתמר מה שיניחו שם
  12. ^ שכונות שכונות לבד, ובכל שכונה היו מבואות הרבה,ולא התיר את העיר כולה ביחד ואף על פי שהיתה עיר קטנה שאין נכנסין בה ששים ריבוא, ותנן לקמן (עירובין פ"ה מ"ו, דף נט,א): עיר של יחיד ... מערבין את כולה, והיינו של יחיד - שאינה דומה לדגלי מדבר של ששים ריבוא
  13. ^ 'פירא' = שוחה, כמו 'פירא דכוורי' במסכת תענית (כד,א)
  14. ^ שוחה עמוקה היתה בין שכונה לשכונה, ושם היו מניחין גרעיני תמרים לאכול השוורים, והעיר אין לה חומה, ומבואות של בין בתי השכונות מפולשים, ועשו מחיצות לראשי המבואות לכל צד שחוץ לעיר להשתמר הגרעינין, ולא חשיב ליה מחיצה לצרף את המבואות ולעשות העיר אחת, ואף על פי שמחיצה של קיימא היתה [בדפוסס וילנא מופיע במקום זה שרטוט]
  15. ^ והך מחיצה דרב הונא
  16. ^ שאינה נעשית לדירה תמיד לצאת ולבא בה
  17. ^ להרע - לאסור
  18. ^ ובתשובת הגאונים מצאתיה בלשון אחר, וישר בעיני מאד: ההוא בוסתנא קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה הוה, ואבוורנקא = כמין אכסדרה או קובה שבונין המלכים בתוך פרדס שלהן, ועומד באמצע פרדס, ולא הוצרך ריש גלותא אלא לטלטל מפתח בוסתנא שהיה אצל הבית עד האבוורנקא, ועבד רב הונא בר חיננא כמין שביל מן הפתח עד האבוורנקא: גדר מכאן וגדר מכאן בקנה קנה פחות משלשה להפסיק בין הדרך לבוסתנא, ויטלטל באותו שביל; ורבא, כי שלפינהו - לא לאסור אלא להקל עליו, דסבירא ליה דשרי לטלטולי בכולה בוסתנא: דכיון דבנה ליה אבוורנקא בבוסתנא - שויה לכולה בוסתנא חצר לאבוורנקא, והוי מוקף לדירה; ואתו תלמידי דרבא: רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע נקטינהו, דלא ליהדר רב הונא בר חיננא וליתקנינהו; וההיא שעתא לא אדכור להו דלאו שפיר עביד דשלפינהו, ולמחר אדכור ואותבוה, כדאמר: למחר איתיביה רבינא לרבא עיר חדשה כו', והאי בוסתנא נמי כהוקף ולבסוף ישב דמי, שקודם נטיעתו מקיפין אותו ולאחר שגדל האילן עשו האבוורנקא סביב - הלכך שפיר עבד רב הונא בר חיננא, ורב פפא אותביה ממחיצת אדרכלין, דהא מחיצה דאבוורנקא נמי לצניעות עבידא, וכן לנחת: להשתמש להניח בה טליתותיהן ולבושיהן שפושטים שם ושאר כלי תשמישם; קרי עלייהו על רב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע שלא נזכרו אתמול, וסתרו תיקונו של רב הונא בר חיננא, ועכשיו נעשו חכמים לאסור עליו, ולהיטיב לא ידעו אתמול, וכן עיקר.
  19. ^ רחבה שאחורי פלטין, ושם היו מטיילים תמיד
  20. ^ אלמא איכא דירה בהכי
  21. ^ רבי אלעאי וחנניה
  22. ^ חצר
  23. ^ התיכונה - אחרי פלטין של חזקיה; דאי חצר שלפני בתים הואי – 'החיצונה' הוה קרי לה! ואף על גב דגדולה היא כעיר - קרי לה 'חצר', ולא הוקפה לדירה
  24. ^ ברחבה שאחורי פלטין, שאינה לדרך יציאה
  25. ^ של תלמידים, לעסוק בתורה
  26. ^ שלא יהא רשות למלאך המות ליכנס שם
  27. ^ מלאך המות; דכי חזי (דמינצו בהדי הדדי - מיגרי בהו).
  28. '^ ודאי מתניתין - בשביטל להן רשות שהיה לו בחצר מיירי, דאי לא בטיל - אף בחצר אסורים לטלטל מבתיהן: שהבתים לכל אחד ואחד הן, והחצר רשות כולן וחלקו אוסר עליהן; ואשמעינן רבי אלעאי דהמבטל רשות חצירו - רשות ביתו נמי ביטל, ונעשה אורח אצלן, לפיכך אף ביתו מותר להן, אבל הוא אסור להכניס ולהוציא מביתו לחצר - ואף על פי שהוא מותר להכניס ולהוציא מפתח בתיהן לחצר, כדתנן בפרק 'הדר' (עירובין פ"ו מ"ג, דף סט,ב):ושלהן מותר לו ולהן, כשאר כל אדם הנכנס לחצר חבירו ומותר לו להוציא מפתח חבירו לחצר - דהא רשותא דחד הוא, והכא נמי, כיון דבטל הוא דירתו להו - דידהו הוי, מיהו אסור הוא להוציא, ולא אמרינן 'כיון דביטל להו רשות ביתו הוי ביתו כבתיהן': דבשלמא מבתיהן, אם הוא מכניס ומוציא - איכא למימר כאינש בעלמא הוא, אבל מביתו - חוזר ומחזיק ברשותו הוא, ואוסר עליהם והן עליו, כדתנן בפרק 'הדר' [עירובין פ"ו מ"ד]: מי שנתן רשותו והוציא, בין בשוגג בין במזיד - הרי זה אוסר [דברי רבי מאיר]
  29. ^ לקמן בפרק 'הדר' [עירובין פ"ו מ"ו]
  30. ^ ואמרינן התם [סט,ב]: ביתו - הוא דאסור להם, הא חצירו – שריא להוציא מבתיהן לחצר, שרשותו שולט בה; היכי דמי?: אי דלא ביטל - חצירו אמאי שריא?, ואוקימנא בשביטל רשות חצירו ולא ביטל רשות ביתו, וקסבר: המבטל רשות חצירו - רשות ביתו לא ביטל, לפיכך חצר כולה שלהן היא, וביתו מיוחדת לאסור להן להוציא מרשותו לרשותן
  31. ^ מתניתין
  32. ^ כדאמר רבי אלעאי: שמעתי מרבי אליעזר
  33. ^ ואף על גב דלא פריש בהדיא רשות ביתו, דהא ודאי מתניתין בדלא פירש, דאי פירש - לא מצי למימר רבי אלעאי בקשתי לי חבר ולא מצאתי, דהא כולי עלמא מודו דשרי
  34. ^ דבהכי פליגי, ולמה ליה לרב ששת לומר כשתימצי לומר
  35. ^ להאי כשתימצי לומר דרב ששת למאי איצטריך
  36. ^ דאשמעינן רב ששת לשום לב להבין טעם מחלוקתן וללמוד הימנו דבר אחר: דלרבי אליעזר: מבטל - בעין יפה מבטל, ולא אמרינן חצר דגלי - גלי, בית דלא גלי - לא גלי; ונילף מינה דהיכא דבטיל לחד מינייהו - בטיל לכולהו, ולא אמרינן למאן דגלי - גלי, למאן דלא גלי - לא גלי; ולרבנן צריך לבטל לכל אחד ואחד, כי היכי דלגבי בית סבירא להו דמאי דלא פריש - לא בטיל, הכא נמי: למאן דלא פריש - לא בטיל, וכולן אסורין, דאף על גב דהאי דבטיל ליה עירב עם חבירו - כי עירב מאתמול אדעתא דההיא חולקא לא עירב, דההיא שעתא לאו דידיה הוא, ודכוותיה תניא ב'הדר': (עירובין ע ב) אחד מן השוק שמת והיה לו בית בחצר, והניח רשותו לאחד מבני החצר מבעוד יום, דהיינו קודם שעירבו, דכי עירב אדעתא דההיא חולקא נמי עירב – אינו אוסר, משחשיכה - הרי זה אוסר
  37. ^ רב כהנא מתני הכי - להאי 'כשתימצי לומר' דרב ששת אמתניתין, ורחבה ורב הונא הוא דתרגמוה לאגמורינן מינה אחמשה שעירבו בחצר כו' הוא דאתא; ורב טביומי מתני דרב ששת בהדיא אמרה עלה
  38. ^ דאמר: מבטל - בעין יפה מבטל
  39. ^ דאמר מסתמא ביטל רשות ביתו
  40. ^ אם אמר בהדיא לא בטילנא רשות ביתו, מי הוי ביתו מותר להן או לא?
  41. ^ דאמרי מסתמא לא ביטל רשות ביתו
  42. ^ אמר בהדיא מבטילנא לכו אף רשות ביתו, מבטיל אי לא
  43. ^ כיון דאסר עצמו בחצרו שביטל להם
  44. ^ דכיון דלית ליה חצר - דירת בית לא כלום היא לדידיה
  45. ^ בטלה דעתו אצל כל אדם, ולא ביטל אלא חצר
  46. ^ סיב עבה הגדל סביב הדקל, ונכרך ועולה בו כלולבי גפנים; 'חרזייתא' - תכופות הרבה יחד כמחרוזות, וטעם מרור בו
  47. ^ עירובי חצירות ותחומין
  48. ^ במבוי
  49. ^ דלאו מידי דמזון הן, וטעמא דעירוב - משום דדעתו ודירתו במקום מזונותיו הוא, וכיון שנתנו כל בני החצר כדי מזונן בבית אחד - נעשה כאילו כולן דרים בתוכו, ונמצאו כולן רשות אחת וכו'; וכן בעירובי תחומין: נעשה כמי ששכב שם, ומשם יש לו אלפים אמה לכל רוח, הלכך דבר מזון בעינן
  50. ^ בתוך ירושלים, כשהוא מוציאו [לצורך מאכלו], כדכתיב (דברים יד כו) ונתתה הכסף בכל אשר תאוה נפשך
  51. ^ בגמרא מפרש טעמא: דלאו פרי מפרי הוא
  52. ^ עירובי תחומין
  53. ^ ואף על גב דלא חזי לדידיה - חזי לאחריני, וכיון דמזונא הוא גבי אחריני - שרו ליה רבנן
  54. ^ דהא חזיא לכהן
  55. ^ אבל לא בתרומה, דמידי דחזי ליה בעינן, ובגמרא מפרש מאי טעמא לא פליג סומכוס איַין לנזיר
  56. ^ סתמא היא, ולאו סומכוס קאמר לה; מניחין עירוב לכהן בבית הפרס, אף על גב דבעינן דמצי למיזל ולמישקליה ומיכליה התם, דאי לא מצי אזיל התם - היכי קני שביתה בההוא דוכתא למהוי כאילו שבת שם? - בבית הפרס שפיר דמי, דספיקא דרבנן הוא, ומותר ליכנס על ידי נפוח