פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי עירובין דף סג

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רב המנונא אורי בחרתא [1] דארגז [2] בשני דרב חסדא.

רבינא סר סכינא [3] בבבל [4].

אמר ליה רב אשי: מאי טעמא עבד מר הכי?

אמר ליה: והא רב המנונא אורי בחרתא דארגז בשני דרב חסדא [5]!

אמר ליה: לאו 'אורי' אתמר.

אמר ליה: אתמר 'אורי', ואתמר 'לא אורי'; בשני דרב הונא רביה – הוא דלא אורי, ואורי בשני דרב חסדא, דתלמיד חבר דיליה הוה; ואנא נמי, תלמיד חבר [6] דמר אנא.

אמר רבא: צורבא מרבנן חזי לנפשיה.

רבינא איקלע למחוזא, אייתי אושפיזכניה סכינא וקא מחוי ליה; אמר ליה: זיל אמטייה לרבא.

אמר ליה: לא סבר מר הא דאמר רבא צורבא מרבנן חזי לנפשיה?

אמר ליה: אנא מיזבן זבינא [7].

[8].

רבי אלעזר מהגרוניא ורב אבא בר תחליפא איקלעו לבי רב אחא בריה דרב איקא באתריה דרב אחא בר יעקב, בעי רב אחא בריה דרב איקא למיעבד להו עיגלא תילתא [9]; אייתי סכינא וקא מחוי להו; אמר להו רב אחא בר תחליפא: לא ליחוש ליה לסבא [10]?

אמר להו רבי אלעזר מהגרוניא, הכי אמר רבא: צורבא מרבנן חזי לנפשיה. חזי - ואיעניש רבי אלעזר מהגרוניא!

והאמר רבא: צורבא מרבנן חזי לנפשיה?

שאני התם דאתחילו בכבודו [11];

ואי בעית אימא: שאני רב אחא בר יעקב, דמופלג [12].

אמר רבא: ולאפרושי מאיסורא [13] - אפילו בפניו שפיר דמי [14].

רבינא הוה יתיב קמיה דרב אשי, חזייה לההוא גברא דקא אסר ליה לחמריה בצינתא [15] בשבתא [16], רמא ביה קלא ולא אשגח ביה.

אמר ליה [ההוא גברא לרב אשי]: ליהוי האי גברא [רבינא] בשמתא [שגער בו כאשר רב אשי נמצא שם]!

[לישנא אחרינא: אמר ליה [רבינא לרב אשי]: ליהוי האי גברא בשמתא! [כלומר: הקושר את חמורו יהא בשמתא.]

אמר ליה [17]: כי האי גוונא מי מתחזא כאפקרותא [18]?

אמר ליה (משלי כא ל) אין חכמה ואין תבונה ואין עצה לנגד ה': כל מקום שיש בו חילול השם - אין חולקין כבוד לרב [19].

אמר רבא: בפניו – אסור [20], וחייב מיתה [21], שלא בפניו - אסור, ואין חייב מיתה.

ושלא בפניו לא? והא תניא: 'רבי אליעזר אומר: לא מתו בני אהרן עד שהורו הלכה בפני משה רבן!

מאי דרוש? (ויקרא א ז) ונתנו בני אהרן הכהן אש על המזבח [וערכו עצים על האש], אמרו: אף על פי שהאש יורדת מן השמים - מצוה להביא מן ההדיוט; ותלמיד אחד היה לו לרבי אליעזר שהורה הלכה בפניו; אמר רבי אליעזר לאימא שלום אשתו: "תמיה אני אם יוציא זה שנתו" - ולא הוציא שנתו. אמרה לו: נביא אתה? אמר לה: לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי, אלא כך מקובלני: כל המורה הלכה בפני רבו חייב מיתה.' ואמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: אותו תלמיד - יהודה בן גוריא שמו, והיה רחוק ממנו שלש פרסאות.

בפניו הוה? והא 'רחוק ממנו שלש פרסאות קאמר'!?

וליטעמיך, שמו ושם אביו למה? אלא: שלא תאמר משל היה.

[22]

אמר רבי חייא בר אבא אמר רבי יוחנן: כל המורה הלכה בפני רבו - ראוי להכישו נחש, שנאמר (איוב לב ו) [23] ויען אליהוא בן ברכאל הבוזי ויאמר צעיר אני לימים [ואתם ישישים] על כן זחלתי ואירא [מֵחַוֹת דעי אתכם] וכתיב (דברים לב כד) [מזי רעב ולחמי רשף וקטב מרירי ושן בהמות אשלח בם] עם חמת זחלי עפר.

זעירי אמר רבי חנינא: נקרא חוטא, שנאמר (תהלים קיט יא) בלבי צפנתי אמרתך למען לא אחטא לך [24].

רב המנונא רמי: כתיב 'בלבי צפנתי אמרתך' וכתיב (תהלים מ י) בִּשַּׂרְתִּי צדק בקהל רב [הנה שפתי לא אֶכְלָא ה' אתה ידעת] [25]!?

לא קשיא; כאן - בזמן שעירא היאירי קיים [26], כאן - בזמן שאין עירא היאירי קיים.

אמר רבי אבא בר זבדא: כל הנותן מתנותיו לכהן אחד - מביא רעב לעולם, שנאמר (שמואל ב כ כו) [וגם] עירא היארי היה כהן לדוד: לדוד - הוא דהוה כהן, לכולי עלמא לא? אלא: שהיה משגר לו מתנותיו; וכתיב [בפסוק] בתריה (שמואל ב כא א) ויהי רעב בימי דוד [שלש שנים שנה אחרי שנה ויבקש דוד את פני ה' ויאמר ה' אל שאול ואל בית הדמים על אשר המית את הגבענים].

רבי אליעזר אומר: [27] מורידין אותו מגדולתו, שנאמר (במדבר לא כא) ויאמר אלעזר הכהן אל אנשי הצבא [הבאים למלחמה זאת חקת התורה אשר צוה ה' את משה] ; אף על גב דאמר להו: לאחי אבא צוה, ואותי לא צוה [28] - אפילו הכי איענש [29], דכתיב (במדבר כז כא) ולפני אלעזר הכהן יעמד [ױושאל לו במשפט האורים לפני ה' על פיו יצאו ועל פיו יבאו הוא וכל בני ישראל אתו וכל העדה] [30] - ולא אשכחן [31] דאיצטריך ליה יהושע [32].

אמר רבי לוי: כל דמותיב מלה [33] קמיה רביה - אזיל לשאול [34] בלא ולד, שנאמר (במדבר יא כח) ויען יהושע בן נון משרת משה מבחריו ויאמר אדני משה כלאם [35],


עמוד ב

וכתיב (דברי הימים א ז כז) נון בנו יהושע בנו [36].

ופליגא דרבי אבא בר פפא, דאמר רבי אבא בר פפא: לא נענש יהושע [37] אלא בשביל שביטל את ישראל לילה אחת מפריה ורביה, שנאמר (יהושע ה יג) ויהי בהיות יהושע ביריחו וישא עיניו וירא [והנה איש עמד לנגדו וחרבו שלופה בידו וילך יהושע אליו ויאמר לו הלנו אתה אם לצרינו] וכתיב (יהושע ה יד) ויאמר לא כי אני שר צבא ה' עתה באתי [ויפל יהושע אל פניו ארצה וישתחו ויאמר לו מה

אדנִי מדבר אל עבדו], אמר לו: אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, ועכשיו ביטלתם תלמוד תורה.

על איזה מהן באת?

אמר לו: עתה באתי. [38]

[39] מיד (יהושע ח יג) [וישימו העם את כל המחנה אשר מצפון לעיר ואת עקבו מים לעיר] וילך יהושע בלילה ההוא בתוך העמק, ואמר רבי יוחנן: מלמד שהלך בעומקה של הלכה; וגמירי: דכל זמן שארון ושכינה שרויין שלא במקומן - אסורין בתשמיש המטה [40].

אמר רבי שמואל בר איניא משמיה דרב: גדול תלמוד תורה יותר מהקרבת תמידין, דאמר ליה: עתה באתי.

אמר רב ברונא אמר רב: כל הישן בקילעא שאיש ואשתו שרויין בה - עליו הכתוב אומר (מיכה ב ט) נשי עמי תגרשון מבית תענוגיה [מעל עלליה תקחו הדרי לעולם].

ואמר רב יוסף: אפילו באשתו נדה.

רבא אמר: אם אשתו נדה היא - תבא עליו ברכה!

ולא היא, דעד האידנא מאן נטריה?

ההוא מבואה דהוה דייר בה לחמן בר ריסתק [41], אמרו ליה: אוגר לן רשותך!

לא אוגר להו.

אתו אמרו ליה לאביי; אמר להו: זילו בטילו רשותייכו [42] לגבי חד, הוה ליה יחיד במקום נכרי, ויחיד במקום נכרי לא אסר [43].

אמרו ליה: מידי הוא טעמא אלא דלא שכיח דדיירי - והכא הא קדיירי!

אמר להו: כל בטולי רשותייהו גבי חד - מילתא דלא שכיחא היא, ומילתא דלא שכיחא לא גזרו בה רבנן. [עיין תוד"ה בטילו]

אזל רב הונא בריה דרב יהושע אמרה לשמעתא קמיה דרבא, אמר ליה:

הערותעריכה

  1. ^ שם העיר
  2. ^ שם האיש שבנאה, והוה אמגושי; כך ראיתי בתשובת הגאונים
  3. ^ בדק סכין לטבח
  4. ^ ולא אמרו להראות סכין לחכם אלא מפני כבודו של חכם, ונמצא רבינא נוטל לו עטרת כבוד העיר, ורב אשי - רבו במתא מחסיא הוה, והיא מבבל
  5. ^ הואיל ולא היה רבו דר בה, אף על פי שהיתה בבבל, ואני לא הוריתי במתא מחסיא שהיא מקומך
  6. ^ חכם כמותו, אלא שלמד ממנו דבר אחד או יותר
  7. ^ כי אכילנא מהאי בישרא בדמי - אנא זבין לה מינך, הלכך לאו לנפשאי, אלא כשאר טבחא הוית לי
  8. ^ סימן: זיל"א להני"א מחלי"ף איק"א ויעק"ב
  9. ^ עגלא תילתא - גדל שליש, ואז הוא עומד בעיקר טעם בשרו, כדתנן (בבא מציעא פ"ה מ"ד דף סח,א): ומגדלין אותן עד שיהו משולשין, ואמרינן נמי (בבא מציעא סט א): 'מותר שליש – בשכרך', אלמא אורחיה עד שליש; לישנא אחרינא: שלישי לבטן; וקשה לי הא דאמר בעלמא (סנהדרין סה ב) 'רב חנינא ורב אושעיא הוו עסקי בספר יצירה, וכל מעלי שבתא איברי להו עגלא תילתא' דהתם מאי שלישי לבטן איכא, הא לא היה בבטן מעולם!?
  10. ^ לרב אחא בר יעקב; ובתמיהה קאמר
  11. ^ מאחר שנאמר לו דניחוש לסבא והתחילו לדבר בכבודו, לא היה לו לזלזל בדבר
  12. ^ הרבה מאד היה זקן וחכם
  13. ^ ראה תלמיד אדם רוצה לעבור עבירה ורבו שם ושותק
  14. ^ מותר לתלמיד לקפוץ ולגעור
  15. ^ בדקל
  16. ^ ואין משתמשין באילן משום שבות
  17. ^ רבינא לרב אשי
  18. ^ הא מילתא דעבידת קמך השתא, מי הויא חוצפה או לא
  19. ^ אין תורת חכמה וכבוד ותבונה ויועץ עומדת כנגד חילול השם
  20. ^ להורות
  21. ^ בידי שמים; והא דרבא - לאו לאפרושי מאיסור קאי, אלא על הבא לישאל
  22. ^ והאי דקתני 'רחוק ממנו' - שהיה רחוק מקומו ממקום רבו שלש פרסאות, ומיהו, כי אורי - קמיה אורי
  23. ^ ו
  24. ^ צפנתי אמרתך = כנסתי דברי מלהורות, במקום שאהא חוטא עליהן
  25. ^ צדק = דברי תורה
  26. ^ עירא היאירי - רבו הוה, כדכתיב (שמואל ב כ כו) היה כהן לדוד = רב לדוד
  27. ^ לעיל קאי: אדזעירי, במורה הלכה בפני רבו
  28. ^ דחלק כבוד למשה, דכתיב אשר צוה ה' את משה - והורה הלכות גיעול: אך את הזהב (במדבר לא כב)
  29. ^ לירד מגדולה שפסקו לו מקמי הכי
  30. ^ שהיה עתיד יהושע להיות צריך לישאל דבר הלכה מאלעזר
  31. ^ לאחר מיתת משה
  32. ^ לאלעזר לשאול כלום
  33. ^ משיב דבר = מורה הלכה
  34. ^ למיתה
  35. ^ ראויים הם לכך, דהוי ליה כמורה הלכה
  36. ^ ובתר יהושע לא חשיב בן
  37. ^ להיות ערירי
  38. ^ מדכתיב וחרבו שלופה בידו - מכלל דלפורענות בא, ועתה באתי דקאמר ליה - הכי קאמר ליה: על עבירה של עכשיו באתי, ומדאיצטריך למימר על של עכשיו - מכלל דאכתי הוה אחריתי, ומאי היא? - הכי קאמר ליה: אמש ביטלתם תמיד של בין הערבים, בערב ביטלתם התמיד, ועכשיו שחשיכה אתם מבטלים תלמוד תורה, לפי שהיו עסוקים במלחמה ביום לא היה להן עת לעסוק בתורה אלא בלילה;
  39. ^ והדבר מוכיח שעל עסקי תלמוד תורה הוכיחו, מדכתיב קרא אחרינא במלחמה של עי שהיתה אחריה:
  40. ^ ואותו לילה שהוכיחם המלאך היו מבטלים תלמוד תורה, בשביל שהיו אורבין על העיר, ולא החזירו בערב את ארון למקומו בגלגל, והוא הלילה שביטלו מפריה ורביה
  41. ^ כך שמו
  42. ^ דמבוי
  43. ^ אף על גב דאינהו אסורים להוציא מחצרותיהם למבוי, כדתנן [עירובין פ"ו מ"ג דף סט,ב]: נתנו לו רשותן - הוא מותר והן אסורין - אהני ליה מיהא לטלטל בכל המבוי כלים ששבתו בתוכו וכלים ששבתו בבית היחיד שבטלו רשותן אצלו, דאי לאו הכי - אסירי לטלטולי ביה, כדאמרינן במסכת שבת בפרק 'רבי אליעזר אומר אם לא הביא כלי' (קל,ב)