ביאור:בבלי עירובין דף לא
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
מערבין לכהן טהור בתרומה טהורה בקבר' [1] - היכי אזיל? בשידה תיבה ומגדל? והא כיון דאחתא - איטמיא לה [2]?
בשלא הוכשרה, או שנילושה במי פירות [3];
והיכי מייתי לה [4]?
בפשוטי כלי עץ, דלא מקבלי טומאה [5];
והא קא מאהיל [6]?
דמייתי לה אחוריה [7];
אי הכי, מאי טעמא דרבנן [8]?
קסברי: אסור לקנות בית באיסורי הנאה [9].
מכלל דרבי יהודה סבר מותר!?
קסבר מצות לאו ליהנות ניתנו [10].
אלא הא דאמר רבא [11]: '[12] מצות לאו ליהנות ניתנו' - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה?
אמר לך רבא: אי סבירא להו דאין מערבין אלא לדבר מצוה - דכולי עלמא מצות לאו ליהנות ניתנו, והכא בהא קמיפלגי: מר סבר אין מערבין אלא לדבר מצוה, ומר סבר [13] מערבין אפילו לדבר הרשות [14];
אלא הא דאמר רב יוסף [15] אין מערבין אלא לדבר מצוה - לימא כתנאי אמרה לשמעתיה?
אמר לך רב יוסף: דכולי עלמא אין מערבין אלא לדבר מצוה, ודכולי עלמא מצות לאו ליהנות ניתנו, ובהא קמיפלגי: מר סבר כיון דקנה ליה עירוב [16] - לא ניחא ליה דמינטרא [17], ומר סבר ניחא ליה דמינטרא: דאי איצטריך אכיל ליה.
משנה:
מערבין בדמאי [18], ובמעשר ראשון שנטלה תרומתו, ובמעשר שני והקדש שנפדו, והכהנים בחלה; אבל לא בטבל, ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו [19].
גמרא:
דמאי?: הא לא חזי ליה?
מיגו דאי בעי מפקר להו לנכסיה והוי עני וחזו ליה - השתא נמי חזי ליה, דתנן [דמאי פ"ג מ"א]: 'מאכילין את העניים דמאי,
ואת אכסניא דמאי [20]!
אמר רב הונא: תנא: בית שמאי אומרים: אין מאכילין את העניים דמאי, ובית הלל אומרים: מאכילין את העניים דמאי.
ובמעשר ראשון שנטלה [תרומתו]:
פשיטא!?
לא, צריכא שהקדימו [21] בשבלין ונטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה [22], וכדרבי אבהו אמר ריש לקיש, דאמר רבי אבהו אמר ריש לקיש: מעשר ראשון שהקדימו בשבלין - פטור מתרומה גדולה, שנאמר (במדבר יח כו) [ואל הלוים תדבר ואמרת אלהם כי תקחו מאת בני ישראל את המעשר אשר נתתי לכם מאתם בנחלתכם] והרמותם ממנו תרומת ה' מעשר מן המעשר; 'מעשר מן המעשר' אמרתי לך, ולא תרומה גדולה ותרומת מעשר מן המעשר.
אמר ליה רב פפא לאביי: אי הכי - אפילו הקדימו בכרי נמי!?
אמר ליה: עליך אמר קרא [23] (במדבר יח כט) מכל מעשרותיכם מתנֹתיכם תרימו את כל תרומת ה' [מכל חלבו את מקדשו ממנו] [24]!
ומה ראית [25]?
האי [26] - אידגן [27] והאי לא אידגן [28].
ובמעשר שני והקדש שנפדו:
פשיטא!
לא, צריכא שנתן את הקרן ולא נתן את החומש, וקא משמע לן דאין החומש מעכב.
אבל לא בטבל:
פשיטא!
לא, צריכא בטבל טבול מדרבנן, וכגון שזרעו בעציץ שאינו נקוב.
ולא במעשר ראשון שלא נטלה תרומתו:
[29] פשיטא!
לא, צריכא שהקדימו בכרי ונטלה ממנו תרומת מעשר ולא נטלה ממנו תרומה גדולה [30]; מהו דתימא כדאמר ליה רב פפא לאביי [31] - קא משמע לן כדשני ליה.
ולא במעשר שני והקדש שלא נפדו:
פשיטא!
לא, צריכא שפדאן ולא פדאן כהלכתן: מעשר שפדאו על גב אסימון [32] - ורחמנא אמר (דברים יד כה) [ונתתה בכסף] וצרת הכסף [בידך והלכת אל המקום אשר יבחר ה' אלהיך בו]: כסף שיש עליו צורה, [או] הקדש שחיללו על גב קרקע - דרחמנא אמר 'ונתן הכסף וקם לו' [33].
משנה:
השולח עירובו ביד חרש שוטה וקטן, או ביד מי שאינו מודה בעירוב [34] - אינו עירוב;
ואם אמר לאחר לקבלו ממנו - הרי זה עירוב.
גמרא:
וקטן לא? והאמר רב הונא: 'קטן גובה את העירוב [35]'?
לא קשיא: כאן בעירובי תחומין, כאן בעירובי חצירות [36].
או ביד מי שאינו מודה בעירוב:
מאן?
אמר רב חסדא: כותאי.
ואם אמר לאחר לקבלו הימנו [37] - הרי זה עירוב:
וליחוש דילמא לא ממטי [38] ליה [39]?
כדאמר רב חסדא: בעומד ורואהו - הכי נמי בעומד ורואהו [40].
וליחוש דילמא לא שקיל מיניה [41]?
כדאמר רב יחיאל: חזקה שליח עושה שליחותו - הכא נמי חזקה שליח עושה שליחותו.
והיכא איתמר דרב חסדא ורב יחיאל?
אהא אתמר, דתניא: נתנו לפיל והוליכו, לקוף והוליכו [42] - אין זה עירוב, ואם אמר לאחר לקבלו הימנו - הרי זה עירוב; ודילמא לא ממטי ליה?
אמר רב חסדא: בעומד ורואהו;
ודילמא לא מקבל ליה מיניה?
אמר רב יחיאל: חזקה שליח עושה שליחותו.
אמר רב נחמן: בשל תורה אין חזקה שליח עושה שליחותו [43],
הערות
עריכה- ^ בתרומה טהורה - וכל שכן בחולין, דאי נמי מיטמו - חזו ליה; אלא אפילו בתרומה, דאי מטמאה לא חזיא ליה - אפשר למיעבד תקנתא, כדמפרש ואזיל, ודוקא נקט טהור בטהורה, אבל בטמאה – לא: דלא חזיא ליה לא לכהן טמא ולא לכהן טהור, וכהן טמא בטהורה נמי לא, דלא חזיא ליה
- ^ כלומר: נהי דלרבי יהודה אפילו בבית הקברות איכא תקנתא: למיזל בשידא תיבה ומגדל, וכל שכן קבר יחידי שיכול לעמוד אצלו; אלא מיהא תרומה, מכי אנחה התם - מטמא באהילו של קבר
- ^ שאין מכשירין
- ^ לאוכלה?: דהא רבי יהודה ראוי לאוכלו בעי, מדנקט טהור בטהורה - ולא אכשר טמא בטהורה משום דחזיא לאחריני, ועוד: מדתני במתניתין לחוץ [ולילך] ולאכול
- ^ אבל במידי דמקבל טומאה - לא, דהוי ליה כלי טמא מת, שהוא אב הטומאה, דמיטמא מחמת אהל ומטמא ליה לאדם, וטמא אסור בתרומה טהורה וקאי עליה במיתה! ואף על גב דלית בה פותח טפח, דמייתי ליה אאחוריה, כדמפרש לקמן, קיימא לן (שבת יז א) בשמונה עשרה דבר, שכל המטלטלין מביאין את הטומאה על עצמן כשהאהילו על מת בכל שהן, ומטמא ליה אדם האוחזו, ותו לא חזיא ליה תרומה
- ^ קא סלקא דעתיך כשיש בכלי פותח טפח, או בהקיפו טפח, וגזרו על האדם הנושאו בעובי המרדע; ב'יציאות השבת' (שבת יז א)
- ^ דכלי שאין בחודו טפח - לאו אוהל הוא
- ^ בקבר יחידי?: נהי דאיפלגו במתניתין בבית הקברות, ולא סבירא להו דתיהוי חציצה באוהל זרוק - אבל הכא יכול לעמוד על שפתו, ויביאנו אצלו
- ^ בקבר; והא - הנאה היא, דמישתרי ביה למיפק חוץ לתחום, וכל תשמישי המת אסורין בהנאה, דנפקא לן בסנהדרין (מז,ב) מ'ותמת שם מרים' (במדבר כ א) וגמר 'שם' 'שם' מעגלה ערופה (דברים כא ד: וערפו שם את העגלה בנחל), ואפילו בישראל נמי אסרי רבנן, והא דתני כהן - להודיעך כחו דרבי יהודה
- ^ ואין מערבין אלא לדבר מצוה: ללכת לבית האבל או לבית המשתה, כדלקמן
- ^ במסכת ראש השנה (כח,א)
- ^ תוקעין בשופר של עולה [משום]
- ^ רבנן סברי
- ^ והלכך הנאה היא
- ^ ב'כיצד משתתפין' (עירובין פב א)
- ^ בין השמשות
- ^ תו לא איכפת ליה בנטירותא, ועד קניית עירוב, אי נמי ניחא ליה - לאו הנאה היא, דמשום מצוה הוא
- ^ בככר שלקחה מעם הארץ ולא הפריש ממנה
- ^ ואף על גב דמצי פריק להו, השתא מיהא לא מפרק
- ^ אכסניא = חיילות מלכי ישראל שמטילין אותן על בני העיר לזונן, והוו להו כעניים, שהרי אינן בבתיהן
- ^ לתרומה גדולה
- ^ דמן התורה - התרומה קודמת למעשר, ד'ראשית' קראה רחמנא (דברים יח ד: ראשית דגנך תירשך ויצהרך וראשית גז צאנך תתן לו) ומן המותר הוא נותן מעשר ראשון ללוי, ועכשיו הערים הלוי וקדמו כדי שלא יחסרנו כהן אחד מחמישים במעשר
- ^ בלוים כתיב
- ^ תרימו את כל תרומת ה' - אפילו תרומה גדולה
- ^ דמוקמת קרא דחיוב בהקדימו בכרי, וקרא דפטור בהקדימו בשיבלים
- ^ הקדימו בכרי
- ^ וכיון דנקרא דגן - נעשה טבל לתרומה, כדכתיב (דברים יח ד) ראשית דגנך
- ^ וכי שקליה לוי - עדיין לא היה טבול לתרומה
- ^ קא סלקא דעתך בתרומת מעשר קאמר, וקא פריך:
- ^ והא 'תרומה' דקאמר - היינו תרומה גדולה, דחזי לאפרושי מיניה מקמי דליפרשי מעשר מיניה קאמר
- ^ לעיל, בשמעתין
- ^ מעה בלא צורה, פנטו"ן בלעז [חתיכת מתכת בלתי טבועה]
- ^ במקדיש שדהו [שדה אחוזתו] כתיב ויסף חמשית כסף ערכך [עליו וקם לו] (ויקרא כז יט)
- ^ כותי
- ^ מבני חצר, ומערב עליהם
- ^ דערובי רשותייהו בעלמא הוא, הלכך ממילא מיערב; ואף על גב דאין מעשה הקטן כלום - לא איכפת לן, כדתנן לקמן (עירובין פ"ו מ"ה, דף עא,א) בעל הבית שהיה שותף עם שכיניו ... אין צריך לערב, אבל עירובי תחומין - אקנויי שביתה הוא, וקטן לא אלים למיקני
- ^ קודם שיגיע שם, והמקבלו עירב עליו
- ^ קטן
- ^ עד לידו של מקבל
- ^ עד שמוליכו
- ^ ולא מערב ליה, אף על פי שהבטיחו
- ^ קוף ופיל - פעמים שהן מלומדים
- ^ כלומר: לא סמכינן אחזקה, עד דחזינן דעבד