ביאור:בבלי עירובין דף יד
| הבהרה: | ||
|---|---|---|
|
זרעים:
ברכות
מועד:
שבת
עירובין
פסחים
יומא
סוכה
ביצה
ראש השנה
תענית
מגילה
מועד קטן
חגיגה
נשים:
יבמות
כתובות
נדרים
נזיר
סוטה
גיטין
קידושין
נזיקין:
בבא קמא
בבא מציעא
בבא בתרא
סנהדרין
מכות
שבועות
ע"ז
הוריות
קדשים:
זבחים
מנחות
חולין
בכורות
ערכין
תמורה
כריתות
מעילה
תמיד
טהרות:
נידה
מסכת עירובין:
ב
ג
ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה
עמוד א (דלג לעמוד ב)
אודות הגמרא המבוארת באדיבות "גמרא נוחה"
|
גמרא:
טפח? טפח ומחצה בעי!?
כיון דרחב לקבל טפח, אידך חצי טפח מלבין [1] ליה [2] בטינא משהו מהאי גיסא ומשהו מהאי גיסא [3] - וקיימא.
אמר רבה בר רב הונא: קורה שאמרו - צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח, ומעמידי קורה [4] אינן צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח [5];
ורב חסדא אמר: אחד זה ואחד זה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח [6];
אמר רב ששת: הניח קורה על גבי מבוי ופרס עליה מחצלת והגביה מן הקרקע שלשה - קורה אין כאן, מחיצה אין כאן: קורה אין כאן - דהא מיכסיא; מחיצה אין כאן - דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה [7].
תנו רבנן: 'קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה, וכן שתי קורות: אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו: פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת; שלשה צריך להביא קורה אחרת;
רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מארבעה אין צריך להביא קורה אחרת, ארבעה צריך להביא קורה אחרת;
וכן שתי קורות המתאימות [8], לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו - צריך להביא קורה אחרת;
רבי שמעון בן גמליאל אומר: אם מקבלת אריח לארכו שלשה - אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו - צריך להביא קורה אחרת;
היו אחת למעלה ואחת למטה [9]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה - כאילו היא למעלה [10], ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אמה [11] ותחתונה למטה מעשרה [12].'
אמר אביי: רבי יוסי ברבי יהודה סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כאבוה בחדא: דאית ליה 'רואין' [13], ופליג עליה בחדא: דאילו רבי יהודה סבר למעלה מעשרים, ורבי יוסי ברבי יהודה סבר בתוך עשרים – אִין, למעלה מעשרים – לא.
רבי יהודה אומר: רחבה אף על פי שאינה בריאה.
מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב: 'רחבה אף על פי שאינה בריאה';
אמר ליה: אתנייה 'רחבה ובריאה'!
והאמר רבי אילעאי אמר רב: 'רחבה ארבעה אף על פי שאינה בריאה'!?
רחבה ארבעה שאני.
היתה של קש [ושל קנים - רואין אותה כאילו היא של מתכת]:
כשמאי; קא משמע לן דאמרינן 'רואין'? היינו הך!?
מהו דתימא 'במינה אמרינן [14], [15] שלא במינה [16] לא אמרינן [17]' - קא משמע לן.
עקומה - רואין אותה כאילו היא פשוטה:
פשיטא [18]!?
קא משמע לן כדרבי זירא, דאמר רבי זירא: היא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי, היא בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים, היא למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה - רואין כל שאילו ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה - אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו - צריך להביא קורה אחרת.
הא נמי פשיטא!
היא בתוך מבוי ועקמומיתה חוץ למבוי איצטריכא ליה: מהו דתימא 'ליחוש דילמא אתי לאמשוכי בתרה' - קא משמע לן.
עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת:
הא תו למה לי?
סיפא איצטריכא ליה: 'כל שיש בהיקפו שלשה טפחים - יש בו רחב טפח.
מנא הני מילי?
אמר רבי יוחנן: אמר קרא (מלכים א ז כג) ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אתו סביב [19].
והא איכא שפתו [20]?
אמר רב פפא: שפתו – שפת פרח שושן [21] כתיב ביה, דכתיב (מלכים א ז כו) ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל [22];
והאיכא משהו?
כי קא חשיב - מגואי קא חשיב [23].
תניא רבי חייא: ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה'; מכדי מקוה [24] כמה הוי? - ארבעים סאה, כדתניא [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג פרק ו משנה ג]: (ויקרא טו טז: ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב) ורחץ
במים - במי מקוה [25]; כל בשרו - מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן? - אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה [בלשון הספרא: נמצאת אתה אומר שיעור המקוה ארבעים סאה]; כמה הוו להו [26]? חמש מאה גרמידי [27], לתלת [28] מאה [מאה אמות מרובעות בגובה שלש אמות] – מאה [29], למאה וחמשין – חמשין.
בארבע מאה וחמשין סגיא [ולמה צריך חמש מאה גרמידי]?
הני מילי בריבועא [30]; ים שעשה שלמה - עגל היה [31].
מכדי כמה מרובע יתר על העגול? - רביע [32]; לארבע מאה [יש להוריד] מאה; למאה [יש להוריד] עשרים וחמשה;
הני מאה ועשרים וחמשה הוו להו!?
תני רמי בר יחזקאל [אחיו של רב יהודה]: 'ים שעשה שלמה - שלש אמות תחתונות מרובעות [33], ושתים עליונות עגולות [34]';
נהי דאיפכא לא מצית אמרת [35], ד'שפתו עגול' כתיב; אלא אימא חדא [36]?
לא סלקא דעתך [37], דכתיב (מלכים א ז כו) [ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן] אלפים בת יכיל; 'בת' - כמה הויא? - שלש סאין, דכתיב (יחזקאל מה יד) [וחק השמן הבַּת השמן] מַעְשַר הבת מן הכוּר [עשרת הבתים חמר כי עשרת הבתים חמר] [38], דהוה להו [39] שיתא אלפי גריוי [40].
והא כתיב [41]: (דברי הימים ב ד ה) [ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה ] מחזיק בתים שלשת אלפים [יכיל]?
ההוא לגודשא [42].
אמר אביי: שמע מינה: האי גודשה - תלתא הוי, ותנן נמי [כלים פ"טו מ"א]: 'שידה [43], תיבה, ומגדל [44], כוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית [45], אף על פי שיש להן שולים והן מחזיקות ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש [46] – טהורין [47]'.
משנה:
לחיין שאמרו - גובהן עשרה טפחים ורחבן ועוביין כל שהוא;
רבי יוסי אומר: רחבן שלשה טפחים.
גמרא:
לחיין שאמרו כו':
לימא תנן סתמא כרבי אליעזר, דאמר לחיין בעינן?
לא! מאי 'לחיין'? - לחיין דעלמא [48].
אי הכי קורה נמי [49] ניתני 'קורות' [50], [51] ומאי 'קורות'? - קורות דעלמא!?
הכי קאמר: אותן לחיין שנחלקו בהן רבי אליעזר וחכמים [52] - [53] גובהן עשרה טפחים ורוחבן ועוביין כל שהוא [54].
וכמה 'כל שהוא'? [ריטב"א: פירוש: לפי שמצינו כל שהוא שיש לו שיעורא, כדאמר בפרק 'חלון' (לקמן פ,א) גבי חבית של עירוב: מגביהה מן הקרקע כל שהוא, ופריש כל שהוא = טפח]
תני רבי חייא: 'אפילו כחוט הסרבל [55]'.
תנא: 'עשה לחי לחצי מבוי [56] - אין לו אלא חצי מבוי [57]'.
פשיטא!
אלא אימא 'יש לו חצי מבוי' [58].
האי נמי פשיטא!?
מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאישתמושי בכוליה - קא משמע לן.
אמר רבא: עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה או שהפליגו מן הכותל שלשה - לא עשה ולא כלום אפילו לרבן שמעון בן גמליאל, דאמר 'אמרינן לבוד' - הני מילי למעלה [59]; אבל למטה, כיון דהויא מחיצה שהגדיין בוקעין בה - לא קאמר.
ר' יוסי אומר: רחבן ג' טפחים:
אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי, לא בהילמי [60] ולא בלחיין.
אמר ליה רב הונא בר חיננא: בהילמי אמרת לן, בלחיין לא אמרת לן.
מאי שנא בהילמי דפליגי רבנן עליה - לחיין נמי פליגי רבנן עליה?
אמר ליה: שאני לחיין, משום דקאי רבי כוותיה [61].
רב רחומי מתני הכי: אמר רב יהודה בריה דרב שמואל [בר שילת] משמיה דרב: אין הלכה כרבי יוסי לא בהילמי ולא בלחיין.
אמר ליה: אמרת?
אמר להו: לא.
אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה, ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום דרבי יוסי נימוקו עמו [62].
אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי: הילכתא מאי [63]?
אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר [64].
איכא דמתני לה אהא: השותה מים לצמאו [65] - אומר "שהכל נהיה בדברו" [66]; רבי טרפון אומר: "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת [67]; אמר ליה רב חנן לאביי: הלכתא מאי? אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר.
הערות
עריכה- ^ לשון לבֵנים
- ^ לקורה
- ^ ממרח בטיט בשיפוע מלא אצבע מכאן, וכנגדו מכאן, ומשוה אותה לקורה
- ^ אם הניחה על גבי יתידות
- ^ אלא לקבל קורה לבד, דהא לא יהבי אריח עלה, ובקורה הוא דבעינן קביעות כי היכי דתיהוי היכר מעליא, אבל מעמידיה - לא תלי היכירא בדידהו
- ^ קורה בעינן בריאות דאריח, ומעמידיה בעו בריאות דקורה ואריח
- ^ הואיל וגובהה שלשה - הויא מחיצה תלויה ואינה מתרת
- ^ שהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים
- ^ ובין שתיהם כדי לקבל אריח זו אצל זו, אלא שאחת מעמידים [שלה] גבוהים משל חברתה, וגבוהים ממנה
- ^ עד שיהא זו אצל זו בשוה
- ^ מן הקרקע, דאין שם הכשר קורה
- ^ סמוך לקרקע
- ^ נמי כאבוה, דאמר במתניתין: רואין אותה כאילו היא של מתכת
- ^ שרגיל להיות באותו המין בריאה, כגון קורה של עץ - כי אינה בריאה נמי אמרינן רואין, כאילו היא בריאה
- ^ אבל
- ^ של קש ושל קנים, דאינה בריאה במינה - אימא:
- ^ 'רואין'
- ^ דהכא נמי אמרינן רואין, דמאי שנא הא מדרישא
- ^ משפתו עד שפתו - חללו שלו, לבד עובי דופנותיו = עשר אמות, וכתיב וקו שלשים באמה יסוב אותו אלמא: לכל אמה רוחב בעיגולא איכא שלש אמות היקף
- ^ דהוה עדיף על עשר של חלל, ואפילו הכי וקו שלשים הוא דבעי, ותו לא
- ^ דק מאד כפרח שושן זו
- ^ ועביו טפח - בשולי דפנותיו מלמטה, אבל מלמעלה - דק מאד, כמעשה שפת כוס פרח שושן
- ^ קרא לההוא קו שלושים - להיקף דגואי חשיב ליה, שאין עובי שפתו מוקף בו, אלא קו שלשים הוא מקיף חלל שלשים
- ^ טהרה
- ^ במים - משמע מים מחוברין יחדיו
- ^ להנך עשר על עשר ברום חמש אמות?: כמה גובה יש בהן באמה על אמה בריבועו של מקוה
- ^ כיצד? - חלקהו לעשר רצועות, הרי לכל רצועה - עשר אמות אורך ברוחב אמה [דכתיב עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב]; ורום חמש [דכתיב וחמש באמה קומתו]; חתכם לחתיכות של אמה אמה - הרי מאה חתיכות של אמה על אמה ברום חמש אמות; שים זו על זו, אמה על אמה ברום חמש - הוה חמש מאות אמות [מעוקבות]
- ^ גובה
- ^ מקואות, שלש אמות [מעוקבות] למקוה
- ^ אם היה מרובע: שיהא בו אורך ורוחב לצדדין כבאמצעיתו, ויהיו רצועותיו שוות בעשר עשר אמות לרצועה, כדפרישית
- ^ כדכתיב עגול סביב (מלכים א ז כג), ונמצא שאין אורך הרצועות עשר אמות אלא רצועה האמצעית לבדה, דכל דבר עגול - רחב באמצעיתו, וקצר לכל צדדיו
- ^ דהא כל עיגול שרחבו אמה - יש בו היקף שלש אמות, כדתנן במתניתין; ואם היה מרובע אמה על אמה - היה לו היקף ארבע אמות: אמה לכל רוח, נמצא מרובע יתר על העגול – רביע! הלכך: האי ים עגול דשערינוה בחמש מאות אמין במרובע - בעינן לבצורי רבעא מינייהו; אימעיט להו ארבע מאה לתלת מאה דאינון מאה מקואות, ולמאה אמין דאישתייר - הוו עשרים וחמש מקואות, ארבע אמות למקוה - דהני ארבע תלת הוא דהוו, שהרי אמות קצרות הן
- ^ ויש בהן עשר רצועות של עשר על עשר, שהן מאה אמה ברום שלש ברוחב אמה, דהיינו תלת מאה אמין גובה, באמה על אמה - והן מאה מקואות
- ^ ואי הוו מרובעות - הוו להו מאתן גרמידי, השתא דאינון עגולות, כי בצרת ריבעא - פשו להו מאה וחמישים, דאינון חמישים מקואות
- ^ דליהוי תחתונות עגולות ועליונות מרובעות
- ^ אלא שתים עגולות מנא לן? דילמא חדא הוא דהויא עגולה, ותו לא, וטפי ממאה וחמישים מקואות הוא מחזיק
- ^ שיהא מחזיק יותר ממאה וחמישים מקואות
- ^ כור = שלשים סאין, וכי הוי הבת מעשר דיליה - אשתכח דשלשה סאין הויא
- ^ הנך אלפים בת
- ^ ששת אלפים סאין, שהן מאה וחמישים מקואות: ארבעה אלפים הוי ארבעים מאות סאין, שהן מאה מקואות של ארבעים סאין, ואלפים סאין = חמישים מקואות
- ^ בים שעשה שלמה כתיב, בדברי הימים
- ^ כשמודדין בו יבש
- ^ כמין ארגז תלוי בעגלה, למרכב נשים חשובות
- ^ מנשטי"ר [ארון]
- ^ עושה בה כעין בור ונותן שם מים מתוקים
- ^ שאדם יכול לגדוש, אלמא: גודשא תילתא, ובכלי שגובהו כחצי ארכו ורחבו קאמר, כים [של שלמה]
- ^ לפי שגדולים יותר מדאי, ואין תורת כלי עליהן: שהרי אינן מטולטלין מלא וריקן
- ^ אכל מבואות קאי
- '^ אי הכי - רישא דקתני הקורה שאמרו כו'
- ^ ליתני נמי 'הקורות שאמרו'
- ^ ואימא:
- ^ דלרבי אליעזר תרתי, ולרבנן חדא
- ^ זהו שיעורן, כדמפרש:
- ^ מיהו סתמא לא כמר דייקא ולא כמר דייקא
- ^ קו"ט [מעיל, גלימה]
- ^ שהכניס הלחי לפנים הרבה עד חצי אורכו של מבוי, כזה [עיין שרטוט]
- ^ שאסור להשתמש אלא מן חציו ולפנים
- ^ ד'אין לו' - לא איצטריך לאשמעינן, אלא הא אתא לאשמעינן: דהימנו ולפנים מיהא מותר להשתמש
- ^ כגון קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחר, דאיפליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן (לעיל ע"א)
- ^ שלמוייר"א [מי מלח] בלעז ; במסכת שבת, בפרק שמנה שרצים [קח,ב]
- ^ לעיל; והא דתני אדא בר מניומי - רבי היא, וסבר לה כרבי יוסי, כדאוקימנא בחצר קטנה שנפרצה לגדולה
- ^ טעמי ראיותיו מביא לו בכל מקום; במסכת גיטין (סז,א) מני שבחן של חכמים, וזהו שבחו של רבי יוסי
- ^ בלחיין
- ^ מה נהגו העם, וכבר נהגו בלחי משהו
- ^ לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא
- ^ לפניו, ולאחריו לא כלום
- ^ ואני שמעתי דרבי טרפון בא לחייב אף ברכה אחריו בורא נפשות רבות, ולא נהירא, דאמרינן במסכת נדה (נא,ב): יש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, ואמרינן: לאתויי מאי? והוינן בה: ולרב פפא דמברך אמיא כו' - ולא אמרינן 'ולרבי טרפון דמחייב אמיא - מאי איכא למימר, אלא נראה לי: דרבי טרפון - אלפניו קאמר