פתיחת התפריט הראשי
הבהרה:

דף זה הוא במרחב הביאור של ויקיטקסט, ומכיל פרשנות וביאורים של משתמשים בני ימינו, ולא מייצגים בהכרח את הפרשנות המסורתית.


זרעים: ברכות
מועד: שבת עירובין פסחים יומא סוכה ביצה ראש השנה תענית מגילה מועד קטן חגיגה
נשים: יבמות כתובות נדרים נזיר סוטה גיטין קידושין
נזיקין: בבא קמא בבא מציעא בבא בתרא סנהדרין מכות שבועות ע"ז הוריות
קדשים: זבחים מנחות חולין בכורות ערכין תמורה כריתות מעילה תמיד
טהרות: נידה
מסכת עירובין: ב ג ד ה ו ז ח ט י יא יב יג יד טו טז יז יח יט כ כא כב כג כד כה כו כז כח כט ל לא לב לג לד לה לו לז לח לט מ מא מב מג מד מה מו מז מח מט נ נא נב נג נד נה נו נז נח נט ס סא סב סג סד סה סו סז סח סט ע עא עב עג עד עה עו עז עח עט פ פא פב פג פד פה פו פז פח פט צ צא צב צג צד צה צו צז צח צט ק קא קב קג קד קה | הדף המהדורה הרגילה


עמוד א (דלג לעמוד ב)

רבי היא, דאמר 'בעינן שני פסין [1]', דתניא: חצר [2] ניתרת בפס אחד; רבי אומר בשני פסין [3]' [4]; האי מאי?: אי אמרת בשלמא [5] נראה מבחוץ ושוה מבפנים [6] אינו נידון משום לחי [7], ורבי [8] סבר לה כרבי יוסי [9], ודרבי זירא ודרבינא ליתא [10] - משום הכי קטנה בעשר וגדולה באחת עשרה [11], משום דרבי סבר לה כרבי יוסי [12]; אלא אי אמרת נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי, ודרבי זירא ודרבינא איתא, ורבי לא סבר לה כרבי יוסי [13], גדולה באחת עשרה' [14] למה לי?: ממה נפשך: אי למשרייה לגדולה [15] קאתי, בעשר ושני טפחים סגיא [16]! ואי למיסרה לקטנה קאתי [17], לאשמועינן [18] דמפלגי טובא [19], אלא לאו שמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי [20]?

שמע מינה.

אמר רב יוסף: לא שמיע לי הא שמעתתא [21].

אמר ליה אביי: את אמרת ניהלן, ואהא אמרת ניהלן: דאמר רמי בר אבא אמר רב הונא: לחי המושך עם דפנו של מבוי פחות מארבע אמות [22] - נידון משום לחי, ומשתמש עם חודו הפנימי ארבע אמות נידון משום מבוי, ואסור להשתמש בכולו [23]', ואת אמרת לן עלה: שמע מינה תלת: שמע מינה בין לחיין אסור [24], ושמע מינה משך מבוי בארבע [25], ושמע מינה נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי [26].

והלכתא: נראה מבחוץ ושוה מבפנים נידון משום לחי.

תיובתא [27] והלכתא?

אִין, משום דתני רבי חייא כוותיה [28].

והרחב מעשר ימעט:

אמר אביי: תנא והרחב מעשר ימעט; רבי יהודה אומר: אינו צריך למעט;

ועד כמה [29]?

סבר רב אחי קמיה דרב יוסף למימר: עד שלש עשרה אמה ושליש, וקל וחומר מפסי ביראות: ומה פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד, לא התרתה בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש [30] - מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד, אינו דין שלא תתיר בו יותר משלש עשרה אמה ושליש!

והיא הנותנת: פסי ביראות שהתרתה בהן פרוץ מרובה על העומד - לא תתיר בהן יותר משלש עשרה אמה ושליש; מבוי שלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד - תתיר בו יותר משלש עשרה אמות ושליש [31]!

אי נמי לאידך גיסא: פסי ביראות דאקילת בהו חד קולא - אקיל בהו קולא אחרינא [32]; מבוי כלל כלל [33] לא!

תני לוי: מבוי שהוא רחב עשרים אמה - נועץ קנה באמצעיתו ודיו; הוא תני לה והוא אמר לה דאין הלכה כאותה משנה [34].

איכא דאמרי אמר שמואל משמיה דלוי: אין הלכה כאותה משנה.

אלא היכי עביד?

אמר שמואל משמיה דלוי:

(עירובין י ב)

עושה פס גבוה עשרה במשך ארבע אמות ומעמידו לארכו של מבוי [35];

אי נמי כדרב יהודה, דאמר רב יהודה: מבוי שהוא רחב חמש עשרה אמה - מרחיק שתי אמות ועושה פס שלש אמות [36].

ואמאי [37]? יעשה פס אמה ומחצה [38] וירחיק שתי אמות ויעשה פס אמה ומחצה [39]? [40] - שמע מינה עומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות לא הוי עומד [41].

לעולם אימא לך [42] הוי עומד [43], ושאני הכא דאתי אוירא דהאי גיסא ואוירא דהאי גיסא ומבטל ליה [44].

ויעשה פס אמה וירחיק אמה ויעשה פס אמה וירחיק אמה ויעשה פס אמה? - שמע מינה עומד כפרוץ – אסור!? [45]

לעולם אימא לך מותר, ושאני הכא דאתא אוירא דהאי גיסא [46] ודהאי גיסא [47] ומבטל ליה [48].

וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה וירחיק אמה ויעשה פס אמה ומחצה [49]?

אין הכי נמי [50], וכולי האי לא אטרחוה רבנן.

וליחוש דלמא שביק פיתחא רבה ועייל בפיתחא זוטא [51]?

אמר רב אדא בר מתנה: חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן.

ומאי שנא מדרבי אמי ודרבי אסי [52]?

התם [53]קא ממעט בהילוכא, [54] הכא [55]לא קא ממעט בהילוכא.

תנן התם [תוספתא כלים פרק לא משנה יד [צוקרמאנדל]]: עור העסלא וחלל שלו מצטרפין בטפח; מאי 'עור העסלא'?

אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: עור כיסוי של בית הכסא. [56]

וכמה [57]?

כי אתא רב דימי אמר: אצבעיים מכאן ואצבעיים מכאן ואצבעיים ריוח באמצע;

כי אתא רבין אמר: אצבע ומחצה מכאן ואצבע ומחצה מכאן ואצבע ריוח באמצע.

אמר ליה אביי לרב דימי: מי פליגיתו?

אמר ליה: לא! הא ברברבתא [58] הא בזוטרתא [59], ולא פליגין. [60]

אמר ליה: לאיי, פליגיתו, ובעומד מרובה על הפרוץ משתי רוחות פליגיתו: לדידך הוי עומד משתי רוחות [61], לרבין [62] מרוח אחת הוי עומד, משתי רוחות לא הוי עומד [63]: דאי סלקא דעתך לא פליגיתו - לרבין הכי איבעי ליה למימר: 'אצבע ושליש מכאן ואצבע ושליש מכאן ואצבע ושליש ריוח באמצע'!

ואלא מאי, פליגינן? לדידי הכי איבעי לי למימר 'אצבע ושני שלישים מכאן ואצבע ושני שלישים מכאן ואצבעיים ושני שלישים ריוח באמצע' [64]; אלא אי איכא למימר דפלגינן - בפרוץ כעומד פלגינן [65].

אם יש לו צורת הפתח, אף על פי שרחב מעשר - אינו צריך למעט:

אשכחן צורת הפתח דמהניא ברחבו [66], ואמלתרא דמהניא בגבהו [67];

הערותעריכה

  1. ^ בעינן שני שיורין לחצר של עשר הנפרצת במלואה
  2. ^ אם נפרצה לרשות הרבים, ונשתייר בה מצד אחד
  3. ^ מותרת
  4. ^ ובשאין הפירצה יותר מעשר עסקינן; דאי יותר מעשר, לא מהני ליה מחיצה להאי חצר
  5. ^ מתניתין כדהוה שמעינן לה מעיקרא: במכוונת קטנה כנגד אמצעיתה של גדולה, ומהאמה היתירה נשארו שלשה לכאן ושלשה לכאן, ויש לומר
  6. ^ משני רוחות
  7. ^ ואפילו הכי קטנה אסורה, דנראה מבחוץ ושוה מבפנים לא מהני
  8. ^ בשני פסין דחצר
  9. ^ דאמר במתניתין: אין לחי פחות מרוחב שלשה, וכל שכן פסין דחצר דבעי רוחב כדבעי רבי יוסי בלחי
  10. ^ ודרבינא, דאוקמא במופלגין מזה בשנים ומזה בארבעה - ליתא, דאם כן לא הוה משתריא גדולה, דפס שני טפחים לא מהני, וכיון דליתא לדרבינא - ליתא נמי לדרבי זירא, דאוקמא בנכנסין: דכיון דמכוונת שלשה מכאן ושלשה מכאן - כניסה מאי מהניא: הא כי נכנסין נמי איכא למשרייה בנראה מבחוץ ושוה מבפנים משתי רוחות, ולא שרינן לה, דמוקמינן ליה בנראה מבחוץ ושוה מבפנים אינו נידון משום לחי
  11. ^ משום הכי יהיב תנא שיעור לעודפה של גדולה שתהא יתירה על הקטנה אמה, כי היכי דניהוו לה לגדולה שלשה מכאן ושלשה מכאן
  12. ^ משום דרבי - שני פסין בעי, ורחבים שלשה, כרבי יוסי, ומשום היתר גדולה נקט לה
  13. ^ אלא אי אמרת נראה מבחוץ מהני, וקטנה דאסירא היינו טעמא: משום דאיתא לדרבי זירא בנכנסין, ולדרבינא במופלגין, וליכא לבוד משני רוחות, ואפילו הכי גדולה משתריא בגיפופין הנשארין לה מאחורי הכניסות, ואף על פי שרוחב האחד אינו אלא שני טפחים, דלא סבר לה כרבי יוסי
  14. ^ דיהיב תנא שיעורא לעודפה אמה
  15. ^ דליהוי לה שיור משני צדדין
  16. ^ דהא רבי לא סבר לה כרבי יוסי [שצריך רוחב שלשה]
  17. ^ כדי שירחקו כותלי אורך הגדולה מכניסתה של קטנה ארבעה טפחים מצד האחד, דלא לימצי למימר לבוד למשרייה, ולאגמוריה דאי לאו הכי הוה שרינן לה בקטנה בנראה מבחוץ על ידי לבוד
  18. ^ גדולה רחבה הרבה
  19. ^ דהוי מילתא דפסיקא, דהא לאו מילתא דפסיקא היא הואיל ומופלג מכותל זה בשלשה ומכותל זה בשלשה, ואי הגדולה רחבה הרבה הוה תני - הוה גמרינן מינה טפי דמשום הפלגה מיתסרא; והא ליכא למימר דדק תנא בשיעורין לאשמועינן דבהכי הוא דמיתסרא, ובבציר מהכי לא - דהא בעשרה וארבעה טפחים נמי מיתסרא, וכגון דמופלגת בחצי טפח מכאן ובשלשה וחצי מכאן, דמשתריא גדולה בגיפוף משהו מכאן ושלשה וחצי מכאן, וקטנה מיתסרא - דליכא לבוד משני רוחות
  20. ^ אלא לאו שמע מינה על כרחך דוקא שלשה מכאן ושלשה מכאן למשרייה לגדולה נקט לה, ואפילו הכי קטנה אסורה, דנראה מבחוץ לא מהני
  21. ^ דרבה בר רב הונא מרב הונא אבוה, דנראה מבחוץ נידון משום לחי
  22. ^ לחוץ: שנראה כמאריך את דופן המבוי שמעמיד חודו כנגד עובי הדופן, דמיכסי חודו בעוביו של דופן דשוה מבפנים ונראה מבחוץ: שאין חודו של לחי מכסה כל עובי הדופן שרחב ממנו
  23. ^ בכל המבוי, שהרי אין כאן לחי
  24. ^ מדקאמר 'עד חודו הפנימי'
  25. ^ מדקאמר 'נידון משום מבוי'
  26. ^ מדקאמר 'נידון משום לחי'
  27. ^ דהא אותביניה מחצר קטנה שנפרצה לגדולה
  28. '^ כותל שצידו אחד כנוס כו'
  29. ^ יהא רחב ולא יהא צריך למעט לרבי יהודה
  30. ^ דתנן בפרק שני
    עמוד ב
    : 'עושין פסין לביראות' - שברשות הרבים, והן עמוקין עשרה ואסור למלאות מהן ולהניח על שפתן, שמוציא מרשות היחיד לרשות הרבים, והתירו חכמים לעשות ארבעה דיומדין לארבע פיאות, ולשוויה בין הפסין רשות היחיד, ומותר למלאות; ושרי רבי יהודה להרחיק זה מזה מלא שני רבקות של ארבעה ארבעה בקר, ועוביה של פרה אמה ושני שלישי אמה, דהוו להו שלש עשרה אמה ושליש לשמונה בקר
  31. ^ והיא הנותנת - מדה זו שאתה מביא בה איסור ליותר משלש עשרה אמה ושליש למבוי, משום טעמא דלא התרתה בו פרוץ מרובה על העומד - היא הנותנת טעם להיתר: דהתם הוא, דאיכא עומד מועט - משום הכי לא התרתה בו יותר משלש עשרה אמה ושליש, אבל מבוי דרובו סתום - שרי ביה טפי
  32. ^ דלא תיתי ליה מפסי ביראות: דאילו התם הוא דהקלת בה קולא, דמכשרת ליה בפרוץ מרובה על העומד - אקיל נמי קולא אחריתא, דלהוי חשוב פתח עד שלש עשרה אמה ושליש
  33. ^ טפי מעשר
  34. ^ דאתי אוירא דהאי גיסא ודהאי גיסא ומבטל ליה לקנה
  35. ^ באמצע הפתח: דכיון דאיכא הכשר מבוי באורכו של פס - הוו להו כשתי מבואות, ונעשה הפתח האחד למבוי זה והפתח השני למבוי השני
  36. ^ מרחיק שתי אמות מן הכותל, ומתחיל לעשות שם פס ועושהו משלש אמות לסתום הפתח ונמצאו חמש אמות אלו סתומות שפרצת שתי האמות ניתרת בעומד מרובה עליהן; והיכא דהוי רוחב עשרים - יעשה כן אף לצד השני, או יעשה פס שש אמות וירחיק ארבע אמות וניתר צידו אחד בעומד מרובה על הפרוץ
  37. ^ ואמאי מצרכת ליה לסתום שלש האמות כאחד
  38. ^ לפיאה אצל הכותל
  39. ^ אצל פתח גדול
  40. ^ וכיון דלא שרית ליה בהכי משום דפרוץ מרובה על העומד שמכאן ועל העומד שמכאן אלא אם כן תצרפם יחד, להיות שניהן רבין עליו
  41. ^ שמעינן מינה מדלא מצטרפת להו: עומד מרובה על הפרוץ בין שתי הרוחות כשתצרפם - לא הוי עומד מרובה, אלא זיל לגבי כל חד וחד, ונמצא פרוץ רבה עליו ומבטלו, ונמצא פתח רחב מעשר
  42. ^ בעלמא, אי לא הוה קאי עומד זה בין שני פרצים
  43. ^ מצטרפין העומדין לבטל פרוץ היחידי
  44. ^ אבל הכא - אתי אוירא דהאי גיסא דשתי האמות, ואוירא דפתח הגדול - ומבטלי ליה לפס אמה ומחצה שביניהן
  45. ^ ופלוגתא דרב פפא ורב הונא בריה דרב יהושע היא בשלהי פירקין, ושמעת מהכא דרב יהודה - כרב הונא [בריה דרב יהושע] סבירא ליה; ולפיכך כל אמת פרוץ אוסרת עומד שאצלה, ונמצא שאין כאן סתימה!
  46. ^ פתח גדול
  47. ^ אמה הפרוץ
  48. ^ לאמה העומד שאצל הפתח
  49. ^ דהשתא לא מצטרף אויר אמה עם אויר הפתח לבטל אמה ומחצה, דהא בטיל ליה אויר דזוטר מיניה, והכי הוי שפיר טפי: שלא תהא פירצה שתי אמות כאחת
  50. ^ דהכי שפיר טפי
  51. ^ ובטיל תורת פתח מיניה [מהפתח הגדול], ובטיל לחי המתוקן בו, ונמצא מבוי זה בלא תיקון
  52. ^ דאמרי לעיל (עירובין ה א) במבוי שנפרץ מצידו כלפי ראשו שלשה - אינו מכתיר, ואף על גב דאין פירצה פחותה מעשר אמות אוסרת במבוי - קאסרי ליה אינהו, משום דלמא עיילי ונפקי בההיא פירצה שלשה, ובטיל קמא מפתח, ובטיל תיקונו
  53. ^ איכא למיחש להכי, משום דההיא פירצה קטנה - מצידו של מבוי היא, ו
  54. ^ אבל
  55. ^ בראש המבוי הוא, ו
  56. ^ עור העשוי לבית הכסא של שרים, חלל הנקב שבו מצטרף להיות 'עומד' טפח שלם, ואם יש תחתיו כזית מת, וכלים מטמאים באהל, ובפחות מטפח אין אהל, דתנן (אהלות פ"ג מ"ז): טפח על טפח ברום טפח מביא את הטומאה
  57. ^ יהא בנקב שיהא בטל אצל העומד שסביביו
  58. ^ בגודל
  59. ^ באצבע קטנה
  60. ^ במנחות פרק 'התכלת' (מא,ב) אמרינן: טפח דאורייתא = ארבע בגודל, חמש באצבע, שית בזוטרתי.
  61. ^ דהא אין באחד מן העומדין לבטל החלל עד שיצטרפו שניהן לבטלו
  62. ^ דנקט החלל פחות מן אחד העומדין
  63. ^ להצטרף לבטל הפרוץ
  64. ^ ולמינקט חלל יותר על כל אחד מהעומדין, ואפילו הכי ליצטרפי לרבות עליו ולבטלו, אבל השתא - משום דפרוץ כעומד הוא בכל חד וחד
  65. ^ דלרבין דנקט אצבע ומחצה מכאן ואצבע ריוח באמצע, וממעט ליה לפרוץ מעוֹמֵד שבצד אחד לא הוי עומד אלא אם כן כל אחד ואחד מרובה על הפרוץ
  66. ^ להכשיר רחב מעשר
  67. ^ להכשיר גבוה מעשרים