ביאור:בבלי עירובין דף ס

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ולא עירבו ^[1], אם יש לפניהם ^[2] דקה ארבעה ^[3] - אינה אוסרת ^[4], ואם לאו – אוסרת ^[5]!

הכא במאי עסקינן? - בדלא גבוה מרפסת עשרה ^[6].

ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי קא עביד דקה מאי הוי ^[7]?

במגופפת ^[8] - עד עשר אמות ^[9], דכיון דעביד דקה - איסתלוקי איסתלוק ליה מהכא ^[10].

אמר רב יהודה אמר שמואל: כותל שרצפה בסולמות ^[11] - אפילו ביתר מעשר תורת מחיצה עליו ^[12].

רמי ליה רב ברונא לרב יהודה במעצרתא דבי רב חנינא: מי אמר שמואל תורת מחיצה עליו ^[13]? והאמר רב נחמן אמר שמואל: 'אנשי מרפסת ואנשי חצר ששכחו ולא עירבו, אם יש לפניה דקה ארבעה - אינה אוסרת, ואם לאו – אוסרת' ^[14]?

הכא במאי עסקינן? - דלא גבוה מרפסת עשרה ^[15].

ואי לא גבוה מרפסת עשרה, כי עביד דקה מאי הוי?

במגופפת עד עשר אמות, דכיון דעביד דקה - איסתלוקי איסתלק מהכא.

הנהו בני קקונאי דאתי לקמיה דרב יוסף, אמרו ליה: הב לן גברא דליערב לן מאתין! ^[16]

אמר ליה לאביי: זיל ערב להו, וחזי דלא מצווחה עלה בבי מדרשא!

אזל, חזא להנהו בתי דפתיחי לנהרא ^[17], אמר: הני להוי שיור למתא!

הדר אמר: אין מערבין את כולה תנן, מכלל דאי בעי לעירובי ^[18] - מצי מערבי, אלא איעביד להו כווי ^[19] דאי בעו לעירובי דרך חלונות מצו מערבי ^[20];

הדר אמר: לא בעי, דהא רבה בר אבוה מערב לה לכולה מחוזא ערסייתא ערסייתא ^[21] משום פירא דבי תורי ^[22], דכל חד וחד הוי שיור לחבריה ^[23], ואף על גב דאי בעו לערובי בהדי הדדי לא מצו מערבי ^[24];

הדר אמר: לא דמי: התם, אי בעי לערובי דרך גגות ^[25], והני לא מערבי, הילכך נעבדן כווי;

הדר אמר: כווי נמי לא בעי, דההוא בי תיבנא דהוה ליה למר בר פופידתא מפומבדיתא ושויה שיור לפומבדיתא ^[26];

אמר: היינו דאמר לי מר 'חזי דלא מצווחת עלה בבי מדרשא'!

אלא אם כן עשה חוצה לה כעיר 'חדשה' [שביהודה (יהושע טו לז) שיש בה חמשים דיורין]:

תניא: אמר רבי יהודה: עיר אחת היתה ביהודה 'וחדשה' שמה, והיו בה חמשים דיורים, אנשים ונשים וטף, ובה היו משערים חכמים ^[27], והיא היתה שיור ^[28].

איבעיא להו: 'חדשה' מהו ^[29]?: חדשה כי היכי דאיהי הויא שיור לגדולה? גדולה נמי הויא שיור לקטנה!

אלא כעין חדשה ^[30] - מהו?

רב הונא ורב יהודה: חד אמר בעיא שיור, וחד אמר לא בעיא שיור.

רבי שמעון אומר: שלשה חצירות [של שני בתים]:

אמר רב חמא בר גוריא אמר רב: הלכה כרבי שמעון.

רבי יצחק אמר: אפילו בית אחד וחצר אחת.

'חצר אחת' סלקא דעתך ^[31]?

אלא אימא 'בית אחד בחצר אחת' ^[32].

אמר ליה אביי לרב יוסף: הא דרבי יצחק - גמרא או סברא?

אמר ליה: מאי נפקא לן מינה?

אמר ליה: גמרא גמור - זמורתא תהא!? [למדו את הגירסא בעל פה בניגון, ובודאי גמרא גמיר הוא 'זמורתא'; אך השאלה היא: האם רק זמורתא, ללא הבנת הענין?]

משנה:

מי שהיה במזרח ^[33] ואמר לבנו ^[34] "ערב לי במערב", במערב ואמר לבנו "ערב לי במזרח", אם יש הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יותר מכאן ^[35] - מותר לביתו ^[36] ואסור לעירובו ^[37];

לעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מכאן - אסור לביתו ^[38] ומותר לעירובו;

הנותן את עירובו בעיבורה של עיר ^[39] - לא עשה ולא כלום ^[40];

נתנו חוץ לתחום ^[41] אפילו אמה אחת -

עמוד ב

המשך המשנה

מה שנשכר הוא מפסיד ^[42].

גמרא:

קא סלקא דעתך למזרח = למזרח ביתו ^[43], למערב = למערב ביתו; בשלמא הימנו ולביתו אלפים אמה ולעירובו יתר מכאן - משכחת לה דמטי לביתיה ולא מטי לעירובו ^[44]; אלא ^[45] הימנו ולעירובו אלפים אמה ולביתו יתר מכאן היכי משכחת לה ^[46]?

אמר רב יצחק: מי סברת למזרח = למזרח ביתו, למערב = למערב ביתו'? לא! למזרח = למזרח בנו, למערב = למערב בנו!

רבא בר רב שילא אמר: אפילו תימא למזרח = למזרח ביתו, ולמערב = למערב ביתו; כגון דקאי ביתיה באלכסונא ^[47].

הנותן עירובו בתוך עיבורה [של עיר לא עשה ולא כלום; נתנו חוץ לתחום אפילו אמה אחת - מה שנשכר הוא מפסיד]:

חוץ לתחום סלקא דעתך ^[48]?

אלא אימא 'חוץ לעיבורה'.

מה שנשכר הוא מפסיד:

מה שנשכר ותו לא? והתניא: 'הנותן את עירובו בתוך עיבורה של עיר - לא עשה ולא כלום; נתנו חוץ לעיבורה של עיר אפילו אמה אחת - משתכר אותה אמה ^[49] ומפסיד את כל העיר כולה ^[50], מפני שמדת העיר עולה לו במדת התחום ^[51]'!?

לא קשיא: כאן שכלתה מדתו בחצי העיר ^[52], כאן שכלתה מדתו בסוף העיר ^[53], וכדרבי אידי, דאמר רבי אידי אמר רבי יהושע בן לוי: היה מודד ובא ^[54] וכלתה מדתו בחצי העיר ^[55] - אין לו אלא חצי העיר; כלתה מדתו בסוף העיר - נעשית לו העיר כולה כארבע אמות, ומשלימין לו את השאר.

אמר רבי אידי: אין אלו אלא דברי נביאות! מה לי כלתה בחצי העיר מה לי כלתה בסוף העיר ^[56]!

אמר רבא: ^[57] תרוייהו תננהי ^[58]: 'אנשי עיר גדולה ^[59] מהלכין את כל עיר קטנה ^[60]

הערות

^ בני מרפסת עם בני חצר, אלא אלו לבדן ואלו לבדן
^ לפני המרפסת, לרגלי הכבש בתחלת עלייתה
^ פתח קטן, גובה ארבעה
^ אין אוסרין בני מרפסת על בני החצר, דהא איסתלק להו
^ אלמא: תורת פתח עליו, ואפילו לחומרא
^ דליכא למימר תורת מחיצה עליה
^ הרי כל המרפסת סביבותיה נמוכה ופתוחה לחצר, והרי הן כשתי חצירות שאין כותל ביניהן
^ מוקפת מחיצה סביב
^ אלא שנשאר לפנים עשר אמות - כדין פתח - בלא היקף
^ סלוק נפשייהו, ואי לא - על כרחך לחומרא נמי פתח הוא, הואיל דלא גבוה עשר
^ זקף סולם אצל סולם
^ ואין מבטלין המחיצה למהוי כנפרץ הכותל יותר מעשר, דאמר לקמן: מערבין אחד ואין מערבין שנים, אלא: רצו אחד - מערבין ולקולא, והוי כפתח; רצו שניהם - מערבין, דלחומרא לא אמרינן דליבטליה למחיצה: דכל בעירובין להקל
^ דלא מבטלא סולם למחיצה לחומרא
^ אלמא אף על גב דגבוה מרפסת עשר, אתי סולם ומבטיל ליה
^ דבלא סולם נמי בטלה
^ ועיר של רבים ונעשית של יחיד הויא, ובעיא שיור;
^ פתחיהן אחורי העיר לנהר, ולא היה להם פתח פתוח לעיר
^ הנך דמשיירי
^ חלונות שיש בהן ארבעה על ארבעה [טפחים] לצד העיר
^ ואעבדינהו שיור למתא דלא ליערבוה בהדיהו
^ שכונות שכונות, ולא היו מערבין כל העיר כאחת
^ [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט] גומא גדולה שמצניעים שם גרעיני תמרים למאכל בהמה, והיו אותן גומות מבדילות בין השכונות מתחת, ובכל שכונה היו מבואות הרבה, ומערבין יחד; ולא היו מתקנין לה לחיים, משום דעיר של רבים ונעשית של יחיד הויא
^ דאי לא הוי שיור - היכי מצו לערבי מבואות הרבה שבכל שכונה יחד? בכל עיר של רבים ונעשית של יחיד - כל חד וחד באנפי נפשיה בעו עירובי, ובעי לחי וקורה ככל עיירות של רבים
^ משום פירא דמפסיק, ואין יכולין להלך משכונה לשכונה, והוי חריץ שבין שתי חצירות, דאמרינן לקמן (עירובין פ"ז מ"ג דף עח,ב): מערבין שנים ואין מערבין אחד
^ שהיו להם דיוטאות עוברות מגגי שכונה זו לגגי שכונה זו
^ ואמרינן לקמן: הלכה כרבי שמעון דלא בעי חמישים דיורין לשיור
^ שיורי עיירות
^ והיא עצמה היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה
^ לעירובי באנפה נפשה, כולה בלא שיור
^ עיר קטנה אחרת של חמישים דיורין ואינה סמוכה לגדולה
^ חצר בלא בית - מי הוי 'דירה'
^ חצר ובית לתוכה סגי להיות שיור
^ בשדה, וקדש עליו שם היום
^ מבעוד יום
^ שנתן לו העירוב מביתו והלאה
^ לדין ביתו, כלומר: למנות שביתתו מביתו כאילו לא עירב
^ לדין עירובו: למנות שביתתו מעירובו; דכיון דקידש עליו היום רחוק מעירובו יותר מאלפים - נמצא שאינו יכול להלך וליטלו, שהרי אין עירובו קונה לו אלא אלפים לכל רוח, וכיון דאינו עירוב - הוי ליה שביתתו בביתו, שהרי בתחום ביתו הוה; ואף על גב דאוקמיה בשילהי 'מי שהוציאוהו' דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן - קם ליה כו', אלמא: אמר "שביתתי רחוק מאלפים" - הרי זה לא יזוז ממקומו - הני מילי בבא בדרך: דכיון דבמקום פלוני לא יכול לקנות - דרחוק מאלפים הוה, ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני ליה - אין לו שביתה כלל, לפיכך לא יזוז ממקומו; אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב - יש לו שביתה בביתו, דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני בשאין עירובו עירוב, כדתנן בפרק 'בכל מערבין' גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה הרי זה חמר גמל (עירובין פ"ג מ"ד דף לה,א), ולא קתני 'לא יזוז ממקומו' - שמעינן מינה דאם אינו עירוב - יש לו שביתה בביתו
^ לדין ביתו, למנות מביתו אלפים לכל רוח
^ באחד מן הבתים העומדין בתוך שבעים אמה ושירים
^ שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר לו כארבע אמות
^ מפרש בגמרא: חוץ לעיבורה של עיר
^ מה שנשכר לרוח זה - נפסד לרוח שכנגדה: שהרי מנה מן העירוב אלפים לכל רוח, ואם נתנו בסוף אלף למזרח - נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף שלושת אלפים לעיר - ונשתכר אלף; ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר - והפסיד האלף; וקמשמע לן דאין העיר עולה לו מן החשבון האלפים של מערב, אלא כולה כארבע אמות
^ ואמר לבנו לערב לו במערב ביתו; נמצא שביתו עומד בינו לבין עירובו
^ שהיה יכול לילך לביתו בלא עירוב, אבל לעירוביה לא הוה מטי
^ היכי תני
^ הא ודאי עירובו מרחיק טפי
^ בינו לבין עירובו משוך עירובו למערב יותר מביתו, ואף על פי כן פעמים שהאלכסון רב, והרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]
^ הא לא הוי עירוב
^ לרוח העירוב
^ והפסיד מדת כל העיר לרוח שכנגדה
^ שכשימדוד אלפים מעירובו לצד העיר - תעלה לו מדת העיר מן החשבון
^ אם היתה עיר גדולה, או שהרחיק עירובו מן העיר עד שאין כל העיר נבלעת במדת אלפים של עירוב - תעלה לו העיר מן החשבון, ומפסידה
^ ואם היתה כל העיר נבלעת באלפים של עירובו - הויא לה כולה כארבע אמות
^ שבת חוץ לעיר, ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו, ותנן בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מה א) הואיל ולא היתה כוונתו לכך - לא יכנס לעיר אלא עד אלפים ממקום שביתתו, והתחיל למנות אלפים פסיעות בינוניות
^ והוא הדין נמי לנותן עירובו חוץ לעיר וקנה שביתה
^ כמתנבא מפני הגבורה, שאינו נותן טעם לדבריו אמרן רבי יהושע בן לוי לדברים הללו, ואי לאו דגמיר להו מרביה - לא הוה אמר כי האי מילתא בלא טעמא
^ ומאי נביאותיה?
^ במתניתין [עירובין פ"ה מ"ח - (להלן דף סא,א)]
^ שהיתה להן עיר קטנה בתוך אלפים, ויוצאין מעירן והולכין לילך דרך הקטנה
^ הסמוכה להן; ועל כרחך הכי קאמר: מהלכין את כולה כארבע אמות, ומשלימין מדתן חוצה לה! דאי סלקא דעתך מדת העיר סליק להו - מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דעד אלפים יכול להלך!

[1] בני מרפסת עם בני חצר, אלא אלו לבדן ואלו לבדן

[2] לפני המרפסת, לרגלי הכבש בתחלת עלייתה

[3] פתח קטן, גובה ארבעה

[4] אין אוסרין בני מרפסת על בני החצר, דהא איסתלק להו

[5] אלמא: תורת פתח עליו, ואפילו לחומרא

[6] דליכא למימר תורת מחיצה עליה

[7] הרי כל המרפסת סביבותיה נמוכה ופתוחה לחצר, והרי הן כשתי חצירות שאין כותל ביניהן

[8] מוקפת מחיצה סביב

[9] אלא שנשאר לפנים עשר אמות - כדין פתח - בלא היקף

[10] סלוק נפשייהו, ואי לא - על כרחך לחומרא נמי פתח הוא, הואיל דלא גבוה עשר

[11] זקף סולם אצל סולם

[12] ואין מבטלין המחיצה למהוי כנפרץ הכותל יותר מעשר, דאמר לקמן: מערבין אחד ואין מערבין שנים, אלא: רצו אחד - מערבין ולקולא, והוי כפתח; רצו שניהם - מערבין, דלחומרא לא אמרינן דליבטליה למחיצה: דכל בעירובין להקל

[13] דלא מבטלא סולם למחיצה לחומרא

[14] אלמא אף על גב דגבוה מרפסת עשר, אתי סולם ומבטיל ליה

[15] דבלא סולם נמי בטלה

[16] ועיר של רבים ונעשית של יחיד הויא, ובעיא שיור;

[17] פתחיהן אחורי העיר לנהר, ולא היה להם פתח פתוח לעיר

[18] הנך דמשיירי

[19] חלונות שיש בהן ארבעה על ארבעה [טפחים] לצד העיר

[20] ואעבדינהו שיור למתא דלא ליערבוה בהדיהו

[21] שכונות שכונות, ולא היו מערבין כל העיר כאחת

[22] [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט] גומא גדולה שמצניעים שם גרעיני תמרים למאכל בהמה, והיו אותן גומות מבדילות בין השכונות מתחת, ובכל שכונה היו מבואות הרבה, ומערבין יחד; ולא היו מתקנין לה לחיים, משום דעיר של רבים ונעשית של יחיד הויא

[23] דאי לא הוי שיור - היכי מצו לערבי מבואות הרבה שבכל שכונה יחד? בכל עיר של רבים ונעשית של יחיד - כל חד וחד באנפי נפשיה בעו עירובי, ובעי לחי וקורה ככל עיירות של רבים

[24] משום פירא דמפסיק, ואין יכולין להלך משכונה לשכונה, והוי חריץ שבין שתי חצירות, דאמרינן לקמן (עירובין פ"ז מ"ג דף עח,ב): מערבין שנים ואין מערבין אחד

[25] שהיו להם דיוטאות עוברות מגגי שכונה זו לגגי שכונה זו

[26] ואמרינן לקמן: הלכה כרבי שמעון דלא בעי חמישים דיורין לשיור

[27] שיורי עיירות

[28] והיא עצמה היתה שיור לעיר גדולה הסמוכה לה

[29] לעירובי באנפה נפשה, כולה בלא שיור

[30] עיר קטנה אחרת של חמישים דיורין ואינה סמוכה לגדולה

[31] חצר בלא בית - מי הוי 'דירה'

[32] חצר ובית לתוכה סגי להיות שיור

[33] בשדה, וקדש עליו שם היום

[34] מבעוד יום

[35] שנתן לו העירוב מביתו והלאה

[36] לדין ביתו, כלומר: למנות שביתתו מביתו כאילו לא עירב

[37] לדין עירובו: למנות שביתתו מעירובו; דכיון דקידש עליו היום רחוק מעירובו יותר מאלפים - נמצא שאינו יכול להלך וליטלו, שהרי אין עירובו קונה לו אלא אלפים לכל רוח, וכיון דאינו עירוב - הוי ליה שביתתו בביתו, שהרי בתחום ביתו הוה; ואף על גב דאוקמיה בשילהי 'מי שהוציאוהו' דאי מוקמת ליה באידך גיסא דאילן - קם ליה כו', אלמא: אמר "שביתתי רחוק מאלפים" - הרי זה לא יזוז ממקומו - הני מילי בבא בדרך: דכיון דבמקום פלוני לא יכול לקנות - דרחוק מאלפים הוה, ובמקום רגליו לא הוה ניחא ליה דליקני ליה - אין לו שביתה כלל, לפיכך לא יזוז ממקומו; אבל בעומד בביתו ועירב במקום שאינו עירוב - יש לו שביתה בביתו, דמסתמא בביתו ניחא ליה למיקני בשאין עירובו עירוב, כדתנן בפרק 'בכל מערבין' גבי נתגלגל חוץ לתחום ספק מבעוד יום ספק משחשיכה הרי זה חמר גמל (עירובין פ"ג מ"ד דף לה,א), ולא קתני 'לא יזוז ממקומו' - שמעינן מינה דאם אינו עירוב - יש לו שביתה בביתו

[38] לדין ביתו, למנות מביתו אלפים לכל רוח

[39] באחד מן הבתים העומדין בתוך שבעים אמה ושירים

[40] שהרי בלא עירוב נמי יש לו מן העיר אלפים לכל רוח, וכל העיר לו כארבע אמות

[41] מפרש בגמרא: חוץ לעיבורה של עיר

[42] מה שנשכר לרוח זה - נפסד לרוח שכנגדה: שהרי מנה מן העירוב אלפים לכל רוח, ואם נתנו בסוף אלף למזרח - נמצא שכלות אלפים של מזרח בסוף שלושת אלפים לעיר - ונשתכר אלף; ואלפים של מערב כלות בסוף אלף של מערב העיר - והפסיד האלף; וקמשמע לן דאין העיר עולה לו מן החשבון האלפים של מערב, אלא כולה כארבע אמות

[43] ואמר לבנו לערב לו במערב ביתו; נמצא שביתו עומד בינו לבין עירובו

[44] שהיה יכול לילך לביתו בלא עירוב, אבל לעירוביה לא הוה מטי

[45] היכי תני

[46] הא ודאי עירובו מרחיק טפי

[47] בינו לבין עירובו משוך עירובו למערב יותר מביתו, ואף על פי כן פעמים שהאלכסון רב, והרי ביתו רחוק ממנו יותר מעירובו [בדפוס וילנא יש במקום זה שרטוט]

[48] הא לא הוי עירוב

[49] לרוח העירוב

[50] והפסיד מדת כל העיר לרוח שכנגדה

[51] שכשימדוד אלפים מעירובו לצד העיר - תעלה לו מדת העיר מן החשבון

[52] אם היתה עיר גדולה, או שהרחיק עירובו מן העיר עד שאין כל העיר נבלעת במדת אלפים של עירוב - תעלה לו העיר מן החשבון, ומפסידה

[53] ואם היתה כל העיר נבלעת באלפים של עירובו - הויא לה כולה כארבע אמות

[54] שבת חוץ לעיר, ולא היה יודע שיש עיר סמוך לו, ותנן בפרק 'מי שהוציאוהו' (עירובין מה א) הואיל ולא היתה כוונתו לכך - לא יכנס לעיר אלא עד אלפים ממקום שביתתו, והתחיל למנות אלפים פסיעות בינוניות

[55] והוא הדין נמי לנותן עירובו חוץ לעיר וקנה שביתה

[56] כמתנבא מפני הגבורה, שאינו נותן טעם לדבריו אמרן רבי יהושע בן לוי לדברים הללו, ואי לאו דגמיר להו מרביה - לא הוה אמר כי האי מילתא בלא טעמא

[57] ומאי נביאותיה?

[58] במתניתין [עירובין פ"ה מ"ח - (להלן דף סא,א)]

[59] שהיתה להן עיר קטנה בתוך אלפים, ויוצאין מעירן והולכין לילך דרך הקטנה

[60] הסמוכה להן; ועל כרחך הכי קאמר: מהלכין את כולה כארבע אמות, ומשלימין מדתן חוצה לה! דאי סלקא דעתך מדת העיר סליק להו - מאי אתא לאשמועינן, פשיטא דעד אלפים יכול להלך!

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]

[60]