ביאור:בבלי עירובין דף צט
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
הוא סבר מדסיפא [1] רבי מאיר [2] - רישא נמי רבי מאיר, ולא היא: סיפא רבי מאיר ורישא רבנן.
ובלבד שלא יוציא חוץ [מארבע אמות]:
הא הוציא [3] חייב חטאת [4]; לימא מסייע ליה לרבא, דאמר רבא: המעביר חפץ מתחילת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו – חייב!
מי קתני 'אם הוציא חייב חטאת'? דילמא 'אם הוציא פטור אבל אסור [5]'?
איכא דאמרי: הא הוציא פטור אבל אסור.
לימא תיהוי תיובתיה דרבא, דאמר רבא 'המעביר מתחילת ארבע לסוף ארבע והעבירו דרך עליו חייב'?
מי קתני 'הוציא פטור אבל אסור'? דילמא אם הוציא חייב חטאת?
לא יעמוד אדם ברה"י [וישתין ברשות הרבים, ברשות הרבים וישתין ברשות היחיד]:
אמר רב יוסף השתין ורק חייב חטאת והא בעינן עקירה והנחה מעל גבי מקום ארבעה וליכא?
מחשבתו [6] משויא ליה מקום [7], דאי לא תימא הכי - הא דאמר רבא 'זרק [8] ונח בפי הכלב או בפי הכבשן [9] - חייב חטאת', והא בעינן הנחה על גבי מקום ארבעה וליכא? אלא מחשבתו משויא ליה מקום - הכא נמי מחשבה משויא לה מקום.
בעי רבא: הוא ברשות היחיד ופי אמה ברשות הרבים מהו?: בתר עקירה [10] אזלינן [11] או בתר יציאה אזלינן [12]?
תיקו.
וכן לא ירוק; רבי יהודה אומר [אף משנתלש רוקו בפיו - לא יהלך ארבע אמות עד שירוק]:
אף על גב דלא הפיך בה [13]? והתנן [כלים פ"ח מ"י]: 'היה אוכל דבילה [14] בידים מסואבות [15] והכניס ידו לתוך פיו ליטול צרור: רבי מאיר מטמא [16] ורבי יוסי מטהר [17]; רבי יהודה אומר: היפך בה [18] – טמא [19], לא היפך בה – טהור'!?
אמר רבי יוחנן: מוחלפת השיטה [20];
ריש לקיש אמר: לעולם לא תחליף [21], והכא במאי עסקינן? – בכיחו [22], והתניא: 'רבי יהודה אומר: כיחו ונתלש [23]' מאי לאו רוק ונתלש [24]?
לא, כיחו ונתלש;
והא תניא: רבי יהודה אומר: כיחו שנתלש, וכן רוקו שנתלש - לא יהלך ארבע אמות עד שירוק?
אלא מחוורתא כדשנינן מעיקרא [25].
אמר ריש לקיש: כיח בפני רבו - חייב מיתה [26], שנאמר (משלי ח לו) [וְחֹטְאִי חֹמֵס נַפְשׁוֹ] כל משנאי אהבו מות [27] אל תקרי ל'משנאי' אלא ל'משניאי' [28]!
והא מינס אניס [29]?
כִּיֵח וְרַק קאמרינן [30].
משנה:
לא יעמוד אדם ברשות היחיד וישתה ברשות הרבים [31], ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד אלא אם כן הכניס ראשו ורובו למקום שהוא שותה;
וכן בגת [32].
גמרא:
רישא רבנן וסיפא רבי מאיר [33]!
אמר רב יוסף: בחפיצין שצריכין לו ודברי הכל [34].
איבעיא להו: כרמלית מאי [35]?
אמר אביי: היא היא [36].
אמר רבא: היא גופא גזירה [37], ואנן ניקום ונגזור גזירה לגזירה [38]!?
אמר אביי: מנא אמינא לה? - מדקתני
וכן בגת [39]!
ורבא אמר: לענין מעשר; וכן אמר רב ששת: וכן בגת - לענין מעשר, דתנן [מעשרות פ"ד מ"ד]: 'שותין על הגת [40] בין [41] בחמין ובין [42] בצונן ופטור [43], דברי רבי מאיר; רבי אליעזר בר צדוק מחייב [44], וחכמים אומרים: על החמין חייב, ועל הצונן פטור, מפני שמחזיר את המותר [45].'
משנה:
קולט אדם מן המזחילה [46] למטה מעשרה טפחים [47];
ומן הצינור מכל מקום שותה [48].
גמרא:
קולט – אִין, אבל מצרף [49] – לא; מאי טעמא?
אמר רב נחמן: הכא במזחילה פחות משלשה סמוך לגג עסקינן, דכל פחות משלשה סמוך לגג - כגג דמי.
תניא נמי הכי [50]: 'עומד אדם ברשות היחיד [51] ומגביה ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות משלשה סמוך לגג, וקולט [52], ובלבד שלא יצרף'; תניא אידך: לא יעמוד אדם ברשות היחיד ויגביה ידו למעלה מעשרה טפחים לפחות משלשה סמוך לגג ויצרף, אבל קולט הוא ושותה. [53]
מן הצינור מ"מ שותה:
תנא: אם יש בצינור ארבעה על ארבעה [54] – אסור [55], מפני שהוא כמוציא מרשות לרשות [56].
משנה:
בור ברשות הרבים וחולייתו גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גביו ממלאין הימנו בשבת;
אשפה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גביו שופכין לתוכה מים בשבת.
גמרא:
במאי עסקינן?: אילימא בסמוכה [57] - למה לי חוליא עשרה [58]?
אמר רב הונא: הכא במאי עסקינן? - במופלגת מן הכותל ארבעה, וטעמא דאיכא חוליא עשרה [59], הא ליכא חוליא עשרה - קא מטלטל מרשות היחיד לרשות היחיד דרך רשות הרבים;
ורבי יוחנן אמר: אפילו תימא בסמוכה, הא קא משמע לן: דבור וחולייתו מצטרפין לעשרה [60].
אשפה ברשות הרבים גבוה עשרה טפחים, חלון שעל גביו שופכין לתוכה מים בשבת [61]:
ולא חיישינן שמא תנטל אשפה [62]? והא רבין בר רב אדא אמר רבי יצחק: מעשה במבוי אחד שצידו אחד כלה לים וצידו אחד כלה לאשפה [63], ובא מעשה לפני רבי ולא אמר בו לא איסור ולא היתר: היתר לא אמר בו דחיישינן שמא תנטל אשפה ויעלה הים שירטון [64], איסור לא אמר בו דהא קיימין מחיצות?
לא קשיא: הא [65] דיחיד, הא [66] דרבים.
משנה:
אילן שהיה מיסך על הארץ [67]: אם אין גופו גבוה מן הארץ שלשה טפחים - מטלטלים תחתיו [68];
שרשיו גבוהים מן הארץ שלשה טפחים [69] - לא ישב עליהן [70].
גמרא:
אמר רב הונא בריה דרב יהושע: אין מטלטלין בו יתר מבית סאתים [71];
מאי טעמא [72]?
הערות
עריכה- ^ הא דלא יפתח
- ^ דאיירי רבי מאיר בהו
- ^ החפץ מארבע אמות
- ^ אף על גב דהוא עומד בגבוה והגביהו למעלה מעשרה והעבירו - לא אמרי'נן העברת דרך מקום פטור הוא; אלמא בתר הנחה ועקירה אזלינן, והרי נטלו מתחילת ארבע והניחו לסוף ארבע
- ^ מדרבנן, דילמא אתי לעבורי דרך למטה מעשרה
- ^ שהוא צריך לכך
- ^ משווא לה הוצאה חשובה
- ^ מתחילת ארבע לסוף ארבע
- ^ שקלטה שלהבת ונשרפה
- ^ מן הגוף
- ^ והן נעקרין מן החלל של גוף, וחייב, דמוציא מן הגוף שהוא רשות היחיד לרשות הרבים
- ^ שיוצא מן הגוף ממנו והרי פי אמה ברשות הרבים, ואין כאן עקירה מרשות היחיד
- ^ בתמיה: דמשום תלישה לחודיה אמר רבי יהודה דאסור, דלמיפק קאי, ואפי'לו דלא היפך בה בתוך פיו
- ^ של תרומה
- ^ סתם ידים שלא נטלו הוו שניות, ופוסלות את התרומה
- ^ שהרי הוכשרה התרומה ברוק שבפיו
- ^ דקסבר כל זמן שהרוק בתוך פיו - לאו משקה הוא, והרי הוא כגופו של אדם, ואינו מכשיר
- ^ ברוק להוציאו לחוץ
- ^ דלמשדייה קאי ומכשיר
- ^ החליף רבי יהודה שיטתו, ויצא הימנה
- ^ לא תימא מוחלפת היא, דמתניתין, דקאמר אף על גב דלא היפך קאי למשדייה
- ^ ליחה שנתלשה מן הגוף על ידי חולי שקורין טו"ש
- ^ לא יהלך ארבע אמות עד שירוק
- ^ מאי לאו תרתי קתני: כיחו וכן רוקו
- ^ מוחלפת השיטה
- ^ בידי שמים
- ^ תורה אמרה להאי קרא בפרשת ה' קנני (משלי ח כב)
- ^ למשניאים דעתו באנינות
- ^ שעל כרחו הוא, על ידי חולי או הצינה
- ^ שרקק אותו בפני רבו, והיה לו להסתלק משם או להבליעו בכסותו
- ^ ויושיט צוארו לרשות הרבים וישתה, גזירה שמא יכניס הכלי אצלו
- ^ מפרש בגמרא לענין מעשר
- ^ לעיל אוקימנא להא דקתני עומד אדם ברשות היחיד ומטלטל ברשות הרבים כרבנן, דפליגי עליה דרבי מאיר במתניתין גבי מפתח ולא גזרינן שמא יכניס, והכא גזר שמא יכניס כרבי מאיר!? והא ליכא למימר דשתיית המים תהוי הכנסה, כמשתין ורוק, דלא דמי: דהתם קא עקר מרשות זו וקא עבד הנחה לרשות זו, אבל שותה עביד עקירה והנחה בחדא רשותא: דהא ברשות שהוא שותה בה פיו עומד ובפיו הן נחין מיד
- ^ אפילו רבנן מודו דגזר בהו: דמתוך שהוא צריך להם - יכניסם אצלו, הלכך משקין הללו צריכין לו - וגזרינן
- ^ מהו שיעמוד בכרמלית וישתה ברשות היחיד או ברשות הרבים
- ^ כי היכי דלא יעמוד ברשות הרבים וישתה ברשות היחיד - כך לא יעמוד בכרמלית וישתה ברשות היחיד
- ^ אי דעייל לגביה כלי ליכא איסורא דאורייתא, אלא גזירה דרבנן דלא ליתי לאפוקי מרשות היחיד לרשות הרבים
- ^ ואנן ניקום וניגזר שתיה אטו הכנסת כלי
- ^ והאי גת - מאי היא? אי רשות היחיד, וקאמר דלא יעמוד ברשות הרבים ויושיט צוארו בגת ויטול כלי וישתה - הא תנא ליה רישא! אלא לאו בגת כרמלית, כגון שאינה גבוהה עשרה
- ^ עומד על הגת ושותה: דכל זמן שלא הוציאו לחוץ - לאו שתיית קבע היא
- ^ שמזגו
- ^ שמזגו
- ^ מן המעשר
- ^ במזיגה: שמוזגו במים משויא ליה קבע
- ^ על החמין חייב דאין ראוי לחזור המותר שמקלקל היין, הלכך כי מזג ליה בחמין - אדעתא למשתייה כוליה מזג ליה, ומשוייא ליה מזיגת קבע; אבל מזיגת צונן לא משוייה ליה קבע: דילמא שתי פורתא ומהדר, הלכך כל כמה דשתי הוי עראי; ומתניתין, דקתני וכן בגת - רבי מאיר היא, וקתני לא יעמוד על גבי קרקע וישתה בגת בלא הפרשת מעשר אלא אם כן הכניס ראשו ורובו לגת
- ^ גגין שלהן - חלקים היו, וטחים בטיט, ומרזבין קטנים הרבה היו לגג להוציא המים, ונותנין למטה מהם דף כנגד אורך הכותל בשיפוע [והוא המזחילה] וכל המרזבין שופכין עליו, והוא מביא כל המים למקום אחד שלא יזיקו את הכותל
- ^ ועומד אדם ברשות הרבים וקולט בכלי למטה מעשרה טפחים מן המים היורדין מן המזחילה; וקולט דוקא, כדמפרש בגמרא, אבל לא יצרף פיו או כלי למזחילה שהוא בפחות משלשה סמוך לגג ואף על פי שהוא למטה מעשרה; מאי טעמא? דהואיל ומוטלת לאורך הכותל ובתוך שלשה לגג - דמיא לגג, והוי כמוציא מן הגג שהוא רשות היחיד לרשות הרבים
- ^ כלומר: בין קולט בין מצרף, משום דצינור לעולם ארוך ויוצא לרשות הרבים וליכא למימר לבוד, וכיון דלמטה מעשרה הוא - ליכא איסורא; ובגמרא מוקים לה כשאין בפיו ארבעה, ולא גזרינן אטו היכא דאית ביה ארבעה: דאי נמי אית ביה ארבעה - כרמלית הוא, דלא גבוה עשרה; ומשום הכי נקט מתניתין גבי מזחילה למטה מעשרה: משום דבעינן למתני ומן הצינור מכל מקום, ואי למעלה מעשרה לא משתרי צירוף הצינור: גזירה אטו צינור שבפיו ארבעה, דקא מפיק מרשות היחיד לרשות הרבים, אבל קליטה - אפילו למעלה מעשרה נמי משתרי, דאוירא הוא מקום פטור
- ^ פיו או חבית למזחילה, והוי כשואב ממנה
- ^ דפחות משלשה סמוך לגג כגג דמי, והמצרף משם כמצרף בגג
- ^ כגון בגג
- ^ מן האויר מים שיורדים מגגו של חבירו
- ^ ובמתניתין נמי שמעתי דהכי גרסינן: 'מן הצינור'; 'ומכל מקום' ולא גרסינן 'מכל מקום' בלא וי"ו למשרי צירוף, אלא 'ומכל מקום', כלומר: מכל מקום המקלח – קולט; ומצאתי בתוספתא דצירוף מותר בצינור למטה מעשרה; ועוד הא דקאמר תנא 'אם יש בצינור ארבעה – אסור' - אהיכא קאי? אקליטה מאי מרשות לרשות איכא? ואי אצירוף - מתניתין נמי אסר אפילו כשאין בו ארבעה!? ואני שמעתי דאתירוצא דמתניתין נמי קאי, דאוקימנא בפחות משלשה לגג, הא לאו הכי – מצרפין; ואין דרך לשון הש"ס כן לומר תנא אתירוץ אמוראים שלא הוזכר במשנה, אלא הכי גרסינן: 'ומן הצינור מכל מקום וכו' מתניתין היא, ואלמטה מעשרה קאי, ולא סיפא דברייתא היא.
- ^ ברוחב
- ^ לצרף
- ^ ואף על גב דלמטה מעשרה הואי, ולבוד נמי ליכא - אפילו הכי כרמלית מיהא הוי, ומפיק מכרמלית לרשות הרבים
- ^ שהבור סמוכה לכותל בתוך ארבעה טפחים
- ^ בור גופיה רשות היחיד ועמוקה עשרה, והרי אין רשות הרבים מפסקת בינתים
- ^ דלא מטי דלי לרשות הרבים
- ^ ומתניתין לאו כדסלקא דעתא דתיהוי חוליא עשרה לבד מבור, אלא הכי קאמר: בור ברשות הרבים וחולייתו סביביו, וסך הכל גבוה עשרה מקרקעית הבור - רשות היחיד, וממלאין ממנה לחלון
- ^ דאשפה - רשות היחיד היא
- ^ ותעמוד על פחות מעשרה, ואתי למשרי ביה נמי כמעיקרא
- ^ ראשו אחד פתוח לרשות הרבים וראשו אחד סתום, ושני צדדיו אחד ים וגידודיו גבוהים עשרה ואחד אשפה, ובתים וחצירות פתוחין לו בדופן אמצעי
- ^ לימו"ן בלע"ז: שמעלה טיט לשפתיו ומתיבש ונעשה קרקע עולם
- ^ באשפה
- ^ מתניתין
- ^ שנופו נוטה למטה מכל צדדיו סביב
- ^ דאמרינן לבוד, והרי יש כאן מחיצה עשרה
- ^ שאין הענפים נמוכין אלא בראשן הולכין ומגביהין לצד חיבורן
- ^ דכיון דגבוהין שלשה - כאילן חשיבי, ואין משתמשין באילן
- ^ אם היה היקיפו יותר על בית סאתים - אין מטלטלין בו אלא בארבע, ואפילו נטעו מתחילה לכך דהוי מוקף לדירה
- ^ הא כל היקף לדירה אפילו עשרה כורים מותר