ביאור:בבלי עירובין דף ע

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל גם פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, שאינם מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.

זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה

מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה

עמוד א (דלג לעמוד ב)

אודות הגמרא המבוארת

באדיבות "גמרא נוחה"
על שם נפתלי וחנה הולנדר
בעריכת הרב ישעיהו הכהן הולנדר
___________________________

בהערות שוליים מובאים דברי רש"י, הפניות למקורות, השלמת פסוקים והסברים מורחבים
מילים עם קו מתחתן – פירוש שצץ כאשר סמן העכבר מעל המילה
שינויי נוסחאות - צצים כאשר סמן העכבר מעל המלה "דק"ס", שהיא ראשי תיבות של "דקדוקי סופרים". השינויים מבוססים על מיזם "הכי גרסינן" באתר פרידברג, ו"מאגרים" של האקדמיה.
מילון ארמי–עברי בוויקימילון

ליגזר דילמא אתי לבטולי להו ^[1] - קא משמע לן.

ואין נוטלין רשות למה לי ^[2]?

לא ^[3], צריכא ^[4]: אף על גב דאמרי ליה ^[5] "קני על מנת להקנות" ^[6].

בעא מיניה אביי מרבה: חמשה ששרויין בחצר אחת, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - צריך לבטל לכל אחד ואחד או לא?

אמר ליה: צריך לבטל לכל אחד ואחד.

בעא מיניה אביי מרבה: חמשה ששרויין בחצר אחת, ושכח אחד מהן ולא עירב, כשהוא מבטל רשותו - צריך לבטל לכל אחד ואחד או לא?

אמר ליה: צריך לבטל לכל אחד ואחד.

איתיביה: אחד שלא עירב ^[7] - נותן רשותו לאחד שעירב; שנים שעירבו נותנין רשותן לאחד שלא עירב ^[8]; ושנים שלא עירבו - נותנין רשותן לשנים ^[9] שעירבו או לאחד שלא עירב ^[10]; אבל לא אחד שעירב ^[11] נותן רשותו לאחד שלא עירב ^[12], ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו, ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו ^[13]'; קתני מיהת רישא אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב, היכי דמי?: אי דליכא אחרינא בהדיה - בהדי מאן עירב? אלא פשיטא דאיכא אחרינא בהדיה, וקתני ’[אחד שלא עירב נותן רשותו] לאחד שעירב [ולא צריך לבטל לשניהם שעירבו]!

ורבה?

הכא במאי עסקינן? - דהוה ומית. ^[14]

[עיין תוספות ד"ה הכא במאי עסקינן דהוה ומית]

אי דהוה ומית - אימא סיפא: אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב, ואי דהוה ומית - אמאי לא? אלא פשיטא דאיתיה; ומדסיפא איתיה - רישא נמי איתיה!

מידי איריא? הא כדאיתא והא כדאיתא! תדע ^[15] דקתני סיפא דרישא ^[16]: ושנים שלא עירבו - נותנין רשותן לשנים שעירבו; לשנים – אִין, לאחד – לא ^[17]!

ואביי אמר: מאי לשנים? - לאחד משנים.

אי הכי - ליתני 'לאחד שעירב ^[18] או לאחד שלא עירב'?! ^[19]

קשיא.

אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב ^[20];

לאביי – דאיתיה, וקא משמע לן דאין צריך לבטל רשות לכל אחד ואחד;

לרבה - דהוה ומית, ולא גזור זימנין דאיתיה ^[21].

ושנים שעירבו - נותנין רשותן לאחד שלא עירב – פשיטא ^[22]!?

מהו דתימא 'כיון דלא עירב – ליקנסיה' ^[23]? - קא משמע לן.

ושנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שעירבו: לרבה תנא סיפא לגלויי רישא ^[24]; לאביי ^[25] - שנים שלא עירבו איצטריכא ליה: סלקא דעתא אמינא 'לגזר, דלמא אתי לבטולי להו'? - קא משמע לן.

או לאחד שלא עירב למה לי?

מהו דתימא 'הני מילי ^[26] היכא דמקצתן עירבו ומקצתן לא עירבו, אבל היכא דכולן לא עירבו - ליקנסינהו כדי שלא תשתכח תורת עירוב ^[27]'? - קא משמע לן.

אבל אין אחד שעירב נותן רשותו לאחד שלא עירב; לאביי תנא סיפא ^[28] לגלויי רישא ^[29]; לרבה, איידי דתנא רישא ^[30] - תנא נמי סיפא ^[31].

ואין שנים שעירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו - הא תו למה לי ^[32]?

לא, צריכא דבטיל ליה חד מינייהו לחבריה; מהו דתימא לשתרי ליה? - קא משמע לן: כיון דבעידנא דבטיל לא הוו ליה שריותא בהא חצר – לא. ^[33]

ואין שנים שלא עירבו נותנין רשותן לשנים שלא עירבו - הא תו למה לי?

לא, צריכא דאמרי "קני על מנת להקנות" ^[34].

בעא מיניה רבא מרב נחמן: יורש ^[35] - מהו שיבטל ^[36] רשות?:

עמוד ב

היכא דאי בעי לערובי מאתמול מצי מערב - בטולי נמי מצי מבטל ^[37], אבל האי - כיון דאי בעי לערובי מאתמול לא מצי מערב ^[38], לא מצי מבטל? או דלמא יורש כרעיה דאבוה הוא?

אמר ליה: אני אומר מבטל, והני דבי שמואל תנו 'אין מבטל'.

איתיביה: 'זה הכלל: כל שמותר למקצת שבת - הותר לכל השבת, וכל שנאסר למקצת שבת - נאסר לכל השבת, חוץ ממבטל רשות ^[39]:

כל שהותר למקצת שבת מותר לכל השבת - כגון ^[40] עירב דרך הפתח ^[41] ונסתם הפתח ^[42], עירב דרך חלון ונסתם חלון ^[43];

זה הכלל - לאתויי מבוי שניטלו קורותיו או לחייו ^[44];

כל שנאסר למקצת שבת נאסר לכל השבת כולה- כגון שני בתים בשני צידי רשות הרבים, והקיפום נכרים מחיצה בשבת ^[45];

'זה הכלל לאתויי מאי? - לאתויי מת נכרי בשבת ^[46], וקתני חוץ ממבטל רשות ^[47]' - ^[48] איהו אִין, יורש – לא!

אימא 'חוץ מתורת ביטול רשות' ^[49].

איתיביה: 'אחד מבני חצר שמת והניח רשותו לאחד מן השוק: מבעוד יום ^[50] – ^[51] אוסר ^[52], משחשיכה - אינו אוסר ^[53];

ואחד מן השוק ^[54] שמת והניח רשותו לאחד מבני חצר: מבעוד יום - אינו אוסר ^[55]; משחשיכה ^[56] – אוסר', ^[57] אמאי אוסר? ניבטיל!?

מאי 'אוסר' נמי דקתני? - עד שיבטל.

תא שמע: 'ישראל וגר שרויין במגורה אחת ^[58], ומת גר מבעוד יום ^[59]

הערות

^ דאי מבטלי אינהו ליחיד, אתו למימר נמי: יחיד מבטל לשנים
^ הא תנא ליה: 'היו שנים... - אוסרין זה על זה'
^ משנה יתירה
^ לאשמועינן
^ דאפילו אמרו ליה קמאי
^ והדר איהו ובטיל לחבריה – לא משתרי האי בתרא, דמהו דתימא שליחא שווינהו? - קא משמע לן: כיון דלא קנה איהו לאשתרויי, לא מצי לאקנויי
^ כגון שלשה דיורין בחצר, השנים עירבו והשלישי לא עירב
^ מבטל לאחד מן המערבין, ומותר, דהאי בהדי חבריה עירב; אלמא: אין צריך לבטל אלא לאחד, דכולהו הוו כחד
^ הדרים עמהן
^ או ליחיד שלישי הדר עמהן ולא עירב לא הוא ולא הן
^ עם אחד
^ ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב, דכי בטיל ליה איהו רשותיה - אכתי איכא חבריה דאסר עליה
^ כדאמרינן לעיל: שנים אין נוטלין רשות
^ ועל כרחך דרבה - בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו שם איש אהלו מוקי לה, דכי מת - אין ליורשיו שם כלום, דאי בחצר ממש - הא איכא יורשין, וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר - אינהו נמי אסרי.
^ מרישא דהוה ומית עסקינן: דאי איתיה - צריך להאי לבטוליה ליה
^ מרישא דמתניתא עד 'אבל כו' חדא בבא היא; הלכך סיפא דההיא - קרי ליה 'סיפא דרישא'
^ דצריך לבטל לכל אחד ואחד
^ כדתנא ברישא, ואנא ידענא דתרי נינהו: דאין עירוב בלא שנים
^ או לאחד שלא עירב- סיפא דההיא היא, דהכי תנא: לשנים שעירבו או לאחד שלא עירב;
^ השתא מפרש לה לכולה, אמאי אצטריך למיתנייהו לכולהו
^ כלומר: אי קשיא כיון דמית, פשיטא דמבטל ליה להאי דפייש, דהא קתני לה סיפא דאפילו שנים מבטלין ליחיד
^ פשיטא דהכא ליכא למגזר דלמא אתי יחיד לבטולי להו, דאי מבטל להו - שפיר דמי, דהא עירבו, וכיון דאורי ביחיד דמצי לבטולי - מה לי חד מה לי תרי
^ דמרישא לא נפקא לן, דרישא איירי דהאי דלא עירב בטיל להנך דעירבו
^ דבדהוה ומית עסקינן; רישא - דקתני לאחד שעירב, דאילו איתיה לאידך – בעי לבטולי ליה, כדקתני בהך סיפא
^ דמתרץ הך סיפא 'מאי לשנים - לאחד משנים' - למה לי דתנייה, הא תנא ליה רישא דיחיד מבטל לאחד משנים, מה לי חד מבטל מה לי תרין מבטלין?
^ דכל הני בטולין דלעיל
^ מן התינוקות הבאים אחרי כן
^ דלא איצטריך, דהא פשיטא דאיכא חד דלא בטיל ליה רשותיה, אלא להכי תנייה:
^ לאשמועינן דכולה מתניתא - בדאיתנהו לתרוייהו המערבין עסקינן, ואפילו הכי קתני רישא דרישא 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב': דאין צריך לבטל רשותיה לכל אחד, ואיהו לא אסר אחבריה
^ 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב'
^ תנא הך סיפא: דאיפכא - לא, ולעולם רישא בדהוה ומית, וסיפא בדאיתנהו
^ פשיטא דאסרי אהדדי
^ ולעיל פרישנא לה.
^ ממשנה יתירה נפקא לן, דאי לאו הכי לא איצטריך למיתנייה, ולעיל פרישנא לה
^ ששכח אביו ולא עירב, ומת בשבת, ולא ביטל רשותו
^ היורש
^ כלומר: אביו, שהיה אתמול ראוי לערב, היה יכול לבטל
^ דלא היה לו חלק בה
^ מפרש לה ואזיל
^ שתי חצירות ופתח אחד ביניהם
^ ועירבו על ידי אותו פתח
^ ובשבת נפלה כנגדו מפולת, ונסתם
^ מותרים להשתמש מזו לזו על ידי זריקה ודרך חורין קטנים: דאף על גב דאין עירוב בין שתי חצירות בלא פתח, כדתנן לקמן (עירובין עו א) בחלון שבין שתי חצירות, הכא: שבת, הואיל והותרה - הותרה
^ בשבת: אף על גב דאשתקול מחיצות דידיה - שרי, הואיל ואישתרי בין השמשות; ומרישא לא שמעינן לה: דהתם איתנהו למחיצות, אבל הכא לא; והכי אמרינן לה בשילהי פירקא קמא (עירובין יז ב)
^ דאסורין לבטל זה לזה כדי שישתמש בה אחד מהן, דהואיל ואי הוו בעו ערובי מאתמול לא מצו מערבי; אבל אי לא הוה התם אלא חד בית - שרי, דמחיצה הנעשית בשבת - מחיצה היא
^ זה הכלל דרישא נמי קאי אסיפא: לאתויי מת נכרי בשבת; דכיון דאי בעו לערובי מאתמול לא מצו מערבי – השתא נמי לא מבטלי; ומרישא דסיפא לא שמעינן לה אי לא אתיא ב'זה הכלל', דהתם לא מצו לערובי מאתמול כלל, אבל הכא מצו לערובי על ידי שכירות
^ ששכח ולא עירב; אף על פי שנאסר למקצת שבת - יש לו תקנה בשבת
^ ומדלא קתני 'חוץ משביטל רשות ויורש' - שמע מינה יורש לא
^ ויורש בכלל, דכרעיה דאבוה הוא, ותורת ביטול נוהגת בו
^ שעדיין לא קנה עירובו של ראשון
^ הרי זה מן השוק
^ ואף על פי שאינו דר כאן, כדתניא לקמן בהאי פירקא: מי שיש לו בית התבן ובית הבקר בחצר חבירו - אוסר עליו
^ שהרי הותר למקצת שבת
^ שהיה לו בית דירה בחצר זו
^ שהרי יערב זה עם שכניו
^ דאינו יכול לערב
^ ואי יורש מבטל רשות
^ מגורה - גורן הוא, וחלוק בחדרים, והיה לכל אחד פתחו בחצר, ואוסרין זה על זה
^ גר שמת ואין לו יורשין - המחזיק בנכסיו זכה בהן

[1] דאי מבטלי אינהו ליחיד, אתו למימר נמי: יחיד מבטל לשנים

[2] הא תנא ליה: 'היו שנים... - אוסרין זה על זה'

[3] משנה יתירה

[4] לאשמועינן

[5] דאפילו אמרו ליה קמאי

[6] והדר איהו ובטיל לחבריה – לא משתרי האי בתרא, דמהו דתימא שליחא שווינהו? - קא משמע לן: כיון דלא קנה איהו לאשתרויי, לא מצי לאקנויי

[7] כגון שלשה דיורין בחצר, השנים עירבו והשלישי לא עירב

[8] מבטל לאחד מן המערבין, ומותר, דהאי בהדי חבריה עירב; אלמא: אין צריך לבטל אלא לאחד, דכולהו הוו כחד

[9] הדרים עמהן

[10] או ליחיד שלישי הדר עמהן ולא עירב לא הוא ולא הן

[11] עם אחד

[12] ליחיד שלישי שדר עמהן ולא עירב, דכי בטיל ליה איהו רשותיה - אכתי איכא חבריה דאסר עליה

[13] כדאמרינן לעיל: שנים אין נוטלין רשות

[14] ועל כרחך דרבה - בשיירא שחנתה בבקעה והקיפוה חצר ונטו שם איש אהלו מוקי לה, דכי מת - אין ליורשיו שם כלום, דאי בחצר ממש - הא איכא יורשין, וכיון דאילו הוה אבוהון קיים הוה אסר - אינהו נמי אסרי.

[15] מרישא דהוה ומית עסקינן: דאי איתיה - צריך להאי לבטוליה ליה

[16] מרישא דמתניתא עד 'אבל כו' חדא בבא היא; הלכך סיפא דההיא - קרי ליה 'סיפא דרישא'

[17] דצריך לבטל לכל אחד ואחד

[18] כדתנא ברישא, ואנא ידענא דתרי נינהו: דאין עירוב בלא שנים

[19] או לאחד שלא עירב- סיפא דההיא היא, דהכי תנא: לשנים שעירבו או לאחד שלא עירב;

[20] השתא מפרש לה לכולה, אמאי אצטריך למיתנייהו לכולהו

[21] כלומר: אי קשיא כיון דמית, פשיטא דמבטל ליה להאי דפייש, דהא קתני לה סיפא דאפילו שנים מבטלין ליחיד

[22] פשיטא דהכא ליכא למגזר דלמא אתי יחיד לבטולי להו, דאי מבטל להו - שפיר דמי, דהא עירבו, וכיון דאורי ביחיד דמצי לבטולי - מה לי חד מה לי תרי

[23] דמרישא לא נפקא לן, דרישא איירי דהאי דלא עירב בטיל להנך דעירבו

[24] דבדהוה ומית עסקינן; רישא - דקתני לאחד שעירב, דאילו איתיה לאידך – בעי לבטולי ליה, כדקתני בהך סיפא

[25] דמתרץ הך סיפא 'מאי לשנים - לאחד משנים' - למה לי דתנייה, הא תנא ליה רישא דיחיד מבטל לאחד משנים, מה לי חד מבטל מה לי תרין מבטלין?

[26] דכל הני בטולין דלעיל

[27] מן התינוקות הבאים אחרי כן

[28] דלא איצטריך, דהא פשיטא דאיכא חד דלא בטיל ליה רשותיה, אלא להכי תנייה:

[29] לאשמועינן דכולה מתניתא - בדאיתנהו לתרוייהו המערבין עסקינן, ואפילו הכי קתני רישא דרישא 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב': דאין צריך לבטל רשותיה לכל אחד, ואיהו לא אסר אחבריה

[30] 'אחד שלא עירב נותן רשותו לאחד שעירב'

[31] תנא הך סיפא: דאיפכא - לא, ולעולם רישא בדהוה ומית, וסיפא בדאיתנהו

[32] פשיטא דאסרי אהדדי

[33] ולעיל פרישנא לה.

[34] ממשנה יתירה נפקא לן, דאי לאו הכי לא איצטריך למיתנייה, ולעיל פרישנא לה

[35] ששכח אביו ולא עירב, ומת בשבת, ולא ביטל רשותו

[36] היורש

[37] כלומר: אביו, שהיה אתמול ראוי לערב, היה יכול לבטל

[38] דלא היה לו חלק בה

[39] מפרש לה ואזיל

[40] שתי חצירות ופתח אחד ביניהם

[41] ועירבו על ידי אותו פתח

[42] ובשבת נפלה כנגדו מפולת, ונסתם

[43] מותרים להשתמש מזו לזו על ידי זריקה ודרך חורין קטנים: דאף על גב דאין עירוב בין שתי חצירות בלא פתח, כדתנן לקמן (עירובין עו א) בחלון שבין שתי חצירות, הכא: שבת, הואיל והותרה - הותרה

[44] בשבת: אף על גב דאשתקול מחיצות דידיה - שרי, הואיל ואישתרי בין השמשות; ומרישא לא שמעינן לה: דהתם איתנהו למחיצות, אבל הכא לא; והכי אמרינן לה בשילהי פירקא קמא (עירובין יז ב)

[45] דאסורין לבטל זה לזה כדי שישתמש בה אחד מהן, דהואיל ואי הוו בעו ערובי מאתמול לא מצו מערבי; אבל אי לא הוה התם אלא חד בית - שרי, דמחיצה הנעשית בשבת - מחיצה היא

[46] זה הכלל דרישא נמי קאי אסיפא: לאתויי מת נכרי בשבת; דכיון דאי בעו לערובי מאתמול לא מצו מערבי – השתא נמי לא מבטלי; ומרישא דסיפא לא שמעינן לה אי לא אתיא ב'זה הכלל', דהתם לא מצו לערובי מאתמול כלל, אבל הכא מצו לערובי על ידי שכירות

[47] ששכח ולא עירב; אף על פי שנאסר למקצת שבת - יש לו תקנה בשבת

[48] ומדלא קתני 'חוץ משביטל רשות ויורש' - שמע מינה יורש לא

[49] ויורש בכלל, דכרעיה דאבוה הוא, ותורת ביטול נוהגת בו

[50] שעדיין לא קנה עירובו של ראשון

[51] הרי זה מן השוק

[52] ואף על פי שאינו דר כאן, כדתניא לקמן בהאי פירקא: מי שיש לו בית התבן ובית הבקר בחצר חבירו - אוסר עליו

[53] שהרי הותר למקצת שבת

[54] שהיה לו בית דירה בחצר זו

[55] שהרי יערב זה עם שכניו

[56] דאינו יכול לערב

[57] ואי יורש מבטל רשות

[58] מגורה - גורן הוא, וחלוק בחדרים, והיה לכל אחד פתחו בחצר, ואוסרין זה על זה

[59] גר שמת ואין לו יורשין - המחזיק בנכסיו זכה בהן

[1]

[2]

[3]

[4]

[5]

[6]

[7]

[8]

[9]

[10]

[11]

[12]

[13]

[14]

[15]

[16]

[17]

[18]

[19]

[20]

[21]

[22]

[23]

[24]

[25]

[26]

[27]

[28]

[29]

[30]

[31]

[32]

[33]

[34]

[35]

[36]

[37]

[38]

[39]

[40]

[41]

[42]

[43]

[44]

[45]

[46]

[47]

[48]

[49]

[50]

[51]

[52]

[53]

[54]

[55]

[56]

[57]

[58]

[59]