קטגוריה:שמואל א יז כה

תרגום יונתן (כל הפרק)

הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל וְאֶת בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ וְאֵת בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל

כִּי לְחָרֵף אֶת יִשְׂרָאֵל עֹלֶה

איש ישראל הבינו שגוליית מחרף ומעליב את ישראל, מלכם ואלוהיהם. הם נעלבו אבל אולי גם הסכימו שהפלישתים מבורכים יותר מהם.

הָאִישׁ אֲשֶׁר יַכֶּנּוּ

רב סרן שמועתי סיפר את המוטיב האגדתי הידוע:

• "יַעְשְׁרֶנּוּ הַמֶּלֶךְ עֹשֶׁר גָּדוֹל" - עושר בלתי מוגדר, אבל כל אחד יכול לחלום כרצונו.
• "בִּתּוֹ יִתֶּן לוֹ" - הוא יהפך לנסיך בעל זכויות למלוכה אם כל הבנים ימותו.
• "בֵּית אָבִיו יַעֲשֶׂה חָפְשִׁי בְּיִשְׂרָאֵל" - בית אביו ישוחרר ממסים למלך, ואולי גם לעיר. לא ברור לכמה זמן, אבל לפחות לחיי המלך והאב.

אולם כל בר דעת יכול לדעת שאין בסיס להבטחות האלה: כרוז המלך לא הודיע את זה. פקודה חתומה בטבעת המלך לא פורסמה. ובהמשך הסיפור, דוד לא קיבל דבר מהרשימה הזו, לאחר נצחונו. ניתן להבין שכל זה היה רק חלומות של בני ישראל.

גוליית העליב את עם ישראל ואלוהיו. לא היה מדובר על מתנה של רכוש. כל עתידו של עם ישראל היה על המואזנים.
קיימת אפשרות ששאול לא רצה שאיש מישראל יהיה חזק יותר מגוליית, כי האיש הזה יכול לגרום לו צרות ולקחת לבניו את המלוכה, כשם שבהמשך הוא חשב שדוד יעשה לו את זה.

כשדוד התנדב להלחם הוא לא הזכיר את ההבטחות האלה ולא ירד לדרגת שפלות לבקש הבטחה.
דוד הלך להציל את עם ישראל מטמיעה בפלישתים. הוא הלך להלחם על מלכותו שלו, ששמואל הבטיח לו.