ביאור:בבלי עירובין דף נה
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
[1] - והיינו דאמר אבדימי בר חמא בר דוסא [2]: מאי דכתיב (דברים ל יב) לא בשמים היא [לאמר מי יעלה לנו השמימה ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה] [3] ולא מעבר לים היא [לאמר מי יעבר לנו אל עבר הים ויקחה לנו וישמענו אתה ונעשנה]?
'לא בשמים היא' שאם בשמים היא אתה צריך לעלות אחריה, ואם מעבר לים היא אתה צריך לעבור אחריה.
רבא אמר: 'לא בשמים היא' לא תמצא במי שמגביה דעתו עליה כשמים, ולא תמצא במי שמרחיב דעתו עליה כים;
רבי יוחנן אמר: 'לא בשמים היא': לא תמצא בגסי רוח, 'ולא מעבר לים היא' לא תמצא לא בסחרנים [4] ולא בתגרים [5].
תנו רבנן [דומה תוספתא עירובין פ"ד מ"ד – מ"ו, בשינויים והשמטות [ליברמן]]: 'כיצד מעברין את הערים?
ארוכה - כמות שהיא [6];
עגולה - עושין לה זויות [7] [בדפוס וילנא יש כאן שרטוט];
מרובעת - אין עושין לה זויות [8];
היתה רחבה מצד אחד וקצרה מצד- אחר רואין אותה כאילו היא שוה [9] [בדפוס וילנא יש כאן שרטוט];
היה בית אחד יוצא כמין פגום או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין - רואין אותן כאילו חוט מתוח עליהן, ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה [10];
היתה עשויה כמין קשת [11] או כמין גאם [12] - רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות, ומודד ממנו ולהלן אלפים אמה [13]'.
אמר מר: ארוכה - כמות שהיא – פשיטא [14]!?
לא, צריכא דאריכא וקטינא [15]: מהו דתימא 'ליתן לה פותיא אאורכה [16]' - קא משמע לן [17].
מרובעת - אין עושין לה זויות – פשיטא!?
לא, צריכא דמרבעא, ולא מרבעא בריבוע עולם; מהו דתימא 'לירבעא בריבוע עולם [18]' - קא משמע לן.
היה בית אחד יוצא כמין פגום או שני בתים יוצאין כמין שני פגומין - השתא בית אחד אמרת, שני בתים מיבעיא?
לא, צריכא משתי רוחות [19]: מהו דתימא 'מרוח אחת אמרינן, משתי רוחות לא אמרינן'? - קא משמע לן .
היתה עשויה כמין קשת או כמין גאם - רואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות ומודד ממנה ולהלן אלפים אמה;
אמר רב הונא: עיר העשויה כקשת, אם יש בין שני ראשיה [20] פחות מארבעת אלפים אמה [21]מודדין לה מן היתר [22], ואם לאו [23] [24]מודדין לה מן הקשת [25].
ומי אמר רב הונא הכי? והאמר רב הונא: 'חומת העיר שנפרצה - [26] במאה וארבעים ואחת ושליש' [27]!?
אמר רבה בר עולא: לא קשיא: כאן ברוח אחת [28], כאן משתי רוחות; ומאי קא משמע לן? דנותנין קרפף לזו וקרפף לזו [29]?
הא [30] - אמרה רב הונא חדא זימנא, דתנן [עירובין פ"ה מ"ב]:
נותנין קרפף לעיר [31], דברי רבי מאיר; וחכמים אומרים: לא אמרו קרפף אלא בין שתי עיירות, ואיתמר: רב הונא אמר: קרפף לזו וקרפף לזו, וחייא בר רב אמר: אין נותנין אלא קרפף אחד לשניהם [32]!?
צריכא: דאי אשמעינן הכא [33] - משום דהוה ליה צד היתר מעיקרא [34], אבל התם אימא לא; ואי אשמעינן התם - משום דדחיקא תשמישתייהו [35], אבל הכא, דלא דחיקא תשמישתייהו [36] אימא לא [37]? – צריכא [38].
וכמה הוי בין יתר לקשת [39]?
רבה בר רב הונא אמר: אלפים אמה; [40]
רבא בריה דרבה בר רב הונא אמר: אפילו יתר מאלפים אמה.
אמר אביי: כוותיה דרבא בריה דרבה בר רב הונא מסתברא, דאי בעי הדר אתי [41] דרך בתים [42].
היו שם גדודיות גבוהות עשרה טפחים כו':
מאי 'גדודיות'?
אמר רב יהודה: שלש מחיצות שאין עליהן תקרה [43].
איבעיא להו: שתי מחיצות ויש עליהן תקרה מהו?
תא שמע: 'אלו שמתעברין עמה: נפש [44] שיש בה ארבע אמות על ארבע אמות, והגשר והקבר [45] שיש בהן בית דירה, ובית הכנסת שיש בה בית דירה לחזן [46], ובית עבודת כוכבים שיש בה בית דירה לכומרים [47], והאורוות [48] והאוצרות שבשדות [49] ויש בהן בית דירה, והבורגנין שבתוכה [50], והבית שבים [51] - הרי אלו מתעברין עמה;
ואלו שאין מתעברין עמה: נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך, והגשר והקבר שאין להן בית דירה, ובית הכנסת שאין לה בית דירה לחזן, ובית עבודת כוכבים שאין לה בית דירה לכומרים, והאורוות והאוצרות שבשדות שאין להן בית דירה, ובור ושיח [52] ומערה וגדר ושובך שבתוכה [53], והבית שבספינה [54] - אין אלו מתעברין עמה'; קתני מיהת נפש שנפרצה משתי רוחותיה אילך ואילך, מאי לאו דאיכא תקרה?
לא, דליכא תקרה.
בית שבים למאי חזי?
אמר רב פפא: בית שעשוי לפנות בו כלים שבספינה.
ומערה אין מתעברת עמה? והתני רבי חייא: מערה מתעברת עמה!?
אמר אביי: כשיש בנין על פיה.
ותיפוק ליה משום בנין גופיה [55]?
לא, צריכא להשלים [56].
אמר רב הונא: יושבי צריפין - אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן [57].
מתיב רב חסדא: [58] (במדבר לג מט) ויחנו על הירדן מבית הישימות [עד אבל השטים בערבת מואב], ואמר רבה בר בר חנה: לדידי חזי לי ההוא אתרא, והוי תלתא פרסי על תלתא פרסי, ותניא: 'כשהן נפנין - אין נפנין לא לפניהם [59] ולא לצדיהן [60] אלא לאחריהן [61]' [62]!
אמר ליה רבא: דגלי מדבר קאמרת? כיון דכתיב בהו (במדבר ט כג) על פי ה' יחנו ועל פי ה' יסעו [את משמרת ה' שמרו על פי ה' ביד משה] כמאן דקביע להו דמי [63].
אמר רב חיננא בר רב כהנא אמר רב אשי: אם יש שם שלש חצירות של שני בתים [64] – הוקבעו [65].
אמר רב יהודה אמר רב: יושבי צריפין והולכי מדברות [66] - חייהן אינן חיים, ונשיהן ובניהן אינן שלהן. [67]
תניא נמי הכי: 'אליעזר איש ביריא אומר יושבי צריפין כיושבי קברים [68], ועל בנותיהם הוא אומר (דברים כז כא) ארור שוכב עם כל בהמה [ואמר כל העם אמן].'
מאי טעמא [69]?
עולא אמר: שאין להן מרחצאות [70];
ורבי יוחנן אמר: מפני שמרגישין זה לזה בטבילה [71].
מאי בינייהו?
איכא בינייהו נהרא דסמיך לביתא [72].
אמר רב הונא: כל עיר שאין בה ירק - אין תלמיד חכם רשאי לדור בה [73].
למימרא דירק מעליא? והתניא: 'שלשה מרבין את הזבל וכופפין את הקומה ונוטלין אחד מחמש מאות ממאור עיניו של אדם, ואלו הן:
הערות
עריכה- ^ הא דאמרן דצריך לטרוח ולהעמיד סימנין ולהערים בתחבולות כדי שתתקיים התורה בלומדיה
- ^ דמפרש דיוקא דקרא, שאם בשמים היא צריך אתה לעלות אחריה
- ^ פסוק יב
- ^ מחזרין בעיירות
- ^ בעירן במקומן; אלא נראה ואינו נראה, כדאמר לעיל
- ^ לקמן מפרש
- ^ כשבא למדוד תחומין לקצותיה - לא ימדוד לה מהחומה, אלא יוסיף לה ריבוע, כלומר: ירחיק מן החומה כדי ריבוע - דהא מרבינן פיאות לכל מילי דשבת, ואחר כך ימדוד תחומי הקרנות, שאם בא לצאת דרך קרן העיר ישתכר בהליכתו רביע, דמרובע יותר על העגול רביע
- ^ לקמן מפרש
- ^ כשבא למדוד התחומין למערב אצל קרן מערבית דרומית - אינו מודד מן החומה, אלא מרחיק ומושך למערב עד כנגד חודה של קרן מערבית צפונית הנמשכת ויוצאת למערב, ומודד, וכן לקרן דרומית מזרחית
- '^ היה בית אחד בולט מחומת העיר לאחת הצדדין, כשבא למדוד תחום צפון אצל קרן מערבית צפונית, כשבא למקום שאין הבית בולט שם - מרחיק מן החומה עד כנגד מקום שכלה בליטת הבית לקרן מזרחית צפונית, כאילו חוט מתוח מכוון והולך כנגדו ממקום שכלה הבית עד כנגד קרן צפונית מערבית, ומודד מן החוט ולצפון אלפים [בדפוס וילנא יש כאן שרטוט]; שני בתים כמין שתי פגומין - קסלקא דעתך לרוח אחת, וקאמר: רואין כאילו חוט מתוח מזה לזה'; ולקמן פריך: השתא בית אחד אמרת 'רואין', שני בתים מיבעיא?
- ^ שאין הבתים במקום חבל הקשת [בדפוס וילנא יש כאן שרטוט]
- ^ גימל יווני , עשוי כמין כף כפופה שלנו
- ^ כשבא למדוד תחומין מן הצפון - מודד מן היתר, כאילו היתה מוקפת בתים; והדר בקשת לא יתחיל למדוד מביתו ולצפון אלפים, אלא כל העיר עד היתר חשובה לו כארבע אמות; וכן העשויה כמין גאם היוצא מן המזרח למערב: אף על פי שאין בתים במערב - רואין כאילו מלא כל החלל בתים, וכן מן הדרום לצפון, והיוצא מביתו אין חלל החלק של עיר עולה לו מן המדה
- ^ וכי תעלה על דעתך שיקצרנה
- ^ קצרה ברחבה
- ^ ירחיבנה למזרח ולמערב עד שתהא מרובעת יפה
- ^ כמות שהיא מניחין אותה, שהרי יש לה פיאות
- ^ שיהא צפונה לצפון עולם, ודרומה לדרום עולם, אלא עומדת באלכסון [בדפוס וילנא יש כאן שרטוט]
- ^ אחד לצפון ואחד לדרום
- ^ היינו אורך מקום היתר
- ^ שתחום ראשה זה נבלע בתוך תחום ראשה האחר - נעשית עיר אחת ו
- ^ ורואין כאילו היא מליאה בתים
- ^ ואם יותר
- ^ אין מצרפין אותה להיות אחת, ו
- ^ לכל אחד מפֶתח ביתו, וחלל העיר החלק שאין בו בתים - מן המידה הוא
- ^ שיעורה
- ^ אם רוחב פירצה מאה ארבעים ואחת אמות ושליש, דהיינו שיעור שתי קרפיפות של שבעים אמה ושיריים, ונעשו כשתי עיירות להיות אחת, והיוצא מזו לזו ללכת דרך זו חוצה לה - אין עולה לו מדת העיר מן המנין; אלמא: ביותר ממאה ארבעים ואחת ושליש הויא הבדלה
- ^ עיר העשויה כקשת אינה מובדלת אלא מרוח אחת, הלכך עד דהוי ארבעת אלפים
- ^ אי בשתי רוחות - דודאי כשתי עיירות הן - אמאי אשמועינן רב הונא דנותנין קרפף לזו וקרפף לזו: דשתי עיירות הסמוכות זו לזו נותנין קרפף של שבעים אמה ושיריים לכל אחת להיות כעיר אחת, כדי לחברם על ידי קרפיפות הללו לעשותן כעיר אחת, ואף על פי שאין בנין בין הקרפיפות וגם הקרפיפות עצמן אינן מוקפות מחיצה, אלא שיעור קרפף קאמר
- ^ דחומת העיר שנפרצה בשתי רוחותיה - זו כנגד זו קאמר, הלכך כשתי עיירות נינהו, וכגון שאין יישוב בחלל העיר כנגד בין הפרצות
- ^ כשבא למדוד התחומין - מניח לעיר אויר של שבעים אמה ושיריים שהוא כעיר, לבד התחום
- ^ ולקמן מפרש בפירקא פלוגתייהו
- ^ בחומת העיר שנפרצה
- ^ שהיו כבר עיר אחת
- ^ שתי עיירות ממש - דחיקא תשמישתייהו בחד קרפף, הלכך קרפף מיחשב לכל חד כעיר גופה, וכיון דצריך לה והוי כעיר, כי מחברי שתי הקרפיפות - כאילו העיירות מחוברות דמו
- ^ דעיר אחת היא, ומעיקרא כי מחברי קודם שנפרצה - הויא כולה מלאה, והוי סגיא לה בלאו האי אויר
- ^ השתא נמי לא ניתיב האי אוירא לתשמישן
- ^ קא משמע לן
- ^ וכמה יהא אויר החלק מן היתר לקשת דאמרו 'מודדין לה מן היתר'
- ^ כי ליכא ארבעת אלפים בין שתי ראשיה; אבל יותר מאלפים, כיון דמכי נפק מביתו הולך לו תחום שלם מקמי דלימטי ליתר - לא משחינן ליה מן היתר;
- ^ למקום היתר
- ^ סביב הקשת יכול להלך עד שמגיע לאחד מן הראשין, ומשם יכול להלך לראשו האחר, שהרי תחומיהן נבלעין זה בזה; וכיון דבהיתר יכול להלך למקום היתר - תו לא אסר ליה אורך החלק לשוויה כשתי עיירות, ורואין אותה כאילו היא מלאה בתים וחצירות
- ^ וכל שכן אם מקורות הן מזו לזו בגג דהוו להו דירה מעלייתא
- ^ בנין על הקבר, וסתמא לדירת שומר הקבר עביד, הלכך אף על גב דלא דייר ביה - בית דירה הוא
- ^ בית הקברות
- ^ סתם בית הכנסת לאו לדירה עביד, הלכך אי לית בה דירה לחזן הכנסת - לאו דירה היא
- ^ סתם בית עבודת כוכבים נמי לאו לדירה עביד
- ^ אורוות סוסים
- ^ לתבואה ולשמן וליין - לאו לדירה נינהו
- ^ בתוך השדה
- ^ באיי הים, בתוך שבעים אמה ושיריים לעיר
- ^ בבבא קמא (נ,ב) מפרש מאי 'בור' ומאי 'שיח'
- ^ שבשדה
- ^ בית שבספינה - לא קביע ליה דוכתא, פעמים שהוא בתוך שבעים לעיר, פעמים שאינו
- ^ אם יש בנין על פיה - מאי אהניא מערה? בלאו מערה נמי מבנין משחינן
- ^ אם אין הבנין ראוי לדירה כגון שאין בו ארבע על ארבע - מהניא ליה מערה לאשלומי
- ^ 'צריפין' = דירה של הוצין וערבה, ואינו קבע, הלכך: אפילו יש הרבה במקום אחד כשיעור מהלך מאה אמה אין חשובין עיר להיות כארבע אמות, וכל אחד מודד מפתח ביתו אלפים לכל רוח אם בא לצאת
- ^ במחנה ישראל כתיב:
- ^ חוץ לענן, שמא ילך הענן והארון שם
- ^ חוץ לענן, שאין יודעין אנה יפנה הענן לעבור
- ^ חוץ לענן דודאי לא יחזור הענן לאחוריו
- ^ אלמא: המהלך בראש והוצרך לנקביו - חוזר לאחוריו שלש פרסאות, וישראל במדבר - יושבי אהלים היו, שאינן קבועין, ואפילו הכי מהלכין את כל המחנה כארבע אמות
- ^ חשובה היא חנייתן להיות נידונת קבע
- ^ של אבן או של עץ
- ^ בהכי חשיבי 'עיר' וקובעת את כולן, וכדתנן לקמן (עירובין פ"ה מ"ו נט,א): רבי שמעון אומר: שלש חצירות של שנים שנים בתים
- ^ ונשותיהן עמהן; ויושבי צריפין - נמי אנשי מקנה הן, וחונין בו חדש או חדשים עד שכלה המרעה לבהמות, ונוסעין משם ונקבעין במקום אחר
- ^ לקמן מפרש טעמא.
- ^ כמתים, לפי שמחוסרין הנאה הן, ולוקין ברוחות בזרם ובמטר
- ^ אסורין בנותיהן
- ^ והולכין במקום רחוק לרחוץ, ונשותיהן נזקקות למנאפין, לפי שהעיר עזובה מאין איש
- ^ שאין להן מקוואות, והולכות הנשים לטבול במקום רחוק וקוראה לחברתה, ומרגישין השכנים, ויש רשע רודף אחריהן ומתייחד עמהן, ותנן: לא יתייחד אדם עם שתי נשים (קידושין פ"ד מ"יב דף פ,ב)
- ^ נהרא ראוי לטבילה ולא למרחץ; הרגש טבילה ליכא - דהא סמוך לה, אבל טעמא דמשום מרחצאות - איכא
- ^ לפי שהירק טוב למאכל, ונלקח בזול, ויכול לעסוק בתורה