ביאור:בבלי עירובין דף טז
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
בעביטין [1], בשליפין [2], בקנים, בקולחות [3] - מטלטלין בתוכה, ובלבד שלא יהא בין גמל לגמל כמלא גמל, ובין אוכף לאוכף כמלא אוכף, ובין עביט לעביט כמלא עביט' [שלא יהיה הרווח שוה לעומד, רב הונא בריה דרב יהושע]!
הכא נמי כשנכנס ויוצא.
תא שמע [4]: 'נמצאת אתה אומר שלש מדות במחיצות:
1. כל שהוא פחות משלשה [5] - צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה, כדי שלא יזדקר הגדי בבת ראש [6];
כל שהוא שלשה, ומשלשה עד ארבעה [7] - צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, כדי שלא יהא פרוץ כעומד [8],
ואם היה פרוץ מרובה על העומד [9] - אף כנגד העומד אסור [10];
2. כל שהוא ארבעה ומארבעה עד עשר אמות [11] - צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו שלא יהא פרוץ כעומד,
ואם היה פרוץ כעומד - כנגד העומד מותר [12], כנגד הפרוץ אסור [13];
3. ואם היה עומד מרובה על הפרוץ - אף כנגד הפרוץ מותר [14];
נפרצה ביותר מעשר – אסור [15];
היו שם קנים הדוקרנים [16] ועושה להן פיאה [17] מלמעלה [18] - אפילו ביותר מעשר מותר [19]';
קתני מיהת רישא משלשה ועד ארבעה, ובלבד שלא יהא בין זה לזה כמלואו תיובתא דרב פפא [שאמר: פרוץ כעומד מותר]!
אמר לך רב פפא: מאי מלואו? - נכנס ויוצא [20];
הכי נמי מסתברא, מדקתני אם היה פרוץ מרובה על העומד 'אף כנגד העומד אסור הא כעומד - מותר!
שמע מינה.
לימא תיהוי תיובתיה דרב הונא בריה דרב יהושע [שאמר: פרוץ כעומד אסור]!?
אמר לך: וליטעמיך אימא סיפא אם היה עומד מרובה על הפרוץ - אף כנגד הפרוץ מותר; הא כפרוץ - אסור;
סיפא קשיא לרב פפא, רישא קשיא לרב הונא בריה דרב יהושע!
סיפא לרב פפא לא קשיא: איידי דתנא רישא פרוץ מרובה על העומד [21] - תנא סיפא עומד מרובה על הפרוץ [22];
רישא לרב הונא בריה דרב יהושע לא קשיא: איידי דבעי למיתני סיפא עומד מרובה על הפרוץ [23] - תנא [24] רישא פרוץ מרובה על העומד [25].
בשלמא לרב פפא [26] - משום הכי לא עריב להו ותני להו [27], אלא לרב הונא בריה דרב יהושע [28] ליערבינהו [29] וליתננהו: 'כל שהוא פחות משלשה ושלשה' [30] 'צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה [31]'?
משום דלא דמי פסולא דרישא [32] לפסולא דסיפא [33]: פסולא דרישא - כדי שלא יזדקר הגדי בבת אחת [34]; פסולא דסיפא [35] - שלא יהא פרוץ כעומד [36].
פחות משלשה מני?
רבנן היא, דאמרי פחות משלשה אמרינן לבוד, שלשה לא אמרינן לבוד [37];
אימא סיפא: כל שהוא שלשה ומשלשה ועד ארבעה [38] -
אתאן לרבן שמעון בן גמליאל [39] דאמר 'פחות מארבעה = לבוד' [40], דאי רבנן – משלשה ועד ארבעה [41]? [42] שלשה וארבעה חד הוא!?
אמר אביי: מדרישא רבנן - סיפא נמי רבנן, ומודו רבנן דכל למישרא כנגדו [בכלאים; שהרי במחיצות לגבי כלאים עוסקת הברייתא]: אי איכא מקום ארבעה – חשיב, ואי לא - לא חשיב.
רבא אמר: מדסיפא רבן שמעון בן גמליאל - רישא נמי רבן שמעון בן גמליאל; וכי אמר רבן שמעון בן גמליאל אמרינן לבוד – הני מילי למעלה [43], אבל למטה - הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה, לא אמרינן לבוד.
תא שמע: דפנות הללו, שרובן פתחים וחלונות – מותר, ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ!
'שרובן' סלקא דעתך? אלא 'שריבה בהן פתחים וחלונות' – מותר, ובלבד שיהא עומד מרובה על הפרוץ;
הא כפרוץ אסור, תיובתא דרב פפא!
תיובתא, והילכתא כוותיה דרב פפא!
תיובתא והילכתא?
אִין' משום דדייקא מתניתין כוותיה, דתנן: לא יהיו פרצות יתירות על הבנין - הא כבנין – מותר.
משנה:
[44] מקיפין שלשה חבלים זה למעלה מזה וזה למעלה מזה [45] ובלבד שלא יהו בין חבל לחבירו שלשה טפחים;
שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח [46] - כדי שיהא הכל עשרה טפחים;
מקיפין בקנים [47] ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים [48];
בשיירא דברו [49] - דברי רבי יהודה;
וחכמים אומרים: לא דברו בשיירא אלא בהווה.
כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב - אינה מחיצה, דברי רבי יוסי ברבי יהודה [50];
וחכמים אומרים: אחד משני דברים [51].
גמרא:
אמר רב המנונא אמר רב: הרי אמרו 'עומד מרובה על הפרוץ בשתי - הוי עומד' [52]; בעי רב המנונא: בערב מאי? [53]
אמר אביי: תא שמע [עירובין פ"א מ"ט]: שיעור חבלים ועוביין יתר על טפח שיהו הכל עשרה טפחים, ואי איתא - למה לי יתר על טפח?: ליעביד [54] פחות משלשה וחבל משהו, [55] פחות משלשה וחבל משהו [56], [57] פחות מארבעה וחבל משהו [58]!?
ותיסברא? האי פחות מארבעה היכא מוקים ליה?: אי מוקים ליה תתאי - הוה ליה כמחיצה שהגדיים בוקעין בה [59]; אי מוקים ליה עילאי [60] - אתי אוירא דהאי גיסא [61] ודהאי גיסא [62] ומבטל ליה [63]; אי מוקים ליה במיצעי - הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות [64], שמעת מינה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות הוי עומד!
אלא [65] רב המנונא הכי קא מיבעיא ליה: כגון דאייתי מחצלת דהוי שבעה ומשהו וחקק בה שלשה ושבק בה ארבעה [66] ומשהו [67], ואוקמיה [68] בפחות משלשה [69] [ועל מחצלת כזו שאל רב המנונא].
רב אשי אמר: מחיצה תלויה איבעיא ליה, כדבעא מיניה רבי טבלא מרב: מחיצה תלויה, מהו שתתיר בחורבה [70]?
אמר ליה: אין מחיצה תלויה מתרת אלא במים [71]; קל הוא שהקלו חכמים במים.
מקיפין בקנים [ובלבד שלא יהא בין קנה לחבירו שלשה טפחים; בשיירא דברו- דברי רבי יהודה; וחכמים אומרים: לא דברו בשיירא אלא בהווה. כל מחיצה שאינה של שתי ושל ערב - אינה מחיצה, דברי רבי יוסי ברבי יהודה; וחכמים אומרים: אחד משני דברים]:
בשיָרא – אִין, ביחיד – לא? והתניא: 'רבי יהודה אומר: כל מחיצות שבת [72] לא התירו ליחיד יותר מבית סאתים [73]' [74]!
כדאמר רב נחמן ואיתימא רב ביבי בר אביי: לא נצרכא [75] אלא ליתן להן כל צרכן [76] - הכא נמי ליתן להן כל צרכן.
היכא איתמר דרב נחמן ואיתימא רב ביבי בר אביי?
אהא, דתנן: כל מחיצה שאינה של שתי וערב אינה מחיצה - דברי רביי יוסי ברבי יהודה;
ומי אמר רבי יוסי ברבי יהודה הכי? והתניא: 'אחד יחיד ואחד שיירא לחבלים [77]; ומה בין יחיד לשיירא? - יחיד נותנין לו בית סאתים [78], שנים נותנין להם בית סאתים, שלשה נעשו שיירא ונותנין להן בית שש - דברי רבי יוסי ברבי יהודה; וחכמים אומרים: אחד יחיד ואחד שיירא נותנין להן כל צרכן, ובלבד שלא יהא בית סאתים פנוי [79]'!?
אמר רב נחמן ואיתימא רב ביבי בר אביי: לא נצרכא אלא ליתן להן כל צרכן [80].
דרש רב נחמן משום רבינו שמואל: יחיד נותנין לו בית סאתים, שנים נותנין להן בית סאתים, שלשה נעשו שיירא ונותנין להן בית שש;
שבקת רבנן ועבדת כרבי יוסי ברבי יהודה?
הדר אוקים רב נחמן אמורא עליה ודרש: דברים שאמרתי לפניכם - טעות הן בידי, ברם כך אמרו: יחיד נותנין לו בית סאתים; שנים נותנין להן בית סאתים; שלשה נעשו שיירא ונותנין להן כל צרכן.
הערות
עריכה- ^ כר שתחת אוכף הגמל, כדמתרגמינן (בראשית לא לד) בכר הגמל = 'בעביטא דגמלא'
- ^ משואות
- ^ קלחי ירקות
- ^ רישא במסכת כלאים (תוספתא כלאים פ"ד מ"ו [ליברמן]) תנינן לה
- ^ כל גדר העשוי בקנים עומדין פחות מרוחב שלשה
- ^ כלומר: להדיא, בלא עכוב; דדקירת גדי מבטל לה מתורת לבוד; ואם אין בין זה לזה שלשה - אפילו פרוץ מרובה על העומד, כגון קנים של שתי אצבעות וריוח שני טפחים בין זה לזה – כשר: דכל ריוח פחות משלשה - אמרינן לבוד, וכולו הוי 'עומד'
- ^ ולא ארבעה בכלל
- ^ וכל כמה דלא הוי כמלואו, אף על גב דהוי ריוח שלשה, כיון דעומד רבה עליו - ליכא למימר 'אתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה', והוו להו [בין העומדים] 'פתחים'
- ^ לקמן מתרץ לה: 'אם היה פרוץ כעומד' הוה ליה למיתני
- ^ לזרוע: דלא אלים עומד בפחות מארבעה למישרי כנגדו היכא דפרוץ רבה עליו
- ^ ועשר בכלל
- ^ הואיל והיקף חשוב הוא; והוא הדין אם היה פרוץ מרובה; ולקמן מתרץ לה: הרי כאן שלש מדות, במדה ראשונה דקנים פחותים משלשה - לא קפדינן אמלואו כיון דמלואו לא הוי פירצה שלשה, ואפילו איותר ממלואו לא קפדינן, עד דאיכא פירצה שלשה; ובמדה שניה קפדינן אמלואו, דהא איכא שיעור פירצה למיהוי קרוי אויר, ואתי אויר המרובה ומבטל לעומד: דאפילו כנגדו אינו מתיר; ובמדה שלישית דאיכא עומד חשוב - אויר לא מבטל לה לגמרי, ומתיר מיהא כנגדה
- ^ אבל יותר מעשר, כגון עומד שנים עשר או חמשה עשר - לא מצי למיתני שיעור פירצתו במלואו, דאפילו בציר ממלואו, דאיכא פירצה יותר מעשרה - מיתסר כולו, כדתני סיפא
- ^ אכולה קאי, ואפילו אעומד משלשה ועד ארבעה, דהא קתני בה נמי צריך שלא יהא בין זה לזה כמלואו, הא בציר ממלואו - שרי
- ^ ואפילו כולו עומד
- ^ משופין כדקר, נעוצין בארץ
- ^ קלועה
- ^ מזה לזה
- ^ דצורת הפתח מהניא בכלאים אף ליותר מעשר
- ^ והכי משמע ברייתא: כל שהוא שלשה, ומשלשה ועד ארבעה - צריך שלא יהא בין זה לזה מילואו נכנס ויוצא: שלא יהא פרוץ כעומד בנכנס ויוצא, דהוה ליה פרוץ מרובה; ואם היה פרוץ מרובה על העומד - אף כנגד העומד אסור, הואיל והוקף בדבר שאינו חשוב, שאין בו רוחב ארבעה
- ^ אסור, דלא סגיא דלא קתני לה לגלויי אמלואו דלאו מצומצם קאמר, דקא משמע לן: הא כעומד - מותר אף כנגד הפרוץ
- ^ אף על גב דלא איצטריך ליה, דהא מגופה שמעת מינה דאפילו יש עומד כפרוץ שרי - מדתנא ליה 'שלא יהא פרוץ כעומד' ותרצינן לה 'בנכנס ויוצא', הא בצמצום – שרי, וכל שכן עומד מרובה על הפרוץ! אלא משום רישא תנא סיפא, ולא משום למידק מינה 'הא כפרוץ אסור'
- ^ מותר, דלא סגי דלא קתני לה, דקא משמע לן 'הא כפרוץ אסור'
- ^ נמי
- ^ אף על גב דלא איצטריך, דהא אפילו כעומד נמי אסור
- ^ דאמר פרוץ כעומד מותר
- ^ שלשה בהדי פחות משלשה, ולמיתני: 'כל שהוא פחות משלשה ושלשה - צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה': דלא מצי למימר 'צריך שלא יהא בין זה לזה שלשה': דכיון דעומד שלשה - לא איכפת לן אי פרוץ נמי שלשה, דהא פרוץ כעומד מותר, ומשום הכי אפסקיה לאתנייה גבי פחות מארבעה, למיתנא ביה כמלואו, דליהוי משמע בנכנס ויוצא
- ^ דאמר פרוץ כעומד אסור אפילו כנגד העומד
- ^ ליערב שלשה בהדי פחות משלשה
- ^ וליתני:
- ^ טפחים
- ^ פסולא דפחות משלשה
- ^ לפסולא דשלשה
- ^ דפסולא דפחות משלשה - לא הוי מצי למיתלי בפרוץ מרובה על העומד, דכל כמה דלא הוי פרוץ שלשה - אף על גב דעומד טפח ופרוץ טפחיים - כשר, ומכי מטא פרוץ לשלשה אשמעינן דבהכי מקרי 'פרוץ' משום יזדקר גדי
- ^ היכא דעומד שלשה
- ^ לא מיפסל משום דיקור גדי: דאי הוה עומד מרובה - לא הוה חיישינן לגדי; אלא משום מאי מיפסיל בפרוץ שלשה? - משום דהוי פרוץ כעומד; ותנא - לאגמורי מדות דמחיצה קאתי, ומכי מצי לחדושי טעמיה ומתלייה בפסולא אחרינא - תנייה
- ^ רבנן היא מדקא מפליג בין פחות משלשה לשלשה - שמע מינה רבנן היא, דמפלגי נמי בין פחות משלשה לשלשה
- ^ מדקא מפליג בין פחות מארבעה לארבעה, דקאמר: פחות מארבעה, אם פרוץ יתר עליו - אף כנגד העומד אסור, וארבעה גופיה קתני סיפא דמתיר כנגדו, ואף על גב דפרוץ יתר עליו
- ^ שמע מינה: רבן שמעון בן גמליאל היא
- ^ כלומר: עד ארבעה ולא ארבעה בכלל, דהא תנא בבא אחריתי: כל שהוא ארבעה, ומארבעה עד עשר אמות - אתאן לרבן שמעון בן גמליאל, דקא מפליג נמי בין פחות מארבעה לארבעה
- '^ בתמיה: היכי מפליג ארבעה משלשה, דקתני עד ולא עד בכלל, דתני סיפא כל שהוא ארבעה כו'
- ^ הא לרבנן
- ^ כעין קורה
- ^ אשיירא שחנתה בבקעה קאי:
- ^ על גבי יתדות סביב, מן התחתון לקרקע פחות משלשה, והוי כולו עומד, דכלבוד דמי, וממנו לאמצעי פחות משלשה - הרי ששה עומד פחות שתי משהו'יין בשני האוירין, ומאמצעי לעליון פחות משלשה - הרי בשלשה אוירין תשעה עומד, פחות שלשה 'משהו'יין
- ^ שלשה 'משהו'יין
- ^ נעוצים ועומדים
- ^ זו היא מחיצה של שתי, אבל של חבלים הויא מחיצה של ערב
- ^ הקילו אצלו, שאינן צריכים אלא או שתי או ערב; שתי - כגון קנים, ערב - כגון חבלים, אבל ליחיד לא הקילו עד שיהא בה שתי וערב
- ^ רבי יוסי פליג עליה דאבוה דמתניתין, וקאמר דאפילו לשיירא בעינן שתי וערב
- ^ או שתי או ערב
- ^ אף על גב דאיכא פרצות, כדתנן לעיל: ולא יהו פרצות יתירות על הבנין, וסתם כלי בהמה - של שתי הוא, שעומד על גבי קרקע
- ^ מחבלים דמתניתין ליכא למילף הכשירה, דהתם כולו עומד הוא, דכלבוד דמי;
- ^ אויר האחד
- ^ וכן שני
- ^ דהוי להו ששה עומד
- ^ והאויר השלישי
- ^ ותיתכשר פירצת הארבעה בעומד של ששה
- ^ ואפילו למעלה ממנו עומד עשרה טפחים שלימין, הא קיימא לן מחיצה תלויה אינה מתרת
- ^ באויר השלישי, שהוא עליון
- ^ דמן החבל ולרקיע
- ^ שממנו ולאמצעי דהוי נמי אויר, כיון דהוי יותר משלשה
- ^ לחבל, ואין כאן אלא ששה תחתונים
- ^ אין כאן עומד מרובה על הפרוץ אלא אם כן תצרף שתי רוחות לבטלו
- ^ כיון דלא משכחת לה -
- ^ שלימין למעלה
- ^ למטה
- ^ להך גיסא דמשהו
- ^ סמוך לקרקע, דהשתא הוה ליה עומד מרובה על הפרוץ מרוח אחת; ואוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא - נמי ליכא למימר, הואיל ועומד מרובה על האויר דתותיה מיניה
- ^ מחצלת עשרה שהגביהה מן הקרקע שלשה או יותר, מיבעיא ליה לרב המנונא אי מבטל העומד לפרוץ שמתחתיו הואיל ופחות ממנו, או לא
- ^ להתיר למלאות, כגון גזוזטרא שהיא למעלה מן המים, בפרק 'כיצד משתתפין' (עירובין פז ב)
- ^ בהנך מחיצות רעועות שהן דשתי או דערב קאמר, שהתירום לרבים על ידי הדחק
- ^ לא התירום ליחיד אי הקיף בהן יותר מבית סאתים, ואף על גב שהוקף לדירה: שהרי לדור בהן בלילי שבת הקיפום מערב שבת
- ^ הא בית סאתים מיהא שרי
- ^ דהא דקאמר רבי יהודה 'בשיירא דברו', ולא ליחיד
- ^ בהנך מחיצות קאמר, אבל בית סאתים - ודאי יהבינן ליה, הואיל ולדירה הוקפה; ובהא שיירא עדיפא: דיהבינן להו כל צרכן
- ^ מותר בהיקף חבלים אף על פי שאין כאן אלא ערב
- ^ במחיצה זו, אבל במחיצה מעלייתא - כמה דבעי
- ^ שלא יקיפו יותר מכדי צרכן בית סאתים
- ^ הא דקאמר רבי יוסי דמתניתין דאינה מחיצה - אינה מחיצה לכל צרכן, אבל מחיצה היא לבית סאתים לאחד, ולבית שש לשיירא [של שלשה]