פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

ליגזר דילמא אתי לבטולי להו [1] - קא משמע לן.

ואין נוטלין רשות למה לי [2]?

לא [3], צריכא [4]: אף על גב דאמרי ליה [5] "קני על מנת להקנות" [6].

בעא מיניה אביי מרבה: חמשה ששרויין בחצר אחת, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - צריך לבטל לכל אחד ואחד או לא?

אמר ליה: צריך לבטל לכל אחד ואחד.

בעא מיניה אביי מרבה: חמשה ששרויין בחצר אחת, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - צריך לבטל לכל אחד ואחד או לא?

אמר ליה: צריך לבטל לכל אחד ואחד.

איתיביה: אחד שלא עירב [7] - נותן רשותו לאחד שעירב; שנים שעירבו נותנין רשותן לאחד שלא עירב [8]; ושנים שלא עירבו - נותנין רשותן לשנים [9] שעירבו או לאחד שלא עירב [10]; אבל לא אחד שעירב [11] נותן רשותו לאחד שלא עירב [12], ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו, ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו [13]'; קתני מיהת רישא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב, היכי דמי?: אי דליכא אחרינא בהדיה - בהדי מאן עירב? אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה, וקתני ’[אחד שלא עירב נותן רשותו] לאחד שעירב [ולא צריך לבטל לשניהם שעירבו]!

ורבה?

הכא במאי עסקינן? - דהוה ומית. [14]

[עיין תוספות ד"ה הכא במאי עסקינן דהוה ומית]

אי דהוה ומית - אימא סיפא: אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב, ואי דהוה ומית - אמאי לא? אלא פשיטא דאיתיה; ומדסיפא איתיה - רישא נמי איתיה!

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא! תדע [15] דקתני סיפא דרישא [16]: ושנים שלא עירבו - נותנין רשותן לשנים שעירבו; לשנים – אִין, לאחד – לא [17]!

ואביי אמר: מאי לשנים? - לאחד משנים.

אי הכי - ליתני 'לאחד שעירב [18] או לאחד שלא עירב'?! [19]

קשיא.

אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב [20];

לאביי – דאיתיה, וקא משמע לן דאין צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד;

לרבה - דהוה ומית, ולא גזור זימנין דאיתיה [21].

ושנים שעירבו - נותנין רשותן לאחד שלא עירב – פשיטא [22]!?

מהו דתימא 'כיון דלא עירב – ליקנסיה' [23]? - קא משמע לן.

ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו: לרבה תנא סיפא לגלויי רישא [24]; לאביי [25] - שנים שלא עירבו איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא 'לגזר, דלמא אתי לבטולי להו'? - קא משמע לן.

או לאחד שלא עירב למה לי?

מהו דתימא 'הני מילי [26] היכא דמקצתן עירבו ומקצתן לא עירבו, אבל היכא דכולן לא עירבו - ליקנסינהו כדי שלא תשתכח תורת עירוב [27]'? - קא משמע לן.

אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב; לאביי תנא סיפא [28] לגלויי רישא [29]; לרבה, איידי דתנא רישא [30] - תנא נמי סיפא [31].

ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו - הא תו למה לי [32]?

לא, צריכא דבטיל ליה חד מינייהו לחבריה; מהו דתימא לשתרי ליה? - קא משמע לן: כיון דבעידנא דבטיל לא הוו ליה שריותא בהא חצר – לא. [33]

ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו - הא תו למה לי?

לא, צריכא דאמרי "קני על מנת להקנות" [34].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: יורש [35] - מהו שיבטל [36] רשות?:


עמוד ב

היכא דאי בעי לערובי מאתמול מצי מערב - בטולי נמי מצי מבטל [37], אבל האי - כיון דאי בעי לערובי מאתמול לא מצי מערב [38], לא מצי מבטל? או דלמא יורש כרעיה דאבוה הוא?

אמר ליה: אני אומר מבטל, והני דבי שמואל תנו 'אין מבטל'.

איתיביה: 'זה הכלל: כל שמותר למקצת שבת - הותר לכל השבת, וכל שנאסר למקצת שבת - נאסר לכל השבת, חוץ ממבטל רשות [39]:

כל שהותר למקצת שבת מותר לכל השבת - כגון [40] עירב דרך הפתח [41] ונסתם הפתח [42], עירב דרך חלון ונסתם חלון [43];

זה הכלל - לאתויי מבוי שניטלו קורותיו או לחייו [44];

כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כולה- כגון שני בתים בשני צידי רשות הרבים, והקיפום נכרים מחיצה בשבת [45];

'זה הכלל לאתויי מאי? - לאתויי מת נכרי בשבת [46], וקתני חוץ ממבטל רשות [47]' - [48] איהו אִין, יורש – לא!

אימא 'חוץ מתורת ביטול רשות' [49].

איתיביה: 'אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק: מבעוד יום [50][51] אוסר [52], משחשיכה - אינו אוסר [53];

ואחד מן השוק [54] שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר: מבעוד יום - אינו אוסר [55]; משחשיכה [56] – אוסר', [57] אמאי אוסר? ניבטיל!?

מאי 'אוסר' נמי דקתני? - עד שיבטל.

תא שמע: 'ישראל וגר שרויין במגורה אחת [58], ומת גר מבעוד יום [59]

הערותעריכה

  1. ^ דאי מבטלי אינהו ליחיד, אתו למימר נמי: יחיד מבטל לשנים
  2. ^ הא תנא ליה: 'היו שנים... - אוסרין זה על זה'
  3. ^ משנה יתירה
  4. ^ לאשמועינן
  5. ^ דאפילו אמרו ליה קמאי
  6. ^ והדר איהו ובטיל לחבריה – לא משתרי האי בתרא, דמהו דתימא שליחא שווינהו? - קא משמע לן: כיון דלא קנה איהו לאשתרויי, לא מצי לאקנויי
  7. ^ כגון שלשה דיורין בחצר, השנים עירבו והשלישי לא עירב
  8. ^ מבטל לאחד מן המערבין, ומותר, דהאי בהדי חבריה עירב; אלמא: אין צריך לבטל אלא לאחד, דכולהו הוו כחד
  9. ^ הדרים עמהן
  10. ^ או ליחיד שלישי הדר עמהן ולא עירב לא הוא ולא הן
  11. ^ עם אחד
  12. ^ ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב, דכי בטיל ליה איהו רשותיה - אכתי איכא חבריה דאסר עליה
  13. ^ כדאמרינן לעיל: שנים אין נוטלין רשות
  14. ^ ועל כרחך דרבה - בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו שם איש אהלו מוקי לה, דכי מת - אין ליורשיו שם כלום, דאי בחצר ממש - הא איכא יורשין, וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר - אינהו נמי אסרי.
  15. ^ מרישא דהוה ומית עסקינן: דאי איתיה - צריך להאי לבטוליה ליה
  16. ^ מרישא דמתניתא עד 'אבל כו' חדא בבא היא; הלכך סיפא דההיא - קרי ליה 'סיפא דרישא'
  17. ^ דצריך לבטל לכל אחד ואחד
  18. ^ כדתנא ברישא, ואנא ידענא דתרי נינהו: דאין עירוב בלא שנים
  19. ^ או לאחד שלא עירב- סיפא דההיא היא, דהכי תנא: לשנים שעירבו או לאחד שלא עירב;
  20. ^ השתא מפרש לה לכולה, אמאי אצטריך למיתנייהו לכולהו
  21. ^ כלומר: אי קשיא כיון דמית, פשיטא דמבטל ליה להאי דפייש, דהא קתני לה סיפא דאפילו שנים מבטלין ליחיד
  22. ^ פשיטא דהכא ליכא למגזר דלמא אתי יחיד לבטולי להו, דאי מבטל להו - שפיר דמי, דהא עירבו, וכיון דאורי ביחיד דמצי לבטולי - מה לי חד מה לי תרי
  23. ^ דמרישא לא נפקא לן, דרישא איירי דהאי דלא עירב בטיל להנך דעירבו
  24. ^ דבדהוה ומית עסקינן; רישא - דקתני לאחד שעירב, דאילו איתיה לאידך – בעי לבטולי ליה, כדקתני בהך סיפא
  25. ^ דמתרץ הך סיפא 'מאי לשנים - לאחד משנים' - למה לי דתנייה, הא תנא ליה רישא דיחיד מבטל לאחד משנים, מה לי חד מבטל מה לי תרין מבטלין?
  26. ^ דכל הני בטולין דלעיל
  27. ^ מן התינוקות הבאים אחרי כן
  28. ^ דלא איצטריך, דהא פשיטא דאיכא חד דלא בטיל ליה רשותיה, אלא להכי תנייה:
  29. ^ לאשמועינן דכולה מתניתא - בדאיתנהו לתרוייהו המערבין עסקינן, ואפילו הכי קתני רישא דרישא 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב': דאין צריך לבטל רשותיה לכל אחד, ואיהו לא אסר אחבריה
  30. ^ 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב'
  31. ^ תנא הך סיפא: דאיפכא - לא, ולעולם רישא בדהוה ומית, וסיפא בדאיתנהו
  32. ^ פשיטא דאסרי אהדדי
  33. ^ ולעיל פרישנא לה.
  34. ^ ממשנה יתירה נפקא לן, דאי לאו הכי לא איצטריך למיתנייה, ולעיל פרישנא לה
  35. ^ ששכח אביו ולא עירב, ומת בשבת, ולא ביטל רשותו
  36. ^ היורש
  37. ^ כלומר: אביו, שהיה אתמול ראוי לערב, היה יכול לבטל
  38. ^ דלא היה לו חלק בה
  39. ^ מפרש לה ואזיל
  40. ^ שתי חצירות ופתח אחד ביניהם
  41. ^ ועירבו על ידי אותו פתח
  42. ^ ובשבת נפלה כנגדו מפולת, ונסתם
  43. ^ מותרים להשתמש מזו לזו על ידי זריקה ודרך חורין קטנים: דאף על גב דאין עירוב בין שתי חצירות בלא פתח, כדתנן לקמן (עירובין עו א) בחלון שבין שתי חצירות, הכא: שבת, הואיל והותרה - הותרה
  44. ^ בשבת: אף על גב דאשתקול מחיצות דידיה - שרי, הואיל ואישתרי בין השמשות; ומרישא לא שמעינן לה: דהתם איתנהו למחיצות, אבל הכא לא; והכי אמרינן לה בשילהי פירקא קמא (עירובין יז ב)
  45. ^ דאסורין לבטל זה לזה כדי שישתמש בה אחד מהן, דהואיל ואי הוו בעו ערובי מאתמול לא מצו מערבי; אבל אי לא הוה התם אלא חד בית - שרי, דמחיצה הנעשית בשבת - מחיצה היא
  46. ^ זה הכלל דרישא נמי קאי אסיפא: לאתויי מת נכרי בשבת; דכיון דאי בעו לערובי מאתמול לא מצו מערבי – השתא נמי לא מבטלי; ומרישא דסיפא לא שמעינן לה אי לא אתיא ב'זה הכלל', דהתם לא מצו לערובי מאתמול כלל, אבל הכא מצו לערובי על ידי שכירות
  47. ^ ששכח ולא עירב; אף על פי שנאסר למקצת שבת - יש לו תקנה בשבת
  48. ^ ומדלא קתני 'חוץ משביטל רשות ויורש' - שמע מינה יורש לא
  49. ^ ויורש בכלל, דכרעיה דאבוה הוא, ותורת ביטול נוהגת בו
  50. ^ שעדיין לא קנה עירובו של ראשון
  51. ^ הרי זה מן השוק
  52. ^ ואף על פי שאינו דר כאן, כדתניא לקמן בהאי פירקא: מי שיש לו בית התבן ובית הבקר בחצר חבירו - אוסר עליו
  53. ^ שהרי הותר למקצת שבת
  54. ^ שהיה לו בית דירה בחצר זו
  55. ^ שהרי יערב זה עם שכניו
  56. ^ דאינו יכול לערב
  57. ^ ואי יורש מבטל רשות
  58. ^ מגורה - גורן הוא, וחלוק בחדרים, והיה לכל אחד פתחו בחצר, ואוסרין זה על זה
  59. ^ גר שמת ואין לו יורשין - המחזיק בנכסיו זכה בהן