פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

שלא יהו מכוונות' [1]; בשלמא לרבא: כי היכי דליהויין הללו [2] שׂוֹחֲקוֹת והללו [3] עצבות; אלא לאביי קשיא [4]?

אמר לך אביי: אימא אמת כלאים - באמה בת ששה [5].

והא מדקתני סיפא: רבן שמעון בן גמליאל אומר: כל אמות שאמרו חכמים בכלאים '- באמה בת ששה, ובלבד שלא יהו מצומצמות מכלל דתנא קמא כל אמות קאמר!?

אמר לך אביי: ולאו מי איכא רבן שמעון בן גמליאל דקאי כוותי? אנא דאמרי כרבן שמעון בן גמליאל!

לאביי ודאי תנאי היא [6]; לרבא מי לימא תנאי היא [7]?: אמר לך רבא: רבן שמעון בן גמליאל - הא אתא לאשמועינן: אמת כלאים לא יצמצם [8]!

ולימא 'אמת כלאים לא יצמצם', 'באמה בת ששה' - למעוטי מאי, לאו למעוטי אמת סוכה ואמת מבוי?

לא! למעוטי אמה יסוד ואמה סובב [9], דכתיב (יחזקאל מג יג) ואלה מדות המזבח באמות אמה אמה וטפח וחיק האמה ואמה רחב וגבולה אל שפתה סביב זרת האחד וזה גב המזבח [10]; 'חיק האמה' זה יסוד [11], 'ואמה רחב' זה סובב, 'וגבולה אל שפתה סביב' אלו הקרנות [12], 'וזה גב המזבח' זה מזבח הזהב [13].

אמר רב חייא בר אשי אמר רב: שיעורין [14] חציצין [15] ומחיצין [16] - הלכה למשה מסיני.

שיעורין? דאורייתא הוא, דכתיב (דברים ח ח) ארץ חטה ושעורה [וגפן ותאנה ורמון ארץ זית שמן ודבש], ואמר רב חנן: כל הפסוק הזה לשיעורין נאמר [17]:

'חטה' – לכדתנן [נגעים פ"יג מ"ט]: 'הנכנס לבית המנוגע וכליו על כתיפיו וסנדליו וטבעותיו בידיו [18] - הוא והם טמאין מיד [19]; היה לבוש כליו וסנדליו ברגליו וטבעותיו באצבעותיו - הוא טמא מיד, והן טהורין עד שישהא בכדי אכילת פרס [20], פת חיטין ולא פת שעורין [21]; מיסב [22] ואוכל בליפתן [23]';

'שעורה' – דתנן [כלים פ"א מ"ה]: 'עצם כשעורה מטמא במגע ובמשא ואינו מטמא באהל [24]';

'גפן' - כדי רביעית יין לנזיר [25];

(עירובין ד ב)

'תאנה' - כגרוגרת להוצאת שבת [26];

'רמון' – כדתנן [כלים פ"יז מ"א]: 'כל כלי בעלי בתים שיעורן כרימונים [27]';

'ארץ זית שמן' - ארץ שכל שיעוריה כזיתים;

'כל שיעוריה' סלקא דעתא? והאיכא הני דאמרן!? אלא אימא

'ארץ שרוב שיעוריה כזיתים [28]'

'דבש' ככותבת הגסה ליום הכיפורים [29];

ותיסברא שיעורין מיכתב כתיבי? אלא הלכתא נינהו, ואסמכינהו רבנן אקראי.

חציצין? דאורייתא נינהו, דכתיב (ויקרא טו טז) [ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע] ורחץ במים את כל בשרו [וטמא עד הערב] - שלא יהא דבר חוצץ בין בשרו למים; 'במים' - במי מקוה [30]; 'כל בשרו' [31] - מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן? - אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה'

כי איצטריך הילכתא – לשערו [32], וכדרבה בר רב הונא, דאמר רבה בר רב הונא [33]: נימא אחת קשורה חוצצת [34], שלש אינן חוצצות [35]; שתים איני יודע!

שערו נמי דאורייתא הוא, דתניא: '(ויקרא טו טז) [ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע] ורחץ [במים] את כל בשרו [וטמא עד הערב] - את הטפל לבשרו, וזהו שער';

כי אתאי הילכתא לרובו ולמיעוטו ולמקפיד ולשאין מקפיד, וכדרבי יצחק, דאמר רבי יצחק: דבר תורה [36]: רובו [37] ומקפיד עליו [38] – חוצץ, ושאינו מקפיד עליו [39] - אינו חוצץ [40]; וגזרו על רובו שאינו מקפיד [41] משום רובו המקפיד, ועל מיעוטו המקפיד [42] משום רובו המקפיד [43].

וליגזור נמי על מיעוטו שאינו מקפיד משום מיעוטו המקפיד [44], אי נמי [45] משום רובו שאינו מקפיד [46]?

היא גופה גזירה [47], ואנן ניקום וניגזור גזירה לגזירה?

מחיצות? דאורייתא נינהו, דאמר מר: ארון [48] תשעה [49] וכפורת טפח - הרי כאן עשרה [50]!?

לא, צריכא לרבי יהודה, דאמר 'אמת בנין [51] - באמה בת ששה, אמת כלים [52] - באמה בת חמשה' [53].

ולרבי מאיר, דאמר 'כל האמות היו בבינונית [54]' - מאי איכא למימר?

לרבי מאיר, כי אתאי הילכתא - לגוד [55], וללבוד [56] ולדופן עקומה.

היה גבוה מעשרים אמה ובא למעטו [57] - כמה ממעט? [58]

כמה ממעט? כמה דצריך ליה [59]!?

אלא: רחבו [60] בכמה?

רב יוסף אמר: טפח [61];

אביי אמר: ארבעה.

לימא בהא קא מיפלגי: דמאן דאמר טפח - קסבר מותר להשתמש תחת הקורה [62]*,

[*קשה ברש"י: בתחילה אומר חודו החיצון יורד וסותם, אלמא קורה משום מחיצה, ולבסוף אומר שיעור עשרים אמה משום היכר? אולי: צריך שיהי בקורה משום מחיצה, וצריך נמי משום היכר, ושיעור עשרים אמה הוא משום היכר ולא משום מחיצה, שפי תקרה יורד וסותם אפילו יותר מעשרים אמה, ולאפוקי מהסברה שאין אומרים 'פי תקרה יורד וסותם' מעבר לאשרים אמה.]

הערותעריכה

  1. ^ כדמפרש ואזיל
  2. ^ אמות כלאים
  3. ^ ושל מבוי וסוכה
  4. ^ הא דקתני כל אמות באמה בת ששה
  5. ^ והכי קאמר: כל אמות שאמרו בכלאים - באמה בת ששה, ובלבד שלא יהו מכוונות = מצומצמות, אלא גדולות, בטפחים שוחקות
  6. ^ דלא מצי לאוקמי לרבנן כוותיה, דהא 'כל אמות' קאמרי
  7. ^ מי אמרינן רבן שמעון בן גמליאל פליג עליה, למימר 'אמת כלאים באמה בת ששה, אבל שאר אמות, כגון סוכה ומבוי - באמה בת חמשה', או דילמא פרושי קא מפרש רבן שמעון בן גמליאל למילתייהו דרבנן דאמרי ובלבד שלא יהו מכוונות - דיש מהן שוחקות ויש מהן עצבות, ולא פירשו איזה מהן שוחקות ואיזה מהן עצבות, ואתא איהו לפרושי: דהנך דכלאים ליהוו שוחקות, כדקתני: ובלבד שלא יהו מצומצמות; ולהכי אדכר כלאים, ולא למעוטי שאר אמות להיות בנות חמשה, אלא למעוטינהו דלא ליהוו שוחקות
  8. ^ ולפרושי מילתיה דתנא קמא הוא דאתא, ולא למעוטי שאר אמות מבת ששה
  9. ^ דלאו בנות ששה הן
  10. ^ באמות אמה אמה וטופח - באמות קטנות בת חמשה שיש באמה בת ששה בינונית - אמה וטפח מאלו; חיק האמה נמדד באמות קטנות, וכן אמה רוחב, וכן גבולו על שפתו זרת האחד, וזה גב המזבח - כולן באמות קטנות הללו
  11. ^ 'חיק' על שם שהוא חיקויו ותיקונו של מזבח מלמטה
  12. ^ שהן אמה על אמה; והאי דכתיב זרת האחד - מאמצעית רחבו של קרן מודד זרת, שהוא חצי אמה לכל רוח, דהוי אמה על אמה
  13. ^ וזה גב המזבח כלומר: באמה קטנה זו נמדד האמה של מזבח הזהב, דכתיב ביה אמה ארכו ואמה רחבו (שמות ל ב), ובמסכת מנחות בפרק 'שתי הלחם' (צז,ב) מפרש ליה להאי קרא דאמה יסוד דקאמרי בקטנה - לאו ברוחב כניסת היסוד, אלא בגובה עלייתו, דאמר מר [מדות פ"ג מ"א]: עלה אמה וכנס אמה - זהו יסוד, אבל רוחב הכניסה - באמת בת ששה, ואמה סובב - כניסה דילה באמה קטנה, ולא חמש אמות של עליית גובהה באמה קטנה, כדתנן [שם]: עלה חמש וכנס אמה - זה הסובב, וקרנות לא שנא גובהן ולא שנא רוחבן - באמה קטנה; הג"ה: כאשר מפורש בקונטרס שמע רבינו מרבי יעקב בר יקר, ועתה חזר בו, דקשיא ליה: מה שתרגם יונתן אמה אמה וטפח – 'אמתא דהיא אמתא ופשך', ונמצא דבאמה גדולה מיירי!? ועוד: אם כדברי הזקן - לא היה לו לכתוב 'וחיק' כי אם 'חיק האמה'! ופירש לנו רבינו הכי: למעלה הזכיר מדות המזבח, והאריאל שתים עשרה אמה, ושאר מדותיו, ועתה כך אמר הכתוב: אלה מדות המזבח שאמרתי לך - הכל נמדדו באמה שהיא אמה וטפח, וחיק - שהיא יסוד - אינו נמדד אלא באמה שהיא אמה קטנה, ולא באמה שהיא אמה וטפח; ועתה דברי יונתן בן עוזיאל קיימין, כך שמעתי, ועיקר, עד כאן הג"ה
  14. ^ שנתנו חכמים לכל דבר, כגון: כזית דם חלב פיגול ונותר, וכזית מן המת שמטמא באהל, ושאר שיעורין דמפרש לקמן
  15. ^ חציצה הפוסלת בטבילה
  16. ^ הלכות מחיצה שתהא גבוהה עשרה, וכן שאר הילכותיה
  17. ^ וכל אלו משערין בהן דברים אחרים
  18. ^ שאינן מלובשין בו דרך מלבוש, דומיא דכליו על כתפיו
  19. ^ שאף הן באין אל הבית, וכתיב והבא אל הבית (ויקרא יד מו)
  20. ^ וכן כולם דרך לבישתן קרויין בגדיו ובטלין אצלו, וכתיב (ויקרא יד מז) והאוכל בבית יכבס את בגדיו, ודרשינן בתורת כהנים מקרא דהאי 'אוכל' - לאו אכילה ממש הוא, אלא שישהא כדי שיעור אכילה, ובביאה בלא שהייה - אינו מטמא בגדים; 'פרס' = ארבע ביצים הן מזון סעודה בינונית, פרס לשון פרוסה ששיערוהו בחצי ככר האמור בעירוב, דבעינן מזון שתי סעודות, ותנן התם: חציה לבית המנוגע, בפרק 'כיצד'
    עמוד ב
  21. ^ פת חיטין אין שוהה בה כפת שעורין
  22. ^ שהייה זו בהסיבה, שיערוהו, ולא בנאכלת בעמידה והולך ובא, שהוא שוהה באכילתו יותר
  23. ^ שנאכלת מהר
  24. ^ אינו מטמא באהל שום עצם בלא בשר, עד שיהא שם שדרה שלימה, או גולגולת, או רוב בנינו = שתי שוקיים וירך אחת, או רוב מניינו = מאה עשרים וחמשה אברים
  25. ^ לחייבו מלקות
  26. ^ 'גרוגרת' היא תאנה יבישה, ובה שיערו כל אוכל אדם לענין הוצאת שבת, דתנן (שבת פ"ז מאן דאמר, דף עו,ב): המוציא אוכלין כגרוגרת
  27. ^ בעל הבית חס על כליו, ואם ניקב כמוציא זית - מצניעו לאגוזים; כאגוז - מצניעו לרמונים; לפיכך אם ניטמא וניקב - עדיין טמא עד שינקב כמוציא רמון, והיינו שיעורן כרמונים, אבל כלי אומן העומד לימכר - טהור בנקב קטן
  28. ^ אכילת חֵלֶב ודם ונותר ופיגול וטמא ונבילה ובהמה טמאה, ובשר המת להאהיל, ומגע נבילות
  29. ^ כל דבש האמור בתורה = דבש תמרים, וכדאמר התם (בכורים פ"א מ"ג): אין מביאין בכורים כי אם משבעת המינין, ולא מתמרים שבהרים ולא מפירות שבעמקים, אלמא פשיטא ליה לתנא דתמרים - משבעת המינין, דהיינו דבש
  30. ^ במי מקוה המכונסין משמע, ואף על גב דלאו חיים, מדלא כתיב 'חיים'
  31. ^ משמע כל בשרו כאחד
  32. ^ שתפסל בו חציצה
  33. ^ חציצה פוסלת בשיער
  34. ^ דמצי להדוקה שפיר, ואין המים נכנסין בקשר
  35. ^ דלא מיהדקי שפיר ועיילי בהו מים
  36. ^ הלכה למשה מסיני בתורה שבעל פה
  37. ^ רוב שערו: שאם יש בו דבר החוצץ, כגון דם יבש, ודיו, וטיט יבש, וזפת יבש, או שקשור רובו אחת אחת
  38. ^ שמצטער על ליכלוך זה שבראשו
  39. ^ הוי כגופו
  40. ^ ואף על גב דהוי ברובו - לא חייץ
  41. ^ הואיל והוי רוב, ודמי במקצת לחציצה דאורייתא
  42. ^ הואיל ודמי ליה בהקפדה
  43. ^ ו'גזרו' - לאו הלכה למשה מסיני הוא, אלא גזירה מדרבנן; ורובו המקפיד לחודיה הוא דהוה הלכה למשה מסיני
  44. ^ דדמו להדדי, דהאי מיעוט והאי מיעוט
  45. ^ ניגזור בו
  46. ^ דדמי להדדי - דהאי אינו מקפיד והאי אינו מקפיד
  47. ^ משום רובו המקפיד, כדאמר
  48. ^ גובהו
  49. ^ טפחים, דכתיב (שמות כה י) ואמה וחצי קומתו
  50. ^ וכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת (שמות כה כב), ותניא בפרק קמא דסוכה (ה,א): 'רבי יוסי אומר: לעולם לא ירדה שכינה למטה מעשרה, דכתיב השמים שמים לה' והארץ נתן לבני אדם (תהלים קטו טז), ולמטה מעשרה טפחים חשיב 'ארץ', דכתיב ודברתי אתך מעל הכפורת, אלמא: עשרה הוי מחיצה: דלמעלה מעשרה לא חשיב ליה רשות תחתית, אלא רשותא אחריתי
  51. ^ כגון אמות הקרשים והיריעות
  52. ^ כגון אמות הארון והמזבחות והשלחן
  53. ^ דהשתא לא נפקא ליה מארון מידי, דלרבי יהודה לא הוי לארון בהדי כפורת אלא שמנה טפחים ומחצה
  54. ^ באמה בת ששה בינונית לכל אדם, ויש גדולה ממנה, כדאמר ב'כיצד צולין' (פסחים פו א): שתי אמות היו בשושן הבירה, אחת יתירה על של משה חצי אצבע, ואחת יתירה עליה חצי אצבע - נמצאת יתירה על של משה אצבע
  55. ^ דאמרינן בכמה דוכתי גוד אחית, גוד אסיק
  56. ^ ופחות משלש כלבוד; ולשון 'לבוד' - כמו סניף: דבר קצר שהוסיפו עליו והאריכוהו
  57. ^ לעשות בנין אצטבא או עפר תחת הקורה בארץ למעט גובה החלל
  58. ^ משמע: כמה יגביה הקרקע;
  59. ^ עד שלא יהא החלל יותר על עשרים
  60. ^ של מיעוט, להרחיבו לתוך אורך המבוי
  61. ^ כנגד רחבה של קורה ותחתיה
  62. ^ דאמר: חודו החיצון יורד וסותם, כדמשמע לקמן (עירובין ח ב), והלכך: כיון דשיעור עשרים אמה משום היכר הוא - הרי יש היכר לעומד על אותו טפח שנגבה תחת הקורה