פתיחת התפריט הראשי

ביאור:בבלי עירובין דף יד

הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

גמרא:

טפח? טפח ומחצה בעי!?

כיון דרחב לקבל טפח, אידך חצי טפח מלבין [1] ליה [2] בטינא משהו מהאי גיסא ומשהו מהאי גיסא [3] - וקיימא.

אמר רבה בר רב הונא: קורה שאמרו - צריכה שתהא בריאה כדי לקבל אריח, ומעמידי קורה [4] אינן צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח [5];

ורב חסדא אמר: אחד זה ואחד זה צריכין שיהיו בריאין כדי לקבל קורה ואריח [6];

אמר רב ששת: הניח קורה על גבי מבוי ופרס עליה מחצלת והגביה מן הקרקע שלשה - קורה אין כאן, מחיצה אין כאן: קורה אין כאן - דהא מיכסיא; מחיצה אין כאן - דהויא לה מחיצה שהגדיים בוקעין בה [7].

תנו רבנן: 'קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת בכותל זה, וכן שתי קורות: אחת יוצאה מכותל זה ואחת יוצאה מכותל זה ואינן נוגעות זו בזו: פחות משלשה אין צריך להביא קורה אחרת; שלשה צריך להביא קורה אחרת;

רבן שמעון בן גמליאל אומר: פחות מארבעה אין צריך להביא קורה אחרת, ארבעה צריך להביא קורה אחרת;

וכן שתי קורות המתאימות [8], לא בזו כדי לקבל אריח ולא בזו כדי לקבל אריח אם מקבלות אריח לרחבו טפח אין צריך להביא קורה אחרת ואם לאו - צריך להביא קורה אחרת;

רבי שמעון בן גמליאל אומר: אם מקבלת אריח לארכו שלשה - אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו - צריך להביא קורה אחרת;

היו אחת למעלה ואחת למטה [9]: רבי יוסי ברבי יהודה אומר: רואין את העליונה כאילו היא למטה ואת התחתונה - כאילו היא למעלה [10], ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מעשרים אמה [11] ותחתונה למטה מעשרה [12].'

אמר אביי: רבי יוסי ברבי יהודה סבר לה כאבוה בחדא ופליג עליה בחדא: סבר לה כאבוה בחדא: דאית ליה 'רואין' [13], ופליג עליה בחדא: דאילו רבי יהודה סבר למעלה מעשרים, ורבי יוסי ברבי יהודה סבר בתוך עשרים – אִין, למעלה מעשרים – לא.

רבי יהודה אומר: רחבה אף על פי שאינה בריאה.

מתני ליה רב יהודה לחייא בר רב קמיה דרב: 'רחבה אף על פי שאינה בריאה';

אמר ליה: אתנייה 'רחבה ובריאה'!

והאמר רבי אילעאי אמר רב: 'רחבה ארבעה אף על פי שאינה בריאה'!?

רחבה ארבעה שאני.

היתה של קש [ושל קנים - רואין אותה כאילו היא של מתכת]:

כשמאי; קא משמע לן דאמרינן 'רואין'? היינו הך!?

מהו דתימא 'במינה אמרינן [14], [15] שלא במינה [16] לא אמרינן [17]' - קא משמע לן.

עקומה - רואין אותה כאילו היא פשוטה:

פשיטא [18]!?

קא משמע לן כדרבי זירא, דאמר רבי זירא: היא בתוך המבוי ועקמומיתה חוץ למבוי, היא בתוך עשרים ועקמומיתה למעלה מעשרים, היא למעלה מעשרה ועקמומיתה למטה מעשרה - רואין כל שאילו ינטל עקמומיתה ואין בין זה לזה שלשה - אין צריך להביא קורה אחרת, ואם לאו - צריך להביא קורה אחרת.

הא נמי פשיטא!

היא בתוך מבוי ועקמומיתה חוץ למבוי איצטריכא ליה: מהו דתימא 'ליחוש דילמא אתי לאמשוכי בתרה' - קא משמע לן.

עגולה רואין אותה כאילו היא מרובעת:

הא תו למה לי?

סיפא איצטריכא ליה: 'כל שיש בהיקפו שלשה טפחים - יש בו רחב טפח.

מנא הני מילי?

אמר רבי יוחנן: אמר קרא (מלכים א ז כג) ויעש את הים מוצק עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב וחמש באמה קומתו וקו שלשים באמה יסוב אתו סביב [19].

והא איכא שפתו [20]?

אמר רב פפא: שפתו – שפת פרח שושן [21] כתיב ביה, דכתיב (מלכים א ז כו) ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן אלפים בת יכיל [22];

והאיכא משהו?

כי קא חשיב - מגואי קא חשיב [23].

תניא רבי חייא: ים שעשה שלמה היה מחזיק מאה וחמשים מקוה טהרה'; מכדי מקוה [24] כמה הוי? - ארבעים סאה, כדתניא [ספרא מצורע פרשת זבים פרשתא ג פרק ו משנה ג]: (ויקרא טו טז: ואיש כי תצא ממנו שכבת זרע ורחץ במים את כל בשרו וטמא עד הערב) ורחץ


עמוד ב

במים - במי מקוה [25]; כל בשרו - מים שכל גופו עולה בהן, וכמה הן? - אמה על אמה ברום שלש אמות, ושיערו חכמים מי מקוה ארבעים סאה [בלשון הספרא: נמצאת אתה אומר שיעור המקוה ארבעים סאה]; כמה הוו להו [26]? חמש מאה גרמידי [27], לתלת [28] מאה [מאה אמות מרובעות בגובה שלש אמות] – מאה [29], למאה וחמשין – חמשין.

בארבע מאה וחמשין סגיא [ולמה צריך חמש מאה גרמידי]?

הני מילי בריבועא [30]; ים שעשה שלמה - עגל היה [31].

מכדי כמה מרובע יתר על העגול? - רביע [32]; לארבע מאה [יש להוריד] מאה; למאה [יש להוריד] עשרים וחמשה;

הני מאה ועשרים וחמשה הוו להו!?

תני רמי בר יחזקאל [אחיו של רב יהודה]: 'ים שעשה שלמה - שלש אמות תחתונות מרובעות [33], ושתים עליונות עגולות [34]';

נהי דאיפכא לא מצית אמרת [35], ד'שפתו עגול' כתיב; אלא אימא חדא [36]?

לא סלקא דעתך [37], דכתיב (מלכים א ז כו) [ועביו טפח ושפתו כמעשה כוס פרח שושן] אלפים בת יכיל; 'בת' - כמה הויא? - שלש סאין, דכתיב (יחזקאל מה יד) [וחק השמן הבַּת השמן] מַעְשַר הבת מן הכוּר [עשרת הבתים חמר כי עשרת הבתים חמר] [38], דהוה להו [39] שיתא אלפי גריוי [40].

והא כתיב [41]: (דברי הימים ב ד ה) [ועביו טפח ושפתו כמעשה שפת כוס פרח שושנה ] מחזיק בתים שלשת אלפים [יכיל]?

ההוא לגודשא [42].

אמר אביי: שמע מינה: האי גודשה - תלתא הוי, ותנן נמי [כלים פ"טו מ"א]: 'שידה [43], תיבה, ומגדל [44], כוורת הקש, וכוורת הקנים, ובור ספינה אלכסנדרית [45], אף על פי שיש להן שולים והן מחזיקות ארבעים סאה בלח שהן כוריים ביבש [46] – טהורין [47]'.

משנה:

לחיין שאמרו - גובהן עשרה טפחים ורחבן ועוביין כל שהוא;

רבי יוסי אומר: רחבן שלשה טפחים.

גמרא:

לחיין שאמרו כו':

לימא תנן סתמא כרבי אליעזר, דאמר לחיין בעינן?

לא! מאי 'לחיין'? - לחיין דעלמא [48].

אי הכי קורה נמי [49] ניתני 'קורות' [50], [51] ומאי 'קורות'? - קורות דעלמא!?

הכי קאמר: אותן לחיין שנחלקו בהן רבי אליעזר וחכמים [52] - [53] גובהן עשרה טפחים ורוחבן ועוביין כל שהוא [54].

וכמה 'כל שהוא'? [ריטב"א: פירוש: לפי שמצינו כל שהוא שיש לו שיעורא, כדאמר בפרק 'חלון' (לקמן פ,א) גבי חבית של עירוב: מגביהה מן הקרקע כל שהוא, ופריש כל שהוא = טפח]

תני רבי חייא: 'אפילו כחוט הסרבל [55]'.

תנא: 'עשה לחי לחצי מבוי [56] - אין לו אלא חצי מבוי [57]'.

פשיטא!

אלא אימא 'יש לו חצי מבוי' [58].

האי נמי פשיטא!?

מהו דתימא ליחוש דילמא אתי לאישתמושי בכוליה - קא משמע לן.

אמר רבא: עשה לחי למבוי והגביהו מן הקרקע שלשה או שהפליגו מן הכותל שלשה - לא עשה ולא כלום אפילו לרבן שמעון בן גמליאל, דאמר 'אמרינן לבוד' - הני מילי למעלה [59]; אבל למטה, כיון דהויא מחיצה שהגדיין בוקעין בה - לא קאמר.

ר' יוסי אומר: רחבן ג' טפחים:

אמר רב יוסף אמר רב יהודה אמר שמואל: אין הלכה כרבי יוסי, לא בהילמי [60] ולא בלחיין.

אמר ליה רב הונא בר חיננא: בהילמי אמרת לן, בלחיין לא אמרת לן.

מאי שנא בהילמי דפליגי רבנן עליה - לחיין נמי פליגי רבנן עליה?

אמר ליה: שאני לחיין, משום דקאי רבי כוותיה [61].

רב רחומי מתני הכי: אמר רב יהודה בריה דרב שמואל [בר שילת] משמיה דרב: אין הלכה כרבי יוסי לא בהילמי ולא בלחיין.

אמר ליה: אמרת?

אמר להו: לא.

אמר רבא: האלהים! אמרה, וגמירנא לה מיניה, ומאי טעמא קא הדר ביה? - משום דרבי יוסי נימוקו עמו [62].

אמר ליה רבא בר רב חנן לאביי: הילכתא מאי [63]?

אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר [64].

איכא דמתני לה אהא: השותה מים לצמאו [65] - אומר "שהכל נהיה בדברו" [66]; רבי טרפון אומר: "בורא נפשות רבות וחסרונן על כל מה שבראת [67]; אמר ליה רב חנן לאביי: הלכתא מאי? אמר ליה: פוק חזי מאי עמא דבר.

הערותעריכה

  1. ^ לשון לבֵנים
  2. ^ לקורה
  3. ^ ממרח בטיט בשיפוע מלא אצבע מכאן, וכנגדו מכאן, ומשוה אותה לקורה
  4. ^ אם הניחה על גבי יתידות
  5. ^ אלא לקבל קורה לבד, דהא לא יהבי אריח עלה, ובקורה הוא דבעינן קביעות כי היכי דתיהוי היכר מעליא, אבל מעמידיה - לא תלי היכירא בדידהו
  6. ^ קורה בעינן בריאות דאריח, ומעמידיה בעו בריאות דקורה ואריח
  7. ^ הואיל וגובהה שלשה - הויא מחיצה תלויה ואינה מתרת
  8. ^ שהשכיבן זו אצל זו כמו תאומים
  9. ^ ובין שתיהם כדי לקבל אריח זו אצל זו, אלא שאחת מעמידים [שלה] גבוהים משל חברתה, וגבוהים ממנה
  10. ^ עד שיהא זו אצל זו בשוה
  11. ^ מן הקרקע, דאין שם הכשר קורה
  12. ^ סמוך לקרקע
  13. ^ נמי כאבוה, דאמר במתניתין: רואין אותה כאילו היא של מתכת
  14. ^ שרגיל להיות באותו המין בריאה, כגון קורה של עץ - כי אינה בריאה נמי אמרינן רואין, כאילו היא בריאה
  15. ^ אבל
  16. ^ של קש ושל קנים, דאינה בריאה במינה - אימא:
  17. ^ 'רואין'
  18. ^ דהכא נמי אמרינן רואין, דמאי שנא הא מדרישא
  19. ^ משפתו עד שפתו - חללו שלו, לבד עובי דופנותיו = עשר אמות, וכתיב וקו שלשים באמה יסוב אותו אלמא: לכל אמה רוחב בעיגולא איכא שלש אמות היקף
  20. ^ דהוה עדיף על עשר של חלל, ואפילו הכי וקו שלשים הוא דבעי, ותו לא
  21. ^ דק מאד כפרח שושן זו
  22. ^ ועביו טפח - בשולי דפנותיו מלמטה, אבל מלמעלה - דק מאד, כמעשה שפת כוס פרח שושן
  23. ^ קרא לההוא קו שלושים - להיקף דגואי חשיב ליה, שאין עובי שפתו מוקף בו, אלא קו שלשים הוא מקיף חלל שלשים
  24. ^ טהרה
  25. ^ במים - משמע מים מחוברין יחדיו
  26. ^ להנך עשר על עשר ברום חמש אמות?: כמה גובה יש בהן באמה על אמה בריבועו של מקוה
  27. ^ כיצד? - חלקהו לעשר רצועות, הרי לכל רצועה - עשר אמות אורך ברוחב אמה [דכתיב עשר באמה משפתו עד שפתו עגול סביב]; ורום חמש [דכתיב וחמש באמה קומתו]; חתכם לחתיכות של אמה אמה - הרי מאה חתיכות של אמה על אמה ברום חמש אמות; שים זו על זו, אמה על אמה ברום חמש - הוה חמש מאות אמות [מעוקבות]
  28. ^ גובה
  29. ^ מקואות, שלש אמות [מעוקבות] למקוה
  30. ^ אם היה מרובע: שיהא בו אורך ורוחב לצדדין כבאמצעיתו, ויהיו רצועותיו שוות בעשר עשר אמות לרצועה, כדפרישית
  31. ^ כדכתיב עגול סביב (מלכים א ז כג), ונמצא שאין אורך הרצועות עשר אמות אלא רצועה האמצעית לבדה, דכל דבר עגול - רחב באמצעיתו, וקצר לכל צדדיו
  32. ^ דהא כל עיגול שרחבו אמה - יש בו היקף שלש אמות, כדתנן במתניתין; ואם היה מרובע אמה על אמה - היה לו היקף ארבע אמות: אמה לכל רוח, נמצא מרובע יתר על העגול – רביע! הלכך: האי ים עגול דשערינוה בחמש מאות אמין במרובע - בעינן לבצורי רבעא מינייהו; אימעיט להו ארבע מאה לתלת מאה דאינון מאה מקואות, ולמאה אמין דאישתייר - הוו עשרים וחמש מקואות, ארבע אמות למקוה - דהני ארבע תלת הוא דהוו, שהרי אמות קצרות הן
  33. ^ ויש בהן עשר רצועות של עשר על עשר, שהן מאה אמה ברום שלש ברוחב אמה, דהיינו תלת מאה אמין גובה, באמה על אמה - והן מאה מקואות
  34. ^ ואי הוו מרובעות - הוו להו מאתן גרמידי, השתא דאינון עגולות, כי בצרת ריבעא - פשו להו מאה וחמישים, דאינון חמישים מקואות
  35. ^ דליהוי תחתונות עגולות ועליונות מרובעות
  36. ^ אלא שתים עגולות מנא לן? דילמא חדא הוא דהויא עגולה, ותו לא, וטפי ממאה וחמישים מקואות הוא מחזיק
  37. ^ שיהא מחזיק יותר ממאה וחמישים מקואות
  38. ^ כור = שלשים סאין, וכי הוי הבת מעשר דיליה - אשתכח דשלשה סאין הויא
  39. ^ הנך אלפים בת
  40. ^ ששת אלפים סאין, שהן מאה וחמישים מקואות: ארבעה אלפים הוי ארבעים מאות סאין, שהן מאה מקואות של ארבעים סאין, ואלפים סאין = חמישים מקואות
  41. ^ בים שעשה שלמה כתיב, בדברי הימים
  42. ^ כשמודדין בו יבש
  43. ^ כמין ארגז תלוי בעגלה, למרכב נשים חשובות
  44. ^ מנשטי"ר [ארון]
  45. ^ עושה בה כעין בור ונותן שם מים מתוקים
  46. ^ שאדם יכול לגדוש, אלמא: גודשא תילתא, ובכלי שגובהו כחצי ארכו ורחבו קאמר, כים [של שלמה]
  47. ^ לפי שגדולים יותר מדאי, ואין תורת כלי עליהן: שהרי אינן מטולטלין מלא וריקן
  48. ^ אכל מבואות קאי
  49. '^ אי הכי - רישא דקתני הקורה שאמרו כו'
  50. ^ ליתני נמי 'הקורות שאמרו'
  51. ^ ואימא:
  52. ^ דלרבי אליעזר תרתי, ולרבנן חדא
  53. ^ זהו שיעורן, כדמפרש:
  54. ^ מיהו סתמא לא כמר דייקא ולא כמר דייקא
  55. ^ קו"ט [מעיל, גלימה]
  56. ^ שהכניס הלחי לפנים הרבה עד חצי אורכו של מבוי, כזה [עיין שרטוט]
  57. ^ שאסור להשתמש אלא מן חציו ולפנים
  58. ^ ד'אין לו' - לא איצטריך לאשמעינן, אלא הא אתא לאשמעינן: דהימנו ולפנים מיהא מותר להשתמש
  59. ^ כגון קורה היוצאה מכותל זה ואינה נוגעת לכותל אחר, דאיפליגו בה רבן שמעון בן גמליאל ורבנן (לעיל ע"א)
  60. ^ שלמוייר"א [מי מלח] בלעז ; במסכת שבת, בפרק שמנה שרצים [קח,ב]
  61. ^ לעיל; והא דתני אדא בר מניומי - רבי היא, וסבר לה כרבי יוסי, כדאוקימנא בחצר קטנה שנפרצה לגדולה
  62. ^ טעמי ראיותיו מביא לו בכל מקום; במסכת גיטין (סז,א) מני שבחן של חכמים, וזהו שבחו של רבי יוסי
  63. ^ בלחיין
  64. ^ מה נהגו העם, וכבר נהגו בלחי משהו
  65. ^ לאפוקי מאן דחנקתיה אומצא
  66. ^ לפניו, ולאחריו לא כלום
  67. ^ ואני שמעתי דרבי טרפון בא לחייב אף ברכה אחריו בורא נפשות רבות, ולא נהירא, דאמרינן במסכת נדה (נא,ב): יש טעון ברכה לפניו ואין טעון ברכה לאחריו, ואמרינן: לאתויי מאי? והוינן בה: ולרב פפא דמברך אמיא כו' - ולא אמרינן 'ולרבי טרפון דמחייב אמיא - מאי איכא למימר, אלא נראה לי: דרבי טרפון - אלפניו קאמר